תוצאות:
מקום ראשון=סמדר
מקום שני=כיפה כחולה
מקום שלישי=תולעת ספרים
כל הכבוד סמדר !! וגם לכן כיפה כחולה ותולעת ספרים

מתי מפרסמים תוצאות?

שם:תולעת ספרים
פרק 1:

רוח קלילה הדהדה בשמי הקיץ הבהירים והתכולים. שוטפת את החום העז, ואת האבק.

היא רכבה על הסוס, אותו סוס בעל גוון ערמוני ורעמה בלונדינית סבוכה ששימש אותה מאז ומעולם, טוב, זה לא מדויק, מגיל שבע. פחות או יותר.

שכבה דקה של עפר כיסתה את מגפי הבוקרים שלה. אותו עפר שרק לפני רגע נישא באוויר מהדהירה שלה.

תלתליה הזהובים, היפים כל כך, התנופפו ברוח בצורה מושלמת. בדיוק כמוה.

עיניה הכחולות והעמוקות חדרו לתוך עיניו הכהות וגרמו לו להרגיש לא בנוח.

מיליון רגשות שונים שלא הכיר הציפו אותו, ליבו נמס.

הוא הכניס את היד לכיס, אחז באקדח הכסוף והקר, קר כמו שהוא יהיה אם ירה, והיסס.

נגע בו שוב, בזהירות, ושוב היסס.

הוא שלף אותו במהירות שנבעה מאימונים רבים, רבים כמעט כמו שנות חייו, וירה בה...












פרק 2:

קול ירייה נשמע באוויר, והמוני ציפורים פרחו להן, בורחות למרות שהכדור כלל לא כוון אליהן.

הכדור התעופף במהירות ופגע בה, בירכה השמאלית, לפני שהספיקה להצטרף אל הציפורים, ולברוח.

צעקת כאב נשמטה מפיה במהירות, והיא נפלה לתוך השחור של עילפון, חור גדול, גדול יותר מהיקף הכדור, נפער ברגלה דרך מכנסיה, שנספגו בדם.

היא שכבה על החול הקר, גססה אבל אף אחד לא עזר לה.

והוא? הוא כבר ברח ולא הסתכל לאחור.

כשהוא הגיע לבניין הגדול, שהוא לא יכל לקרוא לו בית, הוא כבר התחיל לקוות, ולחשוש שהוא באמת הרג אותה.

אין כבר מה לעשות, הוא חשב, לפחות הוא, זה שהשפיע עליו לקום ולעשות מעשה, יהיה מרוצה.

אז הוא טיפס, במהירות, במדרגות, עוד קומה ועוד קומה...

הוא פתח את הדלת ונכנס לדירה "אז הרגת אותה?" שאל צבי, שותפו לדירה, נער שחום וגבוה שהיה לבוש בחולצת טריקו כחולה.

אני חושב שכן..." הוא מלמל.

"יופי עופר, הגיע הזמן..." הוא אמר ויצא מן החדר..




פרק 3:
"היא לא חזרה, וכבר מחשיך, אוי, אני מודאגת, ברוך.
אתה אבא שלה, תעשה משהו לשם שינוי, חוץ מלשתות מהתה ולחכות!״ אמרה בתיה, אמא של טליה,
לברוך, קולה התרומם לחצי צעקה במשפט האחרון, היא הייתה מאוד חרדתית, ולא בלי סיבה.

"אל תדאגי, בתיה, כלום לא קרה, טליה היא ילדה חכמה, היא בטח תחזור בקרוב, ותזכרי, הכל בסדר...״
הוא אמר לבתיה ברוגע מופגן, למרות שהוא גם היה לחוץ מעט,
ולגם בחוזקה מן התה שלו, שהספיק להתקרר מאז הירייה...


















פרק 4:

"לחיינו!" הוא אמר והם הפגישו בין כוסותיהם בתנועת "לחיים!".
הוא התעורר בבהלה.
"אני לא מאמין, אני חולם עליה, על הפגישה הראשונה!" מלמל לעצמו.
"למה עשית לי את זה?" הוא שמע את קולה הרך של טליה שואל אותו, מצלצל באוזניו כניגון פעמונים עדין.
הוא ראה את פניה, פניה היפות של טליה, שפתייה חייכו והיא מצמצה בעינייה הגדולות.
היא עפעפה בריסיה הרכים, ופתאום פניה החווירו כסיד והחלו לדמם.
עיניה נעצמו.
"למה פגעת בי עופר? למה פגעת בי?" היא אמרה שוב ושוב ולאט לאט קולה נחלש והיא דיברה בתנועות שפתיים.
עופר נשכב על המיטה הרכה, עצם את עיניו בכאב ונרדם.
















