הסופרת רדודה. הכתיבה בעברית עילגת. סיפור שטותי. הגברת לב אלדר לא ראויה לתואר סופרת.

ספר פנטסטי. יעל היא עורכת עיתון ונשואה לבועז שהוא איש אפור שלא מרגש אותה.
יעל מבקרת בארצות הברית בתערוכת אופנה ופוגשת את דרור שהוא יבואן יין נהנתן ושניהם פותחים ברומן סוער.
הריגוש הזה מתדלק את יעל הרעבה לשינוי בחייה. מסע ההסתרה מבעלה ומשפחתה הופך את עולמה וריגשותיה.
מאוד נהניתי מהכתיבה השוטפת ומהשפה העשירה בצורה יוצאת דופן.
ספר שנותן חומר למחשבה למי שהולך להרפתקאות כאלו.

על נישואין נאמר שזה הרבה יותר משתי זוגות רגליים ערומות במיטה.
עכשיו שכבר דימיינתם לעצמכם את התמונה הזו, ארחיב מעט על קצהו של המזלג ועד כמה שאפשר, מבלי לקלקל את חווית הקריאה בסיפור הזה.
הספר נכתב מפיה של יעל אלדר, בת 40 נשואה לבועז ולהם שני ילדים. יעל עובדת כעורכת מדור "הלייף סטייל" במוסף היומי של עיתון יומי ובועז גרפיקאי. בועז קיבוצ'ניק לשעבר ("ילד טוב") וכמו לא מעט עצמאים עובד על בסיס מזדמן ומתפקד לעיתים כאם המשפחה. בתא המשפחתי הזה יעל היא המפרנסת העיקרית שמביאה משכורת "בטוחה" הביתה.
יעל במסגרת כתבותיה עורכת תחקיר על זוגיות. שם התחקיר: "זוגות בזיג זג". מטרת הכתבה לגלות איך זוגות אחרים חיים, ומהו הסוד לאריכות ימי הזוגיות ואולי, בעזרת הטיפים שהיא תקבל יעל תוכל להחזיר את הזוגיות שלה להילוך המתאים.
החיים בזוג משולים לעץ, ככל שתשקה, תדשן, תגרף ותאוורר את האדמה מסביב לשורשיו, כך העץ יעניק יותר ויותר פירות טובים ועסיסיים. קלישאה ידועה אני לא מגלה לכם את "אמריקה" נכון?
ציטוט עמוד 13: ..."זוגיות צריך לבשל על אש קטנה ולבחוש כל הזמן, כמו ריבה. אחרת זה נשרף".
במסגרת העבודה יעל טסה לניו-יורק לסקור את שבוע האופנה. בטיסה היא פוגשת את דרור פלג-יבואן יינות. לאחר הכרה שטחית והחלפת כרטיסי ביקור במטוס, ייוולדו עוד הרבה מפגשים ביניהם ומתחיל להתפתח רומן...
דרור-איש נמרץ, מסמן מטרה ורץ לכבוש אותה ויעל נפלה לו בדיוק בנקודת "האל-חזור".
יעל מתאהבת ומתחילה להרגיש פרפרים בבטן. כל טלפון של דרור גורם לה לשנות את תוכניותיה ויהי מה... גם במחיר של לוותר על בילוי עם הילדים, לרקום מיני קומבינות כדי להיות עם דרור, לברוח לכמה שעות מהעבודה, לספר סיפור שהיא תקועה בזיכרון יעקב אצל חברה וכו'. יעל משקרת לכל העולם ואשתו ומתחילה לנסוע ברכבת חיים שאיבדה את הבלמים.
ציטוט עמוד 102: "מה יש בו בגיל ארבעים, שגורם לנו להפוך את העולם שלנו על פיו ולהאמין שאין עונש ביציאה, שהופך אותנו לנמרות חשופות ניבים שמתפשטות מעורן ומזכיר לנו שעוד מעט נמות, ושכדאי להספיק לחיות?"
ציטוט עמוד 123: "חיבקתי את השקר הוא התלפף סביבי והתאמץ לעצום עין".
