הוצאה לאור›עם עובד

מה קורה כשרעיון טוב וכותב טוב נפגשים? במקרה הזה קרה פחות מטוב. קראו והבינו.
פעם היו ארבעה אנשים אמיתיים וילום החליט להפגישם מתוך דמיונו הפורה וליצור את פסיכותרפיית השיחה, הלא היא הטיפול בדיבור. מי הם אלה? הראשון הוא ד"ר יוזף ברויר, רופא מפורסם ומאבחן עילוי. השני וכעזר כנגדו, פרידריך ניטשה הפילוסוף המפורסם. פה ושם הבליחה דמותו של זיגמונד פרויד, רופא צעיר בן 26 וחברו הטוב של ברויר. מי שהפעילה את כל

ועוד אני כולי ספוגה באווירה של רוסיה הצארית, השכנים שלנו מהקומה הראשונה נקשו בדלת. היא מאוקראינה והוא סקוטי ג'ינג' מזוקן. והנה כמעט חג ואני אפילו מחלימה מאיזה קורונה וירוס. הם עלו להביא לנו עוגת יום הולדת טבעונית לגיל 40 שחגגו לגברת. לאחר חיבוקים כי כבר מותר, היא ראתה את הספר בידי והתחילה להתרגש. אמרה "מה, בשביל זה, בשביל מה? על זה אנחנו מתחנכים, למה צריך להרעיש את עולמנו ולחנך דורות על דורות על ה

ביקורת זו נכתבה בהיפעמות מדאיגה על ידי אשה (נאה, אם יורשה לי) שבעבר נהגה להשיב לכל כך הרבה ממליצי ספרים, “כן כן, זה ברשימת היום-אחד. כרגע לא מתחשק לי לקרוא מד”ב.”
ואז יום אחד, “יום אחד” הגיע, וחייה השתנו לעד.

את חולית קראתי במקביל עם בן זוגי. למעשה, הוא קרא אותו בשפת אמו, אנגלית, ואני בשפת אמי, פורטוגזית, כך שהמאבק לדון בספר על כל מונחיו הבדיוניים והשמות המשונים היה אתגר לא קטן, ולכן אני יותר

#
בבניין בו אני מתגוררת יש ספרייה די גדולה, שדיירים שואלים בה ספרים ומוסיפים לה משלהם. בעקבות ירידה מתחת לקו האדום של מפלס הספרים הפרטי שלי וחשש שכל קמצן-ספרים מכיר, שתכף לא יהיה לי מה לקרוא, נכנסתי לשם. יצאתי עם כמה ספרים והספר הזה בכללם.
משום מה חשבתי ש"יונה ונער" הוא ספר הביכורים של שָלֵו. טעיתי, כמובן. לפי הכתוב על העטיפה האחורית, זה הרומן השישי שלו, שיצא לאור ב 2006.

הסיפור דומה מאד לס

בקרבו של מאיר שלו התרוצצו שני אנשים. האחד, איש תרבות ששולט בכל ענפיה, אוהב תנ"ך ובקי במכמני השפה העברית. השני, איש אדמה שמכיר על בוריו את הטבע ואת צמחיית ארץ ישראל.

ושתי הישויות הללו עושות בספריו כבתוך שלהן, ונדמה שהוא לא מצליח לרסן את ההתגוששות הזאת, שזקני ארץ ישראל ניסו לאחד ולא הצליחו. פחות ופחות אנשי אדמה וכפיים ופחות ופחות אנשי רוח, ומה שנשאר לנו הוא התוצר הישראלי העכשווי החדש, שאינו איש א

כיצד אמור להרגיש יהודי לאחר חמש שנות שבי? לאחר שאשתו, וילדיו וקהילתו נטבחה ברוע בל יתואר? עדיין לעבוד את אלוהיו? עדיין להאמין בו?

יעקב, יהודי אדוק, נמכר לעבדות לאחר שכל משפחתו נספתה. הוא מוצא עצמו שבוי בכפר עוין ורווי עבודה זרה, נאבק לקיים את מצוותיו. יצר הרע מחל לאתגר את יעקב, כשהוא מתאהב בוואנדה ומבקש לגייר אותה ולקיים איתה אורח חיים יהודי. הסיפור מגולל את תלאותיהם של השניים בעוד עידן שכוח אל

על הכריכה שלו רשום "סאטירה נוקבת".
אה, זה אמור להיות ספר סאטירי? אז למה אני רק רוצה לבכות.
*
חברה היסטוריונית שחקרה רבות את הקומוניזם הביאה לי את חוות החיות. היא ספרה לי שג'ורג' ארוול היה בהתחלה קומוניסט בעצמו. מעניין, איך וכיצד זה ישפיע על הספר.
התחלתי לקרוא וחזרתי בבת אחת ללימודי הבגרות בהיסטוריה. ראיתי לנגד עיני את הסיכום שלי, המושקע (בסיכומים בהיסטוריה השקעתי), דף דפדפת חלק ועט פיילוט תכלת. כו

#
קראתי את הספר ממש מזמן. ולא אהבתי. למה לא אהבתי? יכול להיות שלא הצלחתי להבין על מה הוא מדבר. אולי סגנונו המפותל של שָלֵו לא התאים לי. אולי הייתי במצב רוח אחר והתקשיתי לקרוא ספר שתבע ממני ריכוז? לא יודעת. לא אהבתי. בערך באותו זמן נסיתי את עֵשָו . אולי קראתי, אולי זנחתי אותו. לא זוכרת. ומאז נמנעתי מספריו של שָלֵו, עד שנתקלתי ב"תנ"ך עכשיו" ו"בעיקר על אהבה". נהניתי, התעניינתי ולאט לאט התחלתי לקרוא

למי מאיתנו לא היו רגעים בחיים אותם הוא היה מוחק, לו רק אפשר היה? רגעים מביכים-בדיעבד בהם עשינו שגיאות מטופשות, היינו חסרי-רגישות, נסחפנו אחרי רגשות עזים והצטערנו אחר-כך, פגענו, ביצענו עוולות, היינו קצת מנוולים אפילו שאולי חשבנו שהצדק איתנו? רגעים אשר, לו היו נחשפים כעת בפני כל (ובפרט בפנינו אנו, שהרי השתנינו מאז והדחקנו חלק מרגעים אלו), היו סודקים את שריון הדימוי-העצמי שלנו בפני אחרים ובפני עצמנו.