פרק 5:
כל הלילה התהפכה בתיה במיטתה.
היא לא הצליחה להירדם, היא הרגישה שמשהו קרה...
"ברוך." אמרה בפתאומיות כשדמעות בעיניה "היא עוד לא חזרה! אני מודאגת!" היא שקעה מתחת לשמיכה.
ברוך הביט בה במבט משתומם.
"בתיה, הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך. עכשיו לכי לישון." היא חיבקה את זרועה.
"אתה בטוח?" שאלה ביבבה.
"אני בטוח." פסק ברוך.
בתיה ניסתה להירדם, שכבה במיטתה דקות ארוכות ופתאום קמה ואמרה :"משהו קרה לה."
"שום דבר לא קרה לה, תחזרי לישון." מלמל ברוך וטמן את ראשו בכרית העבה.
"אני חושבת שאתה טועה." אמרה, קמה מהמיטה ולבשה את מעילה.
"לאן את הולכת?" שאל ברוך בישנוניות.
"למשטרה." אמרה וסידרה את שערה.
"נלך למשטרה מחר בבוקר. לכי כבר לישון!" צעק.
"אתה מבטיח?" שאלה אותו והביטה בעיניו העצומות למחצה.
"אני מבטיח. לילה טוב." אמר והתהפך לצד שמאל.
"לילה טוב." פשטה בתיה את בגדיה והלכה לישון.





פרק 6:
הלילה חלף במהירות, אבל הסיוטים לא הניחו לו, עופר התעורר, המום מאירועי היום הקודם.
"מה קורה, גבר? אתה ממש חיוור, אתה מרגיש טוב?״ שאל אותו צבי.
עופר השתרע על הספה האפורה וסיפר לצבי הכל.
"זאת שטות!" אמר אחרי שעופר סיפר לו הכל "אתה בטח הזית מחוסר שעות שינה... שאתה תרצח מישהי? ועוד מישהי שאתה אוהב? זה לא אמיתי." הוא קבע ויצא מן הבית בסערה.
"שטות? לא, זאת ממש לא שטות,״ מלמל לעצמו עופר ״זה לגמרי אמיתי״.





















פרק 7:
צבי רץ במדרגות למטה ויצא לרחוב, תוך כדי הוא כבר התחיל לטלפן את המספר הזה, שחקוק בזכרונו.
״אמרתי לך להתקשר רק במקרה חרום״ קול גבוה, אך עמום, בקע מתוך הפלאפון הקטן שצבי החזיק בידו.
״זה באמת מקרה חרום״ לחש צבי במהירות ״הוא זוכר, הכל, איך זה קרה?״ צבי היה לחוץ, רק שהגבירה שלו לא תחשוב שהוא מזלזל בה.
״אתה מזלזל בי?!״ שאל הקול מהטלפון ״תגיד, מי חילץ אותך מהמצבים הגרועים בחייך? מי הציל אותך? ואתה מעז לחשוב שאני לא יודעת את העבודה שלי?״ הדוברת היתה זועמת.
״בוודאי שאני לא מזלזל בך״ מחה בבהילות ״הדבר האחרון שהייתי מעלה על דעתי הוא לזלזל בך, רק אני לא מבין למה עופר זוכר.״
״כן, זה באמת נשגב מבינתך״ עקצה אותו גבירתו ״הדבר פשוט מאוד, אהבתו של עופר הייתה כנה ואמיתית״ נשמע קול יריקה ״אני שונאת אהבות אמת״
״לעזאזל״ התנשף צבי, ״אז מה אנחנו עושים?״

















