ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 במרץ, 2017
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
אין לי ספק שגרישם מרויח המון כסף מספריו. בצדק, לדעתי. הוא כותב מצויין, יודע לטוות סיפור מרתק, הוא אינו זקוק לנהרות דם ולפושעים סדרתיים כדי למשוך תשומת הלב לסיפוריו. אבל כשקראתי את הספר הזה הבנתי שהוא עוד משהו: הוא האיש המניף דגל שחור על תופעות חברתיות ועיוותים שלרוב - אלא אם נהיה קורבנן - איננו שמים לב אליהן, כי ככה פועל העולם שלנו, וככה אנחנו רגילים לחיות.
כריסטיאן ראד, גיבור הספר הזה, אינו איש נחמד. הוא עורך דין פלילי, שמגן על פושעים. בעל פתיל קצר, אוהב פרסום וכסף, חובב קרבות ואלימות. הוא גרוש אחרי נישואים קצרצרים, מהם נולד בטעות ילד, אותו הוא רואה לשעה בחודש, בערך. חוץ מעוזרו המגודל הוא חסר חברים, ומנהל רק קשרי "כדאי לי" לפי העניין. אבל יש לו תחושה עזה של צדק, שמחייבת אותו לפעול לפעמים בניגוד לחוק, וצורך דוחק לחשוף את פרצופם השקרני של אוכפי החוק, שהתבלבלו בגלל הכוח הרב שניתן בידם, וטעו לחשוב שרצונם הוא חוק ומטרותיהם - הצדק.
מערכת הצדק האמריקאי - אותה מכיר כל קורא מותחנים משפטיים - מהווה תמיהה שאין לה סוף. לכאורה כל אדם חף מפשע עד שתוכח אשמתו. למעשה כל חשוד אשם וגם ישלם את המחיר אם אין לו אמצעים להוכיח את חפותו. תובעים חוברים לשוטרים ומחפשים הישג בצורת הרשעה. מערכת אכיפת החוק - כמו, נניח, בייסבול או פוטבול - הופכת לתחרות ספורטיבית, בה כל צד עושה הכל כדי לנצח. לחפש את האמת? זה לא באג'נדה. והנאשמים שם בתפקיד הכדור.
אפשר לומר ששיטת המושבעים - אנשים מהשורה ללא השכלה משפטית - היא סיבה למצב המעוות. אפשר לומר שתובעים ושופטים הנבחרים בזכות יכולתם הפוליטית ולא מקצועיותם, וחייבים את מקומם לבוחריהם הם שורש הרע. אני חושבת שהגדרת ההצלחה של תובע במספר ההרשעות שהוא משיג היא שורש הרע ומתקיימת גם אצלינו - בשיטה נטולת מושבעים ומינוי שופטים ותובעים לא בבחירות פוליטיות (לפחות זה היה המצב עד עתה)
מה אני אומרת? הספר מרתק, למרות שלפעמים נראה שהוא מורכב מסיפורים קצרים שרק דמותו של הפרקליט השנוי במחלוקת מחברת בינהם, אבל החיבור לא צורם. הוא מדבר על פשעים רציניים - רציחות, חטיפות, סחר בנשים ובתינוקות, אבל גם על דברים שאינם מוגדרים פשעים: מלחמות עולם שבני זוג מקיימים בינהם כשמי שמשלם את המחיר הוא הילד שאת טובתו, לכאורה, דורשים. הספר המהנה והמרתק מסתיר את האג'נדה החברתית של הסופר ומלחמתו בהתנהלות אכיפת החוק ובעיוותי הצדק המתקיימים באמריקה. ובניגוד למתריעים חברתיים אחרים הוא חמוש בכישרון לספר סיפור, והקורא התמים אינו חושד שמשחילים לו השקפת עולם ליברלית, עד שמאוחר מדי.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
Pulp_Fiction רב תודות.
מסכימה איתך. הוא יודע לכתוב מתח אך אינו מתרכז דווקא במתח, ובספריו יש "עוד משהו" שאני מוצאת חשוב ומעניין. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה. גרישם הוא דוגמה לסופר שפופולרי מהסיבות הנכונות ולא המוני.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה חני (דולמוש)!
