ביקורות ספרים על הספר ארוחה בחורף - ספריה לעם #740

מה אני עושה איתו, עם הסיפור הזה, עם זיכרון קריאתו והיותו, מה אני עושה? עם הסיפור הטוב הזה ועם הקונפליקט הפנימי שלא יודע איך להגיב. שרגיל לקרוא וללמוד ולהכיר את הזוועות מן הצד השני. עם הסיפור הקצר הזה (126 עמ') שמתאר יום אחד שהחל לפנות בוקר ועד ליל, יום אחד של אמריך, באואר והמספר (חסר השם) - שלושתם נמצאים בשירות מילואים בצבא הרייך, משרתים בגוף המבצע, בכיתת היורים. מזעזע ומצמרר. מה אני עושה עם הסיפור שלהם - עם השלושה שגויסו באמצע החיים לסייע במשימה הלאומית. שמחליטים לצאת מוקדם בבוקר מהמחנה למשימת ציד יהודים במטרה להימלט ממשימת כיתת היורים - המשימה לה הם מיו... המשך לקרוא

אנוק

אחת הסצנות שלעולם לא תמחה מזכרוני, מבוימת ככל שתהיה, היא הסצנה בסרט "הפסנתרן" שהחיילים הנאצים משליכים גבר בכיסא גלגלים מהבניין, לאחר שזה לא נענה לבקשה האבסורדית שלהם לעמוד על רגליו. אותם חיילים נאצים הם גיבורי ספר צנום זה. ספר שנושאו סיקרן אותי מחד גיסא, אך מאידך בלבל. מהי הפואנטה בספר שכזה? לעורר רחמים בלב הקורא על מכונת הנאציזם האכזרית? להפגין בפנינו צדדים שונים שלה? שטרם נבחנו לעומק? להציגה כמסכנה לא פחות מהיהודים שרצחה בדם קר? בכנות? איני יודעת אם הצלחתי להשתכנע. הספר כתוב היטב. למרות שפתו הדלילה [ חפה מתיאורים, ישירה ובוטה בעת הצורך] לא הצלחת... המשך לקרוא

סקאוט

היה יכול להיות מעניין אבל כנראה הבעיה בתרגום לדעתי... המשך לקרוא

רוני pery

ספר קצר וחזק מאוד. אווירת החורף הפולני, החייליפ הגרמניים התרים אחר יהודי במרחבי השלגן הלבנים העצומים, הדילמות האנושיות שלהם, הבזקיהם מחייהם הקודמים- כל אלה, יחד עם כתיבה קולחת ושואבת יוצרים חווית קריאה מדהימה. ממליץ מאוד על הספר! ... המשך לקרוא

yossi

מסתבר שגם ספר זה הוא ספר "מצטבר", ספר שתחילתו הקפואה, תרתי משמע, לא ממש מספרת את סופו המזעזע. אי שם בפולין, בזמן מלחמת העולם השניה, חבורה של חיילי מילואים צריכה לאתר ולהביא יהודים. יש משימת איתור ויש משימת השמדה. מתברר שגם בין אלה יש העדפות ומשימת הירי וההרג של היהודים מעיקה ומדכאת, והחיילים, שכבר אינם צעירים, מעדיפים להתחמק ממנה. המספר ושני חבריו, אמריך ובאואר, מתמרנים את מפקדם הנוח שיתיר להם לצאת למחרת היום למשימת חיפוש אל מול הסגן גראף הנוקשה. זה מצליח והם יוצאים בבוקר קפוא כשהם עטופים מכף רגל ועד ראש, השמים מעורפלים ומכל עבר לבן ולבן אינסופי. כך צר... המשך לקרוא

מורי

ספר קטן בגודלו, כבד בתוכנו,לא פשוט - חשוב לקרוא (ראיתי כמה ביקורות באתר שהיקפם כמעט כמו כל הספר)... המשך לקרוא

