ביקורות ספרים על הספר הקרקס הנסתר - ספריה לעם #705

במשך שנים התפתח לו ז'אנר ספרותי ייעודי - ספרות "טיסה". אליו נוהגים לשייך ספרים קלילים, לא מחייבים, לא כבדים, אפשר שאפילו סתמיים. העיקר להעביר את הזמן איכשהו. הגעתי למסקנה שישנם גם "ספרי מילואים" במלחמה. החל מה-7.10.23 בשעה 15 אני במילואים. תחילה לא לקחתי שום ספר, מתוך מחשבה שניכנס מהר ללחימה וקריאה לא תהיה בראש מעייניי בלשון המעטה. אולם לאחר טרטורים כאלה ואחרים – דרום, צפון וחוזר חלילה, התברר לי כי בכל זאת אוכל להקצות לעצמי עתים לקריאה ובאפטר הראשון שהיה לי, הצטיידתי בספרים מזדמנים. עד מהרה התחוור לי כי לא כל ספר הוא "ספר מילואים" מוצלח. כדי להיות חלק מהז... המשך לקרוא

Pulp_Fiction

**** בדיוק אתמול צפה בפיד שלי בפייסבוק תמונה מוודסטוק. בתוך הפריים המלבני בשחור לבן מצטופפים כמה מאות בני אדם ברמות שונות של לבוש מרופט, אם בכלל. עם הגב למצלמה, צעירה עירומה בעלת שיער ארוך ומדובלל מנופפת בידיה אל הקהל, שמורכב רובו ככולו מגברים ונשים שגילם אינו עולה על שלושים. התמונה צולמה באוגוסט 1969, לפני ארבעים ושמונה שנים. כשצולמה התמונה, רוב האנשים הנראים בה היו צעירים ממני בהרבה, והיום ניתן להניח כי הם כבר מבוגרים מאוד או שאינם בחיים. הבחור הנאה ההוא עם זקן ההיפסטרים המוקפד, אולי בן עשרים ושמונה, צריך להיות היום, אם נשאר בחיים, כבן שבעים ושש... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

יש ז'אנר של ספרים שאין לו עדיין שם (הקופירייטרים מוזמנים...) המנסה לתת פה לאווירה ולמיתוסים. לפעמים אין בספרים מהסוג הזה עלילה ברורה (נניח "מלכת השלג" של קנינגהם) לפעמים יש בהם עודף עלילה ועלילות משנה - כמו בספר הזה אבל בכולם העלילה מנסה להדביק - ללא נשימה וללא הצלחה - את האווירה המככבת בסיפור. אפשר לראות אותה (את העלילה) מתאמצת, כושלת ולבסוף מוותרת. קראתי את "המפגש עם חוליית הבריונים" של הסופרת, ולמרות שלא התלהבתי התרשמתי מהכתיבה הטובה ומהיצירתיות שבגימיק. פה אני מרגישה דומה (ללא הגימיק): כתיבה טובה שלא הספיקה לעניין אותי בספר ובדמויות. המופרכות שבדמ... המשך לקרוא

yaelhar

דוכן הספרים החדשים בספריה. דבר ראשון אני ניגשת אליו. כמו ילדה מול חנות ממתקים. משהו בו מושך אותי, יותר מכל שאר הספריה. למה, בעצם? מן הסתם יש בספריה המון ספרים ישנים טובים, מן הסתם רוב הספרים החדשים לא טובים יותר מהישנים. אבל בכל זאת, משהו בדוכן הזה מושך אותי במיוחד. אולי זה תיקון לחוויות הילדות שלי מהספריה: בספריית ילדותי לא היה דוכן ספרים חדשים. פשוט כי ספרים חדשים היו עניין נדיר למדי... וכשלעצם עובדת הימצאותו של ספר בדוכן הספרים החדשים מצטרפת המלצה של נצחיה - כבר אי אפשר לעמוד בפניו. פיבי בת ה-18 חיה עם אמה בסן פרנסיסקו. אביה נפטר מסרטן בילדותה, ואח... המשך לקרוא

רויטל ק.

דמיינו מובייל עשוי מחלקי מראות. כל חלק מתנדנד בנפרד, ומשקף חלק אחר שמשקף גם הוא חלק אחר, וכך הלאה. בשנת 2016 הספר הזה נקרא כהשתקפות של השתקפות של השתקפות. יצא לאור לא מזמן, אבל נכתב בשנות התשעים של המאה הקודמת, בתיאור זמן שבו ה"הווה" הוא 1978, אבל הגיבורה שקועה בעבר של שנות השישים. פיית' היא בת הדור של אמא שלי, וזה משהו שהיה לי קצת קשה להכניס לי לראש שוב ושוב תוך כדי הקריאה. אילו היתה קיימת, ואילו היתה בחיים, היתה פיית' עכשיו בערך בת 65. בת לדור שנקרא "ילדי הפרחים" ושעליו כתב אהוד מנור את השיר "ילדי הירח". הם עזבו את ההורים כשדונובן ודילן הפריחו יונים במצעדי ה... המשך לקרוא

נצחיה

כשחושבים על שנות השישים והשבעים, יש איזו רומנטיזציה ועולות לראש התמונות הוודסטוקיות המוכרות לכולנו. מן התמונות עולה ניחוח חופש, מתירנות, זחיחות נעימה מהולה בצבעוניות נוסטלגית שפורצת גם מהתמונות שבשחור-לבן. היום אנשים מסתכלים בערגה בתמונות הללו, בכמיהה לתקופה שלא תחזור וחושבים "למה אני לא נולדתי בסיקסטיז??" ג'ניס ג'ופלין וג'ימי הנדרקיס כמובן מככבים באוספי התמונות, צעירים ויפים ומוכשרים ועושים הסטוריה. אבל באיזה מחיר? כמו הגורל הלא מזהיר של ג'ופלין והנדריקס כך גם שנות ה60-70 טומנות בחובן הרבה אירועים קשים, הרבה טרור ופחד וסמים 'פותחי תודעה' שהרסו חיים... המשך לקרוא

Dina