“אני חושבת שכאן בבית ישמחו לברך "שהחיינו" כי סוף כל סוף אחרי שבועות ארוכים הגעתי לסיומו של הספר הזה, ואפשר כבר להחזיר אותו לספרייה (האמיתית. זו שיש בה הגבלה על משך הזמן שמותר להשאיר ספרים שנלקחו ממנה אצלך בבית). אולי עזרה לזה הצורה החיצונית שלו, זו שאין לה את עטיפת הנייר הצבעונית ובמקום זה יש עליה אותיות זהובות מוטבעות על כריכה אדומה, מראה שדומה באופן כללי לספר קודש, ואפשר לקחת אותו לבית הכנסת ולקרוא ברגעים היותר שוממים של התפילה. אולי בכלל זו אווירת השלווה של יום הכיפורים שמאפשרת קריאה בספר הזה. שכן מדובר בראש ובראשונה בספר של המאה התשע עשרה. ספר שלא זו בלבד שאנשים נעים בו ברגל או לכל היותר במהירות של כרכרה רתומה לסוס, גם העלילה שלו נעה ממקום למקום ומגיבור לגיבור בצורה שקצת מקשה אפילו לקרוא לה עלילה במושגים של המאה העשרים ואחת. הדבר הזה לגמרי מובן מאליו מהרגע שמבינים איך דיקנס כתב את הספרים שלו - כפרקים נפרדים שהופיעו בעיתון כסיפור בהמשכים, ורק בסופו של דבר לאחר הרבה עיתונים ושבעים ושלושה פרקים ארוכים ונפרדים, הגיע לדפןס ככרך אחד בן חמש מאות ושלושים עמודים. ראיתי שמישהו השווה קריאה של רומן של דיקנס לצפיית בינג' בסדרה - לקחת משהו שנועד לצריכה איטית, ולרכז אותו במינון גבוה ודחוס. אז אני לא הצלחתי, קראתי פרקים-פרקים לאט ובקביל לספרים אחרים. חלק מהסיפןר זה הדפים המצהיבים, הגופן המיושן והקטן והשםה הארכאית, אבל יש עוד סיבות. כמו שאמרתי, ישנן כמה קווי עלילה. הספר עוקב אחרי נל הקטנה וסבא שלה. נל היא נערה קסומה ומלאכית בת ארבע עשרה שחיה תחת השגחת הסבא שלה. בתחילה הם גרים בבית שנתן לספר את שמו, הלא הוא בית ממכר עתיקות בלונדון, אבל במהרה הם נופלים לקנוניה שמנצלת את חולשתו של הסב להימורים ומנשלת אותם מביתם. מכאן ואילך הם נודדים ברחבי אנגליה בחיפוש אחרי משהו לא ברור, ובעיקר בחיפוש מנוח לכף רגלם. קו עלילה נוסף הוא הנוכל קווילפ, ננס מכוער ומרושע שניצל את סבה של נל, אבל גם אנשים אחרים וביניהם גם אשתו שהוא מתעלל בה בעשרות דרכים שונות. עלילה נוספת הם קורותיו של הנער קיט שנופל גם הוא קורבן למעשיו של קווילפ המנוול ולכן גם מגיע לישיבה בכלא. אין כאן רצף עלילה, ולרוב גם אין דמויות עגולות. דיקנס עושה את הטובים - טובים עד מאוד, תמימים וזכים. ואת הרשעים - מרושעים ומכוערים עד בלי די. יוצאים מן הכלל כדמויות מורכבות הן הסבא של נל שמאוד רוצה בטובתה, אבל הוא חלש באופיו ולכן נופל שוב ושוב להימורים ולפנטזיית הרווח הקל שייצור לנל עתיד טוב יותר. וכן בעלת התיאטרון הנודד של בובות שעווה שנותנת טרמפ לנל ולסבא שלה כחלק ממסעם. עוד אין