ביקורות ספרים על הספר חוקי הבית
|
בין ספריה הרבים, כתבה הסופרת ג'ודי פיקו את הספר חוקי הבית, שגיבורו הוא נער המתמודד עם תסמונת אספרגר (סוג של הפרעה תקשורתית).
בין היתר היא משלבת בדיחות, המסופרות על ידי אותו נער. אני חושבת שדווקא דרך אנקדוטות כאלה, ניתן להגיע להבנה טובה של נקודת המבט של אדם עם צרכים מיוחדים בחברה. להלן דוגמה לבדיחה:
"מישהו מרחף בכדור פורח והולך לאיבוד.
הוא מנמיך טוס לעבר שדה תירס וקורא לאישה אחת : "את יכולה להגיד לי איפה אני נמצא ולאן אני הולך?" ,
"בטח!" האישה עונה, "אתה נמצא ב41 מעלות, שתי דקות ורבע שעה שניות לצפון. 144 מעלות, ארבע דקות ותשע עשרה שניות למזרח. אתה בגובה 762 מט... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
מכירים את זה שבתחום הסיטקומים יש הרבה סדרות שמתאפיינות באיזושהי אי הבנה שנוצרת בתחילת הפרק בין הדמויות, וכל החלק הקומי של הפרק מתבסס למעשה על אי ההבנה הזו למרות שאתם תמיד שואלים את עצמכם, למה הוא/היא/הם פשוט לא שואלים ומבררים את אי ההבנה על ההתחלה? אין שום היגיון בזה! לרוב מדובר בסדרות קומדיה גרועות שמתנהלות לפי התבנית הלעוסה הזאת, שמיצתה את עצמה אי שם בשנות ה-90. חייבת להודות שלא נתקלתי בזה בספרים, אבל הנה, תמיד יש פעם ראשונה.
הסיפור עצמו מעניין ולמען האמת לא ציפיתי לתפנית שהגיעה כי אני לא ממש חסידה של לקרוא את תקציר הספר בכריכה, ואני אוהבת להיות מו... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני כמה שנים אובחנתי עם תסמונת אספרגר.
אני חושף את זה רק עכשיו, משום שמעולם אבל מעולם לא הרגשתי שאני כזה. הרגשתי שהאיבחון שעשיתי, שכל מה שאני זוכר ממנו זה שנדרשתי להתאים בין כל מני צורות למבנה שלהם, ועוד איזושהי מטלה לכתוב קטע כלשהו, שאלוהים יודע איך הדברים האלה בדיוק מגלים על אספרגר - שהאיבחון הזה הוא שקר אחד גדול, כי מבפנים בתוך תוכי לא הרגשתי שיש התאמה בין אדם אספרגרי לביני. אין לי בעיות בתיקשורת, ואני אפילו לא גאון, סתם ממוצע ואולי רק קצת יותר...
בעבר יצאתי מהארון כביסקסואל.
שתי היציאות הללו דורשות אומץ. אני יכול להגיד שהיום אני גם לא מזדהה עם הה... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מאוד אוהבת את הכתיבה ואת הספרים שלה. נראה שהיא לוקחת נושאים שנראים לה חשובים וכותבת עליהם תוך מחקר ושזירת עובדות.
גם בספר הזה היא לוקחת את נושא האספרגר והאוטיזם באופן כללי ומכניסה אותו לסיפור, אך לדעתי, אם מטרתה הייתה להכיר לקורא את התופעה או להעלות נושא זה למודעות, היא קצת חטאה למטרה.
ג'ייקוב, נער בן 18 עם תסמונת אספרגר, מכור לזירות פשע, מוצא עצמו מואשם ברצח. יחד עם אימו החד הורית ואחיו הצעיר(שרוב הזמן בוגר יותר ממנו) אנו חווים את הסערה המתחוללת וקוראים על חייהם גם טרם הסיטואציה אליה נקלעו.
