ביקורת ספרותית על מוניטין מפוקפק מאת ג'ון גרישם
ספר טוב

---

מישהו כתב היום בטוויטר ציוץ כזה: "עוד עשרה ימים, בעזרת השם, יהיה לי גזר דין. 2,694 יום אחרי תאריך האירוע. 2,370 יום אחרי הגשת כתב האישום. 361 יום אחרי הכרעת הדין". בינתיים האיש הזה הצליח להתחתן, להביא לעולם שני ילדים, לעשות שני תארים ולהידחות מהתמחות בלימודי משפטים בגלל שעומד נגדו כתב אישום. זה כמובן לא העיוות הכי גדול במערכת המשפט שלנו, ותשאלו את רומן זדורוב, הוא יוכל לתת לכם מילה או שתיים על זה.

כמו שכתבתי בסקירה אחרת, גרישם כותב על עורכי דין ושופטים במערכת המשפטית בארצות הברית. הוא יודע עליהם הרבה והוא שונא אותם לא מעט, למרות ואולי בגלל שהוא בעצמו עורך דין אמריקאי. לכן הוא המציא את סבסטיאן ראד בתור גיבור מספר בספר הזה. סבסטיאן הוא בעל מוניטין מפוקפק, איש שתאהבו לשנוא כי הוא מגן על פושעים והמספר שלו עובר ביניהם. בזכות המוניטין שלו הוא מעדיף לא לגור בבית עם גינה וגישה מקומת קרקע אלא בדירה בבניין. אין לו משרד מהודר עם שולחן מהגוני ומזכירה בכניסה, אלא ואן נייד ונהג שהוא גם שומר ראש ואיש שליחויות וכל מה שצריך. הוא גם לא לובש חליפה מהודרת ונעליים של עורך דין, והוא אוהב לקלל ולהעליב כל מי שהוא מדבר איתו. חברים, איין צורך לומר, אין לו. היחסים החברתיים שלו הם כאלה של "תן וקח", הוא שומר על אמות מוסריות גמישות, חותר לזיכוי של הלקוחות שלו גם במחיר של עיקום מערכות ושיחוד מבפנים, ומבחינתו ברגע ש"הם" שקרנים אז גם לו מותר.

סבסטיאן, כלומר עו"ד ראד יוליך אותנו במרחבים של העיוותים במערכת המשפטית בארצות הברית. זה יתחיל ממאפיונר עם המון כסף שהרג שופט ונידון למוות, עובר באדם שעומד למשפט על רצח של שתי ילדות, עובר לחטיפה, ואז לפלישה משטרתית לבית של זוג פנסיונרים תמימים שמסתיימת לא טוב, ועוד. להבדיל מספרים רגילים לז'אנר אין כאן אירוע יחיד שסביבו וסביב המשפט בעקבותיו הולך הספר, אלא מעין מחרוזת של אירועים שכל אחד מהם מציג כשל אחר במערכת המשפטית. איך אפשר לקנות סוהרים, מה גורמת אקסטרה אלימות של משטרה, איך אפשר להשיג שופט נוח לפסיקה ומה הבעיות שיוצרת שיטת המושבעים לעשיית הצדק.

בעיני זה אחד הספרים של גרישם, דווקא כי דמות המספר היא כל כך לא נעימה. הוא מעמיד אותנו מול מראה, מקלף את כל הזוהר והגלוריפיקציה של עורכי דין בסדרות ובסרטים, וצועק שהמלך עירום. יש שני דברים שכאן הפריעו לי בקריאה. אחד זה סגנון הסיפור של ראד המספר לעומת הדברים שהוא מדווח עליהם. אם זה היה באמת "סבסטיאן ראד", אז המונולוג שלו היה משובץ קללות גם הוא ולא רק מספר איך קילל אחרים. בעיה נוספת היא ברציפות הסיפור. לי זה נראה כמו הטלאה של מספר סיפורים יחד או סוג של סיפור בהמשכים שנערך ברשלנות, כי יש פרטי מידע שחוזרים עליהם שוב ושוב, כאילו כדי להזכיר לקורא הלא מאוד עירני ששכח.

חוץ מהדברים הקטנים האלה, לדעתי הספר מומלץ ואחד הטובים של גרישם.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מוניטין מפוקפק