היא לא באמת ללא שם, דווקא יש לה שם והוא: המסע לחיפוש קומדיה רומנטית מוצלחת
כל כך קשה למצוא קומדיה רומנטית באמת נחמדה, נוגעת ללב ולא מדי מטופשת, כזאת שאפשר לצרוך כשפשוט צריכים מתוק וקליל עכשיו.
זאת בעיקר רשימת הספרים שלא ענו להגדרה, אבל פה ושם יהיו גם כאלה שכן.
לא נכנסו לרשימה: ליאן מוריארטי שאני מאוד אוהבת אבל לטעמי יש בה משהו מעבר לרומנטיקה ולקלילות, ג'יין אוסטן, המלכה האם של הז'אנר, כי מרגישה שהרשימה לא מכבדת אותה וגם כי כמה פעמים אפשר לקרוא אותה (המון, אבל אחרי ההמון פעמים האלה, כמה אפשר)
כל כך קשה למצוא קומדיה רומנטית באמת נחמדה, נוגעת ללב ולא מדי מטופשת, כזאת שאפשר לצרוך כשפשוט צריכים מתוק וקליל עכשיו.
זאת בעיקר רשימת הספרים שלא ענו להגדרה, אבל פה ושם יהיו גם כאלה שכן.
לא נכנסו לרשימה: ליאן מוריארטי שאני מאוד אוהבת אבל לטעמי יש בה משהו מעבר לרומנטיקה ולקלילות, ג'יין אוסטן, המלכה האם של הז'אנר, כי מרגישה שהרשימה לא מכבדת אותה וגם כי כמה פעמים אפשר לקרוא אותה (המון, אבל אחרי ההמון פעמים האלה, כמה אפשר)
רשימת הקריאה הינה אישית.
מכילה 78 ספרים.
גררה 435 צפיות.
עודכנה לאחרונה אתמול.
מכילה 78 ספרים.
גררה 435 צפיות.
עודכנה לאחרונה אתמול.
|
מה דעתך על הרשימה?
|
1. 10 דייטים / אשלי אלסטון
***
אמממ נו טוב, אם אין משהו יותר טוב, אז הוא אופציה בסדר כזאת
2. XOXO - XOXO / אקסי או
יש המון הייפ סביב סדרות קוריאניות, ואני כנראה זקנה מדי, אבל כמו שקורה לי לפעמים - המרחק התרבותי פשוט הופך הכל לזר מדי בשבילי ואני לא מצליחה להבין או להזדהות עם הדמויות וכשמדובר על סיפור שאמור להתבסס כולו על רגש - זה לא משאיר לי כלום, וזה פשוט לא עובד בשבילי.
3. אהבה ופשעים אחרים / פי-ג'יי אליס
*
אוקיי אז
יש ספרים שדורשים מה שנקרא "השעיית ספק", נכונות להתעלם מחוסר הגיון שמונח בבסיס של הספר.
כשניגשתי לספר הזה חשבתי שהוא דורש "השעיית מוסר", כלומר לקבל את זה שהגיבורים של הספר מבצעים מעשה לא מוסרי (שוד) כמשהו חינני ומששעשע.
אבל יודעים מה יותר גרוע מספר שדורש השעיית מוסר?
ספר שלא דורש השעיית מוסר כי יש לו מדרג מוסרי משלו, בו הגיבורים הם סוג של רובין הודים ששודדים רק עשירים מגעילים במיוחד ומפנטזים על האי הבודד אליו יברחו עם השלל תוך כדי שהם לועגים לרשעים האמיתיים של העולם: רפובליקנים וקפיטליסטים.
מניחה שהם הולכים לבצע שוד לא למען עצמם או למען שאיפות בורגניות כלשהן אלא למען טובת הכלל והצדק החלוקתי או משהו.
בקיצור, השנאה כלפי קפיטליסטים ורפובליקנית בספר היא Virtue Signaling מגוחך במיוחד כשמדובר בקומדיה רומנטית קלילה ולא ריאליסטית בשום צורה, וחוץ מזה הגיבורה המסכנה והעניה, סליחה המוחלשת, פתטית ומעצבנת ולא מעוררת שום אמפתיה.
4. אהבה מהספרים / אמילי הנרי
**
אמילי הנרי היא כאילו הדבר האמיתי חוץ מזה ש...לא.
אין לי הסבר לזה, היא כותבת בסדר (זה נשמע כמו דרישת מינימום אבל זה לא, בעידן "סנסציות הטיקטוק" יש ספרים שכתובים מזעזע מכל בחינה שהיא) העלילות שלה הן קלאסיות כאלו לקומדיות רומנטיות חביבות ו... לא יודעת, לא עובד. לא מספיק נוגע ללב, לא מספיק אכפת לי מהדמויות ומההפי אנד שלהן.
כאן היא הלכה נגד הקלישאה המקובלת של הרומנטיקה המשולבת בחיים הרגועים בכפר וזה נחמד, אבל עדיין לא עובד.
5. איך לכתוב קומדיה רומנטית / קתרין סנטר
חביב, סך הכל נהנתי, כנראה הייתי נהנית יותר אם הייתי קוראת לפני שקראתי את "בכל פעם שהשמש זורחת", אבל קריאה של שני ספרים עם קונספט דומה אחד אחרי השני גורמת להשוואות, ופה הגיבורה היא מהסוג הזה של קתרין סנטר, כלומר קצת קשקשנית כזאת, קצת מוגזמת, העיסוק של בכל פעם באותם נושאים היה מוצלח יותר, הקונפליקט הראשי היה מסקרן יותר ופחות צפוי, אז הספר הזה סבל מההשוואה.
