קראתי איפשהו השבוע שלאנשים שאתה אוהב אין גיל. לא יכולה להסכים עם זה לגמרי, כי כל האהבה שלי לאחותי לא תשנה את זה שהיא בת שמונה באופן נורא ואיום וחסר תקנה. אבל לפעמים זה נכון. אין לך גיל בעיני. בכל כך הרבה מובנים את גדולה ממני, ששלוש השנים שבינינו הן כלום.
ואני כרגיל חסרת מילים בכל פעם שצריך אותן, אבל את יודעת, נכון? שאת מדהימה לגמרי. ואמיצה כמו שבחיים לא הייתי. ואדם טוב, במלוא מובן המילה. שהכתיבה שלך מהפנטת אותי, והיכולת שלך לשים פס מעוררת בי השראה. שאני מאמינה שאת תגיעי רחוק, ושביום מן הימים אני אתגאה לומר שהייתי חברה שלך. האמת, אני גאה בזה כבר עכשיו.

אני אוחזת בהשקפה המיושנת הזאת שבסוף יהיה בסדר. בלי ביסוס, בלי רציונל מאחוריה, זאת רק הרגשה שכזאת: יהיה טוב.
אבל אם זה נראה לך מופרך מדי, אז אני מבטיחה לך יום אחד, רק אחד –
אכן אדע, זה יום ללא תמורה
ולא נפל דבר ולא אירע
ולא יבדיל בינו ובין ימים
ציון ואות אשר מטוב עד רע.
ורק לשמש ריח של יסמין,
ורק לאבן קול של לב פועם,
ורק לערב צבע של תפוז,
ורק לחול שפתיים מנשקות
...
כי כל אילן היה מפרש רוטט
ולדממה עיניים של ילדה,
ולדמעות ניחוח הלבלוב,
ושם העיר כשם אהבתי.

וכאנטיתזה לכל זה, ולפני שאתחיל לבכות –
החיים: תעב אותם, או התעלם מהם, אי אפשר לאהוב אותם.
(מרווין, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה)

https://youtu.be/HYGioIKKysg
https://www.youtube.com/watch?v=nlcIKh6sBtc
מזל טוב חוקית אחת. אוהבת אותך ממש ממש.

לעלמה יש יום הולדת ~
◕‿◕

נראה אתכם חוגגים מסיבת הפתעה מאוחרת בזמן!

יש לי חברה שאף פעם לא ראיתי פנים אל פנים.
יש לי חברה ששמעתי את קולה רק פעם אחת אבל דיברתי איתה כל כך הרבה פעמים ועל כל דבר כמעט.
יש לי חברה שאני יודעת עליה הכל ואני לא יודעת עליה כלום.
יש לי חברה שאמיצה כמו שאני אף פעם לא אוכל להיות.
יש לי חברה שכשהיא כותבת המילים נאספות אליה כדי לראות כמה רחוק הן יכולות להגיע.
יש לי חברה לבכות לה ולהודות בפחד ולהקשיב לה גם כשכל מה שיש לי לתת הוא "אני מצטערת", עוד "אני מצטערת". בטח יש לה כבר אוסף שלם של "אני מצטערת". מצטערת על זה.
יש לי חברה. אני לא יודעת אם היא יודעת אפילו שהיא חברה שלי, אבל לי יש חברה, ואני אוהבת אותה כל כך. ועם אינטרנט או בלעדיו, אני אגיע לאחל לה מזל טוב.

עלמה, באיזשהו מקום כתבתי לך ברכה מקסימה. עם קישורים ועם שירים ועם כל מה שאת. ויום אחד כשיהיו לי חמש דקות על מחשב אני אשלח לך אותה. ובינתיים רק את זה, ובאמת, את כל אהבתי,
פפר

נו, יופי.
אני מאחר למסיבה המאוחרת.
כמה אופייני.

^~^~^~^

לפתוח ברכות זה החלק הכי קשה.
יש משהו נורא קלאסי ב"עלמה היקרה," אבל אני לא חושב שאיי פעם הצלחתי לקחת ברצינות ברכה שמתחילה בצורה כזאת. זאת אומרת, אם הוא באמת יקר לך, אתה תצליח לחשוב על משהו טוב יותר מאשר "פלוני היקר".
קחי לדוגמה את הפתיחה של מומו: "עלמיתילי היקרה לי כל כך". תוספת של שלוש מילים וזה נשמע אחרת לגמרי. כל מה שצריך זו קצת כנות.
אבל לי אין את הכישורים של מומו, ולכן הריני לפתוח את "מרד הנפילים" בעמוד אקראי, לצרף כאן פסקה ואחר כך לקפוץ ישר לשיא הברכה, וכולנו נעמיד פנים שזה נורמלי ובריא לחלוטין.

