ביקורת ספרותית על שם צופן: וריטי מאת אליזבת וויין
ספר טוב

---

את הספר “שם צופן: וריטי” שכתבה אליזבת וויין, בהוצאת עוץ, כדאי לקרוא כי הוא על נשים לוחמות במלחמת העולם השנייה.

הספר מתחיל בכך שגיבורת הסיפור כלואה בידי הגסטאפו בצרפת. היא אזרחית בריטית, כנראה אלחוטנית שנתפסה בידי הגרמנים ועונתה כדי שתמסור מידע על בעלות הברית. היא כורתת ברית עם השטן ובתמורה להפסקת העינויים היא מבטיחה לתת לשוביה את הצפנים של חיל האוויר הבריטי, את שמות ומיקומי שדות התעופה ואת שמותיהם של כל מי שהפעיל אותה. את כל האינפורמציה הזאת היא כותבת על דפים, וזהו למעשה הסיפור שאנו קוראים.

שיתוף הפעולה שלה עם האוייב מרגיז מאוד אסירים אחרים הכלואים סמוך לתאה, וגם את הקורא הממוצע, כלומר אותי. היא מלהגת בפטפטנות על ראשית ההכרות שלה עם מאדי, חברתה הטייסת, ועל קורותיהן במלחמה ואיך התגלגלה מאדי להיות טייסת בכלל ובחיל האוויר בזמן המלחמה בפרט. הסיפור הזה לא ממש “תופס” אבל הקורא החכם יודע להמתין לחלק של הספר שבו יתגלו עוד רבדים לסיפור הזה, וזה קורה קצת אחרי האמצע. או אז כל מיני פרטים מתחברים לתמונה גדולה יותר ומרתקת הרבה יותר, ואז כבר אי אפשר לעזוב את הספר.

אהבתי את החיבור הנשי בין שתי גיבורות הסיפור, את אומץ ליבן, חכמתן והתושייה הרבה שלהן על אף שהן מתייפחות בלי סוף ממש. אהבתי את תיאורי המטוסים והטיסות. אהבתי את הזווית השונה שהסיפור מקבל בהמשכו ואיך המון עובדות מתחברות למשהו אחר ממה שחשבתי בהתחלה, אהבתי את משחקי המילים ואהבתי את המובאות מהסרטים.

סיפור על שתי נשים ממקומות ומעמדות שונים בבריטניה של מלחמת העולם השנייה, שנפגשות במציאות הפכפכה, שברירית ולעיתים בלתי אפשרית.

ספר נהדר.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על שם צופן: וריטי