ביקורות ספרים על הספר פשעים - סיפורים - ספריה לעם #664

קובץ בן אחד עשרה סיפורים שמזכירים לי תשע נשמות של חתול, מתנגנת לה אימרה: ''השועל יודע דברים רבים, אך הקיפוד יודע דבר אחד גדול''. הגבר צריך להיות זהיר באישה שהוא בוחר: בובה, האם תצליחי לאמוד את הגבר שלך? והוא מצידו ברגע שהוא נפל לידיים שלה, הוא איבד את עצמאותו. כל הברוטאליות מגיעה רק אחר כך, וזהו סיפורו של פנר. כשאדם בתחנת הרכבת מחסל שני ברנשים נאו-נאציים בקור רוח ומקנח בפגיעת גת עורק הראש, זה אמור לומר משהו. ונשארה לה רק הרמוניה בראשיתית. עם הסיפור שלו, ושל ההם, ושאר הצ'יזבטים, נותר רק למלא את החלל השרוי בין המסגרת ולנשום עמוק: מדברים כאן דוגרי על כספות ... המשך לקרוא

אָמוֹן

הספר "פשעים" הוא ספר סיפורים שכתב פרדיננד פון שיראך, עורך דין גרמני, המתאר כמה מהתיקים הנבחרים שעסק בהם במהלך עבודתו- תיקים בהם הוא שימש כעורך דינם של מי שביצעו פשעים כאלה ואחרים- רצח, גנבה, ונדליזם ועוד. כפי שעולה מתוך הציטוט שהוצג בפתיחת הספר- "המציאות שאנו יכולים לדבר עליה היא לעולם לא המציאות כשלעצמה" (ורנר ק' ביזנברג), למציאות רבדים רבים. כשאנו נתקלים בכותרת העיתון הזועקת "נרצחה בגרזן על ידי בעלה" או "גופתו המבותרת של גבר נתגלתה קבורה בגן העירוני" רק לעתים אנו עוצרים לחשוב על נקודת הזמן האמיתית בה החל הסיפור. פרדינדד פוך שיראך מציג לנו את סיפורי הפ... המשך לקרוא

גל

**** סיפור חייו קורע הלב של שודד זקנות או רוצח מקרי לא אמור בכלל לעניין אותי, וודאי שלא את בית המשפט בבואו לפסוק את הדין, אלא בעיקר השורה התחתונה. רצח, או לא רצח. גם אם נניח לרגע בצד את הסיבה הישירה לפשע, כל הסיפורים על ילדות קשה, עוני, קומפלקסים פסיכולוגיסטיים או הגירה לא מוצלחת נשמעים לי תמיד כמו איזה מין "אויויוי" מתייפייף של הסניגוריה הציבורית שאולי צריכים להישמע, אבל כסוג של משקולת מאזנת, ולא כשיקול עיקרי של בית המשפט במתן העונש. ניגשתי לספר הזה בחשד מה. אסופת סיפורים של סניגור גרמני, שהבה נודה על האמת - אנשים מסוגו לא רק משחררים אנשים שנאסרו ע... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

ספר מעולה! נהניתי ממנו מאוד. זה היה לי שילוב מרתק של סיפורי מתח עם כתיבה איכותית, המשלבת תצפית פסיכולוגית מרתקת על הדמויות, לצד אירוניה והומור, רגישות, התחשבות ומה לא... קודם כל, שאם יש אנשים שנרתעים מסגנון הסיפור הקצר - אני כנראה אוהבת אותו מאוד. לא ידעתי את זה על עצמי - אבל עקבתי אחר דוגמאות ( סיפורים מבריקים של סומרסט מואם, החשיפה המועטה לג'ק לונדון שהותירה אותי פעורת פה, "דירה עם כניסה בחצר" של יהושוע קנס ( שהיה אחד ההכי מבריקים שקראתי באותה תקופה ), וכן, חייבים להודות, גם אתגר קרת ( שעל-אף הנאתי הגדולה ממנו, דווקא כאן ברור לי שזאת ספרות מתיימרת).. וזה עו... המשך לקרוא

ג'ניה

הספר מכיל סיפורים קצרים, קריאים מאוד, אך לא אחידים ברמת העניין שלהם. כולם עוררו בי הרגשת אי נוחות, ולעיתים אפילו סלידה. בכל אחד מהם מתואר אדם שרוצח, לרוב בלהט הרגע. אף אחד מהם אינו רוצח סדרתי. הבעיה היא שכל המיתות המתוארות הן אכזריות וקשות מאוד. לא הרגשתי שום תובנה לאחר סיום הקריאה. ברור לי שאשכח אותו במהרה. ... המשך לקרוא

