הענקת מתנות, על הצדקותיה וביטוייה בתקופות השונות, יכולה ליצור ידידות וקִרבה, או לחילופין להביא לידי ריב ומדון. המתנה היא לעתים פעולה מרצון ולעתים מילוי חובה. יש שהיא בבחינת מתן שוחד ויש שהיא ביטוי של הכרת טובה. פעמים רבות היא מכשירה את הדרך לקידום חברתי או לעסקה פוליטית. נתינת המתנות לוותה בגינונים בעלי משמעות ויצרה דפוסים מיוחדים. כיצד נוכל להבדיל בין מתנה לשוחד? מה מקומן של המתנות בבריתות ובעימותים בחברה ובמשפחה? כיצד הן משפיעות על יחסים כלכליים, על פוליטיקה ועל דת? שאלות אלה חשובות להבנת היחסים החברתיים בעבר ובהווה, והן עומדות בלבו של ספר זה.
מתנות בצרפת של המאה השש עשרה מציע דרך חדשה להבנת נושא המתנות, שתפס מקום קבוע ביחסים החברתיים לאורך התקופות השונות. הספר בוחן את הדרכים והמשמעויות של חילופי מתנות בחברה הצרפתית במאה השש עשרה, למן נדיבותם של מלכים ועד לתרומתו של הקבצן. ספר מרתק זה מוכיח שבחינת משמעותן של מתנות יכולה לעזור לנו להבין לא רק את מערכות היחסים החברתיים בעבר אלא גם כיצד לנהוג בנועם עם הזולת בימינו אנו.
נטלי זימון דייוויס היא פרופסור אמריטה להיסטוריה באוניברסיטת פרינסטון, ומשמשת פרופסור עמית להיסטוריה, אנתרופולוגיה ומדעי ימי הביניים ועמית בכיר במרכז לספרות השוואתית באוניברסיטת טורונטו. קיבלה פרסים ותוארי כבוד רבים ולאחרונה זכתה בפרס הולברג (Holberg Prize). בין ספריה הרבים: שובו של מרטין גר (תרגום לעברית: תשס"א); Women on the Margins: Three Seventeenth-Century Lives; Trickster Travels
תוכן העניינים:
פניה עוז-זלצברגר: פתח דבר למהדורה העברית
עם הספר
הקדמה
פרק ראשון: רוח המתנות
פרק שני: פרקטיקות של הענקת מתנות ומועדים ציבוריים
פרק שלישי: פרקטיקות מתנה ומשמעויותיהן החברתיות
פרק רביעי: מתנות ומכירות
פרק חמישי: מתנות שלא עלו יפה
פרק שישי: מתנות, שוחד ומלכים
פרק שביעי: מתנות האלים
סיכום
הערות
קיצורים
רשימת האיורים
מפתח
עמוד מתוך הספר
הקדמה
אחרי שהביס גַרגַנטוּאָה (Gargantua) את שחור-מרה (Picrochole) – מספר רַבִלֶה
(Rabelais) בספרו הראשון – הוא כינס את כל ראשי השבטים המנוצחים ואת אנשיו, וסיפר להם כיצד נהג אביו גרַנגוּזיֶה (Grandgousier) לאחר שניצח את אַלפַרבַּל (Alpharbal), מלכהּ שודד הים של קָנַרְיָה (Canarre). במקום לאסור אותו ולדרוש את כופר נפשו, שלח אותו גרנגוזיה חזרה 'עמוס מתנות' ואותות ידידות אחרים.
בשובו הביתה דחק המלך בוָוסָלים ובאצילי ארצו לגמול לגרנגוזיה כמידת נדיבותו זו, והללו גזרו אומר פה אחד להעניק לו את כל אדמות קנריה כדי שיעשה בהן כחפצו. אלפרבל חזר אל גרנגוזיה עם 9,038 ספינות עמוסות זהב, כסף, תכשיטים, תבלינים, תוכים, שנהבים וקיפודים. גרנגוזיה סירב לקבל דבר מן המתנות הללו בטענה שהן 'למעלה מן המידה'. הוא השליך לאש את המסמך החתום שהעניק לו את הממלכה כולה, ועמד על כך שהטובה שעשה לקנרים היתה פשוט מה שמצופה ממנו שיעשה.
מה התרחש כאן? במקום לסחוט כופר בעריצות ולכלוא את ילדיו של המלך – רבלה רומז כאן לפעולות שנקט לא מכבר הקיסר קרל החמישי נגד המלך פרנסואה הראשון – הקנרים הפכו מרצונם למשלמי מסים נצחיים של גרנגוזיה, בהבטיחם לשלם לו שני מיליון מטבעות זהב טהור מדי שנה. הם אפילו הגדילו את הסכום בחלוף הזמן, עד כדי כך שאנשיו של גרגנטואה נאלצו לרמוז להם לחדול מלתת עוד דבר. 'הרי לכם טִבעהּ של הנדיבות' סיכם גרגנטואה.
בשנת 1925 פתח מרסל מוס (Mauss) את יצירתו הגדולה 'מסה על המתנה' במובאה מתוך האֶדה
(Edda) הסקנדינבית; באותה מידה הוא יכול היה להשתמש בסיפורו של רבלה. חליפין וחוזים ב'חברות ארכאיות' מתבצעים בצורת מתנות.
המתנות ניתנות 'באופן תיאורטי מרצון, אך למעשה חובה לתיתן ולהשיב עליהן'; אופן זה הוא 'לכאורה עניין חופשי של בחירה, ואף על פי כן הוא גם כפוי ותלוי-אינטרסים'. כל מתנה מובילה למתנה חוזרת ברצף של אירועים המשיג כמה דברים בעת ובעונה אחת: סחורות מחליפות ידיים ומופצות מחדש בחברות החסרות שווקים מסחריים מובחנים; השלום נשמר ולעתים גם הסולידריות והידידות; ומעמדם של הנוגעים בדבר מתאשר או נעשה מושא לתחרות, כמו בנוהג הפוטלאץ' של האינדיאנים בחוף הצפון מערבי של אמריקה הצפונית, שם מתחרים ראשי השבטים זה בזה ביכולת להעניק טובין רבים יותר איש לרעהו...