בספר, מתוארת תסמונת אספרגר, כיצד היא באה לידי ביטוי ואי... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ג'ייקוב
קוראים לי ג'ייקוב, אני הגיבור של הספר הזה, אני בן שמונה עשרה, מומחה לזירות רצח ולעוד כמה תחומים שממש לא יעניינו אותכם, אבל אני אספר לכם עליהם בכל זאת. ככה זה כשיש לי תסמונת אספרגר, והמחברת של הספר קראה הרבה מאוד ספרים, והכניסה לי כמה שיותר מאפיינים בעייתיים שיסבכו את העלילה מאוחר יותר. אני אספר לכם את העלילה מנקודת המבט שלי, וגם אתרום תובנות על איך זה להיות אדם עם תסמונת אספרגר, למרות שאין לי שום יכולת להבין מה אתם כקוראים מבינים ומה לא. הראש שלי לא עובד בכיוון הזה בכלל.
תיאו
אני אחיו הקטן של ג'ייקוב, ואני מתוסכל מאוד. אמא שלנו מתייחסת רק אל... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
צובט את הלב, נוגע, מלמד, מרתק וגם ארוך מדי ודוחה במקומות מסויימים. התחלתי לקרוא כי נושא האספרגר וחוויות החריגות עניינו אותי (במקצועי אני עוסקת בחינוך מיוחד והכרתי אנשים עם אספרגר). עם התקדמות הקריאה הופתעתי לגלות (פיספסתי את הכריכה האחורית) שאני בעצם קוראת גם ספר מתח בלשי על פרשיית רצח, ז'אנר שבדר"כ לא מושך אותי, ושהספר גדוש בתיאורים זוועתיים של מקרי רצח. ממש לא ספל התה שלי, כמאמר הפתגם האנגלי. אך היה מאוחר מדי - נסחפתי בעלילה המותחת ושקעתי בקריאה מהנה ומרתקת של 600 עמודים. אני חייבת לציין שבשלב די מוקדם היה לי די ברור מה הולך לקרות בסוף, ולדעתי ניתן היה ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה!
הקריאה בו היא הנאה צרופה.
מי שמכיר חולי אספרגר, יוכל להזדהות עם כל מילה שבספר.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב מאד. מראה את החיים השונים של משפחה שמגדלת ילד מיוחד ושונה. אהבתי.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני חייבת לציין שהתחילה להימאס עלי קצת התבנית הקבועה של ג'ודי פיקו. משהו בסגנון של- בוא ניצור סיטואציה חברתית מורכבת, רצוי עם דילמה מוסרית מסובכת, נכניס לסיפור עורך דין נחמד, ונתבל בכמה שיותר קטעים הגותיים-פילוסופיים על החיים.
זה כבר מרגיש ממוחזר ונדוש.
זו הסיבה העיקרית לכך שניסיתי כבר כמה ספרים של הסופרת (מאז "שומרת אחותי" המעולה), ולא סיימתי אותם.
את חוקי הבית דווקא הצלחתי לגמור (לא בנשימה עצורה אלא עם הרבה הפסקות באמצע), והוא די נחמד. הסוף אפילו מצליח קצת קצת להפתיע.
אבל - וכאן מגיע האבל הגדול - מאוד הפריע לי שהתיאור של ג'ייקוב כסובל מתסמונת אספרגר ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
![אני =]](https://simania.co.il/images/users/5878.jpg "אני =]")
|
את הספר התחלתי לקרוא נטו לפי התקציר שלו, אני מחוברת מאוד לכל הנושא של אוטיזם ומאוד אוהבת זיהוי פלילי ואמרתי - ננסה.
בהתחלה נרתעתי ממנו קצת, הספר הוא מונולוגים ולי (באופן אישי) קצת קשה לקרוא מונולוגים, אבל החלטתי לתת לו הזדמנות בגלל התקציר!
מרוצה מכל רגע שנתתי הזדמנות, אחרי כמה עמודים של קריאה רציפה כבר לא שמתי לב למונולוגים והרגשתי שזה בכלל לא קיים, העלילה הדהימה אותי ופשוט לא הצלחתי להפסיק לקרוא, הייתי מרותקת, מסוקרנת ומופתעת...