בדרך כלל צרות תמיד באות בצרורות... יעל חווה במקום העבודה משבר. העורך הותיק והמנוסה מתחלף לבחור צעיר, כשמטרת המערכת להוריד עלויות תפעול על חשבון פיטוריהם של העובדים הוותיקים, וגיוס אנשים צעירים בעלויות נמוכות. אגב, מאוד מתאים למה שקורה בימים אלה לתקשורת ולמערכת העיתונות בכלל מאז התפתחות האינטרנט, הטכנולוגיה והעידן האלקטרוני.
אישית לא הזדהתי עם יעל אפילו כעסתי עליה. לא אהבתי את השקרים, את יחסה לבועז ואת המחיר הכבד שכולם שילמו בגללה. זה לא היה הוגן! תוך כדי קריאה רציתי לשאול אותה... למה את באה בטענות? איפה את בכל הסיפור הזה? מה את תורמת לעץ הזוגי?
בעלה מתמודד עם גידול והטיפול בילדים והיא לעומתו "חוגגת"...ציטוט עמוד 199: "לאחר שקילפנו זה את זה מעטיפות החושך, נשפנו תחרת אבק מעל מנעולים מוצפנים. הסרנו את אהילי הנייר ממנורות הזמן והפקדנו איש ואישה את ציפור הנפש בכפו של האחר בידיעה שלחיצה רבה או נוקשה מדי מסוכנות באותה מידה?"
הכתיבה זורמת, יש כמה "יהלומי לשון" ומטאפורות שאהבתי ומאידך גיסא, שפה שפחות התחברתי אליה ואף מטאפורות שפחות נצמדו לי בראש. כאחת שקוראת ספרים היה לי קצת מוזר, משום בדרך כלל סופר משתמש בשפה אחידה לאורך כל הספר, אם כי אולי הספר נכתב בתקופות שונות של הסופרת, עם הפסקה גדולה באמצע והשוני מתבטא "בגובה השפה".
בתוך הסיפור משולב הסיפור האמיץ של סבתא רבתא של יעל – ננה גו'לייט שמוסיף תיבול נוסף לכל הסיפור חיים של יעל ובועז אלדר.
זהו סיפור על אנשים מהחיים ומאפשר לנו להציץ לכמה תחומים: על מסלול הדוגמנות ומחיר הרזון שדובר עליו לא מעט בתקשורת, על מערכת העיתונות הכתובה שמצטמקת ואט אט נעלמת, זוגיות, על מערכות יחסים "גנובות", מערכות יחסים של הורים וילדים, וכמובן שאין להתעלם מהמחיר שיש לשלם עליו.
אהבתי את השמות שנבחרו לשחקנים הראשים בתאטרון הזה:
דרור פלג-המאהב... "דרור" קרי חופש, שם של ציפור ו"פלג" הפלגה, נחל, מים זורמים, חיים. (החופש שיעל העניקה לעצמה). בועז אדלר- הבעל של יעל... "בועז" במקרא מתואר כאיש רגיש ואוהב אדם. בבועז שלנו יש הרבה "שקט" עם המון עוצמה. "אדלר" ו"אלדר" –היפוך של האותיות האמצעיות והמקור הוא משם משפחתה של הסופרת.
לכל הסיפור הזה מתחברת אמילי החברה של יעל שמהווה עבורה "כותל" וגם כיסוי לכמה בלופים.
אני יכולה כבר לספר לכם שאהבתי את בועז אם כי קצת הפריע לי מעט "החנון" שבו. לפעמים גערתי בו: למה אתה כזה חנון? תפסיק להיות ילד טוב ירושלים? מה אתה לא רואה שהיא מצמיחה לך קרניים? ... נו תגיד כבר... דבר... פתח את פיך... זה לא עזר לי...
עיצוב הכריכה מקסים. אהבתי את הצבעים החמים שיש בהם הרבה עוצמה ומרמזים על סערת הרגשות שהתחוללה ביעל. על גבי הצבעים התוססים הללו מתנוסס צילום של אישה ותמונה קטנה של אישה מבוגרת.
ממליצה בחום במיוחד לכל הזוגות שמגלים שיש אצלם קצת שגרה ושצירי הדלתות מתחילים להשמיע מוסיקת חיכוך לא נעימה לאוזן... תרתי משמע.
תיהנו! וגם את הספר הזה אני מכניסה לרשימת ספרי הקיץ הקלילים שלי.
לי יניני