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
בת-יה אמנם לא באופן יומיומי, גם לא לעתים
אבל יצא לי כבר לפגוש את "הזבל" עליו את מדברת. לשמחתי לא נפגעתי ממנו - כך שאני יכולה לחשוב עליו באופן נטול פניות. אני חוששת שהתעלמות/זלזול/דחיקת רגליו של אותו זבל היא בומרנג לחברה כולה. (לא, אין לי הצעות מעשיות). מערכת הצדק האמריקאית בעייתית בכל מובן. היא מושתתת על אוכפי חוק שנבחרו, כהונתם מוגבלת והם רוצים להיבחר שוב, ואם יצליחו בתפקידם - ירצו להיבחר לתפקיד רם יותר (נניח התובע הכללי או ראש העיר, סנטור וכו') מי שמחליט האם אשם או חף מפשע זה מושבעים שבמקרה הטוב אין להם עניין ובמקרה הרע הם מושפעים מהאווירה הכללית. ואם הנאשם דל אמצעים - הסיכוי שלו לצאת זכאי נמוך (אבל זה נכון גם אצלנו, לצערי) |
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
חני גם אני <3
כאחת שכל היום על המחשב מצאת החמה עד צאת הנשמה - ג'ון גרישם בהחלט מתאים לי. |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
מאוד אוהבת את גרישם .
|
|
|
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
|
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
yaelhar, מתוך התשובה שלך אני מסיקה שלא ממש נפגשת עם אותו "זבל" שאני כותבת עליו, ובטח שלא
נפגעת ממנו. וטוב שכך. אומר רק ש'מה שרואים מכאן - לא רואים משם', וזה לא שייך להתעניינות.
בעניין אמריקה, שמעתי על הפרוייקט הזה, אבל מעבר לכך יש לי רק ידע בסיסי על המערכת שם. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, בת-יה
מסכימה שגרישם כותב על החריגים. חולקת עליך לגבי הקביעה שלא כך מתנהלת מערכת הצדק האמריקאית. לאחרונה יש שם פרוייקט ענק בו בודקים דנא מזירות פשע והרבה מאד אסירים שישבו בכלא שנים רבות - עד עשרות - משוחררים מהכלא כחפים מפשע. (ואל תשכחי שעל כל חף מפשע שנכלא יש פושע שמסתובב חופשי) לגבי ה"זבל" כדברייך - זה נכון שאנחנו לא מתעניינים בו יותר מדי. אבל אפשרי שבגלל אי התעניינותנו אנחנו נהפוך לאותו "זבל" שלא מעניין איש. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אפרתי. אני מסכימה איתך.
אנשי אכיפת החוק הם אנשים. ברור שאינם יכולים להתעלם מהשקפת עולמם הבסיסית. חווייה אישית היא בעלת עוצמה רבה. אבל אני מצפה מהם להקפיד על קלה כחמורה, כי הם עוסקים בדיני נפשות. חף מפשע שמייו אוזלים לו בכלא אינו דומה למזנון שהנגר טעה במידותיו. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה TheBlindProphet!
כמו כל סופר יש לו אוהדים וכאלה שלא סובלים אותו. אני לא חושבת שיש שנאה עזה אליו. אני מהאוהדים אותו. |
|
|
בת-יה
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
yaelhar, תודה. אני שייכת לאלה שאוהבים את ספריו של גרישם. ובכל אופן דעתי שצריך לקחת בחשבון
שגרישם לא כותב על הכלל, אלא על מקרים חריגים, מה שעושה בדרך כלל את הסיפור לטוב, אבל לא כך מתנהלת כל המערכת המשפטית האמריקאית.
ודרך אגב, זה גם מה שקורה בישראל: אנחנו שומעים לרוב על מקרים חריגים. ביום יום המשטרה מתעסקת עם "זבל" מוכר, שלא ממש מעניין מישהו אלא אם הוא נפגע מאותו "זבל". |
|
|
TheBlindProphet
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
בקרב הממסד הספרותי. המבט שנעץ בי החבר שסיים את יוליסס כשראה שאני קורא את "מוריד הגשם" אמר הכל.