כאן את השם המובטח של הספר, שכם בית ממכר העתיקות ננטש מהר יחסית מיושביו המקוריים והנוכל שהשתלט עליו גם הוא לא ממש היה מעוניין בו. מה שכן יש אלה תיאורים נרחבים של עוולות חברתיות באנגליה של המאה התשע עשרה - עוני, הזנחת ילדים, עבודת ילדים, ניצול תעשייתי, זיהום אוויר, עיוות משפט, שחיתות, ריבוד חברתי, תמותת תינוקות, מחלות ילדים, גניבה וכייסות ועוד הרבה. הגיבורים של דיקנס מובילים את הקוראים על פני כל הדברים האלה. עוד יש בספר, ובמנה גדושה, אלה תיאורים ציניים וסרקסטיים. חוץ מנל הקטנה שתיאוריה הם של קדושה מלאכית כל שאר היבטי המציאות זוכים למנה ניכרת של הצלפות לשון מרושעות שהן מהנות לקריאה גם ממרחק של כמעט שתי מאות שנים. ממליצה למיטיבי לכת שיכולים להרשות לעצמם כפית של דיקנס ביום. ולמי שרוצה עוד על הספר: https://benyehuda.org/read/24947”

“The Old Curiosity Shop "בית ממכר עתיקות", 1841, מספר את סיפורם של נל טרנט וסבה, החיו בבית עתיקות אפל בלונדון ושתיהם חיים יחדיו באהבה וחיבה רבה, לאחר שסבא של נל שכל את אשתו וביתו ורואה בנכדתו נל המטפלת ודואגת לו תמצית של שתיהן. הקלפים נטרפים כאשר סבה של נל מפסיד את כל הכסף בקלפים ודניאל קוויליפ הננס המרושע משטלת על ביתם, ובסתר מסתתרת מטמון כספי המגיע להם. מיד לאחר מכן נל וסבא בורחים באישון לילה כנוודים בדרכים ברחבי אנגליה, שם הם יפגשו אנשים טובים באמצע הדרך כדוגמת 'אשת העגלון' ג'רלדי - אישה מבוגרת, דתייה ושמנמנה המאחסנת אותם בקרון הדרכים שלה ומעסיקה את נל בתור 'נערת הבובות'- הדואגת להציג בובות שעווה/דונג בירידים או במורה המבוגר והנדיב, מר מרטון שפוגשים שדואג להם למקום מגורים ומשהו לאכול. במקביל העלילה נפרסת בשתי כיוונים- מעלליהם בדרכים של נל וסבא כעמור, ובמקביל סיפורו של הננס המרושע דניאל קוויליפ, זוג האחים עורכי הדין סמסון בראס ואחותו סאלי שמעסיק קוויליפ לתפוס את נל וסבא שנאלמו ויותר חשוב להכניס לכיסו ללא צל של ספק את הכספים האבודים שמגיעים לסב הזקן לכיסו של קוויליפ. וכן כריסטופר 'קיט' נובלס- בחור צעיר, מכר וקרוביהם של נל וסבא עד שברחו ואובד עצות גמור לאחר שנעלמו. הוא עובד בשביל לכלכל את משפחתו הענייה בתור משרת. בהתחלה אצל זוג זקנים חביבים, ולאחר מכן אצל אדון סמסון בראס התככן והמרשע. כל הפורלוג הזה עד הסוף הטראגי והמוריבידי המאפיין את דיקנס. אצלו הרעים יותר שחורים מהשורשים של שרה והטובים יותר לבנים מהפאה של ביבי. מה ילדים עושים היום? קוראים דיקנס! עדיין יש לי את זה! פחות משלוש שבועות וגמעתי את כל 500 ומשהו העמודים. תחילת הספר, עד ע"מ 33, פרק 4, כתוב בג'יבריש על נייר תועלת, כמין