“דבורה בארון נולדה ב-1887 בבלארוס, כבר בגיל 12 החלה לכתוב עברית ובגיל 15 כבר פרסמה ב"המליץ" וה"צפירה", יוסף חיים ברנר כתב לה: "יודעת את לכתוב, אחותי".
אביה, על אף היותו רב, ושלא כמקובל באותה עת, נתן לבתו השכלה תורנית, ובארון למדה עברית, תורה, מדרשים ומשניות. בשנת 1910 עלתה ארצה, ובכך נחשבת לאחת הכותבות הראשונות בעברית בארץ ישראל החדשה. היא עבדה כעורכת המדור הספרותי של "הפועל הצעיר", שם הכירה את עו”