ענת לב - אדלר,ספר ביכורים שלה,חבל שאין יותר מ 5 כוכבים.הייתי נותנת 10 כוכבים.
מי מאיתנו לא יודעת מזה גיל ארבעים,זה הגיל שאנחנו עדיין פורחות,אבל מצד שני הזוגיות הופכת לשגרא,
אין רגושים של הנערות,ואנחנו עדיין נאחזות ,רוצות להתרגש ,להרגיש שאנחנו עדיין צעירות ומחוזרות.
ענת עיתונאית בגיל ארבעים נוסעת ליציג את העתון שבא היא עובדת ,פוגשת את דרור נשוי ומחפש רגושים.
מתפתח בניהים סוג של רומן תשוקתי,עם המון יסורי מצפון מוצאת את עצמה ענת נקרעת,בין משפחתה בעלה ושני ילדיה,
לתשוקה ריגושים עם דרור.
קראתי את הספר בשקיקה כתוב בצורה נהדרת קולח ,אמיתי.
מומלץ.

ספרה של העיתונאית והעורכת ענת לב-אדלר "כותבת ומוחקת אהבה", קלוע כמו צמה, משלושה חוטים.

חוט אחד הוא סיפורה של הגיבורה יעל, עיתונאית במשבר גיל הארבעים, שמרגישה שמקום עבודתה העיתונות המודפסת הולך ומתרסק תחת רגליה. גם בחייה האישים היא מרגישה שהלהט בינה לבין בעלה בועז המופנם כבה מזמן, ובנסיעת עבודה לניו יורק היא פוגשת בדרור, איש עסקים כריזמטי ומתאהבת.

אהבתי את המוטו של הספר, מספרו "אינטימיות" של אחד הסופרים האהובים עליי חניף קורישיי. בספר הוא מתאר לילה שלם בו הוא מתלבט האם לעזוב את משפחתו "אני כבר לא צעיר ועוד לא זקן וצריך להחליט מה לעשות בשארית הזמן והתשוקה".

גם יעל הגיבורה, מתלבטת בשאלה זו ואולי בניסיון למצוא תשובה היא שקועה בתחקיר לספרה החדש "זוגות בזיג זג". על זוגות שאהבתם ונישואיהם שורדים שנים רבות, מעניין אותה מה גורם להם להישאר יחד, כמו שאומרת לה שרלוטה, היקית הזקנה והמרואיינת הפותחת את הספר "זוגיות צריך לבשל על אש קטנה ולבחוש כל הזמן, כמו ריבה. אחרת זה נשרף."

חוט צבעוני נוסף הוא סיפור חייה של סבתה של הגיבורה, ננה גו'לייט, אותו היא נוהגת לספר לילדתה לפני השינה.

בנוסף מרבה יעל להתייעץ עם חברתה הטובה, אמילי, הפסיכולוגית ששואלת אותה באחת השיחות ביניהן אם היא רוצה לעזוב את בעלה או להיתפש? ומסבירה לה כי "יש כל מיני סוגים של בוגדים חלק בוגדים כי הם סתם בני זונות, חלק בוגדים כי הם פוחדים למות, יש כאלה שחייבים את הריגוש ויש כאלה שבוגדים רק כדי שהטלטלה, כמו מכת חשמל, תחזיר לחיים את האהבה שלהם שמתה".


