פריחת השירה העברית בספרד היא תופעה מדהימה על פי כל קנה מידה. היהודים בחצי האי האיברי היו מיעוט שהופלה לרעה גם בתקופות הטובות ביותר. קבוצה לא גדולה של אנשי רוח יהודים בחרה ליצור בשפה העברית, שפה שאפילו לא כל היהודים שלטו בה על בורייה. נדיר מאד ששירה גדולה נכתבת בשפה שנייה. השירה הלטינית הגדולה נעלמה עם נפילת רומא. השירה העברית של ספרד, שירה שבשיאה אינה נופלת ממיטב שירת אירופה, נכתבה על ידי אנשים שעברית לא הייתה שפת אמם. ר' יהודה הלוי (1141-1075) היה אחד ממחוללי הנס הזה. נערץ ואהוב על עמיתים ותלמידים, יהודה הלוי היה משורר פורה ומחברו של ספר "הכוזרי".
בקלילות מופלאה נעים שיריו בין שבחי האהבה והיין לתהילת האל ובין קינה על מות ידידים לגעגועים לציון, ציון בפאתי מזרח אשר אליה נכספת נפשו. בקיץ שנת 1140 עזב יהודה הלוי את ספרד ונסע מזרחה. הוא לא הגיע למחוז חפצו. ב-1141 מת בדרכו לארץ ישראל. הספר הזה נועד לסייע בהפיכת יהודה הלוי משם רחוב לנוכחות חיה בתרבות העברית החדשה. זה הוא הספר השני בסדרת ספרים חדשה, סדרת: "שירת תור הזהב", המציעה לקורא העברי מהדורה חדשה של מיטב שירת ספרד בימי הביניים. בלווי מבואות והערות. הסדרה היא חלק מפרויקט ספרות מופת עברית של מרכז ההדרכה לספריות בסיוע המחלקה לספרות, מנהל התרבות.