6. איך לתפוס כוכב / קריסטין הרמל
*
למה עוד ספר של קריסטין הרמל??
7. אישה מעידן אחר / פלישיה קינגסלי
אין סיבה טובה. סתם כי הפנטזיה הבסיסית הזאת של בחורה רגילה וכוכב קולנוע היא מופרכת וקיטש ורציתי לנסות וחבל, כי הרמל באמת לא יודעת לכתוב. אין שום בניה של מערכת יחסים, אין שום הבנה מה בה מוצא חן בעיניו (היא יפהפיה בעיניו, אבל כמו שהיא אומרת בעצמה - הוא רגיל לנשים יפהפיות סביבו, הוא כוכב קולנוע. היא "שונה" מה זה בכלל אומר) ובסוף מערכת היחסים מתחילה רק בסוף הספר כך שאין בכלל עיסוק במה שפוטנציאלית מעניין (ומופרך וקיטשי) במערכת יחסים כזאת - שזה, ובכן, כל הקטע הזה של כוכב קולנוע נערץ עם בחורה רגילה. רק בסוף הם יוצאים, קופצים שנה קדימה לפרק האחרון - הם מתחתנים, ותכלס כל החלק שיכול להיות מעניין בסיפור - נשאר בחוץ.
**
נוכריה פוגשת את ברידג'רטון.
רבקה חוזרת בזמן לאנגליה של תחילת המאה ה-19. זה נחמד שהגיבורה של רומן רומנטי היסטורי היא חוזרת בזמן, כי זה נותן לה תירוץ להתנהג שלא לפי הכללים החברתיים הנהוגים, מה שכל הגיבורות של הרומנים האלו עושות בכל מקרה בלי תירוץ מתקבל על הדעת... אבל כמובן ששום דבר מזה לא היה עובד במציאות, האנשים שמקיפים אותה סובלניים מדי לחוסר ההתאמה שלה ולפעמים מתנהגים באופן לא תואם לתקופה בעצמם.
וזה די פיספוס, כי ברור שהסופרת מכירה את התקופה ולמדה עליה בשביל הספר, אבל השתמשה בזה רק ליצירת הרקע ההיסטוריה ופחות לצירת דמויות אמינות ודיאלוגים אמינים. אני בכלל לא מדברת על הקלות שבה רבקה מתקשרת עם בני התקופה בלי פערי מבטא וכמעט בלי פערי שפה (היה אפשר להסביר את זה בחלקו עם קריאת ספרים מהתקופה! אבל עושה רושם שרבקה קוראת בעיקר רומנים רומנטיים בני ימינו שנכתבו כביכול על התקופה, ואנחנו יודעים כמה הם אמינים, כן, בדיוק כמו הספר הזה).
יש ז'אנר של חזרה בזמן - לרוב באצמעים מנומקים מדעית או פסאודו-מדעית, אבל לפעמים באמצעות קסם (נוכריה) ויש ז'אנר של כניסה לתוך סיפור (הפאנדום, בולמוספר, לב של דיו).
כאן יש מישמש מוזר ביניהם כשרבקה חוזרת בזמן לתקופה אמיתית, אבל הופכת לדמות בתקופה הזאת, דמות שהיא המציאה וכתבה עליה, בלי שום הסבר חוץ מכמה מילמולים של חברה שלה על "פיזיקה, זמן-מרחב, בלה-בלה-מדע", ובטח שאין הסבר לחזרה שלה להווה בסוף הספר ולאופן שבו המצב שלה בהווה שונה לגמרי מזה שהיה לפני המסע בזמן, כביכול הסיבה היא שהיא היתה בעבר ושינתה אותו! אז זה משפיע על המציאות שלה היום! אבל מה הקשר, היא היתה בעבר בתור דמות מומצאת... שבהווה קיימת כדמות היסטורית, למרות שהיא עצמה בכלל חזרה, אבל הרבקה ההיא מסתבר המשיכה לחיות בעבר והיא דמות נפרדת לגמרי ממנה עצמה מה מה מה, זה לא שאני מחפשת היגיון מדעי קר, מותר לכתוב פנטזיה, אבל צריך להיות איזשהו הגיון פנימי שיסביר את ההתרחשויות והוא פשוט לא קיים, וחבל.
היה אפשר לכתוב את זה כפנטזיה מלכתחילה (מה גם שיש איפשהו בסיפור בעלת אוב בלי שום הסבר פסאודו-מדעי, אז זה כבר לגמרי פנטזיה) ובה רבקה היתה כותבת את החזרה שלה, למשל.
זה גם מטריד שרבקה חוזרת להווה שבו פתאום יש לה כסף ומעמד וחברות - כל מה שלא היה לה בעבר ופשוט נוצר אינסטנט... אבל מילא. מי אמר שמותר לכתוב פנטזיות ילדותיות רק על גברים חתיכים ומושלחמם שמתאהבים בגיבורה בטירוף ולא על חיים מושלמים.
בכל אופן, רבקה חוזרת לתקופה שהיא מאוד אוהבת לקרוא עליה בתור הגיבורה שהיא היתה חולמת להיות, עם כסף, מעמד ומחזרים לרוב. אך אבוי, מתברר שהרגלי ההיגיינה והרפואה של התקופה מאוד לא נעימים, שלא לדבר על היחס לנשים. למרבה המזל רבקה התברכה בשכן שהוא פיראט חתיך ומסתורי ובעל הרגלי היגיינה של המאה ה-21, הידד.