הופתעתי מרמת הכתיבה של ג'ודי פיקו על הנושא, זה הרגיש כאילו הספר נכתב ע"י איזשהו פרופסור לאוטיזם. בתור אחת שמכירה את הנושא... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
האמת, לא מתתי על הספר וסיימתי כמעט בכוח, רק מפני שחיכיתי שאולי תבוא איזה הפתעה או תפנית.
בחרתי לקורא אותו בגלל שגיבור הוא נער עם אספרגר וגם לי יש בן עם אספרגר. התאכזבתי. דמויות קרטוניות ושטוחות. ג׳ייקוב, נער בן 18 הלוקה בתסמונת אספרגר הינו פשוט אוסף של סימטומים שנלקחו מספרות מקצועית, ואינו כלל וכלל נראה אנושי ואמיתי, אלא מוקצן ומצועצע. וכך גם שאר הדמויות - אחיו ואמו, וכל דמויות המשנה- כל אחד יש לו ״תפקיד״ והם חד גוניים, סטריאוטיפיים וריקים מתוכן.
העלילה עצמה בנאלית ולא מעניינת, די מצוצה מהאצבע.
סיימתי בתחושה של החמצה. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
לפני שנה וחצי, בעודי חיילת קצת מעל חצי שנה בצבא התקבלתי לצאת למשלחת 'תגלית'. למי שלא מכיר - משלחות 'תגלית' הינן משלחות שמביאות יהודים מחו"ל מכלל המדינות לארץ לטיול בן עשרה ימים שממש מכסה את רוב הארץ מהצפון ועד לערבה תוך כדי לימוד על הארץ, על הצבא, על היהדות וזאת על מנת ליצור זיקה לארץ ישראל וללמד את היהודים שגרים בגולה קצת יותר על מה שהולך לנו כאן וכמובן שאת המשלחת הזו מלווים חיילים נבחרים (ולעיתים אף סטודנטים). אז כפי שאמרתי למזלי עברתי את המיונים והמבחנים הן באנגלית והן על ידיעת הארץ והיהדות והתקבלתי ללוות משלחת שמגיע מארה"ב.
לאחר חודש שגיליתי שהת... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר זה היווה תזכורת עבורי, לכך מדוע כ"כ אהבתי את הספר "שומרת אחותי" של אותה הסופרת. כל פרק בספר מורכב מכמה נקודות מבט על המתרחש, ותוך כדי הצגת נקודות המבט של הדמיויות בגוף ראשון, נשפך עוד קצת אור על תעלומת הרצח(?) שנמצאת במרכז הספר. ההתפתחויות מהירות והספר מרתק לגמריי. למען האמת, מזמן לא קראתי ספר כ"כ קולח ומותח, ויחד עם זאת- לא שטחי; קיים עומק בעלילה והסופרת מעבירה לקורא מידע מעניין אודות תסמונת אספרגר- בה לוקה הדמות הראשית- ג'ייקוב בן ה-18. המידע עובדתי בחלקו, אך לא יבש או משמעם ופיקו מצליחה ליצור אצל הקורא הזדהות עם נער שהוא עצמו לא מסוגל לחוש הזדהות.
הס... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הנושא הפעם הוא תיסמונת אספרגר, אחד המרכיבים בספקטרום האוטיזם.
במשפחה חד הורית אם ובנה תיאו מתמודדים עם הבן/ אח ג'קוב הלוקה באספרגר. והתמודדות היא יום יומית ודינמית.
ג'קוב ניחן במישכל גבוה, ידע אנציקלופדיסטי עצום ונטיה ל"אירגון יתר".
כל חריגה או היתקלות בתמרור מיוחד ( כמו צבע כתום בסביבה או בבגד של אחר), מוציאה אותו משיווי משקל.
החצי הראשון של הספר מכניס אותנו בצורה טובה ונכונה למשפחה ועולמה על מרכיביה: האם, תיאו וג'קוב. המשברים, הדריכות והערנות לתגובותיו של ג'קוב והסביבה ( שחלק ממנה רואים בו מפגר).