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
מעניין מאוד.
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
מעניין, איפה נתקלת בשנאה עזה כלפי גרישם?
|
|
|
TheBlindProphet
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
יופי של ביקורת! נהניתי מאוד.
גם אני מחבב את גרישם. לא ברור לי מניין השנאה העזה אליו. אולי בגלל שהוא פופולרי. |
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אנשי המערכת המשפטית אינם יכולים להתעלם מרגשות וראיית עולם ולכן צדק מוחלט לא יהיה.
בעבר, כשהייתי נוסעת לחופשות בירושלים, הייתי הולכת יום אחד או יומיים להאזין לדיונים בבית המשפט העליון (סטרילי ומנומק) או למגרש הרוסים (קולני, מלוכלך, מהחיים). נכחתי בגזר הדין של בחור ערבי צעיר שגנב רכב בפעם המי יודע כמה. פושע מועד, כינתה השופטת את הצעיר המבוהל וגזרה עליו שנה וחצי מאסר בפועל.
כולנו יודעים שגם אנשים שפוגעים בגוף ובנפש ולא רק ברכוש ומהווים סכנה לציבור, יוצאים בעונש קל בהרבה או ישר לעבודות שרות. העו"ד (היהודי) ניגש לשופטת אחרי הדיון, די מזועזע. גבירתי, באמת... השופטת ענתה לו: אתה לא מבין מה זה לקום בבוקר לעבודה ולגלות שהאוטו שלך נעלם, וזה מה שקרה לי... בשבילי זה היה שיעור בחינוך, במוסר, בחוסר המוחלטות של המשפט ובמה לא. |
|
|
רויטל ק.
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
א. השתמע מדבריך שכך נוהגת המערכת שלנו - שהשוטרים
בוחרים להאשים את מי שנוח להם והתובעים משפים פעולה, כלומר - תובעים ללא אמונה באשמתו של הנתבע, ומשתמשים בכל האמצעים שמנית, וכל זה בדרך שגרה - כפי שמוכיח לכאורה אחוז ההרשעות הגבוה.
אני חושבת שזה ששומעים על מקרים כאלו ואחרים לא בהכרח מעיד על כלל המערכת. אולי, אבל אולי לא, אין לנו כ"כ דרך לבדוק את זה. אני לא רואה איך אפשר להאשים את אלו שאת משלמת את משכורתם (הפרקליטות? המשטרה?) בהכפפת האמת והאשמה בכל מחיר אם אחוז כתבי האישום מכלל התיקים אינו גבוה. האם זה אומר שאין כלל מקרים של הכפפת האמת והאשמה בכל מחיר? ודאי שלא. השאלה היא מה הכלל ואיך עובדת המערכת. ב. את הלוגיקה של הפסקה האחרונה שלך לא הבנתי... נכון, יש גם פושעים שטרם ביצעו את הפשע הראשון שלהם ואולי אני אהיה הקרבן שלהם, ואין שום דרך להכניס אותם לכלא לפני זה. זה אומר שאני מעוניינת בעוד הרבה כמוהם ברחובות? החף מפשע יכול להיות אני, וגם הנרצחת/נשדדת/נאנסת יכולה להיות אני. לכן זו דילמה שאני לא רואה איך אפשר לפתור אותה בכזו קלות ונחרצות. |
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
שתיכן צודקות וזאת הבעיה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
רויטל - אני אמרתי -
