הוא בחן את כף ידי בקםידה במשך דקות ארוכות...
"אטלס אמיתי," הוא אמר, אצבעותיו עוקבות אחר הקווים הארוכים יותר בכף ידי...
"רציתי... כלומר, קיוותי..."
"רציתי, רציתי, קיוויתי, קיוויתי," חזר האסטרולוג אחרי כתוכי, "זה מה שאומרת כף היד שלך, מושאי, כף היד שלך אינה אלא אטלס של כמיהות אבודות."

סיפורה האפי של אנוראדה רוי על משפחה בנגלית במאה העשרים נפתח לדגת נהר חום-בוצי העולה על גדותיו - גואה, מאיים והרסני מאוד. בין צבעים עזים וריחות תבלינים, היכן שהיסמין פורח בפרוורים ושאגת הטיגריס נישאת בלילות המעיקים, יושבת משפחה חדשה בעיר לשיחת חולין סביב שולחן הארוחה. אך מתחת לרכילות המפכה גועשים זרמי עומק. נירמאל חולם על אושר חסר סיכוי עם בת דוד שהתאלמנה; בתו באקול, היתומה מאם, מבקשת לברוח מהארוחה המשעממת. היא רוצה לרוץ פרא עם מוקונדה, יתום מקסטה לא ידועה שהמשפחה אימצה; ובחדרה שבראש הבית מלהגת אם המשפחה בעליצות, מנבלת את פיה במלוא גרון, שעה שהכול מתפורר סביבה.

אטלס של כמיהות אבודות הוא סיפור משפחתי סבוך וקסום של אהבה וכמיהה, דחייה וקבלה, הליכה בתלם ומרדנות; סיפור רווי נוסטלגיה למה שאבד ואיננו, וכיסופים אל מה שאולי לא יהיה לעולם; סיפור אהבה מלא תשוקה וכאב על שני אנשים המוצאים זה את זה אחרי שננטשו בידי כולם.

אנוראדה רוי, עיתונאית ועורכת, למדה בכלכותה ובקיימברידג´, והיא כלת פרס "אאוטלוק-פיקאדור".