גיבוב של דברים בין זקן קרוב משפחה של סבא של נל, הפוגש בנל בחשכה ומובל ל'בית ממכר לעתיקות', שם מתוודע לזקן הערירי המסכן ולנכדתו השומרת עליו (אבל לא מעצמו והימוריו בקלפים), ולדינמיקה בינהם, ומסופר על ידו תחילה במין מונולוגים לא ברורים ודיאלוגים ללא פשר. אי אפשר להאשים את התרגום, שכן שאר הספר מתורגם לעילה, ונראה שדיקנס באחד מספריו הראשונים שכתב ניסה לכתוב משהו לא מוצלח וגנז את שאר המבוא הלא ברור לטובת רומן עלילתי (אניח לנפשות, שתהיינה נדברות ופועלות בעצמן).. לחובבי עתיקות אין מה לחפש פה, זה סתם שם לספר שנתן דיקנס. תחילת הספר מתאר את הננס המרושע דניאל קוויליפ מתעמר באשתו חדלת האישים ואמא שלה המסכנה. בפרק 6 מוצגת נל, כאשר מציעה קוויליפ להיפטר מאשתו ולהתחתן אתה. היא נגררת אחריו כי צריכה להחזיר ממנו תשובה לסבה אם יביא להם כסף? "הרי אבוד אבדתי, ו – גרוע מזה, גרוע שבעתים- הבאתי אבדן עליך, שלמענך סיכנתי הכל. אם קבצנים אנו- ! "ואם קבצנים אנו, מה בכך? "הבה נהיה קבצנים וניהיה מאושרים". (..)" אינני תינוקת, אני חושבת, שמעני נא: מוטב שנקבץ על יד, או נעבוד בכבישים ובשדות, כדי להשתכר למחיה בצמצום, אמשר ליות כפי שאנו חיים עכשיו". (ע"מ 74-73). ואכן בורחים השתיים באישון לילה, לאחר שהזקן חולה וקוויליפ בא עליו ולא מביא כסף לאחר שגילה שהזקן הוציא הכל בקלפים (ובכל אופן תכננן להשתלת על ביתם של נל הקטנה בת ה 14 וסבא המסכן חדל האישי). בהמשך קוויליפ ו'דיק' רבים מכות, כאשר דיק דופק בדלת ומגלה את הננס המרושע והלא מוכר. הוא מגלה שנל וסבא, אליהם כה היה קרוב נאלמו כאילו בלעה אותם האדמה. דיק מועסק ע"י זוג הישישים הנחמדים הזוג גרלנד תמורת סכום עתק בן 6 לירות ומתחיל מחדש. נל וסבה, אחרי אין סוף נדודים כנוודים, במאיין 'שביל ישראל' שמוליך אותם דיקנס, ישנים במסבאה בדרך. הם פוגשים זוג ננסים עלובים ומשתרכים אחריהם למופעים גרוטסקיים ותחרויות מרוץ (' כנופיית גריינדר'). לאורך תיאורי כנופיית הננסים אומר ננס שגמד זקן שווה יותר מגמד צעיר ובאה מעלל בא משרתים את הננסים בשולחן חבורת אנשים רגילים (כולל איור לאורך האיורים הרבים בספר). נל מזהירה את סבה והוא משקשק מפחד, שאם יתגלה שהם נסים בדרכים יכלאו את סבא המסכן, וכן הם ממשיכים ללא הננסים המוזרים שפגשו במסבאה. קיט כשבא לבקר את אימו מעבודתו קוויליפ מזמין אותו לשבת בצריף עלוב ומפתיח הבטחות שב שימצא את נל וסבא ויעזור לו להיות בעלה. בפועל ההפך הוא הנכון- כאשר קוויליפ מעסיק את סמסון בראס לתפוס ולהשטלת על מטמון מסתורי ומתכנן עם האח הנעלם של נל, שמופיע רק עד החלק הזה- פרד טרנט איך לחסל את קיט. נל וסבא מגיעים