זהב אדום, ארץ לבנה; משחק תפקידים קבוצה ציבורית
שממה. שקט. חולות זהב נפרשים לעיניכם רכים ובלתי נגמרים. צוקים אדירים ותלולים בצבעי אדם ולבן, ערים שוקקות חיים, מעיינות נסתרים בנקיקי הרים מסולעים, או מחילות קרירות להסתתר בהן מפני החום הכבד. ברוכים הבאים לעייראד, יבשת מדברית ושוקקת חיים שכוחות רבים שולטים בה, אך אף- פעם לא מצליחים לכפוף אותה ואת תושביה הגאים למרותם. המאבק הבלתי נגמר על המשאבים הדלים אינו קורע אותה, כפי שעלול לקרוע אותה הממצא האחרון של מעייד א- חד'ין, האלכימאי הנודע ביותר בכל היבשת. האם באמת, כפי שהוא טוען, הוא מצא את אותה מתכת אגדית שלפי הסיפורים היא יכולה להעניק חיי נצח ועוד כל מיני סגולות? האם הוא יודע היכן ניתן למצוא את הכספית האדומה?
גם אם כן, וגם אם לא, מעייד א- חד'ין זומם דבר מה, ובין אם זה לגלות ולהשמיד את עיר העלפים ובין אם זה לאחד פעם אחת ולתמיד ובניגוד לכל עקרונות ההישרדות את תושבי עייראד.
אתם יוצאים למירוץ נגד הזמן ונגד אחד מהאנשים החזקים ביותר ששמעתם אי- פעם, בניסיון למנוע ממנו להשיג את הכספית האדומה ולהרוס את מאמצי ההישרדות של כל תושבי עייראד, ושלכם….(האומנם?)

אז, קצת על המשחק הזה.
המשחק מבוסס ברובו על התרבות המזרח- תיכונית. אתם תפגשו כאן ג'ינים, מלאכים ושטנים כמיטב הסיפורים ב"אלף לילה ולילה" השמות, התרבות והכל מבוססים בעיקר על סיפורים דומים.

- סיפור הרקע שלכם הוא אחד מהחלקים החשובים ביותר בדמות. אתם צריכים לפרט ולהשקיע, ובעיקר להתמקד על מה גרם לכם לעזוב את השבט שלכם ולבחור בנתיב החיים שבחרתם בו.
- אתם יכולים להמציא את ההתמחות שלכם, אפילו כדאי. ההתמחויות שאני נתתי הן אופציות, אבל בכלל לא הכל, אבל, אני מבקשת שלא להמציא מאורנים ללא רשותי.
- כשאתם מתארים את המראה שלכם, היו מציאותיים. גם העלפים הם שזופים ולא בהירים, זה יהיה קצת מוזר אם יהיה משהו בלונדיני, בלשון המעטה
- ערים, רג'ואנים (משפחות ענק), שבטים- אני משאירה לכם להמציא.


ו... טופס ההרשמה:
שם:
גיל (מעל 17):
מין:
אופי:
גזע:
מראה:
שבט/ רג'ואן/ עיר (מומלץ, אבל לא חובה):
שייכות למאורן(יש/אין ואיזה):
אמונה:
התמחות:
ציוד:
סיפור רקע:

עלפים- בניגוד לשאר אינם מחולקים לשבטים והם בין היחידים המגדירים עצמם בגאווה כ"עם". יש להם עיר גדולה וסודית שרק הם יודעים את מיקומה, הנמצאת מתחת לאדמה. האגדות מספרות שהעיר כה- רחבה, שלא ניתן להרגיש שהיא חצובה מתחת לקרקע. הם ידועים כציידי מדבר מוכשרים ועל אף היותם מאוחדים, הם מעדיפים להתבודד. עלפים הם יצורים חינניים, מהירי תגובה ותוחלת החיים שלהם היא מאות אם לא אלפי שנים, על- אף שאי אפשר לראות זאת עליהם כי הם אינם מראים סימני זקנה. עלפים מתאפיינים באוזניים מחודדות ובעיניים בהירות יותר משל שאר העמים.
גמדאים- , מחולקים לשלושה שבטיים עיקריים: הגמדאים הנוודים המכונים גם גמדאי חולות שכן הם נודדים כמו חולות בסופת חול. השבט השני הוא גמדאי תהום, הבונים את משכנותיהם בתהום, בדומה לעלפים אך הם מעדיפים שלא להסתיר את מיקומם ובכך לחשוף את תפארת הבנייה שלהם. השבט השלישי של הגמדאים הוא שבט הפועל בעיקר במזרח ועוסקים לרוב בכריית מניראלים מהאדמה לכן הם מקימים כפריהם שם והם נקראים לרוב גמדאי מכרות. כל הגמדאים מתאפיינים בקומה נמוכה. גמדאי המכרות הם בעלי מבנה גוף חזק יותר ורחב, גמדאי החולות הם לרוב צנומים וצנועים ומזכירים במראם נזירים או מתבודדים נמוכים, גמדאי התהום נראים כשילוב של שני השבטים האחרים. תוחלת החיים שלהם לרוב היא עד גיל 75
בני אדם- מעדיפים להקים ערים בקרבת נווי- מדבר אם כי ישנם בני אדם רבים המעדיפים את הנדודים ונראים בעיניהם ככלי הישרדותי יותר. הם אינם בעלי מנהגים קבועים והם מתאימים את עצמם לרוב לשליטי המקום. (דבר שאינו נתפס כפי שהוא נתפס במושגים רגילים, של פנטזיה מערבית) הם בעלי מראה מגוון ביותר, ולרוב מתאימים לכל סוגי החיים במדבר. תוכלת החיים שלהם היא עד 75.
אנשי נחש- אנשי הנחש הינם גזע המשלב את תכונותיהם של הנחשים, הלטאות, עם חלק מתכונותיהם של בני האדם והעלפים. הם בעלי דם קר ולכן מעדיפים לנוע ביום דווקא בשיאי החום, אז הם הכי פחות חוששים להתקררות דמם. הם יותר מכולם מאורגנים בשבטים של משפחות גדולות וקנאיות. לרוב הם מחולקים גם לתתי- גזע המתייחסים בגאווה לסוגים שונים של נחשים כגון צפעים, פיתונים, זעמנים וכן, גם קוברות. מראם של אנשי הנחש הוא כמו בני אדם, אך ישנם כמה מרכיבים שונים: לשונם של אנשי הנחש היא ארוכה ומחורצת, כמו של הנחשים, עיניהם שחורות כליל וחסרות אישונים והם מסוגלים להזריק ארס מתוך שני הניבים הארוכים שלהם. (אם כי הם לא חייבים לעשות זאת כשהם נושכים משהו.) הם לרוב מגיעים עד גיל 200
חתולי שממה- או הקרקלים חולקים תכונות עם אותו חתול מדבר יחיד במינו אך גם עם הגמדים. הם יצורי לילה ובעלי מבנה גוף קטן וגמיש. הם מעדיפים להתבודד ונעים בלילה במשפחות גרעיניות קטנות או לבד. עיניהם חתוליות ואזניהם המחודדות מעוטרות בקווצות שיער זהובות ושחורות, הם נמוכים כמו הגמדאים והם לעיתים נעים על ארבע, ובמהירות. הם לעולם חיים בתחרות על כל משאב אפשרי ובכלל הם בעלי יצר תחרותי מאוד. אורח חייו הוא עד 100 לרוב.
אנשי תן- הם יצורים בעלי שתי אופציות למראה שלהם: אחת בתור תן ואחת בתור אדם חיוור. (בניגוד לכל השאר הם אינם מקבלים צבע בעורם) לרוב הם מעדיפים את האזורים הלא מיושבים בעיקר בגלל הדעות הקדומות ששורצות בכל מקום לגביהם. הם מעדיפים להתבודד ורובם נוטים להכנס לתוך תחומים מסטיים כמו קסם ודת. הם נוטרים טינה מיוחדת לחתולי השממה, או הקרקלים, בעיקר בגלל שהם רואים בהם יצורים חסרי בעיות ומאיימים. הם מגיעים לרוב עד גיל 200
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הדמויות!
~נער החידות~
שם:ספיריטוס
גיל (מעל 17):21
מין:גבר!
אופי: חזק ומהיר ומאוד שקט, לא מרבה לדבר או להתמצות בקרבת בני אדם או זאבים. לרוב רגוע אך כשהוא מתעצבן הוא מאוד אכזר. הוא מעדיף להיות צמחוני אך לפעמים מותקף התקפי רעב...
גזע:"אנשי תן"(מרוצה?)חחח
מראה: זאב/אדם גדול ושרירי עם פרווה/שיער לבנ/ה בוהק/ת, עין אחת אפורה בהירה והעין השניה כחולה בהירה, צלקת וורודה בהויה נתלת לה מעין שמאל (האפורה) עד הלחי.כתם אפור על הצוואר/עורף.
שבט/ רג'ואן/ עיר (מומלץ, אבל לא חובה):מתבודד
שייכות למאורן(יש/אין ואיזה):אין...
אמונה:אין, מאמין באמונה באנשים וביטחון בהם,לא יותר מזה
התמחות:זה דיי נחמד:קליטה מהירה, אני רואה משהו, אני מבין ויודע איך לעשות, למדתי את זה בשנות ההתבודדות שלי ממתבודד אחר
ציוד:כפות ידיים בעיקר, מצ'טה ועוד סט סכינים שלם... וזהו בערך
סיפור רקע: נולד לאחד מראשי השבט אך היה שונה בגלל התרחקותו וצבע פרוותו...
כשנדד פגש אנשים מכל הסוגים, מנרקומנים מהרחוב עד ראשי הערים הגדולות ולמד מכולם הרבה דברים. כשהיה בן 17 בערך פגש גורו זקן שלימד אותו לקבל תוצאות מהירות: לחשוב מהר יותר, להגיב מהר יותר, להבין מהר יותר, להלחם מהר יותר, לרוץ מהר יותר, ואפילו לדבר מהר יותר...
שנתיים וחצי למד אצלו עד שהגורו שלח אותו לדרכו ללקט מידע וכוח,אויבים ובני ברית. וכך אחר שנתיים וחצי עבר להרים להתבודד מעט אך בגלל הכישרון שלו הוא היה חייב ללקט עוד מידע ולכן בחר מידי שבוע לרדת למסע בתור אדם כדי ללמוד עוד וכדי להתחזק בשביל הקרבות שיבואו אם יבואו.
וכך באחד ממסעותיו הוא שמע על מה שקורה שם למטה והחליט לתרום מעט מכוחו, כמו שהגורו רצה...


~הזאב השחור~
שם:ארקד רו
גיל (מעל 17):20
מין:זכר
אופי:אפל, די פסיכי, קורא אנשים בקלות, חיבה מוזרה לעורבים. לא מפחד הרבא. או שהוא מאוד מסתדר מאוד עם אנשים או בכלל לא.
גזע:איש תן
מראה:יחסית. שיער שחור ופרוע עיניים גודולות ושחורות קעקוע של ירח על הכתף ושל עורב על העורף וציפורניים יחסית ארוכות.
שבט/ רג'ואן/ עיר (מומלץ, אבל לא חובה):אין
שייכות למאורן(יש/אין ואיזה):קוסמי הצפון
אמונה:צ'אר
התמחות:קוסם
ציוד:ידע רב ביסודות ובקסמי מוות וצללים . שתי פגיונות ומטה קצר שיכול להפוך לחרב ועורב מחמד בשם ד'ז
סיפור רקע:נולד למשפחה שעבדה במקדש לאל המוות אבל אחרי שנים הדת הפך לקסם והאנשים התרדרו למתנקשים רוצחים וקוסמיםאחרי זמן מהמשפחתו הפכה לטאבו אז סבו ניסה להחזיר את כבודם ומת בדרך אז אביו סיים בשבילו את העבודה. הם עכשיו היו עוד משפחה עד שמסיבה מסויימת התנקשו באביו ואחיו ואמו מתה בלידה אך בדקותיה האחרונות ביקשה מקוסמי הצפון לשמור עליו והם הסכימו זה כל מה שידוע לו העבר שלו.

~תלתן התמנון הירוק~
שם: אשמיר( חירתתי אותו לגמרי)
גיל (מעל 17):31
מין: זכר
אופי: רוב הזמן שקט,לא מפחד לומר מה הוא חושב, נאמן למטרה פחות הדרך.
גזע: איש תן
מראה: שרירי, מבנה גוף רחב, נמוך מהממוצא, צלקת דהויה לאורך הזרוע הימנית.
שבט/ רג'ואן/ עיר (מומלץ, אבל לא חובה): אייכו
שייכות למאורן(יש/אין ואיזה): לוחמי הבז
אמונה: שהא
התמחות: לוחם בז(לוחם בז זה עם חרבות וכאלה נכון) ו
ציוד: חרב ארוכה, מגן, ארכת מזרקים חבויים המכילים רעל, וכמובן הנוגדנים.
סיפור רקע: (הוא לא מושלם לגמרי) גדל באזור מלחמה בין חתולי הביצה לאנשי התן. היתיתם מהוריו בגיל צעיר, ואומץ מחדש שנים אחדות לאחר שנפרד מהוריו. הוריו החדשים נרצחו ע"י גורם לא ידוע.

~ג'ן~
שם: קאליו
גיל (מעל 17): 327
מין: נקבה
אופי: רצינית, סבלנית - התכונה התפתחה אצלה במהלך הנדודים, שקולה. נוטה לבטוח באנשים בקלות, אך מרגע שהאמון שלה מופר הוא כבר לא יחזור. מהירת תפישה. אופטימית. לא נלחצת בקלות. זיכרון מצוין - ברגע שהיא השתמשה בכישוף היא לא תשכח אותו.
גזע: אלפית
מראה: עיניים חומות בהירות מאוד, נראות כמעט זהובות. שיער שטני גלי ארוך - עד אמצע הגב. עיניים מחודדות, כמובן, גזרת שעון חול. נראית כבת 25. גבוהה יחסית. אצבעות דקות וארוכות. אין סגנון בגדים מיוחד, אך תמיד עונדת את סמל התנשמת האוחזת בחיצים בסיכה על חזה.
שבט/ רג'ואן/ עיר (מומלץ, אבל לא חובה): נוודת
שייכות למאורן(יש/אין ואיזה): שייכת למאורן הקוסמים
אמונה: מאמינה בצ'אר, באלים אללי וזאראן א- טאווין.
התמחות: קוסמת
ציוד: מטה שחור ארוך ודק, מזון, נאדות עם מים, ערימת בגדים מקומטים להחלפה, מעוכה בתחתית התיק הגדול, פגיון להגנה עצמית.
סיפור רקע: שני הוריה קוסמים. הם אימנו אותה מרגע שהגיעה לגיל 5, מפני שציפו שלביתם יהיה הכישרון. היא עבדה קשה מאוד על הקסמים מאז שהייתה קטנה והכישרון שלה התפתח, כך שהפכה להיות קוסמת די חזקה. כשהייתה בת 40 סיימה רשמית את הכשרתה ויצאה מעיר העלפים לנדוד ולחפש בעלי כישרון אחרים.