רבקה נתקלת בתעלומת רצח מזעזעת שנוגעת לה אישית ושחוץ ממנה - כולם היו מעדיפים לטאטא מתחת השטיח במהירות האפשרית. היא נעזרת בשכן הפיראט, היחיד שיש לו את הכלים ושלא מישר קו עם המוסכמות החברתיות כדי לחקור את התעלומה, והחלק הזה דווקא מעניין.
הרומן בינה לבין הפיראט לעומת זאת... קצת מגוחך. אין תהליך אמיתי שעובר על רבקה והופך אותה מנערה עכברית ושקטה לפרסונה ההחלטית, התוססת והמורדת שהיא במאה ה-19, כלומר, אפשר להסביר את זה בזה שכל בחורה מהמאה ה-21 תיחשב למרדנית ולוקחת את גורלה בידיה במאה ה-19, אבל אני דווקא חושבת שלהפך, שבחורה חששנית ושקטה שהיתה מגיעה לעידן שבו נשים נחשבות כל כך פחות מאשר בימינו היתה נבהלת ומשתתקת עוד יותר מהסיטואציה, ואם לא - זה לפחות דורש איזשהו הסבר.
אין גם הסבר מה גורם לריד, הפיראט המנוסה וההולל, להתאהב עד עמקי נשמתו ברבקה, אז הכל נשאר מאוד פנטזיה רומנטית של נערה מתבגרת בלי שום דבר שיכניס את הקורא(ת) לסיטואציה, מה שמאוד מתאים לרמת הכתיבה של החזרה בזמן שזה פשוט "זה ככה כי ככה בא לי".
אישית אני גם חושבת שהמשולש הרומנטי בין רבקה, ריד ואחיו האציל, היה יכול להיות מעניין יותר אם האח האציל היה מתגלה כדמות מורכבת ועגולה יותר ואם היתה שם איזושהי התלבטות... אבל בסדר, זה לא ספר של דמויות עגולות ומורכבות, זה ספר עם עלילה מוצלחת בחלקה וחסרת היגיון לחלוטין, שלא לומר ילדותית ברמת חוסר הפיתוח והקוהרנטיות בחלקה האחר.
8. אם יכולת לראות את השמש / אן ליאנג
אנמי מדי
9. אם כבר מדברים על זה / קריסטן היגינס
***
הספרים של היגינס קלילים וקריאים, לא משאירים הרבה רושם אבל מעבירים את הזמן ומתאימים לתקופות שמצריכות משהו קליל.
כמו בד"כ בז'אנר - הכל בספרים שלה מוקצן מאוד, הגיבורים השליליים שליליים עד מאוד, החוויות הרעות שעוברות הגיבורות, אבל בסדר, נו. זה הז'אנר.
10. אסייתים עשירים מטורפים / קווין קוואן
***
חצי כוח. קליל, כיפי, לא משהו שבא לי לקרוא שוב
11. אש לוהטת - המורשת הנסתרת #1 / אילונה אנדרוז
*
למרבה הצער, הקסם של סדרת השוליים לא משתחזר בסדרה הזאת, ואני לא מתכוונת לאיכות הפנטזיה.
*
בקריאה שניה: הפתעה הפתעה, פתאום דווקא נהנתי, ממנו ומכל שאר ספרי הסדרה. go figure
12. אתה והנוף / ג'סיקה ג'ויס
*
איזה ביזבוז זמן.
קיטשי ודביק וסובל מדרמטיזציית יתר של כל אירוע שגרתי שקורה במהלכו.
13. בייבי , קר שם בחוץ / אמילי בל
*
מרוח ולא מספיק מעניין
14. בכל פעם שהשמש זורחת / אנאבל מונהאן
*****
ו... יש לנו פיצוח!
ספר שמצליח להיות גם קליל, גם נוגע ללב, גם כתוב היטב(!) גם קיטשי ברמות וגם מודע לעצמו, היה פשוט כיף.
15. בליינד דייט / קתרין סנטר
****
חמוד ועושה את העבודה
16. במחשבה שנייה / קריסטן היגינס
***
הספרים של היגינס קלילים וקריאים, לא משאירים הרבה רושם אבל מעבירים את הזמן ומתאימים לתקופות שמצריכות משהו קליל.
כמו בד,כ בז'אנר - הכל בספרים שלה מוקצן מאוד, הגיבורים השליליים שליליים עד מאוד, החוויות הרעות שעוברות הגיבורות, אבל בסדר, נו. זה הז'אנר.
17. בעוד חמש שנים / רבקה סרל
*
רעיון חביב ביצוע גרוע במיוחד
18. ברידג'רטון -הדוכס ואני כריכת הסדרה - ברידג'רטון #1 / ג'וליה קווין
*
הייפ מרובה על לא דבר.
הסדרה בנטפליקס עשתה הרבה רעש, בכתב בכל אופן אין בה כלום. עלילות מטופשות, סיבוכים לא סבירים והכי מצחיק היישום של הסטנדרטים המודרניים על הדמויות של המאה ה-19, כביכול גם אז סקס היה בקטנה כזה, אבל להגיד I love you? הו! רגע השיא של העלילה, הנקודה המשמעותית האמיתית במערכת היחסים!
זוכרים שדארסי אמר לאליזבט שהוא אוהב אותה כבר בהצעת הנישואים הראשונה (והמעליבה) שלו?
זוכרים שבמאה ה-19 מערכת הערכים שלהם היתה שונה לגמרי מזו שלנו?
