“זה נשמע אולי מוזר כמחמאה, אבל הרומן הקצר של ג'וזפה די למפדוזה מכיל את התיאור היפה והמרגש ביותר שקראתי מעודי של תודעתו של אדם גוסס. זה הזכיר לי מעט סצנה דומה ב'ספרי יעקב' של טוקרצ'וק, אבל כאן זה נוגע ופיוטי הרבה יותר.
'הברדלס' הוא סאגה משפחתית, המלווה את דעיכתה של משפחת אצולה סיציליאנית ותיקה, לפני כ-150 שנה. בניה ובנותיה הגאים (הכבולים, מי יותר ומי פחות, במוסכמות מעמדם) והאנשים שסביבם, מנסים לנווט דרכם ולמצוא את אושרם ועושרם בעולם משתנה, הרואה את עליית מעמד העשירים החדשים, הסוחרים ובעלי הקרקעות. שאר הסיפורים שמופיעים בספר לא מגיעים לרמתו של הרומן, אבל האחרון שבהם, 'ליגאה', יפה מאוד. אף שהוא מתרחש כמעט מאה שנה אחרי 'הברדלס', גם בו בולטים מאוד הבדלי המעמדות (או מה שנותר מהם) בחברה האיטלקית, והחיבור העמוק, האובססיבי, לעבר. וגם הוא מציע מבט נוגה אך לא סנטימנטלי על זיקנה ערירית, אשר קשורה להחלטה גורלית שנלקחה בגיל צעיר.”