פרק 8:
בתיה וברוך הלכו, כפי שברוך הבטיח, אל המשטרה, למרות שברוך ניסה להתחמק.
הפקידה ישבה ליד שולחנה, הרגליים עליו, עישנה סיגריה ושיחקה סוליטר.
כשראתה את הזוג, מיהרה להוריד את רגליה, לכבות את מסך המחשב ולמעוך את הסיגריה אל תוך מעפרה.
"נעים מאוד, שני אזולאי." הציגה את עצמה, קולה הגבוה, העדין עדיין, העיד על כך שהיא התחילה לעשן לא מזמן.
"בתיה וברוך." אמרה בתיה, קולה מעט חנוק.
"במה אפשר לעזור לכם?" שני שאלה.
"הבת שלנו,״ קולה של בתיה החל לרעוד ״היא יצאה לרכב על הסוס שלה, אתמול, ועדיין לא חזרה." אמרה בתיה ביבבה, והחלה לבכות על כתפו של ברוך, שרטן משהו על זה שהיא הורסות לו את החולצה החדשה.
דקות ארוכות ישבו הזוג והסבירו לשני שוב ושוב מה קרה ללא תועלת.
״אז היא לא חזרה?״ שאלה שני בשעמום קל, ניכר היה שהיא מטפלת בזוגות שכאלה לעיתים קרובות.
״אני מרגישה שמשהו קרה לה״ התפרצה בתיה לבסוף, ״אתם לא יכולים לפחות לבדוק? אם עוד אפשר להציל אותה,״ משכה באפה ״עוד נפספס את ההזדמנות בגלל העצלנות שלך!״ היא הרימה את קולה.














פרק 9:
כל יום, בשעת הדמדומים, חזר עופר לגינה שבה רצח את טליה, ואיתה, רצח את נשמתו ביסורים.
היא לא הייתה שם יותר, רק כתמי דם מטושטשים על האדמה, יש להניח שיעלמו גם הם בקרוב.
הוא טייל בעצב בין הנדנדות וראה ילדה קטנה בוכה, היא הייתה דומה לטליה, כשהם היו שניהם קטנים, והחברים הכי טובים, למרות שראה לאחרונה בכל ילדה שעברה לידו את טליה, ליבו נצבט.
"מה קרה? את בסדר?״ שאל אותה, תמיד הייתי שואל את טליה שאלות מפגרות שכאלה, הרהר בליבו.
"אני נופר, בת דודה שלי מתה, והיא תמיד אהבה את הגן הזה, טליה המסכנה.״ היא אמרה ובכתה. ״השמועות אומרות שרצחו אותה, בדם קר״ עופר נרעד, וברח מהמקום..


















פרק 10:
״אני שונאת אותך!״ קראה טל וזרקה לאח הבוער את תמונתה של אחותה התאומה, טליה.
האש החמימה בצבעי הפסטל הבוהקים שרפה את תמונתה של טליה שבה נראתה מחבקת את עופר על שפת הים.
האש ניפצה את המסגרת והתמונה נבלעה בה, כאילו לא הייתה..
״כל החיים את קיבלת את הכל, הכל!״ היא צרחה ״את המשפחה, את החברים, את החיים, ואני הייתי כלואה כאן, לומדת כשפים.״ טל נשמה עמוק, מכריחה את עצמה להירגע..
״אבל עכשיו הכל פנה נגדך, הכשפים שלי, דרך צבי, הגולם הזה, הכריחו את האדם החשוב לך עלי האדמות להרוג אותך״ לחשה בקול מלא זדון ״ועכשיו, הוא הולך להיות שלי.״





















פרק 11:
עופר ישב על מדרגת אבן, כבש את פניו בידיו, ובכה.
״מה קרה?״ אמר קול מתוק, זהה כמעט לקולה של טליה, הוא הזדקף באחת, והביט בפניה של בעלת הקול.
״טליה?״ הוא מלמל.
״לא, עופר, אני אחותה של טליה, טל, ועכשיו,״ היא הפעילה את כוחות ההפנוט שלה עליו ״אתה עומד להתאהב בי, ולנשק אותי.״
עופר נראה מבולבל, הוא קם על רגליו והתקרב בהיסוס אל טל..
״אני אהובתך, עופר, אתה לא מזהה אותי?״ היא שאלה, בנימה עדינה ויפה.
עופר נישק אותה, תחילה בזהירות ולאחר מכן, באהבה, הוא נשבה בקסמיה, לידו, על מדרגת האבן שלפני רגע הוא ישב עליה, ישבה רוחה של טליה ובכתה בכי תמרורים.


קרדיט לסילבר שעזרה

אני מקווה שתהיה עוד תחרות... לא הספקתי לכתוב את השיר.

אני פוסלת את עצמי ואת הציונים שלי מהתחרות.
לא בא לי להשתתף.
סורי ):