ביקורת ספרותית על מורשת של אפר - היסטוריה של סוכנות הביון האמריקאית - CIA מאת טים ויינר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 23 במאי, 2017
ע"י אורי רעננה


זהו ספר על:
-איוולת של שלימזלים או שלומפרים,שכמו בסרט "רומנוף וג'ולייט",( רצוי מאוד לראות, מצחיק ומחכים), מוקיונים משני הצדדים מנהלים מדיניות, כשהמחיצה היחידה המפריעה להם היא אהבת האמת בין בת השגריר האמריקאי לבן השגריר הסובייטי.. ופיטר יוסטינוב שעושה עצמו שיכור.
הצרה שהבדיחה הזאת על חשבון העולם.

- קללת הממון המתחבר ל"סוד". או במילים אחרות, קללת פרויקט ה"לביא".אבל נדבר על ה CIA
מטומטמים נכנסים להרפתקה, שופכים כספים ממשלתיים שאינם מכיסם כמים, ומשום מה בדרך נמצאים: תאבי בצע,ציניקנים, נוכלים , מפזרי הבטחות כאלו ואחרות, או צרוף של כל התכונות הקודמות.
כזה היה באחרונה המבצע המכין לפלישה לעיראק , על ידי בוש.
ה CIA שפך כספים בכמה מיליארדים על ראשי השבטים בצפון עיראק, בתקווה להפוך אותם לפטריוטים אוהבי אמריקה, כדי שיקבלו בפרחים את הזרוע הצבאית מטורקיה.
והנה התברר כי טורקיה התנגדה לכניסת כוחות דרכה וראשי השבטים לא מצאו מספיק אורז כדי לזרוק על מעט הכוחות שנכנסו.
הסיפור הפיקנטי יותר הוא על נאצר.
בתחילה תמכו האמריקאים בנאצר, על ידי הקמת תחנת שידור,סיוע במיליונים ועוד ועוד.
עם הפלישה הבריטית צרפתית ומבצע קדש, נאצר הראה ש"אינו קנוי" , הוא השתמש בחלק מהשוחד(לא צריך להגזים , גם נאצר צריך כמה הוצאות פה ושם), ל.. הקמת מסגד על אי מול מלון נילוס הילטון, שם מתכנסים הדיפלומטים של המערב, צריחו נקרא "אלווא'אף רוספל" או בעברית "הזקפה של רוזבלט".
וכמו בשיר " פרח נתתי לנורית", הלך לשחק עם הסובייטים.

- והקללה הקשה ביותר היא הטכניקה של יצירת "ממסד אוהד" במדינת היעד. ממסד משתלט על דעת הקהל , רדיו עיתונות , הפגנות ובימינו גם תגובות באינטרנט ויוצא ברדיפה וסימון אויבים.
ההיבריס של הCIA הביא אותו לאי הבנה כי כשהוא לוקח קבוצת מוסלמים ומאמן אותם כ"מוג'הידין" הם נלחמים יפה בסובייטים באפגניסטן, ובסיום הקרבות.. הם התשתית ל אל-קעידה ושאר מרעין בישין.
- והמחלה העיקרית היא: עבודה לפי דוגמות וקיבעונות.
הCIA הגדיר את העולם בשחור לבן, לא היה לו אנטי מחיקון. הדוגמה הבולטת היא מוסאדק באיראן.
מוסאדק היה ראש ממשלה ,פטריוט איראני, לא קומוניסט. מרגע שביקש השתתפות ברווחי הנפט ורפורמה אגררית, הפך לאויב המערב.
כאן ה CIA ארגן הפגנות כנגד ראש הממשלה. ובאחת מהן היה מנהיג נמרץ בשם...חומייני. כפי שאנו יודעים היה תלמיד שעלה על מוריו.
והשאלה האחרונה, מה איתנו?
האם אנחנו, (מוסד, שב"כ, מודיעין) דוגמטיים?
יש לנו דוגמאות טובות לתשובה .. כן, כמו "העסק ביש", מלחמת יום כיפור, ואפילו ההסתמכות על הנוצרים במלחמת לבנון הראשונה.
ומה עם החדירה של הCIA לציבוריות הישראלית והיהודית?
האם יש קבוצות כוח בארץ שהן "מיישמי מדיניות של גורמים זרים". על ידי קבלת כספים זרים, הפגנות, כתבות יזומות, ועוד ועוד.
האם לא הקמנו את "אגודת הכפריים" בעזה, כמנגנון נגד פת"ח ושהפכה במקרה ל..חמ"ס?