~Stingray~
שם: נאדין ח'א-אדת'
גיל (מעל 17): 20
מין: נקבה
אופי: חסרת טקט, חכמה ועוקצנית. כל מה שלא אמורה להיות "בת מכובדת למשפחת ח'א-אדת'" או מה שאימא שלה לא הייתה אומרת בכל פעם. היא יכולה להיות עקשנית מאוד בנושאים שאכפת לה מהם, אלא שלא אכפת לה מדברים רבים כל כך. היא נוטה לפזיזות יתר שמובילה אותה למצבים מוזרים ולפזרנות יתר שמובילה אותה לפשיטת רגל. לא שזה אכפת לה, בכל מקרה.
גזע: בני אדם
מראה: שיער שחור ומסופר בקפידה הוא הדבר האחרון שנותר לה מכל ה"מכובדות" של המשפחה שלה, בעיקר משום שהתעצלה להסתפר שוב. עיניה חומות כמו חול רטוב, למרות שהן לא ראו מראה כזה כמעט ומעולם. עורה כהה בגוון נפוץ ולחייה צרובות משמש. בעורפה עדיין ישנה צלקת כוויה מהפעם בה אבדה במדבר ולא מצאה את דרכה. לבושה בבגדים הדורים לשעבר, ונראית כמו יורשת שהודחה מכסאה. היא קטנת קומה, אבל האישיות האדישה שלה קטנה אפילו יותר. פניה עגולות וריסיה שחורים, אם כי פה נגמרת הרכות.
שבט/ רג'ואן/ עיר (מומלץ, אבל לא חובה): ח'א-אדת'
שייכות למאורן(יש/אין ואיזה): מאורון המשכילים והפילוסופים
אמונה: צ'אר. מפקפקת מאוד בדת השהא. קרה בעבר שהתווכחה עם מאמין שלהם ויצאה עם שלוש חבורות, שריטה במרפק, וידית של כד.
התמחות: מורת דרך. אחרי האבדה של במדבר, היא החליטה להתמחות בתור מורת דרך.
ציוד: סכין ארוכה שמוסתרת בתחכום מתחת לבגדים הישנים שלה. יש לה שרביט ישן שמצאה פעם, והיא משתמשת בו כדי לחבוט באנשים ולאיים שתכשף אותם (למרות שהיא מכירה רק לחשי הגנה בסיסיים שמעולם לא הצליחה בהם). מצוידת במפות, מעט מזון ומים וקצת כסף. שומרת על השרשרת של אמה עם סמל הח'א-אדת למקרה שהכסף לא יספיק. בתור חלק מרג'ואן מכובד, היא למדה אומניות שונות כולל לחימה בסיסית וראוותנית בעיקר.
סיפור רקע: חיה עד גיל שמונה עשרה עם משפחתה הגדולה והמכובדת. רוב המשפחה מתיישבת בנווה מדבר שהתגלה על ידם וסייע רבות לבני אדם ויצורים אחרים, ולכן הם ידועים כל כך. לעיתים בודדים או יחידות משפחתיות קטנות מתוכם יוצאים מדי פעם ומתיישבים במקומות שונים. כיוון שמשפחתה גדולה ועתיקה, היא יכולה למצוא כמעט בכל מקום אדם שמכיר אותם, לרוב לטובה. כשהתאהבה בבן רג'ואן אחרת ועמדו להינשא, משפחתה כעסה מאוד. אחד מבני משפחתה הרג את אהובה בהתקף זעם. היא החליטה לברוח, אבל אמה תפסה אותה באמצע הלילה. היא נתנה לה את התליון, שמי כוכבים מעוננים, ונפרדה ממנה. מאז לא פגשה את משפחתה שוב, ומעדיפה להכחיש כל קשר אליהם, אלא אם כן היא חייבת.

~זאבה~
שם: אקבאש לור(על שם כלב ההרים התורכי- אקבאש)
גיל (מעל 17): 351
מין:נקבה
אופי: האופי שלה די דומה לאופי של המדבר. קשה, מעט הפכפך, מעט אכזרית וחזקה(מבחינה גופנית ונפשית). קשה לבטוח בה והיא לא בוטחת באנשים בקלות, היא מעדיפה את הלילה הקפוא על פני היום הלוהט.
גזע:עלפית
מראה:שערה זהוב כמו חולות המדבר הזהובים, עורה שזוף מן השמש ועיניה בגוון כחול עמוק כמו של האוקיינוס.
הגובה שלה ממוצע, היא די רזה ובעלת אשרת פנים חמורה ומעט מרוחקת לפעמים. היא לובשת חולצה שחורה ומכנסיים שחורים.
יש לה קעקוע של תנשמת על עורפה ושלושה חיצים על מפרק ידע. כמו כן, יש לה גם קעקוע של גולגולת על מפרק רגלה כמו מעיין צמיד וקוו מקושת ועליו שלושה קווים שנגמרים בחוד.
שבט/ רג'ואן/ עיר (מומלץ, אבל לא חובה):נודדת. לא מחשיבה את עצמה אחד אם עם העלפים.
שייכות למאורן(יש/אין ואיזה): קוסמים
אמונה: היא מאמינה שיום אחד העולם יעלם. חוץ מזה כלום.
התמחות: היא התחה להיות מתנקשת אך התגלה אצלה כוח קסם גדול ובגלל זה היא עברה לקוסמים.
ציוד:גמל, מטה ארוך וכסוף עם חצי סהר על קודקודו, בגדים להחלפה, מזון ומים מספיק עד
סיפור רקע: היא יתומה. הוריה מתו בניסיון מטופש לברוח ממתנקש מיומן שמצא אותה אחר כך*או שלפחות כך הוא סיפר לה* ובלית ברירה לקח אותה עימו ואימן אותה עד שנגלה אצלה הקסם ואז הוא שלח אותה לגילדה לקוסמים.
מאז היא למדה בהתמדה והפתיעה את המורים שלה בידע העצום שרכשה במהירות וסיימה את ההכשרה יותר מהר מכל חניך אחר.
לפני 51 שנה היא מצאה נערת-ילדת חתול זרוקה ליד מעיין והיה עימה כוח קסם גדול. היא לקחה אותה עימה ואימנה אותה כמיטב יכולתה אך כוחה כמעט גבר עליה והיא נאלצה להרדים את הקסם(בעזרת גילדת הקוסמים).
אותה נערה-ילדה מתה לפני שנה ומאז היא לא ניסתה לאמן אף אחד. פעמיים היא נתקלה בבעלי קסם(כפי שהיא קוראת להם) והיא פשוט העבירה אותם לקוסם אחר.

~•°•°Freckles°•°•~
שם: אוולין
גיל (מעל 17): 20
מין: נקבה
אופי: לא דברנית גדולה, יודעת לדאוג לעצמה, רצינית מאוד ולא מרבה לבטוח באנשים. לא משתפת יותר מדיי ונוטה להתכנס לתוך עצמה לפעמים.
גזע: בת אדם.
מראה: שיער שחור ארוך, עיניים שחורות, עור שזוף, שפתיים אדומות, תווי פנים מסורטטים, לא גבוהה מדי ולא רזה מדיי.
שייכות למאורן(יש/אין ואיזה): אין.
אמונה: אין
התמחות: פרש-קשת
ציוד: קשת עבה וארוכה מעץ משובח, סכין קטנה וגמל.
סיפור רקע: נולדה וגדלה במשפחה של פרשי-קשת, אומנה להיות אחת כזו, ואכן פיתחה כישרון גדול בתחום. בגיל 12 ארעה תאונה שבה מתו אחיה הגדול ועוד שני קוסמים. איש לא חקר את המקרה יותר מדי ואחיה הואשם ברצח 2 הבחורים והתאבדות. להוריה לא הייתה ברירה אלא לשלוח אותה לאחת ממשפחות הקוסמים המתאבלות כדי להציל את אחייה הקטנים מנקמת מוות של השבט. מאז לא שמעה מהם לעולם. בגיל 18 סופסוף הצליחה לברוח מאותה משפחה שאימצה אותה ומאז היא נודדת לבדה במדבר...
הידעת: בשביל להזמין חברים לקבוצה - שלח להם קישור: .
חברי קבוצת זהב אדום, ארץ לבנה; משחק תפקידים
הצג הכל מציג 10 מתוך 12 חברים
בת 26
חלום אבוד
בת 25
בדיוק במקום ההוא
בת 23
שבע הממלכות
בת 24
מעמקי האוקיינוס
בת 25
ארץ לעולם לא
בן 23
מומביי
בן 22
המימד האפל
בן 24
מעבר להרי החושך(מעבר לקו הירוק)
קיר הדיונים
 |  הוסף דיון הצג הכל מציג 5 מתוך 15 דיונים שעל הקיר
זאבה~ לפני 10 שנים ו-9 חודשים
הלו?? הלו? הלו הלו.. יש כאן משהו? הוא? הוא.. הלו?? הלו? הלו הלו..

קדימה!
Stingray לפני 10 שנים ו-9 חודשים
מה שהיא אמרה.
זאבה~ לפני 10 שנים ו-9 חודשים
יא!~.~
רעות לפני 10 שנים ו-9 חודשים
אתם באמת בקטע של להחיות את המשחק הזה? (חשבתי שכבר אין לי ביקוש...)
דרקמנדור לפני 10 שנים ו-9 חודשים
אפשר עדיין להיצתרף?
דרקמנדור לפני 10 שנים ו-9 חודשים
???
רעות לפני 10 שנים ו-9 חודשים
תראו, בעקרון אפשר להחיות את המשחק (ויהיה אפשר להצטרף) הבעיה היא שאין לי זמן אז אני אצטרך שותף/פה שינהלו יחד איתי את העסק. הולך?
יש מתנדבים, אגב?
דרקמנדור לפני 10 שנים ו-9 חודשים
אז...אני יכול להיצתרף?
רעות לפני 10 שנים ו-9 חודשים
בתנאי שיהיו שחקנים ומתנדב.
דרקמנדור לפני 10 שנים ו-9 חודשים
אז לישלוח לך או לקבוצה את דף הדמות?
רעות לפני 10 שנים ו-9 חודשים
עוד לא לשלוח.
דרקמנדור לפני 10 שנים ו-9 חודשים
מה זה:
שייכון למאורן?
רעות לפני 10 שנים ו-9 חודשים
שאלות בפרטי.
דרקמנדור לפני 10 שנים ו-9 חודשים
T_T
דרקמנדור לפני 10 שנים ו-9 חודשים
T_T
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
פרק 2
הזקן שישב מקודם בפינה וצחק נעמד. "זהו זה." הוא אומר בקול וכל הראשים מופנים אליו בתמיהה ולא פעם ראשונה. הוא מנקה את בגדיו באדישות ומביט סביבו. "אתם כולכם טיפשים להפליא." הוא אומר כאילו הוא מדבר אל ילדים שובבים. "את, את ואת, וגם אתה." הוא מצביע לעבר כל אחד מכם "גם את, ואתה, ו-" הוא מהסס לרגע."נו טוב, גם אתה ואת…" הוא סוקר את כולכם. "מה קרה?" הוא מתכעס. "בואו אחריי, כן… זה יספיק בינתיים." הוא החל ללכת לעבר הדלת ברוב חשיבות ומסתובב לרגע. "איזה ג'ין נכנס בכם?" הוא נאנח. "בואו!" יש משהו בו שאי- אפשר לסרב לו, אתם לא יודעים מה, וכמו כבשים אחרי רועה אתם פשוט הולכים אחריו גם אם זה הרבה מתחת לכבודכם.
הוא מוביל אתכם עד לפאתי העיר, קרוב מאוד לחומה, שם, באחד הבתים הצדדיים יש דלת קשתית ופתוחה. הוא נגש אל הבית שאליו מובילה הדלת ומסמן לכם להכנס אחריו. בפנים אתם מגלים מעין חדר עבודה קטן אך מצוייד היטב בו היו גם ספרי מתמטיקה, פיזיקה ופילוספיה חשובים לצד ספרי קסמים, אלכימיה מגילות פתוחות, כסתות דיו שחלקן נפלו והכתימו חלק מהדפים הפזורים בכל מקום אפשרי כדור בדולח גדול נתון בכן זהב מעוטר בקפידה ועוד כל מיני חפצים שהקשר בניהם לבין האחרים קלוש בלבד.
"ברוכים באים ללשכתי הצנועה." אמר "כאן אתם מוזמנים להתכונן למסע חייכם, ולא, אתם לא חייבים להסכים. אני רק אציין שהפרס הכספי המתלווה גבוהה, וכמו כן כל תמורה גשמית ולא גשמית שתוכלו להעלות על דעתכם."


