ביקורות ספרים על הספר לב-פלדה - מלחמת הנפילים #1

קראתי בעבר די הרבה ספרי פעולה או ריגול למיניהם, שהייתה לפניהם מטרה אחת: להיות סרט. כלומר, להיקרא באותה צורה שבה רואים סרט. שיהיה קליל, כיף, מצחיק, עם אקשן טוב - כאלה מין דברים. כמעט כולם נכשלו, חוץ מסדרת הספרים הזאת של ברנדון סנדרסון. בסיכום, המחשבה שעברה בראשי כשסיימתי לקרוא את הספרים הייתה: זה סרט אקשן מעולה. לקח לי רגע להבין שבכלל מדובר בספר. זה כמעט לא מורגש. האם זה דבר טוב? האם לזקוף את זה לזכותו של הספר, או לחובתו? לפני כן, אולי כדאי שאציין כי זהו הספר הראשון של ברנדון סנדרסון שקראתי אי פעם. שמעתי עליו; כמובן, כחבר בקהילת חובבי המדע-בדיוני והפנטזיה ... המשך לקרוא

אסף

זה ספר של ברנדון סנדרסון, אז כמובן שבאתי מפוצצת בציפיות. אני לא יכולה להגיד שכל הציפיות שלי התממשו ובאו על סיפוקן, אבל בגדול זה אחלה ספר, אם זה מה שאתם אוהבים. הרעיון מקורי והעלילה כתובה בצורה זורמת וברורה וגם כמובן מאוד משעשעת. הרקע לעלילה לא מאוד מתוחכם, אבל מאוד מבוסס ובלי חורים. זה הכל.... המשך לקרוא

ג'ן

אחלה ספר ראשון בטרילוגיה שרק אותו קראתי עד כה מראה מה היה קורה אם כמעט כל מי שמקבל כוחות על משתמש בהם לרעה ולא כמו בקומיקס הרגיל כמו סופרמן ואיך אנשים רגילים עומדים להתמודד עם עולם כזה ... המשך לקרוא

האלמנט

טוב, אז הספר הזה שלעצמו נחמד מאוד- עלילה סוחפת, קצבית והכתיבה טובה. אבל. על כריכת הספר כתוב ברנדון סנדרסון. בדרך כלל ספרים שהשם כתוב עליהם יהיו ספרים לא טובים- מעולים, אדירים בדירוג של 1-10 הם יהיו 9.6. אבל הספר הזה פשוט לא. הייתי מדרג אותו אולי ב3. הו, הוא נחמד בהחלט וכל מה שכתבתי קודם, אבל מברנדון סנדרסון אתה מצפה להרבה יותר מזה- על כריכת לב פלדה יכול להתנוסס בגאון הסמל של מארוול. וזאת לא מחמאה לספרי פנטזיה אבל למרות זאת לא הצלחתי להניח את הספר עד 2 בלילה כדי לקרוא. אז מומלץ בתור ספר קליל לריענון, בלי לצפות לגדולות ונצורות כמו הערפילאים וגנזך אורות הסער... המשך לקרוא

שלוז

הקריחה אומנם לא כול כך מזמינה אבל איזה ספר יפה יש תיחקום בישביל להבין צריך לחשוב גיבורים מצוינים טובים אבל לא מושלמים מידי והחלק האהוב אלי בספר זה שהם גם נחשלים אהבתי שהאי שדיוויד נדלק אלאה לא קופצת עלב ישר ושזה לא מרקז הספר וכמובן אהבתי את הסוף ששוב לא מושלם אבל באחלת ניתן כיצור בעיני ספר מצויין למי שקבר קרה פנטזיה ומבין בזה... המשך לקרוא

פלונית עלמונית השלישית והאחרונה

אני אוהבת את הספרים של סנדרסון, אהבתי את סדרת הערפילאים, אהבתי בטירוף את אלאנטריס אבל מהספר הזה התאכזבתי, היה מידי נוערי בשבילי, הרעיון היה טוב, אבל משהו התפספס וסיימתי לקרוא ספר בינוני שלא עושה חשק להמשיך את הטרילוגיה. "אבל זה סדרת נוער" אתם אומרים "למה חשבת שאת נכנסת? ולמה בכלל את מתלוננת על זה שסדרת נוער מתנהגת כסדרת נוער?" אתם ממשיכים.... נכון נכון, אין לי זכות להתלונן. סורי. אשמתי. (אבל אני אוהבת את הספרים של סנדרסון.... אז חשבתי שאולי... אבל אני מבינה, הצדק איתכם, אחדל להתלונן)... המשך לקרוא

