ביקורת ספרותית על בארגמן : חייו של יאיר - אברהם שטרן מאת עדה אמיכל

---

זוהי בעצם הביוגרפיה הרשמית והמלאה על חייו של יאיר שאינה כתובה כרומן .
מסקנתי העיקרית מן הספר המצוין הזה שאברהם שטרן -יאיר
הלך אל מותו בידיעה ברורה שזהו סופו .
יאיר היה יכול בוודאות להינצל ( ועל כך מפורט רבות בספר זה )
אך בחר למות מות קדושים ולההפך לאגדה .
גישה קצת נאיבית בפרספקטיבה של זמן אולם אם נשים עצמנו במקומו כראש מחתרת שנים רבות טרם הקמת המדינה
שעצם המחשבה על מדינת יהודים עצמאית וחופשית הייתה בגדר חלום אזי גישתו הקיצונית והקוטבית ,גם ביחס לשאר המחתרות וגם ביחס להלך הרוח של הישוב דאז , לחלוטין לא תחשב לחריגה .האיש פשוט נאבק עד לסופו על האידיאולוגיה שבה האמין אותה בעצם יצר . זוהי בעצם החלטה אמיצה מצדו ועליה ראוי לכל היוקרה והכבוד (שיש לציין שמדינת ישראל לא העניקה לו בשנים שאחרי )
יאיר ללא ספק נכלל ברשימת אותם גיבורים אשר חרפו נפשם למוות על קדוש עקורונתיהם ובעד אמונתם בארץ ובגולה לאורך כל ההיסטוריה היהודית .
כמו כן חשוב לציין שעיקר צרותיו של יאיר והלח"י באו מן הישוב עצמו בעיקר ע"י הסתה מפלגת מצד מנהיגי הישוב
שקראו לו רוצח יהודים ,גיס חמישי ועוד שלל כינוים . גם ידו של האצ"ל באותה תקופה תחת הנהגתו של דוד רזיאל ולאחר מכן על ידי יעקב מרידור לחלוטין לא הייתה נקיה .
באותם ימים מסתבר רבו ההלשנות בקרב הישוב על חברי המחתרת בדיוק אגב כפי שקרה לניל"י 30שנה קודם ולכן יוסף לישנסקי שלא מצא מסתור נתפס ע"י התורכים ב 1917 . ללא ספק גם יאיר נפל קורבן להלשנה וכך גם רוב חבריו למחתרת הלח"י שלא הצליחו להשיג דירות מסתור ראויות ולבנות תשתית מחתרתית יציבה .
אין ספק שאם יאיר לא היה נרצח בדם קר היה לו עתיד מזהיר כמדינאי ,הוגה דעות ואף כסופר .
ברבות ממחשובתיו צפה יאיר את העתיד וראה את הנולד ,דרך חשיבתו הייתה נדירה ולא שיגרתית וכנראה שלמעט קומץ אוהדים
לא היה מי שיעריך זאת בזמן אמת . לדוגמא הבנתו את יחסן של בריטניה וצרפת אל המזרח התיכון ,הערבים , היהודים ,הצורך שלהם בנפט ובשמירה על גישה פתוחה מעירק עד לים התיכון . בכך ניבא גם את חיסולו של דוד רזיאל שיצא לשליחות צבאית בעירק וחוסל שם וכן של כ"ג יורדי הסירה שנשלחו לפעולה מיותרת בלבנון שהייתה תחת חסות צרפתית / גרמנית באותה עת . פעולות שללא ספק הצבא הבריטי יכל לבצע בעצמו ללא צורך במקומיים חסרי הכשרה .
אין ספק שעם ישראל והמדינה שבדרך הפסידו מנהיג פוטנציאלי ומשפחתו אבדה אב בן ובעל ועל כך צער רב .
חבל מאוד שטרם לכידתו ורציחתו לא היה מי מחבריו מספיק נחוש ובעל עוז להבריחו אפילו בכח .
הספר מתאר את דרכו של יאיר למן ילדותו , עלייתו ארצה כתלמיד תיכון , התוודעותו להלך הרוח בישוב , הכרותו עם אשתו לעתיד ויחסיהם המורכבים , השתתפותו בהגנה על ירושלים וישובי הספר בזמן המאורעות ,המרד הערבי ואף קודם לכן ,קורס הסגנים הצבאי שעבר , חבירתו לאברהם תהומי בהקמת האצ"ל והפרישה מההגנה , פילוס דרכו כמנהיג בולט באצ"ל וחבר המפקדה עד לבחירתו במפקד האצ"ל באופן דמוקרטי אולם הדחתו ע"י ז'בוטינסקי בעקבות פוליטיקה פנים ארגונית קלוקלת . פרישתו מהאצ"ל והקמת הלח"י (שעוד בחיי יאיר כבר נקרא כך למרות הטענה שרק לאחר מותו החלו להשתמש בשם לח"י )
בספר יש תימוכין רבים ופרטים אשר לא בהכרח ידועים אלא למי שממש מתעניין בתקופה . כגון העובדה שהלח"י בראשות יאיר פנה לאיטלקים (הסכם י-ם) רק כהמשך לפנייה שהאצ"ל בראשות רזיאל פנו אליהם .
יש לציין שעיקר התובנות שגיליתי בספר היו עד כמה יאיר היה מנהיג חד והחלטי לטוב ולרע .
במספר סוגיות לדוגמא הופתעתי לטובה מהתנהלותו בהתייחס לכך שהיה מפקד מחתרת קיצונית ויכל היה לקבל החלטות לבדו .
כגון ההחלטה לקבל בשויון נפש ללא זעם החלטתם של בכירי המפקדה לפרוש מהמחתרת ביניהם א.חייכמן , ב.זרעוני ,ח.קלעי
ולהסביר שהחשש לחייהם גבר על רצונם להאבק על האידיאלים .
ההחלטה להתנקש בחייו של בנימין זרעוני שלאחר פרישתו מהלח"י היה חשש שהפך למודיע של הבריטים ושל האצ"ל .
העובדה שסרב לכל אורך התקופה לוותר על המאבק בבריטים גם ובעיקר בעת מלחמתם של אלו בנאצים , הסרוב לקבל את מרותו של זבוטינסקי של ההסתדרות הלאומית (הצ"ח) ושל מפלגת הרויזוניסטים .
יאיר דגל בעיקרון העצמאות ,המחתרת היא גוף עצמאי אידיאולוגי ולא סניף או שלוחה של מפלגה וזה בשונה לחלוטין מהאצ"ל וההגנה . יאיר נהג להתייעץ עם אנשי רוח (חלקם אף ברי פלוגתא ) כגון ש.יוניצ'מן ,יונתן רטוש נתן ילין מור ועוד רבים בנוגע להמשך הדרך כאשר הגיע לצמתים שבהם נדרשה החלטה גורלית.
רבות מפעולות המחתרת ודרך קבלת ההחלטות מפורטות ומלוות בהסברים תוך אזכור מקומות וזמנים .
הספר מאוד מומלץ למי שמתעניין בתקופת המחתרות ובעיקר בבלח"י ובחייו של יאיר .

» ביקורות נוספות של רוני
» ביקורות נוספות על בארגמן : חייו של יאיר - אברהם שטרן