אבל יותר משהוא ספר על בגידה, זהו ספר על אישה בגיל הארבעים. מה יש בו בגיל הזה, שגורם לנו לחשבון נפש ולניסיונות לבדוק את חיינו האישיים והמקצועיים מצד אחד? ומצד שני שולח אותנו אחורה לחיפוש אחר שורשים? זה כנראה המקום הזה באמצע החיים, שגורם לנו להביט קדימה ואחורה כאחד.

אחורה אל האנשים המשמעותיים בחיינו, במקרה של יעל, סבתה, אמה והסיפור הלא פשוט שיש לה עם אביה שהשפיע על בחירות הגברים בחייה. וכמובן בעלה בועז וילדיהם. וקדימה, איך היא רוצה שחייה יראו, להישאר עם בועז היציב והמופנם או להיסחף אחרי דרור, המלהיב. ומה המחיר שכולם ישלמו על בחירתה? דילמה שמעסיקה את כולנו עוד מימי "אמה בובארי". המשפחה, המסגרת או ההתאהבות משכרת החושים. ואולי כמו שחברה חכמה אמרה לי פעם "ניסיתי להבין מה משך אותי ברומן, ואז לנסות להחזיר את זה לנישואים שלי". רק שאולי לא תמיד אפשר.

אהבתי את הקטעים הקצרים, מעין וידויים קצרים מהדמויות השונות, שנתנו עוד זוויות לסיפור. ואהבתי גם את סיפורה של ננה, האישה האמיצה שפעם אחר פעם מצאה בה כוחות להתחיל את חייה מחדש. הסיפור הזכיר לי את ספרה היפה של עיתונאית נוספת, שרית ישי לוי שפרסמה את "מלכת היופי של ירושלים", העוסק גם הוא בשושלת נשית.

הסיפור של יעל כתוב בכנות ובהומור, קריא וקולח, אך חלק מהדמויות לא עגולות ומפותחות מספיק, כמו הילדים שהם מעין "נוכחים נפקדים" בסיפור. גם השפה קצת בעייתית בעיני לפעמים מוגבהת מאוד, ולפעמים דווקא נמוכה מדי לטעמי.

כמו בתיאור של דרור הנכנס למטוס ו"הצמיד אל אחוריו עוגייה שמורה היטב", הייתי צריכה לקרוא את זה מספר פעמים כדי להבין מיהי העוגייה, ולמה זה לא ירד בעריכה? למי שלא הבינה כמוני זו אשתו.

אהבתי את הכנות שבכתיבה, את תיאורי האהבה והארוטיקה, את הקטעים הקצרים על אהבה ואת סיפורה של הסבתא. הספר מעורר שאלות שכל אישה בגיל מסוים מתלבטת בהם, על אהבה, נאמנות לעצמך, נאמנות למשפחה ולמקום עבודה.

מצאתי עצמי כמובן חושבת על עצמי והבחירות שלי, וספר שמעורר למחשבה הוא כבר ספר שכדאי לקרוא.


כותבת ומוחקת אהבה / ענת לב אדלר. הוצאת ידיעות ספרים
פורסם בסלונה ב"מועדון הקוראות"