פלפל ירוק

וואו כבר כמעט חצי שנה לא הייתי פה אז טוב לחזור.. לקח לי דיי הרבה זמן לקרוא את הספר הזה בגלל מבחנים וכאלה ואני ממש מצטערת על זה!! זה היה ספר מדהים וסוחף ואני פשוט בשוק שהספקתי לקרוא אותו האמצע, הספר מאוד מעניין הוא מיועד לאוהבי ספרי האקשן. הספר הזה דיי מנפץ את מה שאנחנו רגילים אליו שזה שגיבורי על הם טובים כאן הם מוצגים אחרת והשוני הזה משפר את הספר עוד יותר את שתהיה לכם קריאה מהנה:)... המשך לקרוא

DreamCatcher

*ייתכנו ספוילרים לאורך כל הביקורת* לפעמים יש לי פרפרים בבטן. כשאני עומדת מול קהל וצריכה לדבר. כשאני מתרגשת לקראת משהו. כשאני יודעת שהחניכות שלי אירגנו לי מסיבת הפתעה וגאה בהן כל כך. לפעמים אני מרגישה זוועה ולא יודעת איך להגדיר את זה. אז רגע, מסתבר שאלה לא פרפרים. זו תחושה של לבנה שעשויה מדייסה. ולמה אתם מסתבכים בכלל? "זה בסדר", אמרתי. "אני מרגיש כמו לבנה שעשויה מדייסה." היא הביטה בי, מצחה מתכווץ. דממה נפלה ברכב המסחרי. לפתע התחילה מייגן לצחוק. "לא, לא", אמרתי. "זה הגיוני! תקשיבי. לבנה צריכה להיות חזקה, נכון? אבל אם מישהו עושה אותה בחשאי מדייסה, וכל הלב... המשך לקרוא

**** fun, fun, fun, fun, fun! לא מזמן כתבתי פה על החיבה שלי לריאליזם, גם אם מדובר על ספרות פנטזיה או מדע בדיוני או אפילו ספרי ילדים. כשאני קורא ספר - אני חייב להאמין שהדבר הזה - בקונסטלציה מסויימת - יכול איכשהו לקרות. בעתיד, או באיזה עולם מקביל, או בעולם אחר, או במקום שלא שמעתי עליו אבל קיים בכל זאת. העולם הספרותי שנברא בהינף מקלדת חייב לציית לחוקים, גם אם הם כאלה שהוא עצמו יצר. הוא צריך להיות מסוגל להתקיים, אפילו אם הוא מופרך לחלוטין, ולא, זה לא אוקסימורון. אפשר לפגוש את זה אצל טולקין ובסרטים של פיקסאר ובספרים ובסרטים אחרים, שההיגיון הפנימי שלהם מוצק מספיק כד... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

אני לא נוהגת להגיד על סופרים שהם גאונים. אני נוהגת להגיד שהם טובים, שיש להם כישרון, שהם מעניינים, שיש להם שפה קולחת, אבל לא גאונים. תמיד חשבתי לעצמי, 'ספר לא יכול להיות גאוני, הרי תמיד יש מה לשפר'- אבל הספר הזה, כלומר לא,- הסופר הזה-ניפץ את כל הממחשבות שלי. ברנדון סנדרסון הוא גאון. כמו שכתבה מישהי בביקורת על הספר הזה- שדיי שכחתי את שמה בהתקף סניליות מצער (בת 15, מה ציפיתם?xd)- ברנדון הוא מסוג הסופרים שלא משנה מה הם יכתבו, הם יהיו טובים. כל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מתפעלת מסגנון הכתיבה הקולח, מהרעיונות שממבט ראשון בכלל לא עיניינו אותי ושאבו אותי מיד, מהגיבורי... המשך לקרוא

This is Me

מה לא הייתי נותנת כדי לעבור לגור בתוך הראש של סנדרסון, אפילו לשעה. אני קוראת של סופרים - אם קראתי ספר שאהבתי של סופר/ת x, אני אקרא את כל מה שx כתב/ה אי פעם (במגבלות ה: ׳ניתן  להשאיל מאיפשהוא׳- בעיקר מהספריות העירוניות בהן אני מנויה ו׳נכתב/תורגם ב/לעברית׳). אפשר לראות את זה יופי יופי ברשימת הסופרים שלי באתר. וזה מעניין - כי כמעט שלא התאכזבתי מהשיטה הזו בתחום הסיפורת הלא בדיונית (למעט דניס לוהן ו- זהו בערך). יש כמובן ספרים ׳סופר טובים׳ וספרים ׳סתם טובים׳ לאותה/ו סופר/ת אבל ככה קראתי אתכל ספרי מאיר שלו, הלר, שלום עליכם, דארל, אוסטן, דוסטויבסקי, אקונין, קישון וע... המשך לקרוא

