ביקורת ספרותית על שדרך - מעבדה # מאת שמעון אדף
ספר טוב

---

חזרתי. מחט התודעה נטשה אותי בנבכי תודעתו של אדף, אבדתי בינות שדרות של העתיד הרחוק, וזו של שנות השמונים, ככל שניסתי לא הצלחתי להחלץ ממערבולת התודעה בה הייתי, לכוד בעולם שאדף טווה רק בשבילי. אדף לא מנסה להנגיש את עולמו הפנימי לקורא, הוא לא בא אליך... אתה צריך לבוא אליו, רק אם אתה ממש רוצה.
שמעון אדף חכם, הוא ממש חכם (לא בדיוק חכמולוג, אבל ליד) והוא מניח שהאינטלגנציה של קוראיו לפחות משתווה לשלו, ולכן הוא לא מנסה להנגיש, הוא פשוט זורק אותך לעולמו הפנימי וסומך עליך שתסתדר.
גם בספר הזה יש סיפור התבגרות, גם כאן יש תעלומה, גם כאן יש אהבה בוסרית.. ועדין אין תחושת דה ז'ה וו, שכן אדף עוסק בנושאים דומים לאורך יצירותיו, אבל נראה שבכל פעם הוא עושה זאת בכלים שונים מעט, בגומחה אקולוגית (נישה) שונה שהוא בונה במיוחד לצורך זה.
בסיפור הזה, מגיע שדרך, דמות מהעתיד (תודעה), לחקור את העבר, על ידי הטמעות בתודעתו נשא מהתקופה הנחקרת. הנשא של שדרך הוא חנניה, בשדרות של שנות השמונים, נער מתבגר בגיל 15, שמתאהב בבת של עשירי הכפר, תמר, אותה הוא מלמד בשעורים פרטיים, יחד הם חוקרים את העלמו של בן דודה של תמר. העלילה נעה בשתי קווים מקבילים סיפורו של חניניה, בשדרות של שנות השמונים, וסיפורו של שדרך בשדרות החדשה בעתיד, בשתי תקופות זמן, נערותו, ועת בגר למד באקדמיה, והתאהב (בישות מסקרנת- שהגיע ממושבת הירח). אבל מכיוון שחוקי המתמטיקה בעתיד, לא עונים לאותם חוקים שאנו מכירים (מושג האינסוף), כך גם הגאומטריה, כך יוצא שכאן שתי קווים מקבילים כן נפגשים... והעלילות המקבילות של הסיפור מוצאות את דרכן זו אל זו בסוף הסיפור.



הספר כאמור, לא מונגש לקורא, גם כאן אדף עוסק בשפה, ואפילו כותב דיאלוגים שלמים בשפה, של האנשים שמגיעים מהמושבה בירח, אל תצפו למצוא מילון בסוף הספר, הוא כאמור סומך על האינטלגנציה שלכם הקוראים, להבין את חוקיות השפה.

כמו תמיד נהנתי.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על שדרך - מעבדה #