סיפורה של מגילת אסתר הוא חלק מהדנ"א של כל יהודי. כל ילדה הייתה מלכת אסתר לפחות פעם אחת, וכל ילד - מלך או מרדכי עם זקן צמר גפן. אצל מאנגער הדמויות דיברו יידיש עסיסית, אבל מי יודע כיצד הן דיברו במקור? הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין יודעת. המגילה שלה שואבת היישר מהמקורות המסופוטמיים, הפרסיים והיווניים הקדומים, וזה, גבירותיי ורבותיי, תמיד מרתק. ובלשון חז"ל: הידעתם כי העם היהודי לקח מרכיבים תרבותיים מהגויים ושדרג אותם לכלל פורמט משגשג ומצליח שהם קונים בחזרה ממנו? המגילה היא צופן תרבותי שיש ללמוד. צחקתי עד דמעות מהחלק שבו תמר מסבירה את האטימולוגיה של השמות של בני המן. אחד מהם נעשה בעבודת יד, ואחר בכלל היה מיועד להיות גינקולוג. טוב, אנחנו לא תמיד מגשימים את מדרשי השמות שלנו, וזה קורה בשפות הטובות ביותר. גם בפרסית עתיקה. ד"ר תמר עילם גינדין היא בלשנית איראנית, ודרך הטקסטים גם מומחית לאיראן הקדומה והנוכחית. רכשה את השכלתה באוניברסיטה העברית, וכיום עמיתת מחקר במכון מאיר ומרים עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה. היא מפיצה את הידע הבלשני והאיראניסטי לעם: במרשתת, במאמרים ובספרים, בקורסים ובהרצאות העשרה במסגרות שונות — פרטיות, אקדמיות ואחרות. ספרה הראשון לקהל הרחב, "הטוב, הרע והעולם - מסע לאיראן הטרום-אסלאמית" מסדרת האוניבסיטה המשודרת, יצא לאור ב-2011 בהוצאת מודן. זהו ספרה השני