בשנת 1560 הגישה ברטראנד דה רול תביעה נגד ארנוֹ דוּ טיל, המתחזה לבעלה מרטן גֶר. לאחר שורה של משפטים עמד בית-הדין הגבוה בטוּלוּז לפסוק שהאיש הוא אכן מרטן גֶר, כאשר הופיע באולם בית-הדין אדם בעל רגל מעץ. הוא זוהה כבעלה האבוד של ברטראנד. אַרנוֹ דוּ טיל הודה בהתחזות רק ברגע האחרון, לפני שנתלה וגופתו נשרפה על המוקד.
נטלי זימון-דייוויס, מחשובי ההיסטוריונים של העת החדשה המוקדמת, כתבה את הספר שובו של מרטן גר אחרי שסייעה בהפקת סרט הקולנוע המבוסס על פרשת ההתחזות שהתרחשה במאה השש-עשרה. בספרה היא מביאה את הסיפור הדרמטי-הבלשי, בשלמות ובדיוק היסטורי מירבי, ומשלבת בו הסברים שמעמיקים אותו ומספקים לו הקשר בתמורות ובאירועים ששינו את פניה של התרבות האירופית.
הרצון להכיר את העבר על כל רבדיו ומורכבותו הביא היסטוריונים רבים למיקרו-היסטוריה: ניסיון להציץ לעולמם של "האנשים הקטנים" ולהסיק מזה מסקנות לגבי התמורות ההיסטוריות הגדולות שהשפיעו על חייהם. בני השכבות "האילמות" הללו, לא זכו ששמם יונצח בתעודות אלא אם קרה להם משהו יוצא דופן, בעיקר אם הגיעו לאחד מבתי-המשפט ונרשמו בפרוטוקולים. הקורא בן זמננו - העייף לא אחת מההפשטה והניכור המלווים את הצגת העבר - מוצא בסיפורים אלה, ובמסקנות הנובעות מהן, משהו שמדבר אל ליבו ואל דמיונו. אין פלא איפוא שאחדים מן המחקרים הללו, הטובים שבהם, הפכו רבי-מכר בעולם.
לספר נוספו שני מאמרים: את האחד כתבה נטלי זימון דייוויס בשנת 1995, בעקבות הסרט האמריקני סומרסבי, ובו היא מסבירה את המשגה שבהעתקת עלילה מצרפת של המאה השש-עשרה לזמן ולמקום אחרים; האחר, מאת מירי אליאב-פלדון, דן במעלות ובחסרונות של שיחזור היסטורי באמצעות הקולנוע.
על הכריכה: תצלום מתוך הסרט שובו של מרטן גר, ז'ראר דפרדייה ונטלי ביי
![עטיפת ים סרגסו הרחב [מהדורת 2012]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczk1Lzk1OTczMS5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjM4NCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