החלק השני מנסה ליצור סיפור בלשי משפטי שבו מעורבת המ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ראשית חשוב שתדעו ג'ודי פיקו היא בהחלט אחת מהסופרות היותר אהובות עלי, אז מה קרה לי בספר הזה שפשוט לא הצלחתי לקרוא אותו? אין ספק שהנושא שהיא בחרה לכתוב עליו במקרה הזה הוא נושא טוב, אפילו מעולה, בדרך כלל הסופים שלה ממש לא צפויים ופה ניחשתי את הסוף ממש בהתחלה, אני יודעת כי באיזה שהוא שלב פשוט דילגתי לסוף, שזה עוד דבר שכדאי שתדעו כלל של "יהרג ואל יעבור" מבחינתי. אז כן חסר בו משהו בספר הזה, איזה שהוא נקודת מתח, כזה שלא נותן להניח אותו מהיד. וחבל.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצוין!!
האמת היא שזה הספר הראשון שקראתי של פיקו. לא כ"כ ידעתי למה לצפות, כי הרבה אנשים אומרים על פיקו שהיא סוג של סופרת מיינסטרים, שמנסה למצוא מיתר רגיש ולפרוט עליו, והגישה הזו לא תמיד עובדת.
כבר מהעמודים הראשונים של הספר הבנתי שיש פה משהו מיוחד ומרתק. את הספר לא יכולתי להניח מידיי, וכל רגע שהייתי צריך לעשות משהו אחר - חשבתי על כמה שבא לי להמשיך לקרוא את הספר. אפילו כמעט לא הלכתי לבקר את סבתי ביום העצמאות (אחרי שלא ראיתי אותה כבר די הרבה זמן...), בגלל שהתחשק לי לשכב במיטה ביום החורפי והקר שהיה ולהמשיך לקרוא את הספר המרתק הזה.
כ"כ נדהמתי מהספר, שאפיל... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תענוג של ספר!
חברות היו אצלי בשבת שעברה, והתחלתי לקרוא בשלב כלשהו - וזה פשוט גרם לכך שהזנחתי אותן בצורה די מחפירה ;)
באמת שנהניתי מהספר, מהתיאורים של ג'ייקוב בתור נער עם תסמונת אספרגר, ומנסיון של פענוח התעלומה ללא הצלחה.
הרבה זמן לא יצא לי לקרוא ספר מתח שלא צפיתי את הסוף שלו בשלב כלשהו באמצע הספר, והיה כיף להיות מופתעת.
מומלץ!
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מייגע. נכון השסופרת עושה מחקרים לפני כתיבת הספרים שלה, אך המבנה של הספרים חוזר על עצמו.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בדרך כלל אני לא נוהגת לקרוא ספרים של ג'ודי פיקו. קראתי את שומרת אחותי וכאן זה הספיק לי.
אבל, ופה מגיע אבל די גדול ומשמח, הגעתי אל הספר הזה.
הסיפור האמת די נחמד. הדרכתי בקייטנה, למדתי על אספרגר ואוטיזם, עבדתי עם ילדים חולים ואז פתאום הספר הזה קרץ לי מהצד בחנות. בהתחלה אמרתי 'לא, רוני, אל תעשי את זה לעצמך, לא היא שוב.' אבל בסוף נכנעתי. ומה לומר? אני שמחה שנכנעתי.
אומנם הספר די ארוך, אולי לפעמים גם קצת יותר מדי ארוך, והסוף די צפוי אבל כל הדרך עד הסוף פשוט מדהימה.
גם אחרי חודש וחצי של לימודים על אספרגר עדיין הספר הזה לימד אותי יותר מכל הזמן הזה.
הספר נותן הצצה לח... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה, נותן אפשרות מיוחדת להציץ לעולמם של ילדים המאובחנים עם בעיית אספרגר, הספר כתוב מנקודת מבטם של כל הסובבים את הילד, האם, אח, והילד כמובן. נהנתי מכל רגע... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מדהים. ג'ודי פיקו מצליחה בכל פעם מחדש
לגעת בנקודות הכי רגישות של כולנו ולתאר הכל
בדיוק בצורה שהוא באמת.