לעיירה מאוחקת באמצע שום מקום. הם שואלים את המורה מרטון הנדיב היכן יש אכסניה, והוא מזמין אותם לחדרו. המורה כלכך נהנה מחברתה של נל שמזמין אותם לעוד לילה. לאחר מכן הם ממשיכים בדרכים, ומותשים פוגשים 'בנוצרייה טובה עגלגלה', גברת ג'רלדי, המזהה אותם מהירידים של הננסים. נל שואלת היכן העיר הקרובה, עוד 8 מייל!. גברת ג'רלדי מרחמת עליהם, נותנת להם לאכול ולשתות, ולאחר מכן משכנעת אותם ללון אצלה בקרון ולהעסיק את הזקן בתור מנקה ואת נל בתור 'נערת הגונג' של הבובות. הכול הולך במי מנוחות, עד שהזקן רוקם מזימה עם חבורת בריונים לגנוב את כספה מהתיבה של גרלדי. נל לראשונה מגלה הן את יצר ההימורים ההרסני של סבה ואת המזימה ומכריחה את סבא לעזוב איתה. תוך כדי שהותם בא דניאל קוויליפ הננס המרושע לחפשם, נל רואה אותו ומתחלחלת... התוכנית להפיל את קיט רוקמת עור וגידים, כאשר אדון סמסון מעסיק בשביל קוויליפ את קיט. בהמשך קיט ואימו במרכבה יוצאים לחפש את נל וסבא. הם לא מוצאים אותם. נל וסבא מגיעים למפעל בעיר גדולה, הנותן לדיקנס לבטא את שנאתו מהמהפכה התעשייתית. נל חולה מתעלפת, בה לחלצם מכרם מהעבר מר מרטון המורה, שהתעשר ונותן להם בית פרטי בהמשך דיק משחק קלפים עם אחת המשרתות. דבר מוביל לדבר, משהו השחיל שטר לחליפתו של דיק התמים, סמסון מאשים אותו בגניבה ודיק נכנס לכלא ומועמד למשפט. הוא וקרוביו מתחלחלים. סופו של דיק טוב, הוא משתחרר, מקבל את ירושת דודתו ויחד עם ברברה, מישהי שבכיר. אחד מן הנבלים בפרשה מתוודע וכולם נופלים אחד אחרי השני. אני מאוכזב מדיקנס שלא אמר מה הייתה אותה קנוניה ומה היה טיבו של אותו מטמון שהיה לסבא של נל ונל. כריסטופר קיט לבסוף יוצא ומוצא את נל וסבא ,אך כבר מאוחר מדי, ודיקנס בהילוך מהיר אורג ושוזר את הסוף המר . לא היה עצוב לי מהסוף, זה היה מכני מדי. "בית ממכר עתיקות" קלישאתי ונמרח . האדונים העשירים בדרך כלל הרעים והעניים האביונים טובים, צחים והולכים לכנסיה כמובן. תחילת הספר מ ע"מ 33 (אחרי ההקדמה החורקת) ועד האמצע זורם וקולח, ואז נמרח, תפל ונופל כמו מגדל קלפים. התיאורים העבשים של דיקנס גרמו לי לסחרחורת . "נצא, נצא" השיב הזקן, נשוטט ברגל דרך שדות ויערות, ולחופי נהרות, ונשים מבטחנו באלוהים במקומות שהוא שוכן בהם. טוב לאין ערוך לשכב בלילה תחת כפת שמים כמו אלה שממול- ראי כמה צחים הם! -מלנוח בחדרים צרים שלעולם מלאים הם דאגה וחלומות מוגיעים. את ואני יחד נל, אולי עוד נהיה עליזים ומאושרים, ונשכח את הימים האלה. כאילו לא היו מעולם" כמה שגם בא לי פשוט לקום ולברוח, אך כמו נל וסבא אני לא יודע לאן? מומלץ לחובבי קלסיקות שהלכו לאיבוד בספריה.”