ספר זה מעורר מחשבה, כי גם בתחומים שאנו בטוחים באינטליגנציה שלנו ושליטה על המצב, אנו מובלים, כמו, או לעתים על ידי "איש הפח", שלהבדיל מהסיפור המוכר, שם הוא מחפש את האומץ והתבונה, וכאן במקרים מסוימים כמו ב CIA, כסת"ח.
הספר לעתים עמוס בפרטים שניתן היה לוותר עליהם, ועדיין מומלץ לקריאה.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורי רעננה (לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
לכולם ובמיוחד לרץ, הבעיה אינה ציות למפקד, כי זה מה שהיה והווה בכל המדינות, בין אם הם דמוקרטיות כפי שמתואר בספר, או, דיקטטוריות.
הבעיה היא השחתתו של הכוח.
דגן חטא, במשהו שגובל בחרפה, ואיני רוצה להגיד יותר.
המנגנון המתואר בספר היה כזה. המפקד העליון, נשיא מדינה, רמטכ"ל או פונקציה חוקתית אחרת, נותן הנחיה.
מרגע זה , הפיקודים למטה עושים מה שבא להם, לעתים עד עיוות ההנחיה, או התעלמות ממנה.
כשהעסק מסתבך, מועברת האחריות אל הדרג הממונה. זה הספר.
דגן, לצערי ולמיטב הבנתי, חתר תחת הדרג הממונה, כשמעשיו התגלו הוא הפך זאת לאידאולוגיה והפך ליקיר זרם מסוים בפוליטיקה הישראלית.
הוא יכל להתפטר ובזה להביע את מחאתו.
ההצמדות לעטיני השלטון, ואף לשתף פעולה עם האמריקאים, בניגוד להנחיות ראש הממשלה, יש בהם מרכיב של חרפה.
בעיני, בלי קשר לספר, גם ה"מהפכה החוקתית" של אהרן ברק, נמצאת בקטגוריה זאת.
שופטים שקדמו לו, היו מעירים בזהירות ומתוך כבוד כלפי הרשות המחוקקת.
ואחריו נפרצו הסכרים.
רץ (לפני 8 שנים ו-4 חודשים)
באמת תתחדש על התמונה - ותחשוב על מה שאמר דגן על הפולטיקאים, ועל מה יכול להיות אם מי שממונה לזרעות הביטחון יהפוך נאמן באופן מוחלט למי שממנה אותו, כמובן ראש הממשלה, האם אנחנו שם ?
חגית (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אורי, קודם כל תתחדש על התמונה.
כתבת נפלא.
סקירה, שבין היתר, אף מצליחה לשעשע.
אסא (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
סקירה שממריצה את בלוטות הטעם .
אכן מעורר תיאבון .
כרמלה (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה על הסקירה היפה. שימחתני, כי הספר ממתין לו כבר כמה שנים בביתי. אולי בזכות הסקירה שלך והדירוג, אקדמו בתור.

עמדתי לכתוב את דעתי בענין התוכן, והנה דני ומחשבות ביטאו כבר יפה את מחשבותי.
מורי (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
החמאס שלנו הוא באמת דוגמה טובה למי שלא מתמצא.
דני בר (לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אורי, ביקורת שנונה, סטירית ומאירת עיניים על האיוולת של מדינות וגם גופי המודיעין שלה שתמיד נופלים בפח היומרני ומנסים לשנות סדרי ממשל במדינות לא להם.
הבאת דוגמאות למכביר, ולנו יש משלנו לא מעט והזכרת אותן: "אגודות הכפרים" המפורסמות, ואם תרצה אפילו חמאס שקם בעצימת עין שלנו כדי להוות משקל נגד לפתח.
היומרה הגדולה ביותר, או חטא ההיבריס כמו שכינית אותו היה הניסיון להמליך בלבנון שליט "שלנו" והתוצאה ידועה- הוא התאדה כעבור מספר שעות ומסר נשמתו לבורא חלקים חלקים.
שאפו על הביקורת!!





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