שסקס כן היה ביג דיל ולהגיד "אני אוהב אותך" בפני עצמו לא כזה סיפור גדול, כל עוד זה לא בא עם הצעת נישואים ומחוייבות מוחלטת?
לא, כנראה שלא זוכרים
19. ג'ורג'י מאז ומתמיד / קייט קלייבורן
**
סתמי מאוד, לא השאיר רושם
20. גאווה, דעה קדומה וטעמים אחרים / סונאלי דב
***
מצטטת את עצמי:
הניסיון להיתלות בגאווה ודעה קדומה הוא גול עצמי, כי לכו תשתוו לאוסטן, תאורטית הוא יכול להיות הצלחה מסחררת, אם זה היה עובד: מתוחכם ונוגע ללב כמו המקור, אבל זה לא.
זה נכון גם לספר הזה, ובכל זאת.
הוא קצת יותר עבד ממרחק נגיעה, הדמויות קצת יותר נוגעות ללב, פחות מנוכרות, היפוך התפקידים בין הגברים לנשים - היא מגיעה ממעמד גבוה והוא ממעמד נמוך, וויקהם האישה שהפילה בפח את האח, היה טוויסט חביב.
לא ספר שאקרא שוב, אבל לא ביזבוז זמן מוחלט
21. גם כן ולנטיין - Valentine's Day #1 / לין פיינטר
***
שימוש חביב בקונספט של לחיות את אותו יום שוב ושוב. כלומר חביב אם אתם מחבבים קומדיות נעורים אמריקאיות דביקות
נקודה מעניינת: אם משווים לסרט "לקום אתמול בבוקר" שגם במרכזו מככבים גיבור שחווה את אותו יום שוב ושוב ורומן, אפשר לשים לב שהפתרון בשתי היצירות הוא הפוך: ב"לשום אתמול בבוקר" הגיבור ייגאל מלולאת הזמן רק כשיפסיק לשים את עצמו ואת צרכיו במרכז וילמד להתייחס יפה לסובבים אותו, לכבד ולהעריך אותם. פה, הפתרון יגיע כשהגיבורה תחליט לחוות "יום ללא השלכות" שבו היא שמה את עצמה במרכז, פוגעת בכל מי שסביבה בלי לדפוק חשבון ועושה בדיוק מה שבא לה.
תעשו עם זה מה שאתם רוצים
22. גן של התחלות חדשות - פרוזה # / אבּי וקסמן
חייבת להודות על האמת: לא סיימתי אותו. לא כי השתעממתי או משהו, הוא פשוט לא היה שלי ויצאה שבת ונסענו.
אז מצד אחד, זה שלא חיפשתי אותו כדי לסיים אומר משהו לא חיובי במיוחד
מצד שני, זכור לי שהוא היה קליל ומצחיק אז אולי כדאי לסיים אותו, מתישהו, בהזדמנות
23. האחות הסוררת / אן טיילר
*
דמויות מעצבנות עם קשר קלוש ביותר לקומדיה של שייקספיר שעליו היא כביכול מבוססת.
לא שאפשר להתבסס עליה בלי להתרחק מאוד מהמקור בלי שהתוצאה תהיה גרועה הרבה יותר, פשוט היומרנות מעצבנת, למה לכתוב "גרסה שנונה, שובת לב ועדכנית של "אילוף הסוררת" כשאפשר לכתוב "קומדיה רומנטית בינונית, גנרית ומשעממת"?
אה, הבנתי
24. הבת של מלך הפיראטים - מלך הפיראטים #1 / טרישיה לוונסלר
****
מביך, אבל חיבבתי אותו יותר ממה שהגיוני לחבב ספר מהז'אנר.
25. ההסתברות הסטטיסטית לאהבה ממבט ראשון / ג'ניפר א.סמית
*
מיותר מאוד, שום דבר בו לא באמת עובד.
הבגידה של האבא שמולבנת, הבחור שאיבד את אבא שלו ומגיע בהפתעה לחתונה של אבא של הדלי רגע אחרי ההלוויה של אבא שלו, בכלל כל הדיבור על אהבה כשברקע סיפור בגידה שמנורמל ונסלח לא עובד ולא משכנע
26. החיים מחכים לך, קלואי בראון / טליה היברט
*
מופרך, דמויות מעצבנות, לא נהנתי
27. המדריך לעלמה רודפת הממון / סופי אירווין
*
הוא לא קומי, בקושי רומנטי, משמים ומאכזב.
כמו רוב הרומנים הרומנטיים המתיימרים להיות היסטוריים, הוא סובל מאנכרוניזם.
אולי היה אפשר לסלוח על האנכרוניזם הזה, אם הוא היה מקיים חצי מהמחמאות שהוא קיבל בתור ספר "שנון" "שובב" "מענג" "מבדר" "משופע בדיאלוגים שנונים ובעקיצות ממולחות".
אישית, לא מצאתי בו שום דבר מכל הנ"ל. הוא היה ספר משמים על גיבורה משמימה שמחפשת שידוך עשיר כדי להציל את משפחתה ובסופו של דבר, הפלא ופלא, מצליחה להתאהב ולעורר אהבת אמת בלבו של בחור שהוא, הידד, גם אציל, גם עשיר וגם, ובכן, משמים בדיוק כמוה.
הדיאלוגים, העלילה, הכל היה משמים בספר הזה, שהיה אמור להיות קומדיה רומנטית אבל לא היתה בו ולו שורה קומית אחת.
את הדיאלוגים השנונים היה ניתן לזהות רק מפני שהמחברת הואילה בטובה לציין שדמות זו או אחרת חייכה או לא הצליחה לכבוש את צחוקה למשמע השנינות (הבלתי מזוהה על ידי הקורא).