“אני חושבת שכאן בבית ישמחו לברך "שהחיינו" כי סוף כל סוף אחרי שבועות ארוכים הגעתי לסיומו של הספר הזה, ואפשר כבר להחזיר אותו לספרייה (האמיתית. זו שיש בה הגבלה על משך הזמן שמותר להשאיר ספרים שנלקחו ממנה אצלך בבית). אולי עזרה לזה הצורה החיצונית שלו, זו שאין לה את עטיפת הנייר הצבעונית ובמקום זה יש עליה אותיות זהובות מוטבעות על כריכה אדומה, מראה שדומה באופן כללי לספר קודש, ואפשר לקחת אותו לבית הכנסת ולקרוא ברגעים היותר שוממים של התפילה. אולי בכלל זו אווירת השלווה של יום הכיפורים שמאפשרת קריאה בספר הזה. שכן מדובר בראש ובראשונה בספר של המאה התשע עשרה. ספר שלא זו בלבד שאנשים נעים בו ברגל או לכל היותר במהירות של כרכרה רתומה לסוס, גם העלילה שלו נעה ממקום למקום ומגיבור לגיבור בצורה שקצת מקשה אפילו לקרוא לה עלילה במושגים של המאה העשרים ואחת. הדבר הזה לגמרי מובן מאליו מהרגע שמבינים איך דיקנס כתב את הספרים שלו - כפרקים נפרדים שהופיעו בעיתון כסיפור בהמשכים, ורק בסופו של דבר לאחר הרבה עיתונים ושבעים ושלושה פרקים ארוכים ונפרדים, הגיע לדפןס ככרך אחד בן חמש מאות ושלושים עמודים. ראיתי שמישהו השווה קריאה של רומן של דיקנס לצפיית בינג' בסדרה - לקחת משהו שנועד לצריכה איטית, ולרכז אותו במינון גבוה ודחוס. אז אני לא הצלחתי, קראתי פרקים-פרקים לאט ובקביל לספרים אחרים. חלק מהסיפןר זה הדפים המצהיבים, הגופן המיושן והקטן והשםה הארכאית, אבל יש עוד סיבות. כמו שאמרתי, ישנן כמה קווי עלילה. הספר עוקב אחרי נל הקטנה וסבא שלה. נל היא נערה קסומה ומלאכית בת ארבע עשרה שחיה תחת השגחת הסבא שלה. בתחילה הם גרים בבית שנתן לספר את שמו, הלא הוא בית ממכר עתיקות בלונדון, אבל במהרה הם נופלים לקנוניה שמנצלת את חולשתו של הסב להימורים ומנשלת אותם מביתם. מכאן ואילך הם נודדים ברחבי אנגליה בחיפוש אחרי משהו לא ברור, ובעיקר בחיפוש מנוח לכף רגלם. קו עלילה נוסף הוא הנוכל קווילפ, ננס מכוער ומרושע שניצל את סבה של נל, אבל גם אנשים אחרים וביניהם גם אשתו שהוא מתעלל בה בעשרות דרכים שונות. עלילה נוספת הם קורותיו של הנער קיט שנופל גם הוא קורבן למעשיו של קווילפ המנוול ולכן גם מגיע לישיבה בכלא. אין כאן רצף עלילה, ולרוב גם אין דמויות עגולות. דיקנס עושה את הטובים - טובים עד מאוד, תמימים וזכים. ואת הרשעים - מרושעים ומכוערים עד בלי די. יוצאים מן הכלל כדמויות מורכבות הן הסבא של נל שמאוד רוצה בטובתה, אבל הוא חלש באופיו ולכן נופל שוב ושוב להימורים ולפנטזיית הרווח הקל שייצור לנל עתיד טוב יותר. וכן בעלת התיאטרון הנודד של בובות שעווה שנותנת טרמפ לנל ולסבא שלה כחלק ממסעם. עוד אין