כל הזמן אני חושבת שהיא לא תצליח ליצור משהו יותר
טוב מהספר הקודם שלה שקרתי והיא תמיד מצליחה לשמור
על הרמה.
אין מה להגיד, היא הרוויחה בכבוד מקום גבוה ברשימת הסופרים האהובים ביותר עליי.
אם אהבתם ספרים קודמים שלה- תקראו ולא תתאכזבו!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אני מניחה שרובנו הם מאלה שצוחקים/ לועגים על השונה, שמתרחקים ממנו,מעדיפים להתעלם, מפחדים ל"הידבק", להראות בחברתו.
מעטים הם אלה שהתקרבו, שנתנו להם להתקרב.
ג'ייקוב, גיבור הספר, הוא נער המאובחן כבעל תסמונת אספרגר ודרכו לומדים איך החברה מתייחסת אליו והוא אליה, כמה כאב, תסכול ואכזבות חווה הנער במשך 18 שנות חייו.
השיא מגיע לאחר אישום ברצח והתמודדות בבית משפט, מול שופט, תובעת ומושבעים שגם הם לא מכירים לא אותו ולא את התסמונת.
אמו,שתמיד לצידו, גם לאורך המשפט, ראויה להערכה והערצה על ההתמודדות איתו, לאורך השנים לא ויתרה ועשתה מעל מעבר.
אחיו הצעיר שלעיתים התביי... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מי שאין לו יותר מידי זמן פנוי- שיוותר.
ספר טוב, אין ספק בכלל. עלילה מעולה, החצי הראשון נקרא בקלילות ואז מגיעים לשלב שפשוט תקועים באמצע.
מתחילים לדלג קצת ושום דבר לא מעניין מלבד להגיע לעמוד האחרון ולגלות איך הכול נגמר.
אז בסופו של דבר, היה שווה לעבור 100 עמודים גרועים כדי לגלות את הסוף הספק מפתיע ספק ידוע מראש.
אם הייתי יכולה להדפיס מחדש ולמחוק את כל המידע המיותר- הספר היה מקבל 10 מתוך 10.
מי שמחפש ספר קליל, זה לא הכוון. מי שבראש לסיפור מורכב עם הארות לגבי מהי משפחה- קריאה מהנה!
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה.
ג'ודי פיקו עושה את זה שוב.
ג'ייקוב הוא בחור צעיר, תלמיד תיכון בן 18, גאון, ובעל תסמונת אספרגר.
הוא חי עם אמו ואחיו הצעיר, ומתעניין מאד בזיהוי פלילי.
ארוע פשע המתרחש בעיירה מערב את ג'ייקוב ומשפחתו ומטלטל את חייהם בצורה קיצונית.
הספר מסופר בפרקים, פרקים, כשכל פרק מסופר מעיני דמות אחרת מכוכבי הספר - ג'ייקוב, אמו, אחיו, מפקד המשטרה, ועוד - וחוזר חלילה
... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסוף לא הפיל אותי מהרגליים, אבל כשחושבים על זה, בספרים שלה היא אף פעם לא נותנת מספיק מקום לעלילה כדי שאתן חשיבות לתעלומה.. האופי של הדמויות תמיד חונקות הכל עד אפס מקום.
שמעתי מישהו אומר פעם שכמו אצל ניקולאס ספארקס, כל הספרים שלה הם אחרי הכל, דומים להחריד. זהו הספר השלישי שלה שאני קוראת ואין לי מה להגיד חוץ מלהסכים.
קווי העלילה לדוגמא עם שומרת אחותי נורא חופפים.
כמובן, יש את המקופחים (תיאו- ג'סי ואנה), יש את מרכז צומת הלב (ג'ייקוב- קייט) את האמא שמקדישה את עצמה כלפי מטרה אחת- לרפא את הבן שלה.