דברו, תשאלו שאלות, ואני אשחק את הזקן שלכם...
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הזקן הזה, יש בו משהו מיוחד! מה שהוא אומר זה מה שקורה, זה נשמע לך כמו הדבר הנכון... הנחשים שהלכו ועכשיו אנחנו, הקול שלו מהפנט וכל מבוקשך זה ללכת אחריו.
אני מתחיל ללכת, צעד צעד, וכל שריר שנמתך מביא לכאבי תופת! אני מחליט לחזור לצורתי האנושית, חתך קטן יותר זה כאב קטן יותר...
והפצע מתרפה לו, כמו שהגורו לימד אותי, מהירות היא דבר חשוב, כשאתה שולט בה אתה שולט בקרב, כל צורה של מהירות. כשהגענו לאותו מבנה רעוע אם יורשה לי לומר הפצעים שלי כבר התאחו כלא היו, מתנה נפלא שנתן לי אותו גורו ועל כך אני חייב לו עד עצם היום הזה.
"ברוכים באים ללשכתי הצנועה." אמר "כאן אתם מוזמנים להתכונן למסע חייכם, ולא, אתם לא חייבים להסכים. אני רק אציין שהפרס הכספי המתלווה גבוה, וכמו כן כל תמורה גשמית ולא גשמית שתוכלו להעלות על דעתכם."
על מה הטרולולולו הזה מדבר??? פרס כספי,מסע חיינו,תמורה גשמית ולא גשמית, מה זה הזיבולי שכל האלה?? שאלתי אותו "על מה לעזאזל אתה מדבר?? לאיזה מסע אנחנו יוצאים? ואיך בדיוק אנחנו אמורים לקבל תמורה לא גשמית??" גשמיות זה מה שיש, שיבינו את זה. אין אלוהים ואין עולם הבא! זה החיים האלה וזהו!!
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"בואי," אמרתי לנאדין
"למה? כדי שיוכל.." החלה לומר אך קטעתי אותה
"בסדר, נגיד שהוא רוצה להרוג רותך. אין ו סיכוי נגד יותר ממך. ועוד חבורה של יצורים? מה כבר יש להפסיד?"
"הרבה מאוד.." מלמלה ובאה אחריי באי רצון. נתתי לה עשר מטבעות מהתשלום לכל מקרה.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני לא יודעת מה קרה לי, אבל לא הייתי צריכה יותר מדי סיבות ללכת אחרי הזקן מהרגע שלור דירבנה אותי לכך. פשוט הלכתי אחריו, למרות שזה נראה לי מטומטם.
נו טוב, אין לו שום סיבה להרוג אותי. חוץ משקרים וריבים עם הרבה אנשים לא עשיתי משהו שיגרום להם לרצות להרוג אותי. די בניגוד לאחרים, לפי מה שקלטתי עד עכשיו.
כשהגענו, הדבר הראשון היה לחפש איומים אפשריים בחדר. הממ.. אלא אם כן יש לו אבקות קסמים מסוימות או שאו מתכוון לשפוך עלינו דיו. מלבד זאת אני לא מבחינה בשום נשק מיידי.
בגלל זה אני לא ממש מתרכזת בדברי הזקן המטורף, ורק כשהשאלה "איך בדיוק אנחנו אמורים לקבל תמורה לא גשמית?" נזרקת לחלל האוויר אני מנתרת. "אמיר." אני נוהמת. "אני עושה את זה, ואתה מחזיר אותו." ברגע שפרקתי את זה, אני נזכרת בפן הכלכלי. "וקצת מהירושה שלקחו ממני, כמובן."
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"אני לא רוצה כלום, תודה לך." אמרתי ובחנתי את הספרים בעניין.
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הזקן התמהוני הורה לנו ללכת בעקבותיו. 'אין מצב שזה הולך לקרות' גחכתי לעצמי. אבל, למרבה הפלא, האחרים שהוא הצביע עליהם באמת קמו מכסאותיהם.הסתכלתי עליהם בחוסר אמון, כאילו מצפה שתכף יחזרו למקומותיהם ושזה בעצם רק משחק. טוב, זה לא קרה.. הבטתי בהם צועדים אל עבר הדלת, מתכוננים לעבור דרכה. אני יושבת שם לעוד כמה שניות ובסוף קמה. "אין מצב שאני הולכת לפספס את מסיבת הכספית האדומה המוזרה הזאת" מלמלתי לעצמי. משהו בדברי הזקן, אולי היה זה קולו, באמת משך אותי ללכת אחריו, לבטל את תוכניותי לעוד מסע חסר תכלית במדבריות אין סופיות.
***
הבית לא היה גדול למדי, די מבולגן ובחלט מלא בידע. בחנתי את מדפי הספרים העמוסים לעייפה, את גליונות הנייר הפזורים על השולחן בחוסר סדר. בחנתי את המקום בנסיון לאתר מלכודות אפשריות או הוכחות לכך שהאיש הזה באמת מטורף, בזמן שהוא דיבר על מסע חיינו, פרס גשמי ולא גשמי.. כ"כ הרבה שאלות צפו ועלו בתוכי בקשר למה שאמר, אך החלטתי לתת לאחרים לשאול אותן במקומי ולשמוע מה יש לזקן להשיב. נראה היה שהדבר חדש להם בדיוק כשם שהוא חדש לי...
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"אתם בהחלט חבורה מעניינת." הוא ממלמל לעצמו. "בעיקר מעניין אותי שלא שאלתם כלום על המסע הזה. אנשים אחרים היו מטביעים אותי בשאלות על מטרה, דרך ודברים כאלה."
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מחייכת ומתעסקת עם מטה העץ שלי. אולי תת המודע שלי מנסה למסור לי לחבוט באיש הזה עד שהוא ייתן לי את מה שאני רוצה. הוא נראה לי בסדר, אם כי לא שפוי. לפני שאני עונה, אני חייבת להרגיע את עצמי. הלחיים שלי לוהטות מכעס ומהתרגשות ומעצב. אני לא יכולה לדמיין מפגש עם אמיר (וואו, אני חייבת להחליף לו שם. זה מרגיש כזה מוזר לקרוא לדמות ממשחק תפקידים ככה) אחרי השנתיים הקשות האלה.
"אנחנו אנשים מיוחדים." אני פולטת באגביות ומעבירה את המטה מיד ליד בקלות דעת למראית עין. למעשה, אני באמת רוצה להכות את האיש הזה עד שיחיה את *** (הוא יקרא כך עד שאמצא לו שם נורמלי), ייתן ל כסף ויעזוב אותי בשקט.
יחי האלימות.
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הזקן הסנילי,מלחיץ אותי מרגע לרגע. שנייה אחת הוא צוחק כמו משוגע רגע אחיריו הוא מצביע אליי אצבע מאשימה וקורה לי מטומטם. הוא ביקש מאיתנו לבוא איתו, רציתי להתעלם ולהמשיך לאכול את האיריות שלי אבל שתי שניות אחר-כך, מצאתי את עצמי מחוץ למסעדה, ואני די בטוח שלא שילמתי להם אל המנה.
הוא הוביל לא רק אותי אלא גם את האנשים הקולניים שהיו במסעדה, לפחות היה לוקח את השקטים משבניהם.. ובואו נודע בזה היו שם אנשים משונים.
הלכנו עד שהגענו ישר לחומה של העיר, אבל למרות שהיה נראה שאנו נלך ישר עד שניתנגש בה. עשינו פנייה של תשעים מעולות אל תוך אחד הבתיים הקטנים שהיו שם. נכנסנו ישר אל תוך מין מחסן מלא בספרים ומגיות. ניסיתי לקרוא אחד מהם אבל כל מה שהבנתי היה, ואני מצטט "יסדחדם לע9עלכלSDW/'ק" קצת מוזר, אבל בסדר, אי אפשר להתלונן שאני לא מבין ג'יבריש.
שאלתי אותו מה כתוב כאן במגילה המלאה בג'יבריש והוא ענה לי""
(ככה לשאול? אני לא הבנתי בדיוק איך..)
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
חייכתי ולקחי ספר שעוסק בקסמים ופתחתי אותו בעוד הראשון.
"אתה תגיד לנו בכל מקרה," אמרתי
"ולמה את חושבת את זה?" שאל
"כי אם לא, כל המסע הזה בעצם חסר תועלת." עניתי לו, התישבתי על הקורסה הירוקה ועיינתי בכתוב.
לא יהיה לי זמן לקרוא יותר מזה כנראה.
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"בחורה לעניין, את." הוא אומר ללור, ומתיישב על כיסא אקראי, מניח את רגליו בנוחות על פיסה ריקה בשולחן. "אני חושב שיש סיכוי שבדרך כלשהי אתם מבינים מה זה הולך להיות." הוא סוקר אתכם לרגע. "מה לא?" פליאה מעושה מתגנבת לקולו. "הייתם בכיכר העיר היום, לפחות חלקכם, שמעתם את הדברים, אתם לא מבינים את הסכנה?"
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מרימה גבה. אם יש משהו שלמדתי בעסקים מהמשפחה שלי הוא שצריך להיות אסרטיבי אבל חנפן יותר מכל החול שיש בעייראד. מצד שני, אלו לא עסקים. יש לי הרגשה שהוא בטוח שנשתתף במסע הזה. יותר מזה: יש לי הרגשה שגם אני והשאר יודעים את זה.
חוץ מזה, הוא כבר הבטיח. זו לא שבועה או חוזה, אבל בימינו מילת הכבוד של אדם לרוב חשובה יותר מכל חוזה שיסתור אותה.
אז אני מחליטה להיות בוטה. "כולנו רועדים מכוחה העצום של הכספית האדומה." אני אומרת באגביות. "עכשיו אתה יכול אולי להסביר למה?"
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"כספית אדומה?" הוא אומר כאילו מעולם לא שמע את השם הזה. הוא משתהה לרגע. "אה! כן! צר לי לאכזב אתכם, זה בהחלט לא העניין. לעזאזל! תפעילו את המוחות המיובשים שלכם!"
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"משהו קרה לשחצן בבמה?" הצעקתי, סיימתי לקרוא את שני העמודים הראשונים והפכתי דף.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
החמצתי את פניי. "אני לא חושבת שבתור אדם בעל שפיות כשלך אתה יכול להעיר על המוחות שלנו שהם מיובשים." אני יורקת אליו את המילים בבוז.
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הוא בוחר להתעלם מההערה של נאדין בהפגנתיות. "שום דבר לא קרה לממזר הזה." הוא אומר. "זו בדיוק הבעיה ולא, לא אמרתי שום דבר על התנקשות." הוא שולח מבט מזהיר בכל אחד ואחד מכם. "אתם צריכים להבין, האיש הזה, מעייד א- חד'ין, הוא לא איש שאפשר לצחוק על מה שהוא אומר. גם אם הוא משקר, לשקרים שלו יש סיבה. הוא לא סתם מדבר על כספית אדומה. תחשבו על ההשלכות." הוא מביט רגע סביבו. "גבירתי, אני באמת מבקש שלא לגעת בספרים שלי ללא רשותי, זה מאוד חצוף את יודעת." הוא טורק את הספר שלור הסתכלה בו לפני רגע. "אתם יודעים מה זה כספית אדומה, נכון?"
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
חוצפה זה מה שהוא הפגין עכשיו, חשבתי לעצמי.
טוב, זה קשור איך שהוא לכספית האדומה ולמעייד א-חד'ין. זה לא התנקשות, אולי הוא משקר, בשביל מה?
למשוך עליו מישהו? הערצה? כסף? לא. יש לו מספיק, אבל אולי הוא בחובות.
יכול להיות, סיכוי קלוש. אולי הוא דובר אמת, אבל הוא לא מצא הרבה כפי שהיה אפשר להתרשם. אולי משהו עומד לקרות, משהו גדול.
כמו מה?
מרד. מרד של האנשים הפשוטים. אולי הוא רוצה לדכא אותו עוד לפניי שהתחיל.
אבל בקרוב הם ירצו הוחכה. כלומר הם במשא ומת. אם יהיה מרד.
אז בשביל.. כדי למצוא את הכשפית האחרונה.
עכשיו, תאורייה אחרת.
מה עוד יכול לגרום לזה. למה הוא הודיע את זה כאן? מה זה משיג? שליטה, השתהות. זה חוזר למרד.
אז.. אם הוא יהרוג את ראשי המרד זה יהיה מרד קטלני בהרבה. לא.
טוב, בהנחה שאין לו כספית והכחול בעיניים זו הצגדה-שעלתה לו הרבה- הוא יכול להיות באותה מידע מתחזה.
אולי זה אומר משהו שאני לא מבינה.
"אין לי מספיק מידע," הודעתי לו ונשענתי אחורה בכורסה בהחנאה. "האפשרות הסבירה ביותר זה משא ומתן אם רשי מרד בהנחה שאין לו כספית כמו שהוא אומר וזה אומר שאתה קשור עליו איך שהוא ואתם רוצים שנמצא את הכספית האדומה כי מצאתם כמה כתובים מרמזים משהו על חבורה כמו שלנו, אני צודקת או לא?"
נשענתי מעט קדימה וישבתי על קצה הכורסה, איפה שהקרש.
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
* מת-מתן
*כספית אחרונה- כספית ראשון
*רשי-ראשי
*מרד- המרד
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הוא כמעט יוצא מדעתו. "אתם לא רואים? לא רואים?" הוא מתרגז "א- חד'ין מחפש שליטה, לא יותר לא פחות, הוא לא רוצה לשלוט רק בשבט אחד, עיר אחת, ברית- ערים, לא! הוא רוצה להיות הסולטן מעייד הראשון, ראש האימפריה, מוביל המהפכה, ובסופו של דבר עריץ. הכספית האדומה זה תירוץ." הוא מתחיל ללכת במגעלים. "וגם אם הוא צודק תחשבו! הכספית האדומה, סם החיים, בידיים של א- חד'ין! תרופת הפלא! ממיר המתכות, רק תחשבו על זה!"
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
ואתה באמת רוצה שנאמין לך?! וגם אם זה נכון! מה אתה רוצה שנעשה?! נציל את העולם מכוחות הרשע הזדוניים בכך שנחצה את ארץ הקשת בענן!! אני אפילו לא מכיר כאן אף אחד מהאנשים האלה! ולומר לך את האמת זה לא ובתכניות שלי בעתיד הקרוב!! אני אפילו לא רציתי להגיע לכאן! השארתי את המטרה שלי בסוס. אתה יודע כמה זה מתסכל שגנב מסתובב בעיר, רק מחכה לפעול ושאני יכולתי לעצור אותו!!
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אז זה לא מרד, חשבתי באכזבה וסקרתי את המדפים. לא היו ספרים על כספית אדומה.
"מה אתה יודע על כספית אדומה?" שאלתי "אתה מצפה ממני לראות את מה שמול עיני אבל עיני מחוסות. מה אתה יודע על כספית אדומה? וספר לי את כל מה שיכול לעזור לי להבין את כל מה שקורה כאן עכשיו. זה מה שאני רוצה."
"מידע.." הוא מלמל לעצמו בשקט ואז..
ג'ן לפני 11 שנים ו-2 חודשים
כספית אדומה.
סם החיים. ממיר המתכות.
זה מה שאני חושבת שזה?
"מה אתה רוצה שנעשה?" אני מתערבת, משמיעה את קולי לראשונה. אנשים מפנים את מבטם אלי בהפתעה. "אז יש לו את הכספית האדומה. מה עכשיו? יש לך תוכנית?"
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"אין לו את הכספית האדומה." הוא אמר. "עדיין לא." קולו נעשה שקט יותר, רציני... הוא נראה שונה עכשיו, יש בו משהו עמוק יותר. "אם היא קיימת, חייבים למצוא אותה לפניו, אם לא, טוב, צריכים לחשוף את השקר שלו כמה שיותר מהר. אתם איתי, אני מניח?"
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מושכת בכתפיי בלית ברירה. "אני נאלצת להיות איתך. לא יותר מזה." אני מעיפה מבט אל לור, ומוסיפה: "אבל יש לי התחייבויות קודמות." אבל אני מעירה באגביות. "טוב, ברור שהשבה של אדם מהמתים שווה בהרבה מכל כסף שישלמו לי עבור הוראת דרך, אבל שלא תחשוב שלא רימו אותי ככה לפני כן. אני צריכה ערובה לכך שתשלם לי ואם לא תהיה לך, איאלץ לעזוב את..." אני מחווה בידי בכלליות על הזקן. "מה שלא הולך פה."
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"לגבי הכסף, אל תדאגי, אני רק לא לגמרי בטוח שזה אפשרי להשיב אדם מהמתים. מילא, אולי את תהיי זו שתגלי את הדרך." הוא מביט בכם לרגע ועיניו בורקות. "נו, מה התוכנית?"
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני שוקע לי במחשבות על הפרסים שאנחנו יכולים לקבל אבל אז צץ בדעתי.. ומה אם כל זה תוכנן מראש ומוליכים אותנו שולל?
איך אנחנו יכולים לדעת שהוא לא מותח אותנו סתם?
אני שומע אותו קורא "נו, מה התוכנית?"
-"רגע רגע רגע. לפני כל התוכניות שלך, איך נדע שאתה לא מוליך את כולנו שולל!! תן לנו הוחכה! ולמה לעזאזל הכספית הזאת כ"כ חשובה?"
ג'ן לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני נועצת בדובר מבט חד. "הכספית הזו תעשה אותו עשיר. עשיר, ובעל עוצמה שלא נועדה להיות בידיו של יצור אנושי."
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני זוקפת גבות וקמה ממקומי. "אה.. כי להיות לא-אנושי זה כל כך נפלא." אני מעפעפת בעיניי במהירות ובמקסימות לעגנית. "אני חוששת שגם ליצורים לא-אנושיים זה לא הכי מומלץ לשימוש." אני אומרת בנימה קרה יותר, ואז מושכת בכתפיי. "אבל הכספית זה לא העניין פה. גם לא השימושים שלה. העניין פה זו ההשפעה של הימצאותה על האנשים." אני פונה כעת לזקן. "כל מה שאנחנו צריכים הוא להפריך את הטענות שלו, נכון? להוכיח שהן לא נכונות." אני נשענת על אחד מהקירות החנוקים מרוב מגילות ומסמכים ומשלבת ידיים. "לצערך, אני לא עומדת לעשות שום דבר בלי הוכחה וגם לא בשביל כסף. אני צריכה שתעיר בשבילי את הנשמה הזו." כשאני מבחינה שהקול שלי הופך להיות יותר ויותר מאיים בסוף המשפט, אני תופסת את עצמי ומתעשתת. קולי רגוע יותר. "ויותר מזה, אני לא מכשפת או קוסמת." אני מנופפת במטה בידי. "זה פשוט אחלה של נבוט."
ג'ן לפני 11 שנים ו-2 חודשים
גם ליצורים לא אנושיים? אני בעצמי לא אנושית. היה ברור למה התכוונתי.
מי זו?
נבוט... אני משחקת במטה שלי בין אצבעותי.
"מזל שאני כן," אני אומרת. "והוכחה נשמעת מצוין. בני אדם נוטים להתפאר בתוצאות הרבה לפני שהם התחילו לבצע את המעשים. מה אומר לך שהוא יצליח? הוא סתם מחפש תהילה."
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אולי כל ההכללה שלה לגבי בני האדם עצבנה אותי, ואולי הייתי מתוסכלת מכך שייתכן ואעשה את כל זה לחינם. כלומר, אני עדיין אקבל כסף, אבל זמן רב שאיני מסתפקת בכסף.
מובן שישנם סכומים שהם מעל ומעבר למה שהייתי משיגה לולא פגשתי אותו, אבל ככה עובד העולם. מהרגע שחושפים בפניך אפשרות ושוללים אותה אתה מתאבל עליה כאילו מה שהיה לפני לא הספיק לך.
בכל מקרה, הרגשתי שאני פשוט חייבת לענות. הלחיים שלי להטו מכעס ועיניי בערו. "טוב, בעבור בני האדם הכל כך נחותים עבור נעלה שכמוך, " אני חייבת לרגע לנשום. "תהילה היא דבר חשוב מאוד. למעשה, אני בטוחה שהיא חשובה מאוד גם לעלפים שלך. אפילו יותר מלבני אדם."
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני לא אפעל אם, לא תומר לנו מי אתה, ולמה אנחנו כאן. בכלל למה אנחנו?! הייתה יכול לקחת אנשים אקראיים מהרחוב וכולנו יודעים שהיו שם הרבה מהם. וגם אם תענה לנו אני לא אלך איתך, יש לי עבודה, יש גנבים, רוצחים, אנסים שמסתובבים בעיר הזו, ואני זה שלוכד אותם! אז תודה רבה לך! אבל אני לא מעוניין. אמרתי לו מקצה החדר. פתחתי את הדלת והרגשתי את חום השמש מחמם אותי מעצמותי.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
יופי. אוכף חוק. אני רק צריכה את סבתא שלי, הילד שמוכר דברים באמצע הדרך ואת רוחץ הגמלים הקרוב ונוכל לפתוח כנס של האנשים המיותרים בחיי.
אוי, יש כל כך הרבה יותר מהם. אולי אפשר לעשות מרד רק מהאנשים המיותרים האלה?
בעודי מדמיינת את הנאום של סבתא שלי על איך צריך להנהיג את העם בדיוק כמו שריפת קציצות בקר תפלות הם ממשיכים לדבר ואני קצת מפספסת את הדברים שלהם. אני מתאפקת שלא לפרוץ בצחקוק כשאני מדמיינת את רוחץ הגמלים והילד מוכרים לכל הבאים לנאום רוק גמלים. "המרכיב החיוני ביותר לקציצות מגעילות!"
אנשים מכובדים. בעיקר אני.
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הבאתי ב"אוכף החוק" הזה. משעמם. אבל הייתי חייבת לחייך לנוחך הוויכוח הזה.
מה ההבדל? חוץ מהפרשי תוחלת החיים? כמעט כלום במראה. שיעמום.
"טוב.." אמרתי ושלפתי את המטה שלי בחגיגיות כשאני קמה. "אנחנו צריכים לדעת עם יש לו בכלל כספית אדומה, וצריך מרגל ולוודא שלא עקבו אחרינו."
"מרגל?" שאל איש אכיפת החוק
"כן. אל תדאג, אני לא בחר בך. נאדין, הייתי בוחרת בך אבל המזג שלך מעט חם מידי וגם שלך עלפית ואיש תן.. אתה גורר אחרכה צרות. תגיד לי, מה היה קורה עם לא היית ישר נלחם עם אנשי הנחש האלו? היית יכול להשתנות לתן ולרוץ לבמה. המעייד הזה לא היה נותן לזה לקרות. עד כמה שהוא מפגר הוא מבי קצת ביחסי ציבור.
וגם אתה לא, ודרך הגב לא אמרת לנו את שמך איש זקן. אתה בולט מידי." אמרתי
"ואת?" שאלה נאדין כשראתה שמחקתי את כל מי שישב בחדר הזה.
"לגולל הכל? לא נראה לי. אני ממש לא מושלמת למשימה אז את נאדין." השבתי
"ולמה זה?" שאל אותו זקן.
"כי עד כמה שהיא היא, היא נאמנה ולא נטשה אותי למרות כל הכסף שהצעת" אמרתי בשלווה, כאילו מדובר על מזג אוויר ולא משימה הרת גורל. "ועכשיו, צריך להכין אותך.. מה לקחת ומה לא לקחת, כמה זמן.. את יודעת לקרוא נכון?" קיבלתי תשובה כנהמה שנשמעה מגרונה. אני לא הייתי מגיבה אחרת. "אז.. יש לך כאן משהו על כספית? כל דבר יעזור, מאיזכור שולי ועד מאמר בנושא" אמרתי בחצי חיוך וכבר התחלתי לסקור את המדפים במהירות בעיני. "זה בסדר, נכון?" נזכרתי לשאול אך כבר לקחתי שליטה על המצב.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"וואו וואו וואו.." נופפתי בזרועותיי כדי להסות את הדיון. "רגע, למה הגענו עכשיו? ריגול? ציבור? מלחמות? קרבות?" אני מנידה בראשי. "לפני שאנחנו קופצים לתוכניות איך לפוצץ מבנים, לעשות גלגולים ולחבוש משקפי שמש מאגניבות אני רוצה להבין למה אנחנו נכנסים, מי אתה, מה אתה רוצה מאיתנו בדיוק, והוכחה שתיתן לנו את מה שאנחנו רוצים." אני מסכמת בקול צלול. למרות הוויכוח שהתנהל פה מקודם, עכשיו כולם השתתקו.
כסף תמיד קודם לוויכוחים גזעניים.
עכשיו נראה שבמקום שהזקן ילחיץ אותנו, אנחנו אלא שמנסים להלחיץ אותו. כאילו הצורך בהוכחות איחד אותנו לשלב ידיים ולזרוק מבטים מאיימים וכושלים. או לפחות, זה מה שזה גרם לי לעשות.
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
נראה שלא מאוד הרשמתם אותו. "אתם רוצים שם? בבקשה, שמי הוא סיביליאוס א- חומרת', אתם רוצים הוכחות? ההוכחה הכי גדולה שיש לי זה מה שקרה היום בכיכר, הוא אמר בעצמו ששמו מעייד א- חד'ין, הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי ראשי רג'ואנים ושבטים, לא שהם היו בסדר, אם אתם שואלים אותי, ובכל זאת אתם יודעים שלאף- אחד אין מה להסתיר. אז אני מניח שהמצב די ברור לכם, כל אדם אם ראש על הכתפיים יבין את זה."
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מגלגלת עיניים. "התכוונו להוכחה לכך שאתה מסוגל לתת לנו את מה שאנחנו רוצים." אני מתיישבת על שני הסנטימטרים החשופים הבודדים בשולחן. "בנוסף, " אני מציינת. "רבים מראשי הערים והשליטים כיום הם, בדיוק כפי שאמרת, לא.." אני מחפשת מילה לא מעליבה. "מצטיינים במילוי תפקידם. למה זה אמור להפריע לנו?" אני שואלת. הוא מנסה להסביר, אבל אני מתקיפה אותו במטר של שאלות. "חוץ מזה, לא הבנתי מה אתה רוצה בדיוק שנעשה. אתה רוצה התנקשות? אתה רוצה גניבה? אתה רוצה ריגול? אתה רוצה חשיפה פומבית? אתה רוצה הפגנה? מה אתה רוצה שאנחנו, דווקא אנחנו, נעשה עם זה?"
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"צעירים!" הוא מתלונן. "את רוצה שאני אתן לך מקדמה? את רוצה שאני אוכיח לך שאני יודע לעשות משהו? תגידי בפירוש, כי אם לא אני לא אוכל לדעת. בעניין האחר- אני הייתי רוצה שתלכו אתם לחפש את הכספית האדומה, כי היא קיימת, אני רק לא בטוח שמעייד א- חד'ין יודע על כך. אתם צריכים למצוא את זה לפניו ולחסום את הגישה אל הכספית האדומה. איך אני יודע? זה חלק מהמקצוע שלי... לדעת דברים כאלה." הוא מטיל את עצמו חזרה אל כסאו.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מבינה שהעצבים של הזקן שחוקים ביותר, לכן אני מנסה להרגיע קצת לפני שישתגע.
כלומר, יותר ממה שהוא כבר עכשיו.
"בסדר. כל עוד זה בסדר מבחינת לור, וכל עוד אתה תעשה כמיטב יכולתך כדי להחיות את הנשמה שביקשתי, אז בסדר." אני אומרת בקול שקול יותר. "אני מבינה שאתה די מתמצא בעניין הכספית הזו." אני אומרת. "אולי תוכל להסביר לנו קצת עליה, כדי שנוכל לעזור לך במהירות רבה יותר?"
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני משוכנע שכמעט יצא לי עשן מהאוזניים. אתה לא ענית לנו אל השאלות! ומכול שידוע לנו לנו זה שהאיש שבכיכר משקר בקשר לזהותו, ושהוא רק סוחט את ראשי השבטים בכך שהוא מודיע להם שיש לו את הכספית האדומה, מה שרוב הסיכויים שהיא לא קיימת. ולמה אתה חושב שבזכות כסף אנחנו נפליל או נרגל או לא משנה מה. אם לא שמת לב יש דברים יותר חשובים מכסף אם לא שמת לב. וגם אם אמרת לנו את השם אנחנו לא יודעים מי אתה! ולמה אתה כל כך פוחד ממנו?! ולא הבנתי מה אתה, רוצה שאנחנו נעשה! בזמן שאנחנו נעשה אני לא יודע מה מה אתה תעשה?! תשתה כוס תה ותשב רגל על רגל?!
ג'ן לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"הגיל הוא מגבלה," אני חוזרת ומתערבת, משתדלת שלא להביט בבחורה בעלת השיער השחור. "מה תרצה שנעשה? נפריע לו במחקר?"
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"דבר ראשון, אני שמח לראות שלא כולכם רוצים לעשות דברים רק בשביל כסף, יש בזה משהו מעודד." הוא מחייך בלאות. "דבר שני, אתם מוזמנים להסתכל בספרים שלי, עכשיו את יכולה, גברתי." הוא מוסיף ושולח מבט לערה של לור. "ותסמכו עליי, זה אכן א- חד'ין. אני... הכרתי אותו במשך תקופה ארוכה מאוד. ובכל מקרה, אני סומך עליכם שתדעו מה לעשות. אני כבר זקן בשביל להתמודד עם דברים כאלה. רק תמצאו את הכספית האדומה, ומהר. התעכבתם כאן יותר מידי זמן." הוא עוצם את עיניו במשך דקות ארוכות, ולבסוף הוא פותח אתן בלאות. "הסוף קרוב...אני כבר מתחיל להרגיש אותו..."
לפתע, פורצים לחדר עשרה גברים חמושים ורעולי פנים.