כאן את השם המובטח של הספר, שכם בית ממכר העתיקות ננטש מהר יחסית מיושביו המקוריים והנוכל שהשתלט עליו גם הוא לא ממש היה מעוניין בו. מה שכן יש אלה תיאורים נרחבים של עוולות חברתיות באנגליה של המאה התשע עשרה - עוני, הזנחת ילדים, עבודת ילדים, ניצול תעשייתי, זיהום אוויר, עיוות משפט, שחיתות, ריבוד חברתי, תמותת תינוקות, מחלות ילדים, גניבה וכייסות ועוד הרבה. הגיבורים של דיקנס מובילים את הקוראים על פני כל הדברים האלה. עוד יש בספר, ובמנה גדושה, אלה תיאורים ציניים וסרקסטיים. חוץ מנל הקטנה שתיאוריה הם של קדושה מלאכית כל שאר היבטי המציאות זוכים למנה ניכרת של הצלפות לשון מרושעות שהן מהנות לקריאה גם ממרחק של כמעט שתי מאות שנים. ממליצה למיטיבי לכת שיכולים להרשות לעצמם כפית של דיקנס ביום. ולמי שרוצה עוד על הספר: https://benyehuda.org/read/24947”

“The Old Curiosity Shop "בית ממכר עתיקות", 1841, מספר את סיפורם של נל טרנט וסבה, החיו בבית עתיקות אפל בלונדון ושתיהם חיים יחדיו באהבה וחיבה רבה, לאחר שסבא של נל שכל את אשתו וביתו ורואה בנכדתו נל המטפלת ודואגת לו תמצית של שתיהן. הקלפים נטרפים כאשר סבה של נל מפסיד את כל הכסף בקלפים ודניאל קוויליפ הננס המרושע משטלת על ביתם, ובסתר מסתתרת מטמון כספי המגיע להם. מיד לאחר מכן נל וסבא בורחים באישון לילה כנוודים בדרכים ברחבי אנגליה, שם הם יפגשו אנשים טובים באמצע הדרך כדוגמת 'אשת העגלון' ג'רלדי - אישה מבוגרת, דתייה ושמנמנה המאחסנת אותם בקרון הדרכים שלה ומעסיקה את נל בתור 'נערת הבובות'- הדואגת להציג בובות שעווה/דונג בירידים או במורה המבוגר והנדיב, מר מרטון שפוגשים שדואג להם למקום מגורים ומשהו לאכול. במקביל העלילה נפרסת בשתי כיוונים- מעלליהם בדרכים של נל וסבא כעמור, ובמקביל סיפורו של הננס המרושע דניאל קוויליפ, זוג האחים עורכי הדין סמסון בראס ואחותו סאלי שמעסיק קוויליפ לתפוס את נל וסבא שנאלמו ויותר חשוב להכניס לכיסו ללא צל של ספק את הכספים האבודים שמגיעים לסב הזקן לכיסו של קוויליפ. וכן כריסטופר 'קיט' נובלס- בחור צעיר, מכר וקרוביהם של נל וסבא עד שברחו ואובד עצות גמור לאחר שנעלמו. הוא עובד בשביל לכלכל את משפחתו הענייה בתור משרת. בהתחלה אצל זוג זקנים חביבים, ולאחר מכן אצל אדון סמסון בראס התככן והמרשע. כל הפורלוג הזה עד הסוף הטראגי והמוריבידי המאפיין את דיקנס. אצלו הרעים יותר שחורים מהשורשים של שרה והטובים יותר לבנים מהפאה של ביבי. מה ילדים עושים היום? קוראים דיקנס! עדיין יש לי את זה! פחות משלוש שבועות וגמעתי את כל 500 ומשהו העמודים. תחילת הספר, עד ע"מ 33, פרק 4, כתוב בג'יבריש על נייר תועלת, כמין