והרומנטיקה? היא היתה שם, כנראה, כי היו שם גיבור וגיבורה שהתאהבו זה בזו, אבל מאחר והם והעלילה היו משמימים כל כך, ההפי אנד שלהם היה רומנטי כמו ההפי אנד של רואה חשבון שהצליח להוציא דוח מאזן מושלם בדיוק בזמן.
28. המידות הטובות / מדלין סנט-ג'ון
*
בטעם של פעם אבל לא בקטע טוב. מרגיש כמו "רומן משרתות" ישן שלא עמד במבחן הזמן
29. הקיץ שבו הפכתי ליפה (2022) / ג'ני האן
סתמי, פחות מוצלח מלכל הבנים שלה
30. הקסם באוויר / לינדסי לנזה
***
מתקתק מאוד מאוד, קצת מוגזם אבל בסך הכל חביב ועושה את העבודה
31. השושלת - נסיכים אמריקאים - השושלת #1 / קתרין מקגי
**
זה יותר אופרת סבון מאשר קומדיה רומנטית, וזה ז'אנר אחר לגמרי כמובן, ולא כיפי באותה מידה.
32. השקרים שמספרים לנו - הספרנית # / איימי טינטרה
איזה מוזר למצוא ספר בלש בהוצאה הזאת, שמתמקדת ברומנטיקה, אבל זה הספר והוא מצליח להפתיע לטובה סך הכל.
33. התאמה מושלמת / אמה לורד
***
רומן YA חמוד למדי, רומנטיקה ודרמה משפחתית
34. התיאוריה הבלונדינית / קריסטין הרמל
*
בעיקרון אני שומרת מרחק מקריסטין הרמל והרומנים ההיסטוריים שלה, אבל קלטתי שחלק מהספרים שלה הם לא רומנים היסטוריים - שמשתייכים לזאנר שאני אלרגית אליו, אלא סתם קומדיות רומנטיות קלילות וחשבתי לי למה לא לנסות אחד מהסוג הזה.
35. וידוי / קולין הובר
טוב, זה כבר מלמד על שיקול הדעת שלי. בקיצור, מיותר לחלוטין, אין לי מושג למה המשכתי עד הסוף. וקצת יותר באריכות: באתי לקומדיה רומנטית כיפית, אני פה בשביל הפאן, תחסכי לי בבקשה את התובנות הקטנות וההו כה חכמות שלך, אם הייתי רוצה משפטי השראה ופמיניזם בשקל הייתי פותחת גוגל, לא ספר. מה למדנו מהספר? 1. גברים מאויימים מנשים יפות וחכמות, ברגע שהגיבורה מתנהגת כמו מטומטמת גמורה המניות שלה עולות, אבל (שוק והלם!) זה לא באמת עוזר לה כי, טוב, היא לא רוצה מן הסתם לחיות עם גבר כזה. 2. בעצם לא כל הגברים מאויימים מנשים חכמות ויפות. שוב, שוק והלם. 3. אבל חלקם עדיין בכל זאת מנוולים (לכתוב שוב?) 4. בעצם הבעיה של הגיבורה היא לא שהיא יפה וחכמה אלא שהיא מגבילה את עצמה רק לגברים חכמים ומצליחים ולא יוצאת עם, נגיד איסטלטורים? ולכן היא בסוף דווקא יוצאת עם אינסטלטור? רק שהוא בעצם רואה חשבון בעברו וסטודנט למשפטים בהווה ופשוט גבר מהסוג שלא מאויים מנשים יפות וחכמות? אמממ, מה? כאילו, באמת. מה? 5. בעצם נשים לא באמת חייבות בכלל גבר לצדן וגיבורת הספר יכולה להיות לבד ומאושרת. טוב, סליחה, כן? אבל באתי כאמור בשביל הקומדיה הרומנטית והפאן, וזה אולי לא כל כך פמיניסטי מצידי, אבל מה לעשות, גם לא הכי רומנטי מצד הספר. בקיצור, ספר מטו]ש על גיבורה שאמורה להיות חכמה אבל אין שום דבר בקול שלה או במעשים שלה שמשכנע שהיא אכן כזאת ואם אתם רוצים הוכחה אז קחו את זה: כשהיא פותחת פרופיל באתר היכרויות במטרה לבדוק את התאוריה לפיה גברים מעדיפים מטומטמות, היא רוצה להכניס לתחביבים שלה קריאת ספרים וחברתה מתנגדת בתוקף: "זה לא חלק בסיסי באישיות שלי?" התווכחתי בניסיון לשכנע אותה להכניס את הספר "שומרת אחותי" בתור הספר שהכי אהבתי לאחרונה. "בשום אופן לא," מג הגיבה בתוקף. "אינטלקטואלי מדי". אינטלקטואלי מדי. שומרת אחותי. וזאת הגיבורה המבריקה שלכם חברים. ביי, הלכתי לחפש דרכים לשחזר תאי מוח שנשרפו לי בקריאה.
