יש סופרים שלא מאכזבים אותי כמעט. סימנון נמצא בין הסופרים הללו, בעיקר בגלל סיפורי הפקד מגרה.
פקד מגרה הוא מהאסכולה הישנה. הוא לא קופץ ממסוק בוער עם RPG, לא רודף עם סכין בין השיניים אחרי גנגסטרים ואפילו לא אלכוהוליסט גרוש שמחפש את עצמו בלילות הקרים בפאבים אפלוליים (אם כוסית אחת או שתיים או שמונה לא נחשב להיות אלכוהוליסט). מגרה הוא איש רגיל למדי, נשוי, לא נראה מרשים במיוחד, קשוח, אך בעל חמלה ובעיקר בעל יושרה ורצון לעשות צדק.
התכונה האחרונה שציינתי בולטת יותר מכולן בספר הנוכחי. לכאורה, נמצא האשם ברצח ברוטלי של שתי נשים ומגרה בעצמו מצא את כל הראיות הדרושות והכניס את הרוצח מאחורי סורג ובריח, אבל הוא לא שקט, משהו לא מסתדר לו והוא מאלץ את הגורמים המשפטיים לפתוח את החקריה שוב, זמן קצר לפני ההוצאה להורג של האשם. על מנת להשיג את מבוקשו, נאלץ מגרה להשתמש באמצעים לא שגרתיים תוך לקיחת אחריות מלאה לתוצאות. משם מתפתח משחק של חתול ועכבר בין מגרה לבין אדם ערמומי שכמעט ומצליח להערים על הפקד הוותיק, אך גם לו יש שפן לשלוף מן הכובע.
סיפור קצר ומומלץ לכל אוהבי סוגת "הבלש החושב".
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