***חוקי קרב:
1. אי- אפשר להרוג בתגובה אחת.
2. נא להיות מציאותיים, נדיר שתצאו מקרב בלי שריטה אחת....
3. תמצו את יכולות הדמות שלכם. (לשחקנים שיצלחו למצות כראוי, יוענקו "פרסים" בהמשך....)
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
( אני מטאבלט, אז אני מתנצלת על כל טעות שתהיה)

אולי בגלל הדיבורים האלה על קסמים וכוחות הדבר הראשון שאני עושה הוא לחבוט בראשון שמתקרב בעזרת המטה שלי. החבטה שלי כל כך חזקה שבנוסף אליה, כאילו היא לא מספיקה, ראשו נחבט באחד מארונות הספרים והוא קורס סופית. אולי יש לי ניסיון בחבטת ראשים, אבל הצלחתי כל כך רק כי הפתעתי אותו. אני קופצת במהירות על השולחן וכמעט מועדת מרוב דברים שמכסים אותו. אני מעוררת מפולת ניירות קטלנית שאופפת אותי לרגע, מבולבלת לגמרי. השהיה הזו נותנת לשאר התוקפים הזדמנות להתקרב אליי. כשאני מנסה להתמקם טוב יותר אני נופלת בחבטה על השולחן והוא קורס בחבטה.
אני מעדיפה להעריך שהוא קרס בגלל הגבר שטיפס עליו ובגלל כמות המסמכים שהמיתה אותו סופית.
הוא מצליף בסכינו לעברי, ואני מצליחה להתגלגל בנוקשות הצידה. אני מתרוממת בקושי רב על רגליי ומרימה שריד כלשהוא של השולחן. הוא עמוס ניירות שמתעופפים כשאני מניפה את לוח העץ, מוכנה לחבטה נוספת. הניירות מעוורים את אויבי, אבל גם אותי. אני חובטת בצל מעומעם ומגלה שחבטתי בארונית ספרים.
אופס.
.בחבטה השנייה אני מצליחה לפגוע בו. אני מקווה שהשאר נוחלים מעט יותר הצלחה ממני, כי הגב שלי כבר מלא בחבורות ואני לא מצליחה למצוא את המטה שלי בין כל הניירות המפוזרים על הרצפה.
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מופתעת כשאותם גברים מגודלים פורצים לחדר שבו היינו, אבל רק לרגע.
אני מתאשתת במהירות ומגלה שהקשת לא איתי. לעזאזל, בטח השארתי אותה קשורה על גב הגמל. אני מחפשת משהו שימושי בזמן שמשהו כבד ביותר צונח על גבי. זו הייתה חבטת האגרוף הכי קטלנית שהרגשתי מעולם. אני נופלת על הרצפה ומתגלגלת שנייה לפני שעוד חבטה מגיעה. אני קמה, האנדרנלין שעלה במהירות שיא בשניות האחרונות מעמם מעט, אבל רק מעט, את הכאב. אני תופסת ברגל שולחן העץ שנשבר בינתיים מקרב של מישהו אחר. אני מנופפת בו חזק לכיוון ראשו של התוקף, אך הוא מתקופף ואני מפספסת. אני מתקרבת מעט וברגע שהוא מתרומם אני מנופפת שוב והפעם פוגעת. נראה שהדבר די עצבן אותו. הוא דימם די חזק מאיזור הגבה העבה שלו. הוא מצמיד אותי לקיר ושולף אולר קטן, מכוון אותו לצווארי. חום מתפשט בגופי ואני נוגחת בראש הגדול עם כל הכוח. ההתנשפויות שלי נהיות כבדות יותר ויותר... אהה וכן, אני מדממת מהאף, נהדר!
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
פתאום התפרצו לחדר 10 אנשים... התחיל פה קרב אמיתי, עד המוות...
מזווית העין אני רואה שעומדים לתקוף את המשוגע, אבל אנחנו לא יודעים מספיק! אני מזנק עליהם והופך לתן בעודני באויר, התחושה המרגיעה של הפרווה הצחורה שלי! הקרב הזה יהיה עם דם! זה בטוח,וגם הנאה בטוחה!
אני נועץ את שיני התן שלי עמוק בצווארו של הראשון ומשליך אותו על השני, הם נוחתים בחבטה עמומה על הרצפה.. אחד מת, נשאר עוד אחד... הוא מתקרב אליי בלי היסוס ותופס אותי מאחורי האוזן, וזה כואב!! הבן אדם מכיר את החולשות של אנשי התן! אני אצתרך בקרב הזה גם מוח, לא רק כוח.
בהנפת כפה אנימשליך אותו על הקיר הנגדי ופיסות טיח נופלות יחד איתו... הוא קם ומוציא סכין שיניים משוחזת היטב!
אני קופץ על הקורבן אך הוא תוקע את הסכין בכתפי, ומסובב אותה.
הכאב החד הזה משתק עצמות ובאותה עת מחדיר בל את כל האנדרנלין הדרוש!
אני נותן לו מכת כפה עליונה אל הרקה ושומע את הגולגולת מתפצחת, הגולגולת שקעה לתוך עצמה! מחזה כזה מחריד!
מאגף אותי קורבן אחר, אני מסתובב אליו ונושך אותו מתחת לצלעות, קורע את העור,הבשר והשרירים.
מוציא החוצה את אבריו הפנימיים בעודו חי! ואז, שם בפינה, סגור בתוך עצמו, אני רואה את ליבו, דופק בעוז כאילו הקרב רק התחיל.. אני מכניס כפה פנימה ומושך את הלב, זה כזה מגעיל! אבל אין זמן לחשוב, רק לעשות! וככה נותר אצלי ביד לב מדמם ספוגי ורך.
אני מוציא את הסכין לאט וביזהירות וחוזר לצורת אדם, פצע קטן יותר זה נזק קטן יותר... את הלב אני מצמיד אל הלבנים וממסמר אותו בעזרת הסכין לקיר, שידעו אם מי יש להם עסק... וכך אם כתף במצב אנוש אני הולך לפינה וחובש את הפצע בעזרת קלף ריק שהיה מונח שם על הרצפה, ונותן לפצע להתאחות...מהר
אני מבין כבר אז. בקרב הזה, אני לא אוכל לעזור עוד... אך תרמתי את חלקי...
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני הצלחתי לעלף שניים ואשת כדי המים הצליחה לעלף אחד. השבעה הנותרים תוקפים את.. ובכן, כולם. אחד שמשליך סכין לעבר אשת כדי המים אומנם מפספס אותה אבל פוגע בי. הסכין חותכת את כתפי ואני מצמידה אלייה קפלים עודפים מהבגד.אני לא מוכנה להשתמש בניירות של הזקן. רק זה חסר לי, שרגע לפני שאני אמות הזקן שגרם לכל יצרח עליי כי הרסתי לו איזה מסמך על פלדה זהובה או איזה שטות אחרת.
איפה הוא באמת?
אותו אחד עם הסכין כנראה התייאש מחיפושיו אחריה ומחליט לשלוף חרב מעוקלת. הוא משסף בה עוד ארונית וכמעט חוצה אותי לשניים. אני רצה לצד השני של החדר, אלא שגם שם מחכה לי אחד. בלי לחשוב לרגע אני תוחבת את אצבעותיי ברווח שבין הארון לקיר וממוטטת את הארון על כל ספריו על המתנקש המסכן. אני מניחה שהוא בחיים, כי אני שומעת את האנקות והקללות לו, אבל סביר להניח שהוא נפצע מספיק כדי לותר על הקרב הזה.
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני לא מספיקה לקלוט מה קורה עם שאר האנשים וכבר מישהו חדש מגיע. החרב הקרה שורטת את פנים הזרוע שלי והדימום כבד מאוד. 'זה הולך להשאיר צלקת...' אני חושבת בזמן שאני מכוונת בעיטה היישר לפניו המשופמות. התוקף נופל בחבטה ובעודו מתרומם מישהו נוסף מתקרב. אני שוכחת מהיד, זה לא יעזור לי לטפל בה שנייה לפני שאני מתה.. אני מחניקה צעקת כאב בזמן שאני שוברת כיסא עץ על הראשון ומסובבת את ידו של התוקף השני כך שחרבו ננעצת בביטנו ולא בי. הוא מביט בי בעיניים פעורות לרווחה שנייה לפני שהוא קורס סופית.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(נראה לי שטיפלנו בכולם.)