rachis

יש סופרים שלא משנה מה הם יכתבו זה יצא טוב. כלומר, כאלה שיכולים לכתוב על הדבר הכי בנאלי בעולם, כמו, לא יודעת, צבע מתייבש, וזה עדיין יעניין אותי, ימרוט את העצבים שלי, ויהיה עם טוויטים בעלילה על הדרך. כי הם עד כדי כך טובים. קחו את סנדרסון בתור דוגמא. הוא אגדי. ואני לא צינית. הבחור אדיר. "אלנטריס" (הספר הראשון שלו שקראתי), ספר הביכורים שלו היה ספר שגרם לי להתמוגג. אני עדיין זוכרת שהוא היה מעולה, ודווקא לא לפני הרבה זמן קראתי חלקים ממנו שוב, והוא היה טוב כמו שזכרתי אותו. שלא נתחיל לדבר על הערפילאים. הוא השאיר לי רק זיכרונות טובים. יש לו רעיונות גאוניים, ולמען האמת... המשך לקרוא

אנג'ל

אני לא משתמשת בסימניות. רובן לא פרקטיות ומכוערות (כן, אני יודעת שזה לא נכון, שכיעור זה דבר יחסי, שכל אחד רואה את זה אחרת ושלא אכפת לי מדברים כאלה, אבל זו המילה הכי טובה שאני יכולה למצוא. הן פשוט חסרות חן מיוחד שמאפיין דברים שאני אוהבת.), ואת אלו שאני כן אוהבת אני מאבדת. אני מאבדת גם את המכוערות שקנו לי בברלין, כמובן (חוץ מסימניה אחת, מדהימה וקטנטונת, שקניתי בברלין בעצמי, וסופה היה נפילה ברווח בין מושבי האוטובוס וגלות כללית מהעולם המתורבת. "אם את רוצה שמשהו יעשה כראוי, את צריכה לעשות אותו בעצמך." שמעתי פעם מישהו אומר. לצערי הרב, זה נכון גם לגבי איבוד דברים, ו... המשך לקרוא

הבלגית המעופפת

איזה כיף היה לגמור את הספר! וגם ממש עצוב למען האמת... אני לא אוהבת לגמור ספרים, כי זה כמו להפרד מעולם שלם ואנשים שאתה אוהב, בדיוק איך שדמיינת אותם. הספרים של ברנדון סנדרסון תמיד נותנים לי שמחה כשאני קוראת אותם, וחמיצות בלב כשהם נגמרים. הספר הזה הוא לא יאמן! למען האמת קצת הזכיר לי את סדרת הערפילאים (נו, באמת, אנשים עם כוחות, לב פלדה- שוב פעם מתכות, שמש אדומה, העולם שפעם היה כמו העולם שלנו ועכשיו הפך נורא וחשוך יותר, כמה אנשים שמנסים להוריד ממשל שלם, והטענה הזאת שאם יורידו את המושל המצב יוכל להיות גרוע יותר, מה שבאמת קרה בספר הראשון בסדרת הערפילאים). אבל בכל ז... המשך לקרוא

אפרת

לא מן הנמנע שהספר הזה יהפוך לסרט. האקשן לא נפסק לרגע. העלילה אמנם מופרכת, מה שהיווה קושי ממשי עבורי (בתור מישהי שנשואה לפיזיקאי), אבל הספר מהנה ביותר. רוב העלילה צפויה. היה רק טוויסט אחד בעלילה שהפתיע אותי מאוד. בהחלט לא ציפיתי לו. מלבד האקשן, היו קטעים מאוד מבדרים בספר (מעבר למילה המומצאת "סלונצי" שהופיעה בתדירות גבוהה למדי. עדיין אין לי מושג מה המשמעות שלה). המטאפורות של הדמות הראשית הן אכן אוצר פנינים בלום. לא פעם הן גרמו לי להרים גבה בתמיהה, ואז לפרוץ בצחוק. מחכה בקוצר רוח לספר הבא בסדרה. ... המשך לקרוא

Leilany

אהבתי ברמות! כל אוהבי האקשן והמלחמה נגד הרעים הספר הזה הוא בשבילכם! המון זמן לא נהנתי מספר כל כך טוב מלא באקשן, רציני ספר אחד המעולים. אני אהבתי מקווה שגם אתם תאהבו;)... המשך לקרוא

<FONT COLOR=PURPEL Nicname>