חכם סיני אמר שנישואים הם עבודה קשה. צריך לתחזק, לטפח, לחדש ולרגש. ושגרה היא האויב של הרגש. על אחת כמה וכמה כשנכנסים ילדים לתמונה. איך אפשר לשמר את אש הזוגיות בוערת ועוצמתית כשהשגרה המעייפת נותנת את אותותיה, ואותן תכונות שכל כך אהבת בבן הזוג הופכות להיות אלה שמהן את סולדת.
יעל אלדר, גיבורת הספר, עוברת תקופה לא פשוטה בחיים. היא מדגדגת את גיל 40, מנהלת חיי נישואים שקטים ורגועים מדי עם בועז. יש להם בן ובת. היא המפרנסת העיקרית, עורכת של מדור הלייף סטייל בעיתון יומי. בעלה פרילנסר לעת מצוא ובעיקר "עקר בית".
היא עסוקה בפרוייקט צדדי שנקרא "זוגות בזיג-זג", מראיינת זוגות ומנסה לברר מה גורם להם להישאר ביחד כל כך הרבה זמן. מתעסקת באהבה כל הזמן, אבל בחייה האישיים, האהבה הפכה לדבר מובן מאליו וזניח. ואז מפציע בחייה דרור פלג, יבואן יין נהנתן ופלרטטן. היא נמצאת בדרכה לשבוע האופנה בניו יורק ופוגשת אותו במטוס. שיחת החולין והחלפת כרטיסי הביקור הופכת למפגש לילי, והמפגש הלילי הזה מוליד רומן שממשיך גם לאחר שהם חוזרים לארץ.
במקביל, היא חווה משבר בחיים המקצועיים שלה. זו תקופה שהעיתונות הכתובה נאבקת להרים את הראש מעל המים, העורך בעיתון מתחלף בילדון צעיר ותאב פרסום והיא תוהה לגבי העתיד שלה.
משבר גיל ה-40 מכה ביעל בכל החזיתות והחיים שלה מתחילים להתפרק. היא מוצאת את עצמה מאוהבת כמו בת עשרה, מקנאת, משקרת לכולם ומוכנה לשרוף את כל הגשרים. עד הסוף הבלתי נמנע...
לאחרונה אני קוראת הרבה ספרים שהם "נשיים" באופיים. אני מניחה שזה ספר שנשים רבות עשויות להתחבר לרעיון שבו. לגבי גיבורת הספר, יעל אלדר, אני בספק. לא אהבתי את האופן שבו היא הוצגה; היסטרית, אפילו פתטית, בכיינית, דרמתית. היה לי קשה מאוד להזדהות איתה. בעיקר רציתי להגיד לה: "אולי תתאפסי על החיים שלך כבר, לפני שאת מאבדת את כל מה שחשוב לך...?"
ענת לב-אדלר שכתבה את הספר היא עיתונאית ב"ידיעות אחרונות". היא כתבה בעברה ספרי הדרכה, אבל זה הרומן הראשון שהיא כותבת. אלמלא קראתי ריאיון איתה בשבוע שעבר, הייתי בטוחה שיש בספר הזה אלמנטים אוטוביוגרפיים, אבל היא הדגישה בריאיון שהכול פרי דמיונה הקודח. אני חייבת לציין לגבי הסגנון שבו נכתב הספר, שמשהו שם היה לי מוזר מאוד. עד אמצע הספר לערך השפה הייתה קולחת, זורמת, משלב לשוני נחמד, לא עברית גבוהה מדי ובטח שלא נמוכה מדי. בחצי השני של הספר, ובעיקר בכל מה שנגע לסצנות המין שיש בו, המשלב קפץ בכמה רמות, השפה הפכה להיות מלאה בדימויים ובעברית בומבסטית ויומרנית. חוסר האחידות הזה צרם לי מאוד. מצד שני, זה לפחות אפשר לי ליהנות בחצי מהספר. זה לא שסבלתי מהחצי השני, אבל הוא פחות זרם. היו הרבה מקומות שבהם באמת שלא הבנתי למה הסופרת בחרה להשתמש במילים שהיא בחרה בהן, במקום להגיד את הכול בצורה פשוטה וברורה יותר.
מעבר להערה הלשונית הזאת, ולמרות חוסר ה"זרימה" של החצי השני של הספר, חיסלתי אותו די במהירות. הוא "סיפק את הסחורה", אם אפשר לכנות זאת כך. הנושא מעניין, הזכיר לי קצת את "אשת איש" של שלי יחימוביץ' - בגידה מנקודת מבט של אישה שמוכנה להחליף שגרה נעימה ושקטה ברומן סוער ומסוכן. בסיפור משולב סיפורה של הסבתא רבתא של יעל, ננה ג'ולייט, שמתובל בהרבה ערבית עירקית ומוסיף נופך מיוחד לסיפור.
בסופו של דבר נהניתי מהספר. לאחרונה שמעתי שסטטיסטית נשים בוגדות יותר מגברים. אז הספר מתיישב טוב עם הסטטיסטיקה. בשורה התחתונה - ספר לנשים, על נשים, על משבר גיל ה-40 הנשי, על פשרות, ויתורים והשלמה.