לרגע, החדר דומם לגמרי. השקט מופר רק בקול הנשימות הקצרות שלנו. זה כל כך משונה לעומת המולת הקרב, שכולם שותקים במשך דקה ארוכה.
התוקף שנאבק להימלט משרידי הארון שהפלתי עליו מחזיר אותי לחיים. אני מזנקת אליו ודוחפת אותו כנגד הקיר. מראהו של לב שמשופד לקיר בסכין גורם לי להתקפל אוטומטית וכמעט להקיא. האי נופל מהרגע אני מפסיקה לאחוז בו. אולי הוא היה ממשיך לגרור את עצמו אלמלא היה מבועת גם הוא מהמראה ה... מלבב.
אני מחניה את הפחד והגועל שבי, וחוזר לאחוז בתוקף. "תראה, "אני אומרת בנימה הקשוחה ביותר שאני מסוגלת לה, בהתחשב בלב שלצידי. אני כמעט שומעת אותו פועם. "אני יכולה להתרברב, אני יכולה לאיים ואני יכולה פשוט לחבוט בך ולהציג את ניצחוני לראווה." אני נושמת נשימה עמוקה, נותנת לו לעכל את דבריי."אבל שנינו יודעים שאתה בסך הכל יצור חי. וכמו כל אחד כזה אתה רוצה לחיות. אז יש לי עסקה הרבה יותר טובה ממה שהמעסיק שלך מציע לך, " אני דוחקת אותו חזק יותר אל הקיר והוא נאנק בכאב. "אני אתן לך לחיות, ואתה תספר לי מה שאני רוצה, תברח כמו פחדן ולא תנסה להזי לנו לעולם. ברור?"אני מסיימת בחיוך מאיים.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אע=איש
מחניה=מחניקה
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
שנייה אחת אחרי שהזקן הפסיק לדבר התפרצו, לדירה עשרה אנשים מכוסי פנים. אחד האנשים התקיף אותי עם חרב ופגע לי ביד לפני שהספקתי לזוז, למזלי הוא לא היחיד עם חרב. שלפתי את החרב מהנרתיק והחזרתי מלחמה, אבל הוא היה מאומן היטב והתחמק מהמכה. לא היה לי כל כך הרבה זמן לחשוב אל המהלומה הבאה. כל אחד מהאנשים האלה בסכנת חיים. ועד כמה שלא רציתי, הייתי חייב להציל את כולם כלל הזקן הנוראי הזה שלא אתפלא אם הוא שילם לכל הלוחמים האלה לבוא ולהילחם בנו. רק בשביל שעשועו הפרטי. לאיש הצטרף חבר קטן שתחביבם העיקרי היה להרוג אותי, טוב אי אפשר לומר שזה לא מחמיא לי. חדש מבניהם ניסה לשפד אותי על החרב שלו וכמובן שלא יכולתי לתת לו להתפרע כמו ילד בן שש אז לקחתי את אחד הרעלים שלי והזרקתי לו. למזלו זה יטשטש אותו בלבד. נותר לי האיש השני הוא נראה די בשוק מזה שהופיע לי מזרק מתוך הכיס הפנימי של מעיל העור שלי. אנחנו הולכים במעגלים סביב השולחן, בסיבוב הרביעי שלנו הוא מחליט לרמות ודקור אותי עם פיסת חרסינה שבורה. הסתכלתי מסביב וראיתי עוד חמש מהם, ולמרות שראיתי את חלקנו מסתדרים נהדר איתי גם חלק שמחכים למותם. ידעתי שאני לא יכול לוותר. זינקתי אל האיש האומלל שניסה לתקוף אותי, וסובבתי את ראשו מאה ושמונים מעלות. בפינה ראיתי מיהו, איש תן, שמנסה לחבוש את פצעיו בעזרת קלף. מסכן. באתי אליו, התנהגתי כאילו הטבח שמאחורינו לא קיים, הוצאתי את אחד המזרקים מהמעיל והושטתי לו, אמרתי לו בחיוך "כך זה יעזור לפצע שלך להתרפא יותר מהר" וחזרתי לקרב שרק חרב בידי.
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
השקט שורר בחדר, אני מנותק כביכול מהמציאות אחרי שהזרקתי לבשרי את החומר הכחול הזוהר הזה... אני כנראה חצי מסטול, כי הרגע ראיתי את הגידים והבשר שלי מגיחים משום מקום ויוצרים לי קטף נומלית...
"שאני רוצה, תברח כמו פחדן ולא תנסה להזי לנו לעולם. ברור?" לוחשת בנימה אכזרית אותה אישה מהמסבאה...
ואז הזקן מתחיל לצרוח עליי"חתיכת אויל! תראה מה עשית!!! זה קלף עתיק עם דיו נעלמת!!! למה לעזאזל עשית את זה???"
-מצטער, חשבתי שזה ריק...
-יכול להיות שיש פה הרבה מידע חיוני!!!
*רחש זועם נשמע ברחבי החדר...
-בןאדם! הייתי חייב לעצור את הדימום! הייתי יכול להתעלף ויותר גרוע מזה, למות!!!
הטרלללה בודק את הקלף לאור השמש, הולך לשולחן קטן בצד עם אבקות טמיסות ועשבים ורוקח שם עיסה כלשהי, הוא מטיז אותה על הקלף ומשומקום מופיעות אותיות בשפה מוזרה..
אדוני, הפעם יצאת בנס! החרבת מידע לא חיוני כ"כ, יש לך מזל גדול ידידי, זה הודאות שאחד מראשי השבטים רשם לעוזרו בסודיות, לא משהו מיוחד...
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הוא מתיישב שוב בכיסא שלו, נשען לאחור. הוא נראה מותש לחלוטין מכל ההתרוצצות הזאת, כאילו משהו שאב ממנו את הכוחות. "תראו, אני... זקן." הוא אומר, "וכפי שראיתם ברגע זה הזמן אוזל במהירות, במיוחד לאנשים כמוני." קולו נעשה צרוד יותר ויותר. "אני לא בטוח שאני אחיה לאורך זמן, אני לא בטוח שאני אספיק לראות את מעייד א- חד'ין נופל." הוא נושם עמוק ומצביע באצבע דקה ורועדת לעבר פינה בחדר. "מאחורי הלבנים שם, יש ניירת. אני תכננתי את הכל במשך שנים." קולו גווע ללחישה ממש. "אני..." הוא משתעל שיעול יבש "כנראה לא אחיה עד מחר, ככל הנראה. במידה.... ו-" שיעול "וזה קו- קורה... פנו ל-" התקף שיעולים, יוצא מעט קצף מפיו "ד'אריט מוחאפאן.. הוא..." וכאן קולו גווע לגמרי, הוא מנסה לומר כמה מילים ולבסוף הוא משתתק. לאחר כמה דקות ארוכות, הוא מת.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(רגע!
קודם כל, היו שם עשרה אנשים. במצטבר תלתן ונער החידות הרגו איזה חמש עשרה וגם אני ופריקלס [נקרא לך פריק, או פרי בקיצור] עילפנו במצטבר עוד איזה שבעה. לא הגיוני.
ויותר מזה, תפסתי אחד. מה קורה איתו?)
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
נכון! אחרי שנתי לנער החידות את המזרק אני חזרתי לקרב, ולא לישכוח שיש את הבחור שסיממתי, הוא עדיין חיי! לא הספקתי להרוג אותו.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אתה לא מבין? נלחמנו בפי שניים יותר אנשים ממה שהיא אמרה שיש.
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
-אוי.. נלחמתם סתם.-
פניתי לאיש המסומם, החזקתי לו את קנ הנשימה ביד אחת וביד השנייה סובבתי בחדות את ראשו. קנה הנשימה שלו התרסק לגימרה.
הלכתי לאיש השבוי של נאדין, הוצאתי חבלים וקשרתי את ידיו מאחורי גבו, את כפות רגליו זה לזה וחסמתי את פיו.
"נאדין. תעזרי לי." אמרתי "אתם תחפשו משהו שיכול לעזור לנו. מי זה הד'אריט מוחאפאן וכל מה שאפשר על הכספית האדומה ותמצאו את הכניסה הסודית שהזקן דיבר עליה. אחר כך.. נראה מה אפשר להוציא ממנו ואז נדע. מובן?" אמרתי תפסתי את השבוי שלנו ולקחתי אותו לחדר שני כשנאדין בעקבותיי.
"מה את מתכוונת לעשות איתו?" שאלה. עדיין מעט מתנשפת מהקרב.
"לענות אותו," עניתי בפשטות. אין לי כל רצון שמישהו יראה אותי במלכה הזו אבל אני חייבת עוד מישהו לצידי. אף פעם לא עיניתי לבד אבל זה לא אומר שאת לא יכולה! תשלחי אותה ותחסכי את זה ממנה!
איך? להתראות נאדין! אני כבר לא צריכה את העזרה שלך יותר? אז פשוט תבקשי ממנה לעמוד מחוץ לדלת ולשמור. נקווה שהוא לא יצרח.
רעיון טוב.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
לא מספיק שחבריי למסע העתידי מטורפים וסדיסטים לחלוטין, המנחה הזקן שהבטיח לשלם לי מת לו באמצע ובאופן כללי כל התפתחות האירועים הזו מדאיגה במיוחד - עכשיו מסתבר שהמעסיקה המתוכננת שלי מענה אנשים?
אני שוקלת לברוח, אבל לא עושה שום דבר בנושא. יש לי רק מבט מבוהל כשהיא מדברת על עינויים.
אח, לור. ואני חשבתי שאת שפויה.
טוב, אני לא יכולה להראות את זה לשבוי שלנו, אז אני יוצאת מהחדר. פשוט ככה. אני לא רוצה לקחת חלק בשום שיטת עינויים שהיא.
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
האלפית הזו מלחיצה, היא פשוט באה אל הבחור שסיממתי ושלפה לו את כני הנשימה ישר מהצוואר. צריך לשמור ממנה מרחק, אתם יודעים אם אתם אוהבים את הראש שלכם איפה שהוא. בכל מקרה, בעיה אחת בכל פעם. הזקן הוא... מת. עכשיו אני בטוח לא יכול לפרוש. מילותיו האחרונות היו שכולנו, יחד, נלך ונחפש את הכספית האדומה. בקשה מגוחכת אבל אין כל מה לעשות, זו עדיין הבקשה האחרונה שלו. ד'אריט מוחאפאן הוא.. נשמע לי מוכר מילמלתי בשקט, ואז נזכרתי! השם הזה מופיע בשלט בתוך חנות אנטיקות בתוך רחוב צדדי ליד הכיכר.
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
-היי! לא הוצאתי לו את קנה הנשימה מהגרון! רק שברתי אותו!-
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(ההבדל.)
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
זהו זה, הטרלללה מת, לאן ממשיכים מכאן, העלפית הזאת, נראלי קוראים לה לור הלכה אם הבת אנוש להוציא קצת מידע ממר מסוממי שלנו... אבל הבת אנוש נשארה בחוץ, צמד מוזר...
ואז שאלתי את השאלה המובנת מאליה... "טוב, אז לאן ממשיכים מכאן? יש למישהו רעיונות?"
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
-לא קראתם כלום??? אתם אמורים לחפש את המעבר הסודי של ה"טרללה" הזה ולבדוק מה את כל המסמכים שהפלתם אם יש שם משהו מועיל!-
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
פרק ראשון
האיש היה לבוש בבגדים עשירים ביותר, צבועים באדום ורקומים בזהב. פניו היו רעולות וניתן היה לראות רק את עיניו המשוכות באיפור כחול כהה, דבר שהיה יומרני יותר מכל הופעתו הרברבנית. צבע איפור כחול היה מוצר נחשק ויקר כמו יהלום, וגם נדיר כמוהו. הוא סקר את המון הקהל שהצטופף ליד במת העץ עליה עמד, בחום של אמצע היום באחת הערים הגדולות ביותר בעייראד. העיר צ'אבארד. הוא הרים את ידו מעל לראשי האנשים בניסיון להסות אותם אך ללא הועיל. ההמון המשיך לדבר ולהצביע עליו בהרגשות כאילו גמר אומר בליבו לא לתת לאותו אדם לדבר.
"הקשיבו!" הוא לבסוף הרעים בקולו. "הקשיבו!" חזר והרעש גווע מעט. מספיק בשביל שהוא יוכל לדבר. "שמי הוא מעייד א- חד'ין, אבי היה צ'את א- חד'ין סבי היה מומראש א- חד'ין ואבי סבי מוקאיא א- חד'ין הגדול, הנודע בתור איש בעל תהילת עולמים." רעם הדיבורים וההתלחששויות איים לבלוע שוב את קולו. "הקשיבו, אנשים, טובים!" קרא. "וודאי שמעתם עליי. אני הוא מעייד א- חד'ין. אחד מהאלכימאים הטובים ביותר שקמו אי פעם, מכנים אותי 'קוסם החומרים' 'אבי האלכימיה'" עוד גל של דיבורים קטע אותו. "אני מצאתי דבר מה שלא ייאמן, בזכות שכלי ובזכות היכולות שלי. דבר שאתם זקוקים לו ידידי, דבר שראשי השבטים שלכם, ראשי הערים והרג'ואנים שלכם מתאמצים להסתיר מכם."
עתה ההתלחשויות והדיבורים נעשו לחוצים יותר, האנשים החלו לדבר זה עם זה במרץ, מעלים השערות ותוהים מה כבר יש להסתיר. "אתה סתם מנסה למתוח אותנו ולהרוויח כסף, על הדרך." צעק אחד מהם. "מה כבר גילית?" עיניו הבזיקו לעבר הקרקל ההצעיר שצעק זאת. היה משהו מוזר בעיניו, מעין אש שחורה של עניין וכעס.
"הו, אתה לא יודע על מה אתה מדבר." אמר. "אני רק אומר דבר פשוט. גיליתי את הכספית האדומה." רחש עבר בקהל. א- חד'ין השתחווה קלות וירד מהבמה בהדרת כבוד.
מיד לאחר מכן, פורצת המולה רבתי.