*
קיטש וצירופי מקרים בלתי סבירים, מייגע
36. וירג'ין ריבר / רובין קאר
**
סתמי כמו הסדרה רק בלי הנופים עוצרי הנשימה לבהות בהם ובניגוד לסדרה - קשה יותר לקרוא תוך כדי קיפול כביסה או גיהוץ
37. זהות בבלונד / אלי קרטר
***
רומנטיקה, ריגול ואקשן, הנחתי שזה מופרך מכדי לעבוד, אבל מה אתם יודעים, קל להתעלות מעל אפס ציפיות, ובסוף היה זורם, קליל ומשעשע (אה, ויש לי חולשה לספרים עם גיבורים שמאבדים את הזיכרון ולא יודעים מי הם, אז זה כנראה גם תרם פה)
38. חדר 128 / קטי בונידן
**
הרעלת סוכר ולא בקטע טוב
39. חוקי המשחק / שרה אדמס
***
מתקתק מאוד, מתקתק מדי, כמו פנטזיה של נערה מתבגרת, אם לא חוטפים הרעלת סוכר אפשר להנות מהמתיקות הזאת
40. יומה של מיס פטיגרו / ויניפרד ווטסון
**
לא עומד במבחן הזמן, מבולבל, מעצבן ומיותר
41. יינקה, איפה הבעל שלך? / ליזי דמילולה בלקברן
**
דילגתי הרבה באמצע... חביב, לא מספיק מעניין בשביל ממש לקרוא את כולו.
42. ים הזיכרונות - הספרנית # / פיונה ואלפי
*
מה הסיכויים שסופרת ש"לוקחת השראה מסיפוריהן של נשים חזקות בתקופת מלחמת העולם השניה" (לא מתחייבת לדיוק בציטוט הזה) תכתוב ספר שיהיה רומנטי קליל וכיפי?
נכון, אפס.
מה חשבתי לעצמי כשבכלל ניסיתי אין לי מושג, נטשתי אחרי כמה פרקים מעייפים.
43. ימיה האחרונים של לילה גודלאק / קיילי סקוט
ככה ככה, רעיון חביב, פתרון קונפליקט (איך היא לא מתה בסוף) די עלוב
44. כל הדרכים מובילות אליו / מריאנה זאפאטה (זפאטה)
19/6
טוב, אני לא גאה בעצמי... אבל זה מה יש. אנחנו במלחמה ואני בדיאטה והגוף צועק לפחמימות ריקות אז הלכתי על הפחמימה הכי ריקה והכי נטולת קלוריות שיכולתי לחשוב עליה. שיהיה.
מריאנה זאפטה כותבת דמויות נשיות בלתי נסבלות, כאלה שמקשקות בלי הכרה משפטים דבילים בסגנון "אין לך מה לדאוג אני בכלל בכלל לא בחורה מוזרה או משהו כזה וגם לא רוצחת סדרתית ואני גם מצחצחת שיניים כל בוקר, הנה, אתה רוא כמה השיניים שלי לבנות?" כאילו, מי מדבר ככה, למה, ולמה לעזאזל זאפטה חושבת שזה הופך את הדמויות שלה לכאלה שאפשר להזדהות איתן?? וזה הסגנון גם בצורה החשיבה החזרתית, המתישה והמוגזמת של הדמות. היא גם לוקחת את כל הקטע של גראמפי&סאנשיין לקיצוניות מטורפת, בקיצור, כל הספר הזה מוגזם מאוד, קצת מתיש ומודה שקראתי בלא מעט דילוגים אבל... כן, קראתי, וזה היה קצת הפחמימה הריקה שהייתי צריכה, כזאת מהסוג שאוכלים למרות שיודעים שהמחיר הוא צרבת וקצת בחילה.
45. כל הדרכים מובילות לרומא / שרה אדמס
***
ובכן
הוא כל כך קלישאתי וצפוי, קצת מרוח ומוגזם ובכל זאת... משהו בו עובד ברמה סבירה ובסיסית כזאת, של היכולת לדמיין את הספר כסרט נטפליקס עם נופים ואנשים יפים, של היכולת לקרוא בלי לרצות לעקור לעצמך את העיניים מרוב שזה מביך. גילטי פלז'ר שהוא קצת יותר גילטי מפלז'ר אבל עובר
46. כל מה שלא נכתב / אמה גריי
נוגע ללב, אבל לא מה שחיפשתי לרשימה הזאת
47. כל מה שתבקשי / סופי קינסלה
*
קראתי בריפרוף, לא הצלחתי להתעניין מספיק בדמויות
48. כל מי שנחשב / לורן וייסברגר
*
אפילו לא מתחיל (לא קראתי יותר מכמה עמודים)
49. כל קיץ שיבוא / קרלי פורצ'ן
*
לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל. אסתפק בזה שפשוט לא נהנתי
50. להפיל את הדוכס / איווי דאנמור
***
במפתיע, במסגרת הז'אנר המעט מקושקש של רומנים רומנטיים פסאודו היסטוריים שמבוסס בעיקר על ההנחה ששמלות מפוארות, כירכרות ונשפים מהווים תפאורה כל כך מוצלחת לרומנטיקה עד שאין צורך להשקיע בשום דבר נוסף בספר, מדובר בספר חביב עם אג'נדגה פמיניסטית שבאה לידי ביטוי בכך שמעבר לאותם נשפים ושמלות וכו' הרקע ההיסטורי כולל גם את התנועה הסופרג׳יסטית
51. לילה אחד על האי / ג'וזי סילבר
אוי.
כל כך לא עובד.