נהנתי לצאת למסע עם יעל,
יעל עיתונאית בת 40 נשואה + שניים, שביום בהיר אחד
מכירה את דרור שמטלטל את עולמה.
יעל עוברת מסע ארוך ומייגע: תקופה קשה בעבודתה כעיתונאית, הנישואים
שלה מתפוררים, דרור מטלטל אותה, קושי עם אביה...
ובתוך כל המסע הזה היא מספרת לבתה רומי את סיפור חייה של סבתא ג׳ולייט שלה,
אישה שעברה קושי בחייה והמשיכה בכל הכח הלאה. מקסים!!
הסיפור עם דרור ובכלל הרגיש לי אמיתי, הדמויות היו מוחשיות... ענת לב-אדלר כתבה ותיארה
את הדמויות שנגעו לליבי... הרגשתי את ההתאהבות שלה, את הכאב שלה, את ההתלבטויות שלה...
ממש רציתי להיות חברה שלה ולייעץ לה!!
אהבתי!! מומלץ!!!

ספר שמשאיר טעם וריח עם זיכרונות ילדות מהסבתא הפרטית שלי, גם אני בדומה ליעל גדלתי בצמוד לסבתא עירקית שהכינה לי מטעמים שטעמם על הלשון עד עצם היום הזה.
יעל נעה בין עבר לעתיד בין אז להיום בין מה שמותר ולבין מה שאסור ונקלעת לרומן סוחף מחוץ לנישואין עם גבר נשוי כחלק ממשבר גיל הארבעים או שהמשבר זה סתם תירוץ...והאהבה והתשוקה לבעלה נחים להם בצד עד שיצליחו להחזירם מחדש.
איך ייגמר הרומן? האם האהבה והתשוקה ישובו? כל התשובות בספר.

ספר קליל ונחמד.
כל אחת מאיתנו בוודאי חוותה את משבר גיל הארבעים, אך לא כל אחת מגיעה למצב בו הגיעה הסופרת בסיפורה.
יעל עיתונאית נשואה ואם ל- 2 נשלחת מטעם העיתון לניו יורק לסקר את שבוע האופנה.
בטיסה היא המכירה את דרור איש עסקים ממולח נשוי ומחפש רומן מזדמן.
בין השניים נרקמת מערכת יחסים שיעל מתמכרת אליה, מזניחה את ילידה, את בעלה וכמובן את ביתה.
דרור ויעל מנהלים רומן מתחת לאפו של בעלה בועז. מיוצג בספר כבעל "חנון" או "טיפש".
לאחר מות אביה של יעל, מסכימים דרור ויעל לנתק את קשריהם. יעל מנסה לאסוף את השברים ולהדק את הסדקים ולאחד את מערכת היחסים בינה ובין בעלה. באותם ימים מגלה יעל שהיא בהריון ולפי החישוב הילד מבועז.
יעל משלבת גם את סיפורה של סבתא רבה שלה ננה גולייט מעיראק. חלקי הסיפורים של ננה גולייט מוסיפים צבע וחיים.
מיותר לציין שהז'אנר של אישה בוגדת בבעלה וחוזרת אליו הפך לנדוש ודי משעמם.
הייתי מגדירה את הספר הזה כספר קליל לא יותר מזה.