ביקורת ספרותית על כותבת ומוחקת אהבה מאת ענת לב-אדלר
ספר בסדר

---

חכם סיני אמר שנישואים הם עבודה קשה. צריך לתחזק, לטפח, לחדש ולרגש. ושגרה היא האויב של הרגש. על אחת כמה וכמה כשנכנסים ילדים לתמונה. איך אפשר לשמר את אש הזוגיות בוערת ועוצמתית כשהשגרה המעייפת נותנת את אותותיה, ואותן תכונות שכל כך אהבת בבן הזוג הופכות להיות אלה שמהן את סולדת.
יעל אלדר, גיבורת הספר, עוברת תקופה לא פשוטה בחיים. היא מדגדגת את גיל 40, מנהלת חיי נישואים שקטים ורגועים מדי עם בועז. יש להם בן ובת. היא המפרנסת העיקרית, עורכת של מדור הלייף סטייל בעיתון יומי. בעלה פרילנסר לעת מצוא ובעיקר "עקר בית".
היא עסוקה בפרוייקט צדדי שנקרא "זוגות בזיג-זג", מראיינת זוגות ומנסה לברר מה גורם להם להישאר ביחד כל כך הרבה זמן. מתעסקת באהבה כל הזמן, אבל בחייה האישיים, האהבה הפכה לדבר מובן מאליו וזניח. ואז מפציע בחייה דרור פלג, יבואן יין נהנתן ופלרטטן. היא נמצאת בדרכה לשבוע האופנה בניו יורק ופוגשת אותו במטוס. שיחת החולין והחלפת כרטיסי הביקור הופכת למפגש לילי, והמפגש הלילי הזה מוליד רומן שממשיך גם לאחר שהם חוזרים לארץ.
במקביל, היא חווה משבר בחיים המקצועיים שלה. זו תקופה שהעיתונות הכתובה נאבקת להרים את הראש מעל המים, העורך בעיתון מתחלף בילדון צעיר ותאב פרסום והיא תוהה לגבי העתיד שלה.
משבר גיל ה-40 מכה ביעל בכל החזיתות והחיים שלה מתחילים להתפרק. היא מוצאת את עצמה מאוהבת כמו בת עשרה, מקנאת, משקרת לכולם ומוכנה לשרוף את כל הגשרים. עד הסוף הבלתי נמנע...
לאחרונה אני קוראת הרבה ספרים שהם "נשיים" באופיים. אני מניחה שזה ספר שנשים רבות עשויות להתחבר לרעיון שבו. לגבי גיבורת הספר, יעל אלדר, אני בספק. לא אהבתי את האופן שבו היא הוצגה; היסטרית, אפילו פתטית, בכיינית, דרמתית. היה לי קשה מאוד להזדהות איתה. בעיקר רציתי להגיד לה: "אולי תתאפסי על החיים שלך כבר, לפני שאת מאבדת את כל מה שחשוב לך...?"
ענת לב-אדלר שכתבה את הספר היא עיתונאית ב"ידיעות אחרונות". היא כתבה בעברה ספרי הדרכה, אבל זה הרומן הראשון שהיא כותבת. אלמלא קראתי ריאיון איתה בשבוע שעבר, הייתי בטוחה שיש בספר הזה אלמנטים אוטוביוגרפיים, אבל היא הדגישה בריאיון שהכול פרי דמיונה הקודח. אני חייבת לציין לגבי הסגנון שבו נכתב הספר, שמשהו שם היה לי מוזר מאוד. עד אמצע הספר לערך השפה הייתה קולחת, זורמת, משלב לשוני נחמד, לא עברית גבוהה מדי ובטח שלא נמוכה מדי. בחצי השני של הספר, ובעיקר בכל מה שנגע לסצנות המין שיש בו, המשלב קפץ בכמה רמות, השפה הפכה להיות מלאה בדימויים ובעברית בומבסטית ויומרנית. חוסר האחידות הזה צרם לי מאוד. מצד שני, זה לפחות אפשר לי ליהנות בחצי מהספר. זה לא שסבלתי מהחצי השני, אבל הוא פחות זרם. היו הרבה מקומות שבהם באמת שלא הבנתי למה הסופרת בחרה להשתמש במילים שהיא בחרה בהן, במקום להגיד את הכול בצורה פשוטה וברורה יותר.
מעבר להערה הלשונית הזאת, ולמרות חוסר ה"זרימה" של החצי השני של הספר, חיסלתי אותו די במהירות. הוא "סיפק את הסחורה", אם אפשר לכנות זאת כך. הנושא מעניין, הזכיר לי קצת את "אשת איש" של שלי יחימוביץ' - בגידה מנקודת מבט של אישה שמוכנה להחליף שגרה נעימה ושקטה ברומן סוער ומסוכן. בסיפור משולב סיפורה של הסבתא רבתא של יעל, ננה ג'ולייט, שמתובל בהרבה ערבית עירקית ומוסיף נופך מיוחד לסיפור.
בסופו של דבר נהניתי מהספר. לאחרונה שמעתי שסטטיסטית נשים בוגדות יותר מגברים. אז הספר מתיישב טוב עם הסטטיסטיקה. בשורה התחתונה - ספר לנשים, על נשים, על משבר גיל ה-40 הנשי, על פשרות, ויתורים והשלמה.

» ביקורות נוספות של גלית
» ביקורות נוספות על כותבת ומוחקת אהבה