"ואת יודעת איך הדברים מתנהלים בארץ? את יודעת שתובעים מגישים כתבי אישום בלי להיות בטוחים באשמת הנתבע? את יודעת שמגישים כתבי אישום למרות שאין ראיות התומכות באשמתו? את יודעת שתמיד או ברוב המקרים מכריחים את העדים להעיד ויש מדובב שמנסה להפיל את הנאשם בפח?"? לא חושבת שאמרתי את זה. ואם אמרתי - מתנצלת. אני לא יודעת. מה שאני יודעת זה שמפעם לפעם מתפרסם בעיתון סיפור של איזה נאשם והדרך להוכחת אשמתו. וגם הספקות לאשמה זו. ובמקרים האלה אני יודעת על עדויות בדויות, כמו שכולם יודעים על ניסיון לשנות תצהיר של עד מומחה, וניסיון לפטר עדה מומחית שעדותה לא היתה טובה בעיני הפרקליטות ממשרה שזכתה בה ביושר. אף אחד לא יכול למדוד כליות ולב. השיטה שלנו מנסה לתת מענה מסויים ולהעניש חלק מהפושעים. אבל אם אלה שאני משלמת את משכורתם מנסים להכפיף את האמת ולהאשים בכל מחיר - לא מקובל עלי. ולגבי עשרה פושעים חופשיים - גם אם הם רוצחים וכו' - מסתובבים בינינו כמה פושעים שאף אחד עוד לא האשים ואולי לא יאשימו (לא כל כך נוח להגיע אליהם, נניח). הם מסוכנים עבורך באותה מידה כמו אלה שהשתחררו בגלל חוסר יכולת להוכיח את אשמתם. לעומת זאת - החף מפשע יכול, בנסיבות מסויימות, להיות אני. |
|
|
רויטל ק.
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אני קוראת מה שכתבתי והפסקה השניה שלי נשמעת לי תוקפנית מעט.
אז קודם כל סליחה.
התכוונתי לומר שזו שיטת מדידה לא כ"כ אפשרית לאדם הפשוט (ואילו מדבריך עולה הרושם שאת כן יודעת את התשובות לשאלות האלו), ואפילו לגורם מערכתי מפקח לא פשוט: אף אחד לא יכול לחקור כליות ולב ולגלות אם התובע האמין באשמת הנתבע או לא, האמין שהראיות משכנעות או לא. גם לבדוק איזה לחץ הופעל על עדים והאם הסיבות לכך היו ענייניות מאוד לא פשוט. |
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
דברים כדורבנות. והצלחת להצחיק אותי עם הנאשם שנופל על ברכיו וצועק אני אשם.
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
זה די פשוט
אם מראש מגישים כתבי אישום רק כשיש ראיות מוצקות וחותכות (נגיד, עשרה עדים שאינם קשורים זה לזה העידו מרצונם החופשי שהנאשם ביצע את הפשע מול עיניהם, וגם הנאשם עצמו נפל על ברכיו וזעק "אני אשם!") - אז טבעי שיהיה אחוז הרשעות גבוה וזה לא מעיד על חוסר חתירה לאמת. זה בדיוק המשפט שאמרת: "אמדוד הצלחה של תובע באנשים שאשמתם לא ברורה לו, שהוא שחרר." אם הפרקליטות לא מגישה כתבי אישום כשהיא אינה בטוחה - היא עונה על המדד שלך. ומחיפוש גוגל, עושה רושם שרוב התיקים שמגיעים לפרקליטות דווקא נסגרים ללא כתבי אישום, לרוב בגלל חוסר בראיות... אז ה-99% הם לא מדד מספיק, כי הם אלו שנשארו אחרי כל אלו שמראש לא נתבעו כי הפרקליטות לא היתה משוכנעת באשמתם. (אוי, זה הזוי שאני מגינה פה על הפרקליטות. הזוי). לתשובתך - באמת? ככה את מודדת? ואת יודעת איך הדברים מתנהלים בארץ? את יודעת שתובעים מגישים כתבי אישום בלי להיות בטוחים באשמת הנתבע? את יודעת שמגישים כתבי אישום למרות שאין ראיות התומכות באשמתו? את יודעת שתמיד או ברוב המקרים מכריחים את העדים להעיד ויש מדובב שמנסה להפיל את הנאשם בפח? כי אני לא. אין לי נתונים, אין לי סטטיסטיקה ואני לגמרי לא בטוחה שזה המצב ברוב המקרים, ונראה לי לא הוגן להאשים את כל תובעי מדינת ישראל שהם תובעים בלי להאמין שהנתבע אשם. זה לא כולם, את יודעת, אלו רק ה-99% שמוציאים שם רע לכל היתר... (סתם לא התאפקתי). לגבי ה-10 פושעים חופשיים, לא יודעת מי הם הטובים ממך, אבל בעיני זו אמירה בעייתית. ואם העשרה האלו הם כולם רוצחים שירצחו כל אחד בן אדם? אז חייו של החף מפשע שנכלא חשובים יותר מחייהם של כל אותם עשרה נרצחים? ואם אחד מהפושעים המסתובבים חופשי הוא פסיכופט סטייל מותחן אמריקאי, שיחטוף איזו נערה ויחזיק אותה בשבי שנים (זה לא רק מותחנים... אלו דברים שקרו), האם החופש שלה שווה פחות? אין לי תשובה לשאלה הזו. אני ודאי לא אקבע שעדיף שעשרה חפים מפשע ישבו בכלא ולא פושע אחד יסתובב חופשי. אני פשוט לא מבינה איך אפשר לקבוע דבר כזה בנחרצות כזו. