זוהי אחת היצירות המוערכות של בארון והיא נלמדת כחלק מתוכנית הלימודים לבגרות בספרות. במרכז הסיפור מעצבת בארון את דמותה של חיה-פרומה, נערה כעורה ויתומה כמו גם את דמותה של העיירה היהודית המזרח-אירופאית. בדומה ליצירות "הגיבן מנוטרדאם", ו"הברווזון המכוער", גם כאן מואשמת החברה האנושית בשטחיות ובאכזריות שבסגידה העיוורת ליופי ולחיצוניות, על חשבון התבוננות עמוקה יותר אל פנימיותו של האדם. העיירה היהודית זוכה לביקורת משמעותית ומרכזית ביצירה וזוהי אחת מהנקודות המרכזיות בסיפור. בארון מדגישה את הדיסוננס שבין ההתנהגות המחויבת על פי ההלכה כלפי מי שמצוי בתחתית החברה (ובפרט כלפי יתומים) מחד, ובין האופן בו נוהגת החברה היהודים בחריגים ובמסכנים שבה הלכה למעשה.

דבורה בארון

דבורה בארון-אהרונוביץ (27 בנובמבר 1887, אוזדה, פלך מינסק, בלארוס – 20 באוגוסט 1956, י"ג באלול תשט"ז, תל אביב), סופרת, עורכת ומתרגמת עברייה. ספריה: סיפורים (1927) גניזה (1930) קטנות (1933) מה שהיה (1939) לעת עתה (1943) משם (1946) הלבּן (1947) שברירים (1949) פרשיות (1951) חוליות (1953) מאמש (1955) אגב אורחה (1960) ... המשך לקרוא

שם הספר
הגולים - ספריה לעם #150
פרשיות (מוסד ביאליק, 2000)
פרשיות מוקדמות - סיפורים תרס"ב-תרפ"א - נורית גוברין: המחצית הראשונה - דבורה בארון חייה ויצירתה
כריתות - וסיפורים אחרים
פראדל / שפרה