חפשו את עצמכם, אחד את השני, ותסיימו בחאן (פונדק) סוס הזהב.

בהצלחה!!!
ג'ן לפני 11 שנים ו-2 חודשים
רגע, כולנו שומעים את הדברים שלו? כולנו נמצאים בעיר צ'אבארד? למה שנלך לפונדק הזה - מה אמור לגרום לנו ללכת לשם? אנחנו אמורים להמציא תירוצים בעצמנו, או שיש לך רעיון?
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
את זה תצטרכי להמציא... אני רק אומרת איפה קו הסיום של הפרק. אני אנסה להנחות אתכם באמצעות דמויות מומצאות שלי.
וכן, כולכם נמצאים שם.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אם יש משהו שאני שונאת יותר מכל הדברים בעולם, אין זה החום הבלתי נסבל ששורר בכל עייראד. זו גם לא תחושת הצמא ששוטפת את גרוני המתקשה לבלוע. אלו גם לא כל ניסיונות ההישרדות העלובים של האנשים הקטנים מהסמטאות, למרות שהם כולם נידונו למוות בין כה וכה.
לא. הדבר השנוא עליי ביותר הוא קיבוץ נדבות. ככה אפשר לסבול מכל השלושה שציינתי.
ויותר גרוע מזה: אז צריך גם לסבול את העשירים 'רמי המעלה' שלא מוכנים אפילו לזרוק מבט לעברי כל עוד אין לי לפחות אלף חמש מאות (איזה מטבעות יש בכלל בעיר הזו?) במזומן. ומובן שאם כן היו לי - הם לא היו מוכנים לתת לי פרוטה.
אנשים מדהימים יש בעייראד. הם-הם אלו שמעודדים אותי שוב ושוב
לשנוא את המקום הזה.
איש מבוגר ומכובד עבר מולי, וכחל בעיניו. "בחור עשיר, " קראתי לעברו, והוא הסתובב בהפתעה. "אם יש לך מספיק כסף לאיפור הליצנות שלך, " החוותי בידי השמאלית על פניו בכלליות. "הרי שיש לך פרוטה לתת לאישה שנקלעה לשפל כלכלי פתאומי." אני מושיטה בחיוך את השק המאובק שלי. הוא מסתכל עליי בחוסר אמון, ופשוט ממשיך ללכת. "לא היית משאיר את הבת שלך במצב כזה, נכון?" אמרתי בניסיון לשכנע אותו להיפרד מהפרוטה הכל כך יקרה לליבו. הוא הסתובב לעברי בחדות. "אם לא אכפת לך, לי יש משהו חשוב בהרבה מלשוחח עם אישה שאפילו לא מסוגלת לפרנס את עצמה!" קרא בזעם והמשיך.
התיישבתי חזרה ברפיון ותסכול. ברור שאם הבגדים שלי היו חדשים ונקיים יותר, אם בשיערי ועל צווארי היו תכשיטים מיותרים לגמרי וביניהם תליון המשפחה שלי - הוא היה עוזר לי.
וכל זה באמת היה יכול לקרות. רק שהקוסמת השרלטנית הזו שהייתה אמורה להיות בעלת יכולת ההעלאה באוב הסתברה כישרונית בקסמים בערך כמוני. אבל כמובן שהיא הייתה צריכה למען זה את כל הכסף שברשותי.
זה מאוד קשה להיות רמאי.
הקמתי את עצמי מכורח ההרגל, וספרתי את המטבעות הבודדים. אחד, שניים, שלושה, ארבע, חמישה. הסכום שלהם הספיק בסך הכל לארוחה אחת. אולי אצליח להוציא מהטבח שתיים תמורת הדחת הכלים.
כלומר קרצוף שלהם בספוג ישן. לא בדיוק מבזבזים מים על כלים במקום שאני אמידה מספיק כדי לאכול בו.
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
יומיים של נסיעה במדבר מלא רוחות וסופות חול. סוף סוף הגעתי למקום מיושב, העיר הגדולה, צ'אבארד.
משכתי קלות במושכות הגמל שלי, "עד כאן, חבר", טפחתי על צווארו הארוך.
הגמל קיפל את רגליו באיטיות ואיפשר לי לרדת.
הבטתי מסביבי, מחפשת רוכל או כל דבר אחר שיוכל למלא לי את נאדי המים הריקים שלי. אישה רעולת פנים עמדה תחת סככה פשוטה ולידה פזורים היו כדי חרס מלאים במים. שני ילדים קטנים שיחקו ורדפו אחד אחרי השני סביב המוכרת שנראתה תשושה מהחום הכבד.
"שני כדים, בבקשה" הושטתי לה את הסכום שהיה רשום על כד הפוך ששימש מעין מחירון.
מלאתי את הכלים שלי, מתכוננת לעוד דרך ארוכה, כשברקע אני שומעת קול מבקש.
אני מסתובבת לאחור. אישה ישבה שם, מקבצת נדבות מהעוברים ושבים שבקושי מעיפים מבט חטוף לעברה.
הנחתי את הכד האחד שכבר סיימתי לרוקן לתוך הנאד שלי ולקחתי את הכד השני שעוד היה מלא. התקרבתי אל אותה קבצנית והושטתי לה את כד המים, "זה כל מה שאני יכולה להביא לך" חייכתי אלייה.
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
נתקלתי באיזו בת אדם שנראתה כמו יורשת שהודחה מכיסאה-Stingray- שלושה מטבעות נפלו מידה וההמון בלע אותם כלא היו.
היא הביטה בשני הזוזים האחרונים שנוטרו לה ואז בי בכעס.
"מה את חושבת שאת עושה?" היא צעקה עליי. ניסיתי לזוז מעט אחורה כדי להיבלע בהמון אך נדמה שהוא נגדי והוא השאיר אותי במקומי.
"כלום," השבתי אך ההבעה שעל פניה אמרה לי שלא תוותר בקלות כל כך לכסף שאיבדה.
"אני אקנה לך ארוחה," השבתי. "זה הרבה יותר מהמטבע שנוטר לך."
היא הביטה בתימהון בכף ידה שהיה בה רק מטבע אחד והכניסה אותו במהירות לתוך השק המאובק שלה.
"בסדר," אמרה אחרי רגע אחד של מחשבה.
"בואי אחריי." השבתי לה ופילסתי את דרכי דרך הקהל בהחלטיות.
כשיצאתי מתוך ההמון הגועש קיוויתי שהיא נבלעה בו אך היא הייתה היישר מאחוריי והביטה בי במעיין חשדנות.
החלטתי סופית. אני לעולם לא אבקש בעיר הזו שוב.
הלכתי לאיזה פונדק רנדומלי בשם סוס הזהב נדמה לי.
הזמנתי לה ארוחה ושילמתי לו 4 זוזים.
היא התיישבה מולי, בשולחן הצדי שהביט אל הדלת וחלון היה בקרבת מקום.

התבוננתי בה אוכלת. היא אכלה לאט ובנימוס. כאילו הייתה עדיין נסיכה כלשהיא.
"את עלפית," היא אמרה. הנהנתי.
"ואת בת אדם." השבתי ועיני קלטו את השרביט שלה. "את קוסמת?" שאלתי
"קרוב," היא אמרה בחצי חיוך ובפה מלא. "אני מורת דרך!"
"טוב, אני אצתרח את עזרתך. אני צריכה להגיע ל.." משכתי בכתפיי. "את יודעת. אגיד לך את השם בערב, כשנצא.
אני אשלם לך 45 זוזים. הלוך וחזור ויש לך 20 זוזים כדי לקנות ציוד. מוסכם?"
"אם יישאר עודף, הוא שלי?" שאלה בעניין ושתתה את הבירה שלה בלגימה ארוכה והביטה בי ארוכות.
"כן." אמרתי לבסוף.
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אח.. כמה אנשים יכולים להיות במקום אחד.. ועוד בחום הזה חשב לעצמו אשמיר.
כבר עדיף להם להיות בבתים עד הערב. "רק חבל שאני לא יכול" וגיחוך קטן יצא ממנו.
פתאום מתוך ההמון יצא איזה מישהו אם איפור כחול. מעניין לא רואים את זה כל יום. אני בספק אם הוא דובר אמת לגבי כל העניין לגבי הכספית האדומה הזו. הנאום המטופש שלו הסיח את דעתי מהמטרה שלי, טעות של טירונים. הוא זז לרחוב המקביל ומשם הוא נכנס לסוס אם הבנתי נכון מאחד האנשים. טוב הדבר היחיד שנותר לי זה להסתכל ולהודיע לאחראיים עליי, שהם יעשו בו כרצונם.
זה נראה מקום נחמד יהיה נחמד להישאר בו עד שהממונים עליי יבואו.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(יאיי, מדברים איתי. אוקיי, רגע, בואו נסדר את זה:)
החלטתי להמשיך לשבת, אולי בגלל שלא היה לי כוח לקום בשביל כלום. אני מודה שבאותו הרגע רציתי לברוח חזרה הביתה, לערום את כל ההון המשפחתי על עגלה ולפזר אותה בקרב כל קבצני עייראד. מי הניח שכל כך קשה לקבץ נדבות?
אולי אני לא פצועה מספיק. הרהרתי בחבישת תחבושת מזויפת על מנת להגדיל את רווחיי. "זה כל מה שאני יכולה להביא לך" אישה צעירה בעלת עיניים כהות קטעה את מחשבותיי. היא חייכה אליי, ונתנה לי כד מים. חייכתי אליה בחזרה בבלבול קל. "קצת יותר מדי עבור קבצנית, את לא חושבת?" מלמלתי, אבל היא כבר נעלמה מעיניי. לא שהיתי בעיר הזו יותר מדי, אבל היא נראית חדשה פה. רוב הוותיקים מכירים את מוכרת המים.
מחשבותיי שוב נקטעו, אבל הפעם לא בידי עוד אישה עם כד מים נוסף, אלא כשהבחנתי שכמה מטבעות מידי נעלמו. "לעזאזל." סיננתי, ומיהרתי לחפש אותם, אבל ההמון בלע אותם תחת רגליהם. כלומר, ברור שמישהו לקח אותם. המשכתי לחפש אותם, כשהבחנתי באישה בהירה מאוד. עלפית.
היום שלי משתפר מרגע לרגע.
"מה את חושבת שאת עושה?" צעקתי לעברה, יותר מהכעס על אובדן המטבעות מאשר עליה. נראה שהיא ניסתה לברוח מהצעקות שלי, אבל ההמון לא נתן לה. הוא פשוט הדף אותה שוב ושוב. "כלום," היא ענתה בהיתממות, אבל נראה שעדיין לא ויתרה לגחמות שלי. "אני אקנה לך ארוחה," היא המשיכה. אישה מוזרה. "זה הרבה יותר מהמטבע שנותר לך."
מה? הבטתי בתמיהה ואי-אמון קל בכף ידי, שכעת נותר בה רק מטבע אחד בודד. מיהרתי להכניס אותו אל השק הבלוי שלי, לפני שיאבד גם הוא. עיניי אורו בכעס כשראיתי את הסמל שלה. "בסדר," אמרתי אחרי רגע אחד של מחשבה.
"בואי אחריי." היא ענתה לי בקול רגוע יותר, וניסתה לפלס את דרכה בין ההמון בהחלטיות. "יש. עכשיו אחטף על ידי עלפית." רטנתי, אבל בכל זאת לקחתי את תרמיל העור שלי והלכתי אחריה, מתגנבת בין המון האדם.
כשהצליחה לצאת, היא פנתה לאחור, אולי מצפה שאלך בו לאיבוד. נראה שהיא קצת הופתעה לגלות שאני בדיוק מאחוריה, בוחנת אותה בחשדנות. היא לא ציפתה שאני פשוט אדלג מאחוריה באושר רק בגלל שהזמינה אותי לאכול, כן?
כי אם כן, העלפים מדורדרים הישרדותית אפילו יותר משחשבתי.
היא הלכה לחאן "הסוס הזהוב". היא נכנסה לתוכו באגביות, אבל אני המשכתי לבחון אותו. הפעם האחרונה שהייתי בו... מה קרה אז?
אה, כן. שני ילדים קפצו עליי כי שלפתי מהארוחה חולדה שהתבררה כחולדת המחמד שלהם.
נו, יש אנשים מוזרים בעולם.
היא הזמינה לי ארוחה, וגם שילמה. אלמלא הייתה זו היא שהזמינה אישה הנראית כקבצנית לארוחה, הייתי אומרת שאני לא רציתי את המנה הזו, אבל הצלחתי להתאפק. אוכל עושה פלאים לאנשים.
היא התיישבה מולי, בשולחן הצדי שהביט אל הדלת וחלון היה בקרבת מקום.