תהיתי לעצמי מה היא ניסתה להעביר, את מי אנחנו "אמורים" לאהוב בס... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ממליצה על הספר בחום רב!
הספר מספר על ג'ייקוב האנט, נער בעל תסמונת אספרגר,שבדומה ללקויי אספרגר אובססבי למשהו ובמקרה שלו - זיהוי פללי.
וכשמדריכת הכישוריים החברתיים שלו,ג'סי, נרצחת, הוא החשוד ברצח!( וכמובן שבספר של ג'ודי פיקו, יש דיון בבית משפט!)
אני אישית מאד הופתעתי מהסוף! ואם אתם סקרנים לדעת מה קורה האם ג'ייקוב אכן רצח או לא רצח? אז תקראו את הספר ותיווכחו לדעת!
קריאה מהנה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה אפשר להגיד על פיקו שעוד לא נאמר?
היא בין הסופרים היחידים שמסגלים להביא נושא כל כך מיוחד את חזית הבמה ולתת לו להציג את עצמו בצורה הכי טובה. זה לא משנה אם מדובר על המתת חסד, על ילד מיוחד שחי בחברה רגילה או על ילד רגיל שחי בחברה מתנכרת.
אהבתי זו מילה מגמדת לעומת האהבה שאני חשה כלפי הספר המקסים הזה שניסה, ולדעתי גם הצליח, להוכיח לנו מה קורה בראשם של ילדים מיוחדים. אומנם הגיבור הוא ילד בעל אספרגר והוא מתפקד כמעט מושלם, אך הדבר יכול להיות משותף לכל הילדים שמאובחנים כמפגרים.
נראה לי שמה שפיקו התכוונה שנבין מהספר האחרון הוא, סובלנות, קבלו את השונה גם אם הו... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתיבתה של ג'ודי טובה כתמיד אם כי הרגשתי כי בספר הנוכחי היא מעט דהתה,אינני יודעת אם הדבר נכון או שאולי ההשתפשפות הרבה שלי בספריה גרמה להתרגשות שלי מכתיבתה להתחספס מעט.
תהיתי מה רצונה של המחברת להעביר בספר,אולי שהקורא יגיע להבנה על מצבה של משפחה המטופלת בחולה אוטיזם,אולי להאיר על מצבו של חולה האספרגר,ואלי בכלל להסביר שאין להתייחס בצורה מזלזלת אל הנכים.
בכל משך הספר הרגשתי ברצונה של הסופרת לגרום אמפתיה לחולה האספרגר-ג'ייקוב,בעוד הוא איננו מסוגל לחוש ולגלות אותה כלפי אחרים,חולה האספרגר איננו מסוגל להבין את המניעים הרגשיים של האנשים בעולם,הוא חי ב... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"I shoot the sheriff"
במשך 18 שנות חייו של ג'ייקוב הוא רצה רק להרגיש שייך ,
בתור נער מתבגר כשאובחן כחולה אספגר זה לא פשוט כלל .
ג'ייקוב חי בעולם משל עצמו עם שגרה יומית קבועה , אמא שלו אמה חיה למענו , ואחיו תיאו מרגיש בלתי נראה .
העלילה של הספר מתארת את צורת החיים של ג'ייקוב ונותנת לקרוא להרגיש מה זה להיות חלק מהעולם שלו,
עולם שבו לכל יום יש צבע מסוים למאכלים ולבגדים.
עולם שאין בו מקום לשינוי.
עולם שבכל רגע נותן ג'ייקוב מרגיש כנטע זר
הספר כתוב ממספר נקודות מבט , אני התחברתי בעיקר לאחים ,
העלילה מעניינית , וגורמת לקורא לחשוב ולדמיין .
הסוף אומנם צפוי במקצת אב... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעניין חמוד והנושא די מרתק, רק חבל שהסוף לא ברור כל כך ונותן לנו לקבוע מה בעצם קרה. אני די בטוחה בהשערתי אך זה לפי מיטב הבנתי ולא לפי שכתוב בספר.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