52. לכל הבנים שאהבתי פעם / ג'ני האן
קומדיית תיכון חביבה. כמו תמיד בז'אנר הזה קצת הגזמה בהשפלות ובמוזרויות של הגיבורה אבל בסך הכל חמוד
53. ללא מילים / לינדסי לנזה
**
המתיקות המוגזמת של "הקסם באוויר" מגיעה כאן לרמות לא נעימות, זה כבר לא פנטזיה רומנטית חביבה אלא פצצת סוכר לורידים, טו מאצ'
54. מדריך לציפורים של מזרח אפריקה / ניקולאס דרייסון
***
לכאורה עונה להגדרה, אבל לא מספיק נהנתי ממנו
55. מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים / מרי אן שייפר
****
לא בטוחה שראוי להכניס אותו לכאן, הוא יותר מקומדיה רומנטית קלילה, אבל הוא עושה טוב על הלב ואפשר לקרוא אותו יותר מפעם אחת אז הנה הוא כאן
56. מקום נעים / אמילי הנרי
***
אחרי כמה ספרים עם תפאורה וסיפור רקע מוצלחים אבל דמויות שבפועל לא מצליחות להפוך להיות מעניינות מספיק ולעורר איזשהו רגש אצל הקורא, אמילי הנרי סוף סוף עושה את זה וכותבת סיפור אהבה נוגע ללב, כזה שבאמת היה אכפת לי איך הוא יסתיים, ועם דיאלוגים משעשעים.
נקודה לרעתה נרשמה כשהגיבורה המבריקה הודתה שהיא בעצם בכלל לא רוצה להיות מנתחת, והיא עוברת לעסוק בקדרות. קלישאת ה"מדעים מדוייקים זה משעמם, נשים רק רוצות ליצור אמנות ולבלות עם אנשים אחרים" מבאסת למדי
57. ניפגש שוב בשנה הבאה / סופי קאזנס
*
אפילו לא זוכרת מספיק כדי לכתוב למה לא, אז פשוט לא
58. ניצוצות של אהבה / קתרין סנטר
**
טוב, קודם כל זה לא קומדיה, אבל בכללי קצת מרוח, קצת יותר מדי מלל ביחס לעלילה, לא משהו
59. נקמתה של מלכת הפיראטים - מלך הפיראטים #3 / טרישיה לוונסלר
הכל אותו הדבר ובכל זאת לא, פחות כיפי מהצמד הקודם
60. נשף של טעויות / ג'ין מלצר
*
גרוע באופן קיצוני
61. סודות באחוזת השושנים / הילה ארוון
*
כל כך לא
62. סופי הגדולה / ג'ורג'ט הייר
*****
יש!
כן כן, מצאתי אותו
אחרי הרבה קריאה סתמית, מיותרת או סתמית + מצאתי קומדיה רומנטית כיפית שאיך שסיימתי התחשק לי לקרוא שוב
63. סיפור מצחיק / אמילי הנרי
עוד מאותו הדבר, זאת אמילי הנרי וכל הספרים שלה הם באותו סגנון.
כן מרגישה שהספר הזה וזה שלפניו היו טובים יותר מהקודמים שלה, אבל לגבי זה לפחות - לא בפער.
64. סכנה בשולי הלהב - השוליים #4 / אילונה אנדרוז
***
מסתבר שזה הספר האחרון בסדרה, וחבל, כי זאת סדרה חביבה למדי (בניגוד למורשת הנסתרת שהתחלתי ונטשתי כי משהו שם פשוט לא עובד).
65. ספוטלס - ספוטלס #1 / קמילה מונק
יש בסדרה הזאת שילוב נחמד מאוד של פנטזיה, אקשן ורומנטיקה. אמנם הספר הראשון היה מוצלח וכל השאר פחות, אבל סך הכל כולם כיפיים. מעניין אם הסדרות האחרות של הצמד דומות יותר לסדרה הזאת או למורשת, ומעניין אם יתרגמו אותן מתישהו.
שילוב יבזארי ודי משעשע של אקשן ורומנטיקה, שניהם מופרכים, עם מודעות עצמית שבאה לידי ביטוי ב"ציטוטים" בראשי הפרקים שהם כולם פארודיה על ספרים רומנטיים/ארוטיים.
סך הכל די כיף.
66. ספר לי שלושה דברים / ג'ולי בקסבאום
***
חביב, חצי עובד, כאילו אם מוכנים להשעיית אמון מטורפת על רוב פרטי העלילה כמו הרעיון שנערה ממוצעת למדי שמתחילה ללמוד בבית ספר יוקרתי בטירוף הופכת בלי שום סיבה נראית לעין מהאנדרדוג לנערה שהבחורים הכי פופולריים בבית הספר מתאהבים בה ושבחור פופולרי וחתיך יחליט לקחת לעצמו כפרוייקט התכתבות ממייל(!) אנונימי עם בחורה שהגיעה הרגע לבית הספר פשוט כי הוא, אמ, לא יודעת, ראה אותה?
אבל אוקיי, זאת קומדיית נעורים אמריקאית כזאת, תיכון, בנות חתיכות ומרושעות, true love וכל הג'אז הזה, אז לחובבי הז'אנר, כן
67. עד הירח ובחזרה / ג'יל מאנסל
***
בערך כן, כאילו נחמד מאוד והכל, אבל לא חושבת שארצה לקרוא שוב
68. פינלי דונובן מחסלת - פינלי דונובן #1 / אל קוזימנו
*
אמור להיות מופרע ומצחיק אבל זה לא ממש עובד
69. צעדים קטנים של אהבה / קתרין סנטר
*****
אוקיי אז כמה מילים על קתרין סנטר.
יצא שקראתי קודם כל את השני והשלישי שלה, את שומרת הראש ואת ניצוצות של אהבה.
על שניהם לא עפתי.
לכאורה היה שם את כל סיפור המסגרת הנכון והאמור לעבוד, אבל משהו בכל זאת לא עבד.