היא התבוננה בי בנימוס מעט חטטני. 'מתפעלת מנימוסי השולחן שלי?' חשבתי בעודי לועסת בזהירות ומחפשת ילדים בעלי חולדות מחמד. כיוון ששתינו שתקנו, החלטתי לשתף אותה בתובנות המעמיקות שלי. "את עלפית." אמרתי כשיחת חולין. "ואת בת אדם." היא השיבה, מחזירה לי באותו המטבע. "מודה באשמה." המהמתי בקול שכנראה לא שמעה. "את קוסמת?" היא שאלה, כשקלטתי שהיא בוהה בשרביט שלי.
לא מספיק עם ההערצה הזו לקוסמים? נו טוב, לפחות הם יודעים לייצר יופי של נבוטים.
"קרוב," אמרתי בחצי חיוך ובפה מלא. אימא שלי הייתה מזדעזעת. "אני מורת דרך!" אמרתי בגאווה. "טוב, אני אצטרך את עזרתך. אני צריכה להגיע ל.." היא השתהתה, ומשכה בכתפיה. "את יודעת. אגיד לך את השם בערב, כשנצא." היא אמרה, ובינתיים לקחתי עוד חתיכה מהאוכל. מבטי עקב אחרי השיחה בעניין, אבל הלב שלי עצר לרגע. הייתי מוכנה לקבל הערות אם רק אימא שלי הייתה פה. "אני אשלם לך 45 זוזים. הלוך וחזור ויש לך 20 זוזים כדי לקנות ציוד." היא המשיכה, בלי להבחין בפיצול הקשב שלי בכלל. "מוסכם?" נימת קולה הייתה של שאלה, אבל היה מובן לשתינו שמובן שאסכים.
"אם יישאר עודף, הוא שלי?" שאלתי בעניין אמיתי. אין לעולם לזלזל בעודף - זה הכלל החשוב ביותר של הנודדים בדרכים, ככה בן הדוד הכי קרוב אליי בגיל אמר לי פעם. אחזתי בידית ספל הבירה בזהירות, ולגמתי ממנה ארוכות. הוא היה יכול לרוקן ספל שלם בשניות. מעולם לא הצלחתי לעבור אותו. "כן." היא אמרה בסוף. יכול להיות שהחניקה אנחה. הרמתי את הספל בחיוך סרקסטי. "עלפית כלבבי." אמרתי. היא העדיפה ללגום מעט מהמשקה שלה. "אז.." התחלתי בניסיון לפתח שיחה. "אני מבינה שאת קוסמת."
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הבחנתי בכמות גדולה של אנשים שהתאספו סביב במת עץ רעועה. הסקרנות , שתמיד הייתה עקב אכילס שלי, הובילה אותי אל אותם אנשים מתלחששים. אדם עמד על הבמה, מנסה להשתיק את הדיבורים. התקרבתי קצת יותר, משתחלת בין האנשים. האיש נראה ברור יותר. הוא היה לבוש בבגדים בצבעי אדום וזהב, ניתן היה לראות רק את עיניו שצבע כחול ניכר מהן היטב. 'איש עשיר' מלמלתי לעצמי. התכוננתי להסתובב ולשוב על עקביי, מה כבר יש לו לומר?! בזתי לאנשים רברבנים כמוהו. אבל אז הדיבורים גברו. לא בדיוק שמעתי מה אמר, אבל הייתי די בטוחה ששמעתי את המילים 'כספית אדומה'. נשמעו קריאות מתרגשות, לחשושים ספקניים, וצעקות בוז שטוענות שהכל שקר. "או שהבנאדם הזה משוגע, או שהוא ממש משועמם" חשבתי לעצמי, "מה כבר יש לו להרוויח מסיפורי בדיה? הרי בטח יש לו כל הון שבעולם!". הקהל החל להתפזר וקול קטן בתוכי המשיך לומר שאולי זה יש אמת בדברי האלמוני.. נכנסתי לחאן סוס הזהב, פונדק מפוקפק, כדי להשתיק מעט את קירקורי הבטן שתקפו אותי. סרקתי במבטי את המקום. הוא לא היה מלא במיוחד. בקצה, ליד החלון, זיהיתי את הקבצנית שפגשתי בחוץ לפני כמה דקות. היא אכלה יחד עם עוד מישהי שישבה עם גבה לכיווני. תפסתי לי שולחן ריק וחיכיתי שיגישו לי את המנה שהזמנתי.
ג'ן לפני 11 שנים ו-2 חודשים
כספית אדומה?
אני מפלסת בקושי את דרכי החוצה מההמון, מגנה על התרמיל המאובק שלי ביד אחת. אני בעיר רק כמה שעות, וכבר מצאתי את עצמי בשיאה של המהומה.
על מה הוא מדבר?
את הגמל שלי כבר השארתי בפונדק בו שכרתי לעצמי חדר. תכננתי להישאר כאן כמה ימים, ועכשיו נראה שההחלטה תשתלם. מה שלא תהיה הכספית האדומה הזו, עלי לדעת עליה יותר.
אחרי הכל, ידע זה כוח.
בזמן האחרון לא יצא לי לרכוש הרבה ידע חדש. בעיקר העברתי חלקים מהידע שלי לאחרים. השתדלתי, לפחות. ישנם אנשים שמוחם אטום לידע בצורה יסודית, וחייהם קצרים מכדי שיוכלו להתגבר על כך.
כספית אדומה... כספית נקראית כך על שם צבעה הכסוף. כיצד ייתכן שהיא אדומה?
ולמה זה הופך אותה?
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"איך הצלחת להבין את זה?" שאלתי במן חיוך לעצמי. הנערה הזו-כל מי שהוא יותר צעיר ממנה יהיה לעד נער\ה- דווקא לא טיפשה כמו שאר הקבצניות.
היא אמרה משהו ואני הנהנתי בתגובה כמעט באוטומטיות.
"אז את מוכנה?" היא שאלה
"למה?" שאלתי כמעט באדישות.
"זה המשחק. את צריכה לגנוב את החולדה של הילד הקטן הזה שם." היא השיבה
"לא תודה. אני לא רוצה לסגור חוב ישן." השבתי
היא הרימה גבה.
"אם זה לא היה חוב היית מבקשת לגנוב את הארנק של בעל הפונדק או של האיש ההוא שם." אמרתי והצבעתי בסנטרי על איזה בן אדם שהיה לבוש ברברבנות מיותרת לחלוטין.
היא נאנחה. "אז הארנק."
"עדיין לא. זו תהיה גנבה, עונש שעל פי החוק תצטרכי להתנתק מאצבע מידיך הימנית או השמאלית-תלוי אם את ימנית או שמאלית- ואם נגמרו האצבעות יד שנייה. רגליים. מפרק, יד ומוות." אמרתי בחיוך קטן.
"טוב, יש לך בעלי חיים?" היא שאלה.
"גמל." עניתי
"והוא.."
"מישהו אחר שומר לי עליו. אני יכולה לסדר עוד גמל או שניים. מה עוד צריך?" שאלתי בעניין.
אף אחת מאיתנו לא מעוניינת לדעת מאיפה המקור מידע בלתי נדלה הזה. הייתי עונה ספרים, שמיעה זיכרון.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הצלחתי להבחין מזווית העין באישה שנתנה לי את הכד. הסמקתי. בטח עכשיו היא חושבת שאני שקרנית.
אני כן, בדרך כלל. אבל אני בהחלט מעדיפה שכשאני דוברת אמת ידעו את זה.
החזרתי את מבטי אל העלפית. "בעיקרון, אנחנו לא צריכות דבר." אמרתי בהחלטיות והנחתי את ידיי על השולחן. טוב, אולי הרעיון לוותר על האצבעות שלי קצת הפחיד אותי. אני די קשורה אליהן, בעיקר לזו עם הטבעת. למרות שהיא זולה.
הטבעת כמובן, לא האצבע.
העלפית הרימה גבה. "למה את מתכוונת?" היא אמרה באי-הבנה, אולי אפילו באי-אמון. חייכתי חיוך שאני מודה שכל להיראות מעט מטורף. "גם אני יודעת כמה דברים חוץ מלשנוא חולדות מחמד." אמרתי בקול צלול. "את מבינה, אני פשוט סקרנית לאן את כבר רוצה ללכת." היא נראתה מעט חשדנית, אבל מעט כמו חיה שנלכדה בפינה. כמו החולדה המצחינה ההיא כשתפסתי אותה מהזנב. "למה את לא רוצה לומר את שם המקום? הוא עד כדי כך מסוכן?" שאלתי, ושיחקתי עם הטבעת שלי.
הוי, אני כל כך אשמח אם האצבעות שלי יישארו במקומן.
הזאב השחור לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"כפית אדומה. כן, בטח." אני שומע מכמעט כל כיוון "זה קיים!!!" צועק אדם מהקהל "כן בטח." רני מסנן והולך. ד'ז נשמע עצבני אני מתעלם ממנו וממשיך אני קארתי על כספית אדומה מתכת חזקה ולא אמינה בכלל. אני נכנס לסוס הזהב ד'ז עף ותוקף מישהי עם שיער שחור ארוך, עיניים שחורות ופשתיים אדומות (Freckles) "מה אתה עושה?!" אני אומר ותופס את הציפור אני שם אותו על הכתף "אני מצת..."
"מה אתה עושה???" היא צועקת
"כלום."
"אז למה הוא תקף אותי?"
"לא יודע."
היא נאנחת ברוגז "אני אקנה לך בירה עם תתקפי אותי."
"לא צריך." היא אמרה.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(אני מרגישה בודדה..)
נראה ששותפתי העלפית למסע, זה שלוש דקות, לא ששה לומר לי את שם העיר. לא מפתיע. "טוב, אני מניחה שאני אוכל לערוך רשימה.." מלמלתי. עד שיוצא לי להיות קצת חכמה - לא מתייחסים לזה.
ובמילה אחת: עלפים.
בזמן שניסיתי לערוך רשימה מחשבתית של מה שנצטרך (אין לי בדיוק איך ועל מה לכתוב) ציפור דאתה מעליי ונחתה היישר על האישה שנתנה לי את המים. אחרי הציפור רץ בחור שחור ופרוע עם קעקוע מוזר על הכתף. לפני שהספקתי להבין לרגע שהציפור התוקפנית הייתה עורב, האישה כבר התחילה לצעוק עליו. הוא ניסה ספק להתנצל וספק להתחיל איתה (ספל בירה? באמת?) ונראה מעט נבוך. לא נראה שהוא כועס על העורב, אלא כאילו ציפה ממנו למשהו אחר.
חולדות, עורבים. רק חסר איזה נחש צפע נחמד וכמה עכבישים ומקקים והמקום הזה באמת יהיה האהוב עליי.
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הוא עישן נרגילה ישנה בפינה, הריח שהיא הדיפה היה נוראי והיה ברור שהוא אינו בעל אמצעים. הוא היה זקן, שזוף וגרמי. כל פיסה מעורו הייתה מחוספסת וקשה, עצמותיו בלטו מעט והוא גידל זקן מטופח ולבן. ראשו היה עטוף בצעיף שחור ועבה שהיה אמור להגן עליו מפני השמש והוא לבש בגדים פשוטים מאוד, בידו הוא אחז מטה ארוך. הוא נראה מוטרד מהנאום של האיש מהכיכר. "כספית אדומה..." הוא מלמל בבוז. "אתה לא רציני, מעייד ידידי." הוא השתהה רגע ואז פרץ בצחוק. "כספית אדומה!" קרא תוך כדי צחוק. כמה מיושבי החאן הסתכלו על הזקן בסלידה וברחמים.

שימו לב! קטע יכול לעזור לכם להתקדם, אבל הוא יכול גם לתקוע אתכם.
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מטופפת בידי בעצבנות על שולחן העץ, עברה כבר רבע שעה ורציתי לזוז, אבל המנה עוד לא הוגשה.
אני שוקלת אם מוטב כבר שאוותר על ארוחה כשמשהו שחור ומעופף תוקף אותי. בחור מקועקע רץ לכיווני וצעק משהו.
"מה אתה עושה???" צעקתי עליו.
"כלום" ענה הבחור.
"אז למה הוא תקף אותי?" שאלתי, חסרת סבלנות.
"לא יודע". אני נאנחת והא מציע לקנות לי בירה. 'כן בטח, נראה כמה זמן יקח לזה להגיע...'
"לא צריך". אני בוחנת אותו במבט חטוף, "מה אתה?" אני שואלת בטון שללא ספק לא נשמע רגוע עדיין.
"איש תן" הוא עונה, כאילו הדבר ברור מעליו.
"שזה..?" אני שואלת בהרמת גבה. מעולם לא נתקלתי באנשים כאלה..
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"איש שחולק את גופו עם גוף של תן," אמרתי בשקט לנוכח שאלתה של הנערה.
"מה?" שאלה זו ששאלה את השאלה הקודמת.
"חצי תן חצי איש," ענה איש התן בחיוך רחב.
הסטתי מהם את מבטי והתמקדתי במורת הדרך שעמדה מולי.
"טוב, מכיוון שאנחנו הולכות ל.." התחילה לומר אך איש התן התפרץ
"לאן אתן הולכות?" שאל
"מה זה משנה לך?" שאלתי ויישרתי עליו מבט. "אתה במילא לא בה. עכשיו לך להתעסק בעיניים שלך וקצת כבוד לאנשים מבוגרים ממך."
"למה, בת כמה את?" שאל בהתגרות. אני עלפית מפגר! רציתי לצעוק עליו אבל פשוט עניתי.
"שלוש מאות חמישים ואחד," עניתי בחיוך כמעט שטני, קמתי והכרחתי אותו ליישר אליי מבט. "אתה חושב שאתה יותר זקן מעלפית בת יותר משלוש מאות חמישים?" שאלתי והוא שתק.
"חשבתי ככה," אמרתי לעצמי והתיישבתי.
"כן?" אמרתי בנימוס קר. "מה רצית להגיד?"
הזאב השחור לפני 11 שנים ו-2 חודשים
חזרתי לאישה עם השיער השחור "אני ארקד רו. ואת?" "אוולין." עונה בשקט. פתאום הפנים שלה משתנים. "רגע. אתה לא מקולל או משהו?"
"אז זיהית את שם המשפחה." אני נאנח
"כן."
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אז קודם העורב שלו תוקף אותי, אחר כל מסתבר שהוא מין יצור שמעולם לא פגשתי כמותו ועכשיו גם מקולל?!
לא בדיוק ידעתי הרבה על הסיפור, רק שיש אנשים שמעדיפים להשאר כמה שיותר רחוק מאותו בחור.
"כן, אז... מה הסיפור עם זה?" הבטתי בו בחשדנות. "שאתה מקולל והכל..?"
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
לא מספיק האנשים הקולניים שהיו מקודם ברחוב, עכשיו הם נכנסים למקום החצי שקט הזה. ממש כמו מקקים, מגיעים בקבוצות רק שלא יבריחו את רוטדר, "הדבר האחרון שאני צריך זה שהמטרה שלי תברח במיוחד אחרי שהודעתי למנהלים" מילמל לעצמו. ולא מספיק כל הצעקות האלה, אני חושב שברגע זה האיש הזקן שישב בפינה הפך להיות סנילי. בלי התראה מוקדמת התחיל לצחוק בקולי קולות עד השמיים. "בעיר הזו יש אנשים מעניינים.." אמר לעצמו, כתרוץ לא לכעוס על הזקן שרוב הסיכויים שהוא סנילי. לפתע הוא הצליח להשחיל מילה בין הגיחוכים הבלתי פוסקים שלו "כספית אדומה". ולרגע עבר בראשו של אשמיר שהזקן הזה לא כל כך טיפש אחרי הכל..
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אולי הייתי יכולה לצפות מעצמי מעט שלווה. רוגע. הבנה. משהו.
אבל במקום זה פשוט חבטתי במצחי בתסכול.
טוב, ביחס לזה שרציתי להרוג את העלפית חסרת הריכוז הזו בייסורים קשים, אולי חבטה מתוסכלת במצח היא באמת התגובה השלווה הרגועה והמבינה יותר.
כשהיא חזרה אליי, החלטתי להסביר לה יותר טוב איך אני עובדת. "כן?" היא אמרה מאחורי מסכה של נימוס מסוגר. ידעתי שעם כל הכבוד העלפי שלה היא מתרגשת שירדה על מישהו בדיוק כמו בת אדם. "מה רצית להגיד?" הסרתי את ידי מפרצופי ומשכתי בידה שלה קדימה. אולי הרדתי אותה קצת, אבל היא תחיה עם זה. "כמה חוקים." אמרתי בנוקשות. "כלל מספר אחד: את מתרכזת בשיחה שלך. תמיד." המילים יצאו מפי בחדות. "חיים אחרים הם צרות של אחרים. זה מובן?" היא הרימה גבה. "מה את חושבת שאני?" היא שאלה בהתרוממות רוח. "בכנות? עלפית קצת מתנשאת שנהנית לחשוף כל מידע שטחי לגביה כדי שנתרשם גם אנחנו." אמרתי בחיוך קנטרני. היא נשפה בבוז ואני הרפיתי מידה. היא לא נראתה כאילו הפחדתי אותה או איימתי עליה אפילו לרגע, אבל היא נראתה קצת יותר מתרשמת ממני.
מופתעת? ציפית להיות היחידה בעולם שיודעת לעצבן אנשים?
"כלל שני:" המשכתי בחיוך. היא נראתה קצת פחות נלהבת מהכללים. "חייך הם שלך וחיי הם שלי, אבל בכל הנוגע לדרך - אני יודעת הכל." קבעתי והתרווחתי בכיסאי. " עוד כללים?" היא שאלה בשילוב ידיים ובטון מעט מזלזל. חייכתי חיוך מעט זומם. "לא בינתיים. אני מציעה שעכשיו פשוט נמשיך ליהנות מהארוחה, " היא נראתה נלהבת יותר לגבי ההצעה הזו. "עד שיהיו לי עוד רעיונות." אמרתי בחיוך גדול יותר והיא גילגלה עיניים וחזרה לארוחה.
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
הזמנתי גם לחם שחור ועוד בירה בשביל מורת הדרך הזו.
"עם אני מתכוונת לשים את חיי בידייך אני רוצה לדעת מה שמך." אמרתי, בקעתי את הלחם החמים ונגסתי בו.
היא הביטה בי ארוכות, לבסוף נאנחה ואמרה את שמה- נאדין ח'א-אדת'.
"ואת?" שאלה
"לור," אמרתי בידיעה שהשם לא יספק לה שום מידע.
"לור?" שאלה בספקנות.
"שם זה כוח," עניתי בחיוך קטן ואכלתי את שאר הלחם ותפוחי האדמה החצי-שרופים.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(זאבה, היא בחיים לא הייתה אומרת את שם המשפחה שלה.. אז... יש מצב שמבחינתך היא אמרה רק את השם הפרטי שלה?)

