ביקורת ספרותית על ארוחה בחורף - ספריה לעם #740 מאת הובר מנגרלי
ספר טוב

---

מסתבר שגם ספר זה הוא ספר "מצטבר", ספר שתחילתו הקפואה, תרתי משמע, לא ממש מספרת את סופו המזעזע.
אי שם בפולין, בזמן מלחמת העולם השניה, חבורה של חיילי מילואים צריכה לאתר ולהביא יהודים. יש משימת איתור ויש משימת השמדה. מתברר שגם בין אלה יש העדפות ומשימת הירי וההרג של היהודים מעיקה ומדכאת, והחיילים, שכבר אינם צעירים, מעדיפים להתחמק ממנה.
המספר ושני חבריו, אמריך ובאואר, מתמרנים את מפקדם הנוח שיתיר להם לצאת למחרת היום למשימת חיפוש אל מול הסגן גראף הנוקשה. זה מצליח והם יוצאים בבוקר קפוא כשהם עטופים מכף רגל ועד ראש, השמים מעורפלים ומכל עבר לבן ולבן אינסופי. כך צריך למצוא יהודים ולהביאם למחנה ואחד כזה אכן נמצא, עלם צעיר, שיודע שגורלו הולך ונכתב ומתברר לרעה.
שלושת חיילי המילואים נעשו חברים. אמריך מרבה לדבר על בנו המתבגר, המתחיל לעשן למרות שאביו לא ממש רוצה שיעשה זאת. זה מטריד אותו והריחוק מבנו האהוב גורם לו לדבר עליו כל הזמן. עתה הם מחזיקים בעלם יהודי רק קצת יותר מבוגר מבנו של אמריך, הם עצמם רעבים ולפתע בית, יותר חדר שהוא מטבח ומחסן מבית ממש. הם נכנסים לשם, למקום נקלע גם פולני, כלבו ובקבוק אלכוהול תפוחי אדמה. את היהודי הם שמים במחסן.
פתאום נמצא גם נקניק שהביא אחד מהם, גם בצלים נמצאו, לכולם לחם קפוא ושקית סולת. איך מכינים מזה משהו הראוי למאכל? בחדר יש תנור בישול על פחם, אלא שפחם אין, אבל כסאות ודלתות יש ואש תהיה, גם מרק. במרק יהיה גם אלכוהול, גם חום יהיה לכמה שעות.
והיהודי? למרבה ההפתעה גם הוא מוזמן לאכול ואז עולה השאלה שכנראה רק חיילים מבוגרים יכולים להעלות: אמריך, שבנו האהוב רחוק בבית, תוהה האם לא ראוי להשאיר את היהודי בחיים ולתת לו ללכת, ובכך להשקיט קצת את מצפונם הבוער. הם יודעים שהם יענשו ע"י הסגן הקשוח, שיצאו ולא הביאו דבר, אבל זיכרון העלם המשוחרר יקל את זיכרון ההרג שביצעו.
היהודי לא מבין אותם והם חופשיים לדון בגורלו. אמריך בעד שחרורו והאחרים רואים לנגד עיניהם את הסגן המשתולל ואת ההשארות במחנה והצורך למלא את ההרג של היהודים האחרים שהובאו.
הסיום מכה בבטן בעוצמה. זו לא ספרות גדולה, אבל החבטה מזעזעת ומטלטלת.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על ארוחה בחורף - ספריה לעם #740