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
לא הבנתי את ההבדל הלוגי שעשית בין הגשת 50% כתבי אישום על פשעים ל100%
בכל מקרה, לשאלתך - אמדוד הצלחה של תובע בהגעה לאמת: מי שאשם - והתובע משוכנע באשמתו, והראיות תומכות באשמתו, והעדים מעידים בלי שיכריחו אותם, ואין "מדובב" שמנסה להפיל את הפושע בפח - אלה אשמים. באותה מידה אמדוד הצלחה של תובע באנשים שאשמתם לא ברורה לו, שהוא שחרר. כבר אמרו טובים ממני - אני מעדיפה 10 פושעים חופשיים מחף מפשע אחד בכלא. |
|
|
רויטל ק.
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אני רחוקה מאוד מלהיות בקיאה בחוק ומשפט
אבל נראה לי שצריך לבדוק במקביל מה אחוז הגשת כתבי אישום על פשעים. יש הבדל אם מגישים כתבי אישום על 100% מהפשעים וב-99% יש הרשעה, לבין אם מגישים כתבי אישום רק על 50% מהפשעים וב-99% יש הרשעה. אם מגישים כתבי אישום רק כשיש תשתית ראיות נרחבת ומוצקה אז ברור שיהיה אחוז הרשעות גבוה, ואז הבעיה שלנו היא לא שחפים מפשע נכנסים לכלא אלא להפך, שפושעים מסתובבים חופשי כי לא ממהרים להגיש כתב אישום שיש ספק אם יתקבל או לא. (אני כמובן לא טוענת שהמצב הוא כזה או כזה, כאמור - אין לי מושג. רק לא מקבלת את אחוז ההרשעות כמדד בלעדי. ואגב, מגיגול מהיר עולה שב-2015 האחוז ירד ל-83%). וכאמור - אני רחוקה מלחשוב שהשיטה והמערכת מושלמות. רק לא ממהרת לקבל את הצד השני שהצגת. אני אשאל את השאלה המעצבנת ולעיתים דמגוגית: מה האלטרנטיבה? איך תמדדי הצלחה של תובע? |
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אני מחבבת אותו ולו בגלל העובדה הפשוטה: אין ספר שלו שלא למדתי ממנו משהו. ובעיני זה הרבה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
רויטל ק.:
אמנם כתבתי על אכיפת החוק באמריקה, כפי שהיא משתקפת מהספר הזה ומספרים אחרים שעוסקים בנושא, אבל זה דומה אצלנו. 99.9% הרשעות פליליות ב2005 ו2006. "ירידה" ל 98.7% הרשעות פליליות ב 2007. זה לפי נתוני הלמ"ס. זה שם את הפרקליטות קרוב מאד ליכולת אלוהית, לא? אם מסתכלים על אחוזי השגיאות הנורמליות, אפילו בסכסוכים אזרחיים מוצאים משהו יותר קרוב לתוצאות שאנחנו יכולים להבין. לא אני לא חושבת שהם "סתם" לוקחים איש מהרחוב. אבל אני חושבת שהשוטרים נוטים להאשים את מי שקל להם, והתובעים מגבים את השוטרים, ובמקרה שמשהו לא מצליח להם הם יוצאים למלחמה גם בעדים (מומחים!) ודורשים מהם לשנות את עדותם, ולפטר את העד הסורר שלא העיד כרצונם. לגבי הסופר - אני יכולה להבין שלא אוהבים אותו מכל סיבה שהיא. וזה משאיר אותו בעקומה נורמלית - מעט "מכורים", מעט מתעבים וכל היתר מתפזרים בין לבין... |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
חן חן, אפרתי.