חייכתי בעודי מסתכלת על זקן מצחקק בשמחה לא שפויה במיוחד. "כספית אדומה..." מילמלתי. העלפית הסיטה לרגע את מבטה לכיוון אליו הסתכלתי אני. "הממ?" השבתי את מבטי אל השולחן ואליה, בזמן שהיא חיפשה את מושא מבטי. "מובן שלשמות יש כוח, אבל אני לא רואה איך אני אוכל להשתמש בכוח הזה." אמרתי.
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
איש התן לא ענה.
"אוקי," אחת מזוויות פי עלתה מעט לכדי חצי חיוך "מכבדת את זה." אמרתי ברצינות. אחרי הכל, זה לא שאני הייתי מספרת עכשיו את כל הסטורית חיי לכל אחד ששואל שהגמל שלי היה תוקף בלי סיבה בחאן כלשהו.. (p:)
הפנתי את מבטי לפינה בה ישב זקן מעשן נרגילה. האיש מילמל לעצמו משהו ולפתע התחיל לצחוק כמטורף. משהו בהחלט מוזר באנשים בעיר הזו.
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
*בסדר. גם הדמות שלי לעולם לא תגלה יותר ממה שצריך. ואת מתחילה לרכוש את האמון שלה, כל הכבוד!*

"זה פתגם עתיק," אמרתי ולגמתי מן הבירה לגימה זהירה "אני לא יודעת מאיפה הפתגם הזה אבל הוא קיים. סביר להניח שיש לו בסיס כל שהוא אבל הוא לא ידוע לי.
ולמה הוא מקשקש על כספית אדומה, איך הוא בכלל יודע מה זה?"
"אולי יש לו קצת שכל," הציעה נאדין
"או שהוא קרא את זה איפה שהוא." עניתי והבטתי בו לשנייה ארוכה. אין לו תכשיטים או בגדים שיכולים לשייך אותו לאיזה מישה עשיר. סביר להניח שהוא בן אדם.. או איש תן.
מי הוא? מה הוא? ולמה הוא מסכן את עצמו בכל המלמולים חסרי הפשרות האלו?
"אל תדאיגי את עצמך במה שהוא אומר," אמר אחד מנערי השירות. "הוא מקשקש הרבה ואין כל היגיון למה שהוא אומר."
"כמה זמן הוא כאן?" שאלתי כבדרך אגב ויישרתי לעבר הנער מבט.
הוא משך בכתפיו הגרומות. "אין לי מוסג." ענה והלך לדרכו.
"מה את אומרת?" שאלתי את נאדין
הזאב השחור לפני 11 שנים ו-2 חודשים
"אני יכול לשבת?"
"בסדר."
ישבתי והזמנתי בירה האיש המטורף צחק. "מה הבעייה שלו?" שאלתי אצ עצמי.
"מה אמרתה?"
"כלום."
הבירה הגיעה נתנתי קצת לד'ז קצת ושתיתי את הרוב. "אז?" שאלתי "מה?"

*תמשיכי.*
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מחייכת, למרות שאין סיבה לחייך. "שמעתי על זה מתישהוא. זו אמורה להיות מתכת מאוד מאוד יקרה, לפי מה שאני זוכרת." לגמתי כמה לגימות מהבירה שלי, ואז שמתי אותה על השולחן בקול חבטה ובאנחה גדולה. "אבל נראה לי שצריך להיות בעל אמצעים כדי לגלות אותה בכלל." הערתי באגביות. שתינו סקרנו לרגע את האיש בצוחק.
לא בעל אמצעים מספיק. לא היינו צריכות אפילו להגיד את זה אחת לשנייה.
היחיד שראיתי בסביבה שיכל היה לגלות אותה היה האיש עם הכחל בעיניו. כחל זה דבר יקר מאוד ושייך רק למשפחות ידועות ועשירות של ממש. ייתכן ובוא בא ממשפחה מכובדת שכזו של אלכימאים.
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(כולם כבר בחאן?)
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(נראה לי שכן. פרק חדש?)
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(לא. נער החידות אפילו לא הגיב פעם אחת)
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
תנו לו זמן. הוא בטח בחול או באילת או במשהו בסגנון הזה.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(כן, אבל ממש בא לי להמשיך ><
טוב, תמיד אפשר להמשיך ולחפור בתוך החאן)
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(זהו, שכבר אין על מה :/)
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אפשר לחפור לנער החידות או לצאת להמשיך בלעדיו.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(הוא לא יצא לחופש ושום כלום. הוא התחבר לפני שעה.)
•°•°Freckles°•°• לפני 11 שנים ו-2 חודשים
(כן, גם אני שמתי לב לזה... אולי הוא פשוט פרש בלי להודיע?!)
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
סביר להניח, תמשכי אלברט'!
*איזה שם מגניב, נכון? רק עכשיו שמתי לב זה..*
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
לא פרשתי ולא כלום!!! הייתי באילת.. מצטער ולא היה לי זמן לקרוא על המגילות שכתבתם פה... אז ככה זה הולך: (אני נראלי סוגר את הפרק...)
כסף! הדבר השנוא עליי! למה אי אפשר שכל אחד ידאג לעצמו! מחרפן פשוט.. ולמי שאין כסף יש שתי אפשרויות- לקבץ נדבות או לגנוב. ואני לא ארד לרמה של קיבוץ נדבות!
הלכתי לי בתור אחד מן הקהל הרב עד שהגעתי לאיש נחש שמכר בשר, זה היה בשר עסיסי! נראלי של גמל.. ואני כ"כ רעב! באתי אליו: כמה עולה נתך בשר?
-70 ***** (איך קוראים לכסף לעזאזל!!!)
-באמת???? זה המון!
- הבוקר נשחט! הכי טרי בשוק!!
-כל כך חבל!
- מה חבל??
- אני באמת מצטער! אני פשוט חייב, אני אגווע ברעב אם אני לא יעשה את זה!
הוא התכוון לשאול אותי לפשר דברי אך המילים נעתקו מגרונו
הבשר שלו כבר לא היה שם!
אני בורח מהר ככל יכולתי, חבל שאני לא יכול להפוך לתן בסביבה הזאת, יותר מידי עדים.. אני עובר עיקול, שתיים! אני כמעט הגעתי! ואז נתקעתי בהמון... כולם נאספו סביב אותו אדם נשי (לדעתי) אם האיפור והגינונים שלו! כזה גנדרן! שיחנק לו העשיר הזה, הוא לא מכיר את המציאות שבא אני חי!
אני רואה את המוכר מתקרב אליי ואין לאן לברוח! יש רק מוצא אחד, יהיה מה שיהיה אני לא רוצה למות מקוברה ארסית! בשניה אני הופך לאיש תן! כל הרקמות, הגידים והשרירים מתמתחים וגדלים, העונג שבזה! אני קופץ עליו ומרתק אותו לרצפה. הוא מתחמק לי בין הרגליים ומתחיל לברוח.. פחדן! ככה לא מוותרים על רכוש..וכבוד
אני חוזר (בצער רב) לצורתי האנושית ובינתיים עולה בדעתי 'מה פשר ההתקהלות הזאת?' וכך אני שוקע בדבריו של אותו גנדרן...
כספית אדומה... כונו זקוקים לה..אבי אלכימיה.. על מה לעזאזל הוא מחרטט לנו במוח???
הסתדרנו בלעדיה עד עכשיו אז נסתדר בלעדיה עד הסוף! האנשים מתחילים להתפזר ורק אז אני מבחין בכל ה10 שמקיפים אותי, אנשי נחש מכל הסוגים- צפע, פיתון, זעמן המטבעות, נחש חנק, קוברה, אנקונדה, והרשימה ממשיכה...
אני חוזר אל האיש תן האהוב והמוכר, כל החושים דרוכים וקשובים. יהיה פה דם, וכמבן- מוות..
הראשון תוקף אותי ואני משסף את גרונו עם ציפורן חדה ומעוקלת, הוא נופל על הריצפה ומתבוסס בארס של עצמו.. לא שווה להלחם אם איש תן במצב קרבי שמכיר את החולשות ונקודות התורפה של כל זן וזן... הרי זאת הדרך היחידה לשרוד לבד, הרג והרג.
עוד שנים מתנפלים עליי ואני בקלותקופץ לצד שבריר שניה לפני שהשיניים פוגעות בי אבל שניה מאוחר מידי בשבל לצאת שלם.. נוצר לי חתך ארסי בצוואר, יש לי 20 דקות מקסימום לפני שאני אהיה מרותק..
וככה מרחץ הדמים ממשיך לו, אבל עוד אנשי נחש מגיעים! על כל איש נחש שאני הורג נוספים שניים אחרים!
זה קרב אבוד אני מבין.. אני מתחיל לנוס על נפשי וחוטף חתיכת נשיכה בשכם, במכת כפה אחת הוא נרדם (לתמיד, XD)ונופל ממני, אבל הארס נשאר בפנים, לא הרבה אבל מספיק כדי לשתק אותי תוך 5 דקות, לא טוב!!!
אני רץ בסמטאות וחושב רק על הרגע שאוכל לנוח! לחטא את הפצע ולתת לו להתרפא בקצב שלו.. אני רואה באופק פונדק כלשהו! אחוז ריצת אמוק אני בורח מאנשי הנחש, הם מתחילים להשיג אותי! אני נחלש!
בשניה האחרונה לפני הדלת אני כמעט פורץ פנימה, אבל אז איש נחש נועץ את שינייו עמוק בקרסולי, והארס נכנס.. ההרגשה היא לא כאב אלה שאננות, אני מסתמם.. אני מסתמם!!! אני תופס ראש לשניה אחת ונכנס פנימה.. בצעדים כושלים אני מגיע למרכז ואחרי צבא של אנשי נחש, הם מתחילים לנשוך והזריק ארס, לפגוע כמה שיותר! מה שכבוד יכול לעשות.. מגנב אני עכשיו מת! אבל אז אני קולט מזווית העין אדם זקן ושזוף, הוא נראה לי מוכר.. אבל המוח כבר לא עובד, ואני נכנס לתרדמת, שרוב הסיכויים שלא אקום ממנה...
^^^
אותו איש שישב בצד עם הנרגילה שלו וצחק לו להנאתו כמו משוגע קם ממקומו ותוהה לעצמו 'זה ספיריטוס שם? כן, זה ספיריטוס!'
הוא קם ממקומו ומתחיל ללחשש, בשפה לא מוכרת... והנחשים מתרחקים ויוצאים מהפונדק בצעקות כעס ואכזבה.. הזקן חוזר למקומו ובעל הפונדק רץ לעבר האיש תן ומתחיל לטפל בו.. הוא מודיע "הוא במצב אנוש אבל חיי, יש לו חתיחת מזל!" ולוקח את האיש תן אל הדלפק...
**מקווה שלא הרסתי את תחילת הפרק השני, אם זה מפריע אז אני אשנה את הסוף כמובן!**
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני מזכירה לכולם: ב- 19.6 המשחק יתחיל, נא לשלוח את כל הטפסים עד ה-18.6
תודה מראש!
תלתן התמנון הירוקׁׁׁׁׁׂׂ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
מילתי הכל חוץ מהרקע, אני קצת הרבה מתקשה איתו..
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אם אתה רוצה עזרה אני אשמח לעזור...
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
מזכירה לכולם: עוד שלושה ימים עד סגירת ההרשמה!
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
תוסיפי את שרוליק!!
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
חברים, עד ממחר!!!
זאבה~ לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני אשלח היום.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אני שלחתי.
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
מי שלא שלח, יש לו עד מחר בצהריים.
Stingray לפני 11 שנים ו-2 חודשים
מתי מתחילים?
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אפשר לא להאמין באף דת אבל גם לא להיות אתאיסט?
רעות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
כן.
נער החידות לפני 11 שנים ו-2 חודשים
אז הרגע מצאתי את הדת שלי...
קישורים רלוונטים
 |  הוסף קישור הצג הכל מציג 0 קישורים רלוונטים
סרטוני הקבוצה
 |  הוסף סרטון הצג הכל מציג 0 סרטונים

אירועים
 |  הוסף אירוע הצג הכל מציג 0 אירועים של חברי הקבוצה
ביקורות ספרים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 3 מתוך 176 ביקורות ספרים
כשקניתי את "הגולם והג'יני", חשבתי לי בתמימותי כי הספר יעסוק בשניהם. טעיתי. הספר הנ"ל מתעקש לעסוק במגוון רחב של דמויות אשר מצד אחד הוא מרתק, ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
Stingray לפני 6 שנים ו-11 חודשים


איש הגיר הוא ספר לא מספק. בניסיון לגלוש על הגל האחרון של "מותחנים פסיכולוגים" התרסקו ספרים רבים ושקעו למצולות. בספר ביכורים קשה מאוד לאזן ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
Stingray לפני 7 שנים


אחרי שסיימתי לקרוא את "ירח שבור", הייתי חייבת לראות קצת "סיפורה של שפחה" כדי להירגע. כן כן. קראתם נכון. ראיתי סדרה העוסקת בחברה תיאוקרטית, קי... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
Stingray לפני 7 שנים ו-2 חודשים



ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
הצג הכל מציג 8 מתוך 315 ספרים שיש לחברי הקבוצה בבית
עודכן לפני 6 שנים ו-11 חודשים


רשימות ספרים של חברי הקבוצה

ספרים משומשים של חברי הקבוצה
הצג הכל מציג 1 ספרים משומשים
עודכן לפני 12 שנים ו-10 חודשים




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