רוני

בקתת עץ קטנה ומושלגת. גג גמלון עם רעפים. עליית גג. במטבח שולחן, כיסאות וספסלים מעץ. אש מבוערת בתנור. מרק חם מתבשל לאיטו בסיר וממלא את הבקתה בניחוחות מגרים. מעילים, צעיפים וכפפות רטובים תלויים לייבוש בסמוך לאש. עשן סיגריה מיתמר אל על מפעם לפעם. פיסות עץ מושלכות לתנור כדי שהאש לא תדעך. נטיפי קרח נמסים לאיטם מהחום. כף עץ מגולפת בעבודת יד. קעריות מרק קטנות. חמישה אנשים וכלב אחד. איזו תמונה. חמימה, משפחתית, ביתית. הלב נמס ממש. הפסטורליות בהתגלמותה. רק פונדו חסר פה. עוד רגע אפילו סנטה קלאוס יחנה את המזחלת ויצטרף. חמישה אנשים וכלב אחד בבקתת עץ מושלגת ממ... המשך לקרוא

שונרא החתול

# שלושה חיילי מילואים גרמנים כבני ארבעים בפולין של חורף עם קור בלתי נתפס, עושים מה שחיילים עושים תמיד: מנסים לשרוד את ההווייה הצבאית האינסופית, שאינה כולה – אף לא רובה – מלחמות ואקשן, אלא יומיום מייסר, משעמם, מלא משימות חסרות ערך וחסרות שחר. הם נמצאים בעיצומה של משימת ציד: זה התחליף שהעדיפו על השתתפות במשימה של ירי על "משלוח" – אנשים שנתפסו ומובאים למקום כדי שירצחו אותם ביריות. אולי אנשים צעירים יותר, מתלהבים ומאמינים ב"צדקת המטרה" לא היו חושבים שמסע "ציד" בשממה המושלגת עדיף על ירי במטען האנושי החורג. אולי אפילו היו סבורים שהשתתפות בחוליית הרג היא ... המשך לקרוא

yaelhar

ביתי נבנה סמוך לעץ אגוזים עתיק. העירייה האוסטינאית לא הרשתה לכרות את האילן הזקן עקב פז״מ מפואר ועל כן טרחו לעמול מסביבו ולא נגעו בו לרעה. חודשים חלפו והבית עמד על תילו, נמצאו לו קונים; משפחתי ואנוכי. נהננו מסביבה שקטה ונמצא לנו שכן חביב: סנאי חמוד שהתגורר על העץ. מתוק היה היצור וייחודי, בעל זנב מרהיב ושלא כמו אחיו הסנאים, גווני זנבו היו אדמוניים כשל שועל. מדי יום הייתי רואה אותו אץ ומלקט אוכל, משוחח עם ידידיו ותמיד עסוק. ויום אחד לאחר שאפיתי עוגה וטעמתי אותה, החלטתי לכבד גם את שכני הקטן. פתחתי את התריסים והושטתי ידי אליו ובה פיסות פירורים. הקטן הבי... המשך לקרוא

shila1973

... המשך לקרוא

זהו ספרו הראשון של הובר מנגרלי היוצא לאור בעברית. הספר מגולל בגוף ראשון מפיו של אחד משלושת חיילי המילואים, המשרתים במלחמת העולם השנייה במחנה בפולין. חבריו של הכותב: באואר ואמריך. באותו יום קריר וקפוא, נקראו הכותב וחבריו יחד עם כל המחלקה, להתכנס מחוץ לחדרים ולהישמע להנחיותיו של סגן גראף... הטענות לא איחרו לבוא ובינם לבין עצמם קיטרו... "למה היה סגן גראף חייב לכנס אותנו בחוץ? הוא עצמו לא חשש מהקור? את הדברים שרצה לומר לנו יכולנו בהחלט לשמוע גם בחדר החם, עומדים לפני מיטות השדה שלנו." (עמוד 6) לדעת המקטרים כנראה זה לא היה מספיק חגיגי בעיניו. מה אמ... המשך לקרוא

לי יניני