אני אוהבת את השקפת עולמו של הסופר וגם את כתיבתו. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
לי יניני, תודה רבה!
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
מסמר עקרב, תודה רבה!
כל ספר הוא הצהרה על השקפת העולם - האג'נדה - של הסופר. אולי רובוט יוכל לכתוב ספר ללא השקפת עולם. ספריו של גרישם אינם "ספרות מגוייסת" כמו שאנחנו מכירים, נניח, מסופרים קומוניסטים מסויימים. הם מבטאים השקפת עולם חברתית - ליברלית שבדרך כלל אינה מאפיינת את התרבות האמריקאית. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
רב תודות, צילה!
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
אף פעם לא התלהבתי מגרישם.
הספרים הראשונים שלו היו מותחנים טובים, עם סופים מאכזבים.
מעט האחרונים שקראתי (אחד או שניים) היו ספרות מגוייסת במירעה, ומהסקירה שלך נראה שגם הספר הזה משתייך לז'אנר. (ואני לא מסכימה עם החלוקה הדיכוטומית שעשית כאן, שאו שמחפשים את האמת או שמחפשים להרשיע. אני מניחה שמחפשים להרשיע קודם כל כי מאמינים שהנאשם *באמת* אשם. לרוב לא בוחרים את האדם הראשון ברחוב כנאשם ומנהלים מלחמה על גבו. זה לא אומר שאין טעויות, זה לא אומר שאין אנשים שהאמת לא מעניינת אותם, אבל ההכללה שעשית לכיוון ההפוך לא נכונה יותר בעיני. מודדים תובע במספר ההרשעות שלו כי התפקיד של התובע הוא לוודא שאנשים אשמים אכן יורשעו. אם תובע לא ימדד בכלל במספר ההרשעות שלו, הוא יכול לשבת כל היום על חוף הים ורק לקפוץ מדי פעם לבית המשפט לשלב הסיכומים. אז כמובן שדרוש כאן איזשהו איזון מאוד עדין שלא פשוט להשיג אותו. ואני יכולה להסכים שהמערכת נוטה לצד אחד דווקא, ולא לצד השני, אבל להציג את זה כאילו כל קשר בין עבודתו של התובע למספר ההרשעות שהוא ישיג הוא מקרי בהחלט ולא צריך להוות מדד לשום דבר, זו קיצוניות שגם היא בעייתית). |
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
גם בעיני ג'ון גרישם הוא פעיל חברתי ואני אוהבת את דעותיו. את סגנון הכתיבה העיתונאי שלו, פחות.
|
|
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מצוינת. כאחת שגם קראה את הספר אני מסכימה עם כל מילה שכתבת.
תודה
|
|
|
מסמר עקרב
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת נפלאה, כרגיל.
אפשר לומר שהספר נועד לשרת אג'נדה מסוימת, גם אם היא חבויה לה ומופיעה רק בין השיטין? לא אוהב ספרים כאלה, גם אם הסופר יודע לספר סיפור, ובדרך זו הוא למעשה די מערים על הקורא. קראת את "מדלגים על החג" של גרישם? ספר קטן, אנושי ויפה להפליא, בעיניי, שחורג לגמרי מהז'אנר הרגיל שלו. |
|
|
צילה
(לפני 8 שנים ו-5 חודשים)
yaelhar , ביקורת נהדרת. משפט הסיום חזק. אהבתי.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
