הוצאה לאור›אוניברסיטת תל אביב

איש חצר אחד בח'ליפות העבאסית של המאה העשירית נשלח למסע מסוכן וארוך אל הבולגארים של הוולגה (שהבולגרים של ימינו התפלגו מהם כמה מאות קודם לכן ונדדו לבלקן), מכיוון ששליטם בדיוק התאסלם ופנה אל הח'ליף, מנהיג כל המוסלמים (לפחות במס שפתיים..) בבקשה לסייע לו להקים מבצר להגנת ממלכתו מהמלכים הכוזרים היהודים ששכנו לידו והטילו עליו את אימתם.
יקירנו אבן פדלאן לא יכול לקחת את הדרך הקצרה מהקווקז כי יש בעיות קטנו

כל מי שגדל בחינוך הדתי לזרמיו השונים, בין אם הוא חרדי ליטאי מקריית ספר, חסיד צאנז מנתניה, שסני"ק מאשדוד או דתי לאומי מעפרה. כולם התוודעו לר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (1707-1746), בעיקר דרך ספרו הקנוני – 'מסילת ישרים'. כבר ישעיה ליבוביץ' כתב שמסילת ישרים הוא הספר היחיד מן העת החדשה שהתקבל כחיבור יסוד בכל הקהילות והזרמים – אשכנזים וספרדים, חסידים ומתנגדים, ציונים וחרדים. גם הוצאת ידיעות צירפו אותו לס

הספר מכיל רשימה שמית של כל השדים והיצורים המיתיים שמופיעים במקורות היהודים (התורה התלמוד והמדרשים) וכן באגדות עם של יהודים יוצאי מדינות ערב (כאן השדים הם לא יהודים עם חותמת בד"צ משום שהם מופיעים גם במקורות מוסלמיים) ואפילו בספרות ישראלית מודרנית. כל שד או יצור מכיל תיאור קצר על חיצוניותו ואופיו. לדעתי ספר חשוב משום שהוא מוכיח שגם היהדות מוצפת בדעות קדומות ואמונות תפלות. נעשתה כאן עבודה יסודית ומרש

בליל שבת, שהכל מסביב מנגינה עולה, אני הילד מנסה למצוא את הסודות שבין המילים. לא מציץ בהסבר שלפני הפיוט, אלא מחפש. קורא את האות הראשונה של כל משפט, ולפעמים של כל בית, לפעמים של כל מילה, ולפעמים דווקא מתחילים בשנייה.
וגם הוא הכותב משחק בי, מתחבא ומשתמש בשמות רבים, פעם שמו ראשון, ולפעמים מוסיף הוא "אבו", או "אל..". לפעמי ראשי תיבות של שמו, ולפעמים ש"ץ (שליח – ציבור) נוסף בסיומו.
ואני הילד תוך ניגון

ההתחלה לא בישרה טובות כלל וכלל. המחברת מתעסקת בהגדרת צורתו ואופיו של הספר :האם הוא מונוגרפיה או ביוגרפיה ?וכך היא כותבת :
"האם חיבור זה הוא מונוגרפיה? ביוגרפיה? בדיון? לפי ההגדרה המילונית ולפי האטימולוגיה היוונית, מונוגרפיה היא חיבור כתוב, בדרך כלל, בידי אדם אחד על נושא יחיד, נושא "צר", או על אספקט מסוים של נושא יחיד. ..... ביוגרפיה -לעומת זאת, היא דיווח של מחבר על סדרת אירועים בחייו של אדם אחר

ספר די מאכזב אחרי הכל המבקש לתאר את שלבי לימוד העברית דרך הקלטות שנמצאו משנות השלושים, במבטא יקי כבד, מבעים עבריים בעייתים (כמו תודה רבה על הלוויתך אדוני במובן של 'התלוות') הספר מתעסק פחות בשבלי העיבוד והעיכול של השפה העברית את עצמה ויותר במלחמת השפות איזו שפה תהיה שפה שניה ומה תהיה מעמדה של העברית, ניסיתי לקרוא את הספר הזה כמה פעמים ולצערי היו פרקים רבים שהייתי צריך לקרוא מאמצע להתחלה ומהסוף לקצו

חומר לעוס.. נראה כאילו שיכתבו ספרים ישנים העוסקים בחלומות...
לכו על ספריה של נריס דיי- יותר מוצלחים וגם מקוריים.