גיבוב של דברים בין זקן קרוב משפחה של סבא של נל, הפוגש בנל בחשכה ומובל ל'בית ממכר לעתיקות', שם מתוודע לזקן הערירי המסכן ולנכדתו השומרת עליו (אבל לא מעצמו והימוריו בקלפים), ולדינמיקה בינהם, ומסופר על ידו תחילה במין מונולוגים לא ברורים ודיאלוגים ללא פשר. אי אפשר להאשים את התרגום, שכן שאר הספר מתורגם לעילה, ונראה שדיקנס באחד מספריו הראשונים שכתב ניסה לכתוב משהו לא מוצלח וגנז את שאר המבוא הלא ברור לטובת רומן עלילתי (אניח לנפשות, שתהיינה נדברות ופועלות בעצמן).. לחובבי עתיקות אין מה לחפש פה, זה סתם שם לספר שנתן דיקנס. תחילת הספר מתאר את הננס המרושע דניאל קוויליפ מתעמר באשתו חדלת האישים ואמא שלה המסכנה. בפרק 6 מוצגת נל, כאשר מציעה קוויליפ להיפטר מאשתו ולהתחתן אתה. היא נגררת אחריו כי צריכה להחזיר ממנו תשובה לסבה אם יביא להם כסף? "הרי אבוד אבדתי, ו – גרוע מזה, גרוע שבעתים- הבאתי אבדן עליך, שלמענך סיכנתי הכל. אם קבצנים אנו- ! "ואם קבצנים אנו, מה בכך? "הבה נהיה קבצנים וניהיה מאושרים". (..)" אינני תינוקת, אני חושבת, שמעני נא: מוטב שנקבץ על יד, או נעבוד בכבישים ובשדות, כדי להשתכר למחיה בצמצום, אמשר ליות כפי שאנו חיים עכשיו". (ע"מ 74-73). ואכן בורחים השתיים באישון לילה, לאחר שהזקן חולה וקוויליפ בא עליו ולא מביא כסף לאחר שגילה שהזקן הוציא הכל בקלפים (ובכל אופן תכננן להשתלת על ביתם של נל הקטנה בת ה 14 וסבא המסכן חדל האישי). בהמשך קוויליפ ו'דיק' רבים מכות, כאשר דיק דופק בדלת ומגלה את הננס המרושע והלא מוכר. הוא מגלה שנל וסבא, אליהם כה היה קרוב נאלמו כאילו בלעה אותם האדמה. דיק מועסק ע"י זוג הישישים הנחמדים הזוג גרלנד תמורת סכום עתק בן 6 לירות ומתחיל מחדש. נל וסבה, אחרי אין סוף נדודים כנוודים, במאיין 'שביל ישראל' שמוליך אותם דיקנס, ישנים במסבאה בדרך. הם פוגשים זוג ננסים עלובים ומשתרכים אחריהם למופעים גרוטסקיים ותחרויות מרוץ (' כנופיית גריינדר'). לאורך תיאורי כנופיית הננסים אומר ננס שגמד זקן שווה יותר מגמד צעיר ובאה מעלל בא משרתים את הננסים בשולחן חבורת אנשים רגילים (כולל איור לאורך האיורים הרבים בספר). נל מזהירה את סבה והוא משקשק מפחד, שאם יתגלה שהם נסים בדרכים יכלאו את סבא המסכן, וכן הם ממשיכים ללא הננסים המוזרים שפגשו במסבאה. קיט כשבא לבקר את אימו מעבודתו קוויליפ מזמין אותו לשבת בצריף עלוב ומפתיח הבטחות שב שימצא את נל וסבא ויעזור לו להיות בעלה. בפועל ההפך הוא הנכון- כאשר קוויליפ מעסיק את סמסון בראס לתפוס ולהשטלת על מטמון מסתורי ומתכנן עם האח הנעלם של נל, שמופיע רק עד החלק הזה- פרד טרנט איך לחסל את קיט. נל וסבא