הגיבורות שלה היו כל כך קיצוניות בבדידות המזהרת שלהן, בניתוק שלהן מהרגשות שלהן, בפוזה של "אני וונדר וומן שעושה הכל לבד ולא צריכה אף אחד" קיצונית, סיפורי רקע קיצוניים ומוגזמים וכמות של פטפטת רגשית בלתי נסבלת שמלוה את כל זה. תוסיפו את הדמויות הגבריות הקרטוניות ולא מספיק מעניינות שהן שם בעיקר כדי להפוך את הספר לרומן רומנטי... וכל הסיפור פשוט לא עבד.
את בליינד דייט קראתי רק בגלל הסקרנות לגבי הפרוסופגנוזיה והופתעתי לגלות שהוא דווקא... חביב.
כן, גם הגיבורה שלו קצת תקועה בפוזה של אני לא צריכה עזרה, אבל לפחות היא לא סופר וומן בלתי נסבלת אלא דמות קצת שבורה שמבינה שהיא לא באמת מסתדרת לבד, והסיפור הרומנטי היה חמוד ואפילו קצת מפתיע.
אז החלטתי לנסות את הראשון שלה, בהנחה שהוא גם גרוע, ושהיא בטח השתפרה עם הזמן... והפתעה, הפתעה, הוא דווקא היה מוצלח ונוגע ללב.
הבעיה של סנטר שחוזרת בכל הספרים שלה היא סיפורי רקע קצת קיצוניים עם "דמויות נבל" מוגזמות ועם גיבורות טובות לב שסולחות בהגזמה לכו---לם, וזה קיים גם כאן וגם בבליינדט דייט (מה את מתנצלת לפני אמא של האקס המנוול שלך כי קיללת לידה??) אבל בספר הזה סנטר באמת התאמצה לא להגזים עם ההפי אנד ולהיישיר מבט לקשיים הפיזיולוגיים האמיתיים של הגיבורה. אה, והיא גם לא גיבורה מסוג "אני לא צריכה אף אחד בעולם בכלל"! זה כנראה תסביך שסנטר פיתחה החל מהספר השני וחבל
70. קסם בשולי הדרך (כריכה חדשה) - השוליים #1 / אילונה אנדרוז
*****
כן כן, אם אתם לא צריכים את הקומדיה הרומנטית שלכם ריאליסטית (כאילו שהז'אנר מלכתחילה ריאליסטי) ולא מפחדים משילוב של רומנטיקה ופנטזיה אורבנית אז זה הספר בשבילכם
71. רומן קיץ / אמילי הנרי
**
כמו הספרים הקודמים של אמילי הנרי, כל התפאורה לקומדיה רומנטית מתקתקה שם, אבל הדמויות מתעקשות לא להיכנס לסצנה, להישאר דמויות נייר שממלמלות את הטקסטים שלהן ולא משכנעות אף אחד
72. רק אל תשכח אותי / וארי מקפרליין
****
פעם ב, פעם ב- כמה זמן באמת? כמה ספרים צריך להתחיל, לרפרף, להייאש, להחזיר לספרייה אחרי שלושה פרקים, כדי להגיע לאחד שהוא באמת כיפי וצובט בלב?
צריכה לעבור פעם על הרשימה ולספור, אבל זה אחד מהנדירים האלה, רומן רומנטי קליל ונוגע בדיוק במידה הנכונה.
73. רשימת המשאלות - פרוזה # / לורי נלסון ספילמן
*
אני מכניסה לפה יותר מדי ספרים שלא מתיימרים בכלל להיות קומדיות, ובמקרה הזה אולי חבל, אם הסופרת לא היתה לוקחת ברצינות את התרחיש המופרך של הספר שבו בחורה הולכת להגשים רשימת משאלות מילדתוה כי ככה אמא שלה החליטה לפני מותה הספר היה משתפר
74. שומרת ראש / קתרין סנטר
**
סתמי מאוד, קצת מרוח, לא ממש עושה את העבודה. מגיעה לו אולי חצי נקודה על הרעיון להפוך את התפקידים - שומרת הראש הקשוחה שמגנה על חייו של סלבריטי במקום להפך, אבל עם חצי נקודה לא הולכים למכולת, והיא גם לא מעלה חיוך על הפנים
75. שותפים / כריסטינה לורן (כריסטינה הובס ולורן בילינגס)
*
פייק זוגיות גנרי, קראתי בדילוגים
76. שידוך חלומי / קרטיס סיטנפלד
*
כמה גירסאות אפשר לתת לגאווה ודעה קדומה? בלי סוף, מסתבר.
לא אהבתי את קרטיס סיטנפלד ברומן הביכורים שלה, במרחק נגיעה, וגם הניסיון שלה לגלוש למחוזות קלילים יותר לא עשה לי טוב.
הניסיון להיתלות בגאווה ודעה קדומה הוא גול עצמי, כי לכו תשתוו לאוסטן, תאורטית הוא יכול להיות הצלחה מסחררת, אם זה היה עובד: מתוחכם ונוגע ללב כמו המקור, אבל זה לא.
ונקודה אחת תמוהה: לא הבנתי מה היה הרעיון להכניס את הדמות של קתרין דה-ברג כעיתונאית פמיניסטית נערצת שלא קשורה לעלילה או לדמות המקורית בשום צורה.
77. שיעורים באהבה / שרה אדמס
*
אוי.
אחרי כל הדרכים מובילות לרומא החביב וחוקי המשחק המתקתק הספר הזה מתיש ומייגע, לא חינני, לא כיפי, לא מומלץ
78. תאומות זהות / אלין הילדרברנד
***
לא כל כך קומדיה, נחמד סך הכל
|