יסמין

ספר קטן-גדול, בפורמט של הספרייה לעם של עם עובד. נקי, נטול קישוטים, בהיר, מרגש ולא רגשני, מתון, מתחת לשקט שוטפים זרמים עזים, סיפורים מטלטלים על אנשים קטנים ובלתי נראים, צללים, אנשי השוליים של ברלין. מהגרים, אנשי צווארון כחול, בני מעמד גבוה שנפלו אל מצבים נפשיים בלתי אפשריים. פרדיננד פון שיראך, עורך דין ברלינאי מצליח, אוסף את סיפוריהם המרגשים של אלה שייצג מתוקף מעמדו ושל אלה שייצג בגלל ליבו הנדיב. הוא שוזר את הסיפורים לתמונה בלתי נשכחת, זורה עליהם הומור דק מן הדק ומגיש לקורא אוסף סיפורים יוצא דופן. נדמה כי סיפוריו מספרים את עצמם. הוא מעלה אותם אל הבימה ... המשך לקרוא

אפרתי

יש ז'אנר ספרותי העוסק בספרות משפטית. ספרים מהסוג הזה נכתבים פעמים רבות כספרי מתח, מתארים את רדיפת הצדק של עורך הדין בסיפור, את שליטתו ברזי החקירה ובחוק, ואיך ברגע האחרון הוא מציל את לקוחו ממאסר או מוות, רק בזכות הוירטואוזיות שלו. ספרים כאלה נכתבים פעמים רבות על ידי עורכי דין, כמו הסופר בספר הזה. אבל הספר הזה כלל אינו אחד מהספרים האלה. נושא הדרמה המשפטית מבוסס על העניין של קוראים "נורמטיביים" בחייהם של פושעים, עניין המבוסס על הידיעה שרק כפסע מפריד בין חיינו המהוגנים ושומרי החוק לבין אפשרות הגדרתנו כפושעים. האפשרות הזו, המזומנת לכל אדם מהישוב - בגלל מ... המשך לקרוא

yaelhar

"אני כותב על משפטים פליליים,.....אבל בעצם אני כותב על האדם, על כשלונותיו, על אשמתו ועל גדולתו......אני מספר על רוצחים, סוחרי סמים, שודדים וזונות, לכל אלה יש הסיפור שלהם, והם לא מאד שונים מאיתנו. כל החיים אנחנו רוקדים על שכבה דקה של קרח שקר תחתיה ומתים שם מהר. יש אנשים ששכבת הקרח לא נושאת אותם, והם נופלים פנימה. רגע הנפילה הזה הוא הרגע שמעניין אותי. אם יש לנו מזל, הרגע הזה אינו מגיע ואנחנו ממשיכים לרקוד. אם יש לנו מזל". עבורי זו היתה מההארות הגדולות ביותר בספר. לא חלוקה לשתי קבוצות חברתיות נבדלות לחלוטין, בעלות דנ.א. שונה: ישרי הדרך מול פושעים מועדים, אלא בני אד... המשך לקרוא

דן סתיו

מסופר על ספר זה שהסופר התכבד בתרגומים רבים וביקורות משבחות בכל העולם. שמחה גדולה. אלא שהספר מורכב מסיפורים נחמדים ותו לא. ברבים מהסיפורים מערכת המשפט מתגלה כמערכת יעילה ורצינית שמצליחה לחקור ולשפוט בהגינות רבה. ממש אידיליה. התיאור של מערכת המשפט החזיר אותי מיד לקפקא, לברוקרטיה שאין בה הגיון שהוא מתאר, והרשו לי לומר שבין הכתיבה המגושמת של שיראך ובין התיאור של מערכת המשפט הקפקאית, אני מאמין יותר לאחרון. גם הסיפורים עצמם על הפושעים הקטנים והגדולים מעניינים פחות או יותר כמו כתבה טובה בעיתון. ואף על פי כן בקיץ אני אוהב לקרוא גם ספרים קלילים בעיקר במטו... המשך לקרוא

נורמן מיילר

אסופה של סיפורי בית משפט בגרמניה פרי ניסיונו האישי של המחבר, עו"ד פלילי במקצועו. אם הוא סנגור כמו שהוא יודע לכתוב אזי שפר עליהם גורלם של הלקוחות שלו. סיפורים קצרים מאחורי הקלעים והדרמות של בתי המשפט בגרמניה. כתוב טוב ומעניין. ... המשך לקרוא

רוני

"המציאות עולה על כל דמיון" הוא המשפט שליווה אותי במהלך הקריאה בספר זה. ואכן, שוב מתברר שהמציאות היומיומית מספקת לנו את החומרים המעניינים ביותר לספרות ולמחשבה בכלל. לא בכדי פותח פון שיראך את ספרו במשפט הבא (מתוך ההקדמה): "ג'ים ג'רמוש אמר פעם שהיה מעדיף לעשות סרט על אדם שהולך לטיול עם כלבו מאשר על קיסר סין" (עמ' 9). גם או. הנרי, הסופר האמריקאי הידוע ואמן הסיפור הקצר (על שמו מוענק מדי שנה פרס לסיפורים קצרים), מסכים עמו: "יש סיפור בכל דבר. מצאתי כמה ממעשיותי הטובות ביותר על ספסלים בגנים ציבוריים, בעמודי תאורה ובדוכני עיתונים". ההשוואה לאו הנרי אינה מסתכמת בדבר... המשך לקרוא

נטעלי