מגיעים לעיירה מאוחקת באמצע שום מקום. הם שואלים את המורה מרטון הנדיב היכן יש אכסניה, והוא מזמין אותם לחדרו. המורה כלכך נהנה מחברתה של נל שמזמין אותם לעוד לילה. לאחר מכן הם ממשיכים בדרכים, ומותשים פוגשים 'בנוצרייה טובה עגלגלה', גברת ג'רלדי, המזהה אותם מהירידים של הננסים. נל שואלת היכן העיר הקרובה, עוד 8 מייל!. גברת ג'רלדי מרחמת עליהם, נותנת להם לאכול ולשתות, ולאחר מכן משכנעת אותם ללון אצלה בקרון ולהעסיק את הזקן בתור מנקה ואת נל בתור 'נערת הגונג' של הבובות. הכול הולך במי מנוחות, עד שהזקן רוקם מזימה עם חבורת בריונים לגנוב את כספה מהתיבה של גרלדי. נל לראשונה מגלה הן את יצר ההימורים ההרסני של סבה ואת המזימה ומכריחה את סבא לעזוב איתה. תוך כדי שהותם בא דניאל קוויליפ הננס המרושע לחפשם, נל רואה אותו ומתחלחלת... התוכנית להפיל את קיט רוקמת עור וגידים, כאשר אדון סמסון מעסיק בשביל קוויליפ את קיט. בהמשך קיט ואימו במרכבה יוצאים לחפש את נל וסבא. הם לא מוצאים אותם. נל וסבא מגיעים למפעל בעיר גדולה, הנותן לדיקנס לבטא את שנאתו מהמהפכה התעשייתית. נל חולה מתעלפת, בה לחלצם מכרם מהעבר מר מרטון המורה, שהתעשר ונותן להם בית פרטי בהמשך דיק משחק קלפים עם אחת המשרתות. דבר מוביל לדבר, משהו השחיל שטר לחליפתו של דיק התמים, סמסון מאשים אותו בגניבה ודיק נכנס לכלא ומועמד למשפט. הוא וקרוביו מתחלחלים. סופו של דיק טוב, הוא משתחרר, מקבל את ירושת דודתו ויחד עם ברברה, מישהי שבכיר. אחד מן הנבלים בפרשה מתוודע וכולם נופלים אחד אחרי השני. אני מאוכזב מדיקנס שלא אמר מה הייתה אותה קנוניה ומה היה טיבו של אותו מטמון שהיה לסבא של נל ונל. כריסטופר קיט לבסוף יוצא ומוצא את נל וסבא ,אך כבר מאוחר מדי, ודיקנס בהילוך מהיר אורג ושוזר את הסוף המר . לא היה עצוב לי מהסוף, זה היה מכני מדי. "בית ממכר עתיקות" קלישאתי ונמרח . האדונים העשירים בדרך כלל הרעים והעניים האביונים טובים, צחים והולכים לכנסיה כמובן. תחילת הספר מ ע"מ 33 (אחרי ההקדמה החורקת) ועד האמצע זורם וקולח, ואז נמרח, תפל ונופל כמו מגדל קלפים. התיאורים העבשים של דיקנס גרמו לי לסחרחורת . "נצא, נצא" השיב הזקן, נשוטט ברגל דרך שדות ויערות, ולחופי נהרות, ונשים מבטחנו באלוהים במקומות שהוא שוכן בהם. טוב לאין ערוך לשכב בלילה תחת כפת שמים כמו אלה שממול- ראי כמה צחים הם! -מלנוח בחדרים צרים שלעולם מלאים הם דאגה וחלומות מוגיעים. את ואני יחד נל, אולי עוד נהיה עליזים ומאושרים, ונשכח את הימים האלה. כאילו לא היו מעולם" כמה שגם בא לי פשוט לקום ולברוח, אך כמו נל וסבא אני לא יודע לאן? מומלץ לחובבי קלסיקות שהלכו לאיבוד בספריה.”