נראה כי האנגלים, בזמן היות האימפרייה, המציאו את התיירות: סופרים אנגלים רבים (פורסטר, בארנס, פריי ואפילו קוריישי) מתארים ארצות זרות להם מתוך חיבה והשתוממות וכמובן המון הומור: דארל שהיה סופר פורה במיוחד תיאר בספר הזה - שהוא אסופה של 8 סיפורים משובבי נפש, ארועים (כנראה מומצאים ברובם) מצחיקים על תושבי מדינות שאינן אנגליה, ואיפיונים של אנשים ממוצאים שונים, בצורה שקל מאד להבחין שאנגלי עושה זאת.
האם הצרפתים הגיוניים? אם תשאל את דארל, כנראה לא. הסיפור המצחיק מאד של החוואי בפריגור, הנשוי לאשה יפהפיה, שהאוכל שהיא מכינה יכול להעלות דמעות בעיני נזיר, אבל כשמגיעים למקום בלב בעלה היא כנראה רק שנייה לחזירת כמהין מוכשרת...
האם אוסטרלים(יות) משעשעים? לפי התאור המרושע משהו של דארל את קבוצת הנשים האוסטרליות בגיל העמידה היוצאות לשיט לראשונה בחייהן, אסור להן לצאת מהבית בלי מבוגר אחראי...
הסיפורים, כאמור, משעשעים מאד: לדארל יש כישרון כתיבה ניכר, וכישרון למצוא את המגוחך באנשים שהוא פוגש בדרכו. בחוש ההומור שלו תוכלו להבחין בגוון קל של רשעות - בדיוק הכמות המתאימה (פחות מזה היה צדקנות, יותר מזה זה כבר רוע...) אז מה אני אומרת? חמוד. תענוג לקרוא, במיוחד לחובבי הספרות האנגלית. תענוג לקרוא ספר רק בשביל הבידור שהוא מספק. כדאי לכם.
*


