"ההתעניינות שלך באה קצת באיחור. מה העניין? מצפונך מציק לך? אתם נתתם לג'ד סטארנס לצבור עושר מזוהם מאותו בית-חרושת אך לנו לא נתתם הזדמנות. זה היה אותו בית-חרושת. עשינו כל מה שהוא עשה. התחלנו לייצר בדיוק את אותו דגם של מנוע, שהכניסו לו את הממון הרב ביותר במשך שנים. ואז איזה ברנש אלמוני, שאיש לא שמע את שמו, פתח איזה בית-חרושת קטן בקולוראדו בשם 'מנועי נילסן', והוציא לשוק מנוע חדש מהסוג של דגם 'סטארנס', בחצי המחיר! מה יכולנו לעשות, מה? זה היה בסדר בימי ג'ד סטארנס, בזמנו לא הופיע מתחרה הרסני, אך מה היה עלינו לעשות? איך יכולנו להלחם בנילסן זה, כשאיש לא נתן לנו מנוע שיכול להתחרות במנוע שלו?" (מרד הנפילים, איין ראנד)

האמת היא שכמעט שיקרתי. ציפיתי לפתוח את הספר על פסקה פילוסופית חזקה כלשהי, כי הספר מרוצף בהן. אבל זו היתה הפסקה הראשונה שהעיניים שלי נפלו עליה, אז המשכתי לדפדף. בדיוק באותו הרגע אמא שלי נכנסה לחדר, מה שהזכיר לי שהבטחתי פסקה אקראית ושאסור לשקר וגרם לי לשקול מחדש את הבוז שלי כלפי דטרמיניזם.
בזמן שהקלדתי אותה התחלתי לחבב אותה.
אני מקווה שתמצאי בה משהו.

ועכשיו זה לא הוגן, כי מיד אחרי הפסקה הייתי אמור להיות מסוגל לקפוץ לאמצע, אבל הרסתי את זה. אני כבר חמש פסקות בתוך הברכה שלך ועדיין לא מרגיש שהרווחתי את הזכות להתקדם לעיקר הברכה. אני עדיין חייב לך פתיחה ראויה.

"חיי האדם הם אגדה כתובה בידי האלוהים" (הנס כריסטיאן אנדרסן).

יופי.
גם פניני החכמה שלו הן פרסומת.
לאנשים אין זכות לגלגל את חייהם של אנשים אחרים. לא להורים, לא למורים, לא לחברים ולא להנס כריסטיאן אנדרסן האינטרסנט המזורגג.
מותר להם לגעת, לשנוף, אבל לא לדחוף ולא לגלגל. זה לא טבעי. כמו קוקה קולה, רק טוב יותר לשיניים כשזה לא כולל סיגריות.
את השראה בשבילי.
כי אנשים גלגלו אותך לכל מיני מקומות. כשמגלגלים אותי אני מתעייף, אבל את למדת להפוך את הדחיפות לתנופה. זה מדהים בעיניי.
וזה מדהים לדעת שאחרי הכל הצבע האהוב עלייך הוא צהוב. ושאת לא מתביישת לאהוב את שבע ולהודות שאת שונאת לרקוד, כמו שמגדירות ריקוד נשים עם איפור של בובה ותסרוקות שגורמות להן להיראות כמו זונות שיובאו מהמזרח.
ויש לך עיניים כחולות ואת מערערת על עליונותו של 74 ואני מבין את זה - את גם אוהבת סושי. ובכלל, יש לך עיניים כחולות.
אני לא ממש יודע כמה הן כחולות, בעצם. יש לשער שדיי הרבה, אבל לא באמת. זאת אומרת, הכחול לא מגיע למעמקים. מתישהו זה הופך לירוק או לאפור או לסגול.
אולי לצהוב. אולי את ברת מזל.

אני עדיין לא מרגיש שכתבתי פתיחה, אבל השעה מאוחרת ואני צריך ללכת לישון.
בהצלחה עם החום של אוגוסט. יהיה בסדר.

יום הולדת שמח.

(הערה: רציתי לשים קישורים אבל זה לא הולך משום מה, אז אני פשוט אכתוב ותחפשי אחר כך)

עלמתילי היקרה לי כל כך,
אמנם באיחור של כמעט שבוע, אבל עדיף מאוחר מלעולם לא..
את מהאנשים האלה שתמיד יראו לי עם סגנון משלהם. כאלה שלא שמים על החברה, עושים מה שהם רוצים, כאלה שתמיד נחמדים לכולם.
בזמן האחרון יוצא לנו לדבר יותר ואני מבינה יותר ויותר כמה את בנאדם טוב - מהרצון לתקן את העולם ועד לעזור לי עם בעיות בהדרכה. את באמת אחת מהאנשים המיוחדים שפגשתי.
(לכל מי/ גד אלבז)
אז עד היומולדת הבא שלך:
שתראי את שומרי הגלקסיה
שתרקדי הרבה
שתטעמי שוקו מקקאו וסוכר (זוכרת את המינון?)
שתמשיכי לנגן
ש"תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת.. שיהיה לך טוב"
שתטעמי קוראסון (שתינו צריכות ללכת לעשות את זה ביחד)
שתכירי מוזיקה טובה
שתאכלי מלא דברים איטלקיים ומיליונים של דברים מתוקים (לא חייב ביחד)
שתהיי המון בחוף הבונים
שתתרמי דם באופן חוקי
שתשמחי
שתטיילי הרבה
שתמצאי פיתרון
שתספרי לי מה את באמת מרגישה ושאני לא אצטרך לנחש
שתרחיבי את הידע שלך
שתמשיכי להכיר מוזיקאים לא אישית! XD
שתמשיכי לתת לאנשים שמות של סרטים שהם לא יאהבו XD (סתם, סתם. הכל בסדר.)
ותחפשי את השם ולרי ג'ון ביוטיוב. יש לי הרגשה שתאהבי אותה.

ושתהיה לך השנה הכי מוצלחת שיכולה להיות!
אוהבת עד השמיים וחזור,
מומו.