“****



יש ספרים, שכשאתה מקריא אותם לילדים שלך, והם נהנים, אתה קצת מתבייש. "הדבון לא לא" זה אחד מהם, וגם "בילבי בת גרב", ואפילו, תסקלו אותי באבנים, "מיץ פטל". גם הסדרה המזעזעת של אפריים סידון בחרוזים. הם כל כך מפגרים, ועילגים, רצופים בשגיאות תחביר, וכתיב, וסיפור, ובעלי מוסר השכל טיפשי וסתמי במקרה הרע ומחריד במקרה הקצת יותר רע. לא יודע איך הספר הזה נכנס אלי הביתה, אולי איזו דודה עם כוונות טובות ובעייה של הבנת הנקרא, אבל אני שוקל ברצינות שתקרה לו תאונה קטנה בימים הקרובים. אולי גם לדודה הזאת.

פעם היה דבון שקראו לו לא לא. ומדוע? כי היה דבון לא טוב, ועל כל שאלה ששאלו אותו, ענה "לא". אה, וואלה? אני משתוקק להיכנס להיפוך הלוגי של ההורים של הדבון הלא-טוב הזה. ברצינות, אני שונא את כל השיט הניו-אייג'י הזה שמלא כמעט כל ספר ילדים חדש ומכובס על המדף, אבל אפילו לעומתו הספר הזה הוא שיא של שטיחות מחשבתית וטמטום, למרות שהוא לא עלק פוליטיקלי קורקט.
ההאכלה בכוח של מוסר ההשכל את הילדים שגם הם, ראה זה פלא, נהנים להגיד לא על כל דבר, היא סופר מטומטמת ומיועדת גם להורים שאין להם כוח והם סופר מטומטמים ועצלנים בעצמם. מה הילדים אמורים להבין מהספר הזה? שאם הם ימשיכו להגיד "לא", זה ייתקע להם. שיום אחד יירד מלאך מהשמיים וילמד אותם לקח, והם יילכו לאיבוד, וכולם יזרקו עליהם סירים, מחבתות, מגהצים, ואפילו שעונים מעוררים.
ֿ
מסתבר שיצחק אבנון הסופר, בלי לדבר סרה במתים, כתב המון ספרי ילדים, אנציקלופדיות, השד יודע מה. הוא נפטר לפני יותר מארבעים שנה, כך שרעיון העוועים להוציא את הספר הזה (מחדש) שייך למישהו אחר, בלי הרבה שכל.

הילדים קוראים לי, אבא, אבא, לא לא, לא לא. אני חושב, הו, לא.

אני מרגיש צורך להתקלח. ברררר.


****”

“מעניין אם זרקו אי פעם על יצחק אבנון מגהץ או מחבת? אני מקווה שלא, אחרת זו כבר הבעייה של יצחק קדמן או של משטרת ישראל. נכון דובון לאלא הוא דובון עקשן וכנראה לא ממש ממושמע. אז מה נעשה? נקח עוד כסא! ונזרוק אותו על הדובון המסכן, זה כבר ילמד אותו לקח. ספר מזעזע עם מסר קלוקל ועקום. אני עוד יכולה להבין איך הוא מצחיק את הילדים, אבל את ההצלחה שלו בקרב ההורים בחיים לא אבין!”

“ספר הילדים הכי מזעזע שנכתב אי פעם!!!
מה זה??? הדובון קצת עקשן וקצת בודק גבולות, קצת עובר את 'גיל שנתיים הנורא'- אז מה??? בגלל זה צריך לבוא מלאך מהשמיים ולהעניש אותו? השם ישמור!! בגלל זה הוא צריך להיסקל במחבתות וסירים??? למה??

חוסר האונים שהדובי הזה חווה בספר המביש הזה הוא פשוט משתק, ואסור שאף ילד יגיע למצב שהוא חש את ההרגשה הזאת, לא משנה עד כמה הוא "ילד לא לא".

הספר הזה לא יכנס אלי הביתה, ועכשיו שאני כותבת את זה, החלטתי לוודא שגם בגן של הילדה הוא לא מצוי על המדף.”

“אחרי שקראתי את הביקורות הנוקבות לספר הזה רציתי לכתוב דעה קצת שונה. קניתי את הספר הזה לבתי הבכורה כי זכרתי שאהבתי אותו בילדותי. תחילה כשקראתי אותו מחדש הזדעזעתי - דובון מסכן שכל חטאו הוא שאמר "לא" והעז לעמוד על דעתו ובשל כך נרגם בסירים ומחבתות ואיבד את דרכו עד שחזר בתשובה... בכל זאת קראתי אותו לקטנה והיא אהבה אותו. כנראה שיש לו איזשהו חן לא ברור. אחר כך הבנתי שלא מוכרחים להקריא אותו לקטנים ברצינות. הוספתי קולות וקראתי אותו באופן מעט נלעג. כשהדובי המסכן הושפל אמרה הקטנה "ביץ!" למי שהשפיל אותו. כשהקטנה גדלה קצת ניצלתי את הספר כדי לדבר על עקשנות והמחיר שהיא גובה. עכשיו הקטנטונת החדשה רוצה שאקרא אותו. היא קוראת לו "בודי נו נו". אני מקריאה שוב ושוב. אז זה לא ספר מדהים. רחוק מכך. אבל לא חייבים להקריא רק ספרים טובים. אפשר ורצוי להוסיף את חוות הדעת שלנו כהורים תוך כדי קריאה.”