ספר שבמרכזו שני חברים יובל ועומר. לעומר יש חלום לרכוב על אופני דאון היל, אבל יש לו גם שיתוק מוחין.
יובל הוא אלוף ברכיבה ומחליט להירתם למשימה. האם יצליח החלום להתגשם, כנגד כל הסיכויים? אני חושבת שזה ספר נוער מיוחד.
ספר הנוער הכמעט יחיד שהכרתי ועסק בילדה עם שיתוק מוחין, הנו אני אתגבר מאת דבורה עומר שראה אור לראשונה בשנות ה 70. שמחה מאד שיצא ספר חדש שנוגע בנושא. יחד עם זאת אני חושבת שהנכות שעמה מתמודד עומר אינה הנושא המרכזי בספר. הנושאים המרכזיים הם: חברות אמת, נחישות, הצבת מטרות והגשמת חלומות.
הספר כולל שתי נקודות מבט באשר לנושא השילוב וההכלה של אנשים עם מוגבלויות בזרם המרכזי ובפרט של ילד עם מוגבלות קשה במסגרת חינוך רגילה. בתחילת הסיפור אמא של עומר מאד בעד שילובו של בנה בבית ספר רגיל. זאת למרות שעומר חווה קשיים רבים, תלמידי הכיתה לא ממהרים לקבל אותו כאחד משלהם ורבים מהם מכנים אותו "פריק". בהמשך, הגלגל מתהפך (תרתי משמע) ואמא של עומר נסוגה מעמדתה החיובית כלפי שילוב.
בערך בשלב הזה מגיע משפט בסיפור שהיה עוצמתי עבורי וריגש אותי עד מאד: "תאמיני לי שאני יכול, תראי אותי אמא אני יכול". כאשת חינוך אני מאמינה בכל ליבי במשפט הידוע: "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו" (הרב קרליבך). אז בסופו של דבר אמא של עומר חזרה להאמין בו וליובל היה בעיקר את סבא פרד שהאמין בו (סבא שמאד הזכיר לי את הסבא שלי ז"ל). ולבסוף הגיעו הדמעות, האם היו אלה דמעות של עצב או דמעות של שמחה? צאו לרכיבת דאון היל וגלו בעצמכם, מומלץ בחום.
















