ביקורות ספרים על הספר מחול העקרבים

אחרי "מחול העקרבים" של שפרה הורן, החלטתי שאני לוקחת פסק זמן מכתיבת סקירות. למה ? כי אני מאוד רוצה לחוות קריאה משוחררת, לא ביקורתית, כזו שהיא מן הסוג של זרם התודעה, מבלי ליעד מראש את החוויה לכדי מציאת איזה שהוא פאנץ'-ליין, או לחפש את ה"יש", וה"אין", ולמצוא הדגשים ראויים לכל אחד מהגיבורים, ככה לקרוא באופן לגמרי חופשי, לחוות ולהניח בלי סיכומים. כי כשאנחנו מסכמים או פורשים את הכתיבה היא מיד דורשת הגדרות, שייכות, משמעות, ואני רוצה בתקופה הקרובה לחוות קריאה כ-פשוטה! וזו כנראה תהיה חוויה אחרת. אז הנה הצהרתי בפניכם שאני לוקחות חופשה ללא תשלום ויוצאת לדרך, אפילו בל... המשך לקרוא

אירית פריד

ספר מקסים מפרי עטה של סופרת אהובה עלי. ספר מעט שונה מספריה הקודמים אך ירושלים ונופי ילדותה אינם משתנים, ותמיד כייף לחזור אליהם ובעיקר כשהוא כתוב בידי אומנית המלים שיודעת לפרוט על מיתרי הלב והרגש. הספר הזה הינו מיוחד מכמה טעמים - לראשונה כותבת בגוף ראשון זכר שזה מיוחד ונכנסת לעורו של אוריון ילד יתום מאב שנפל במלחמת ששת הימים ואם שנישאת באיזשהו שלב ועוזבת את הארץ לאוסטרליה ומשאירה אותו עם סבתו-אם אביו. אשה מיוחדת במינה, חריגה בנוף הירושלמי ומגדלת אותו באהבה ובחמלה. אוריון הגיבור אוהב ספרים, וכדי לנצור את זכרת סבתו שהיתה עדה לשריפת הספרים ע"י הנאצ... המשך לקרוא

יפה

חומרי הגלם של הספר מבטיחים רבות - אהבה, מוות, התחשבנות עם העבר עיוורון כלפי ההווה ועתיד פתוח. יחסי יהודים-גרמנים מהווים כר פורה לסיפורים, מסרים ולקחים. על כריכת הספר כתוב כי שפרה הורן בוראת מעין אנדרטה לשתי ישישות פליטות שואה שגרו במוסך ברחוב בירושלים וסבלו מהתנכלויות ילדי השכונה. הסיפור שבראה הורן מצליח לעניין, במיוחד בחלקו השני של הספר, כאשר לקורא מתחוור כי העלילה הרדודה ומרובת הקלישאות אכן תתקדם לקראת סוף כלשהו. אני מודה שהסתקרנתי לקרוא מה עוד תעולל המחברת לברואיה, בעלילה שאינה מצליחה לגרות יותר מדי את המחשבה. יש גם יוצאים מן הכלל כמובן כגון ... המשך לקרוא

דן סתיו

ספר יוצא דופן באיכותו. סיפורו של אוריון הרמן. שפרה הורן התעלתה על עצמה וכתבה בלשון גבר ספר נוגע ללב שכולו תאווה לנשים ולספרים. תיאורי הטבע שלה הם מהטובים שקראתי בחיי ומומלץ מאד שלא לדלג עליהם אהבתי מאד והמלצתי לכל חברי.... המשך לקרוא

ברבר

- אין ספק שהיא יודעת לכתוב, אבל לי אין סבלנות לרומן הזה (מירה ז.) - רומן. הפרק הראשון יפה מאוד! (מירה ונחום ז.) ... המשך לקרוא

ספריית מגדלים

כל כך ציפיתי לקרוא את הספר אבל די התאכזבתי . ספר מוזר בכתיבה שלו.... המשך לקרוא

jewel

יש רגעים מזוככים, בהם לפתע צומחת הארה. מכירים את המשפטים הסתומים המופיעים מפעם לפעם בעמודי הפתיחה של ספרים? "יש כמה דברים שאדם זוכר אף כי יתכן שמעולם לא קרו..." זה הציטוט שמניחה שפרה הורן בעמוד הראשון של ספרה והוא מתאר במין דיוק לא מוסבר את ההרגשה בזמן הקריאה של הספר. מן חמימות, משפחתית, נוסטלגית, מסקרנת, עוטפת ,מרחמת... ספר אדיר שכבר מהעמוד העשרים אתה לא רוצה שייגמר ממליץ מאד ואי אפשר בלי מילה לשרוטי השואה - שגם בראשם חלפה לפחות פעם אחת המחשבה לקעקע מספר על הזרוע... רוצו לקרוא... המשך לקרוא

עופר

אני מעריצה של הורן. זה התחיל בחוויה יפנית, עבר לארבע אימהות שזכה אצלי לספר הטוב ביותר בכל הזמנים וקינח ביפה בנשים. כולם היו בעיני חוויה צרופה. כשקינתי את הספר הזה יחד עם עוד 5 נוספים שמרתי אותו לסוף. מעיין פרס לאחרי קריאה של ספר רע במיוחד, או לאירוע מיוחד. זה הרמה של החשיבות שהספר הזה היווה עבורי. כנראה שכגודל הצפייה... צר לי אבל זה לא היה מבין המוצלחים. הסיפור בעיני לא היה רקום היטב והיה נסיון לאנוס אלמנטים. הדבר היחדי שזהיתי מהסופרת האהובה שלי היה שזירת המילים כפרחים. את זה אי אפשר לקחת ממנה. היא אומנית בעיני. מצפה ליצירה הבאה שלה... המשך לקרוא

גשם משמים

עד היום קראתי בשקיקה את ספריה של שפרה הורן. חטפתי את הספר ממדף הספריה בלי היסוס וטסתי הביתה. ויסלחו לי על השימוש בקלישאה - כגודל הציפיה.... אני בשנים האחרונות החלטתי שלא חובה לסיים ספרים אם אין ערך מוסף לקריאה.... המשך לקרוא

Tamar

"אדם יכול לסבול הכול," אמר לי פעם איש חכם אחד, ובתנאי שיכתוב על כך ספר." על כן הנה אני כותב, גם כדי שלא אשכח. אני מנסה לשחזר בכתובים את הסיפורים שלנו – שלי ושלהן, הסבוכים זה בזה בקשר גורדי, שרק אבחת חרב תצליח לנתקו. לעיתים אני חש אשמה על שאני פולש בכתובים אל זיכרונותיהן החבויים, ועלי להיאחז באמתלה הישנה: לזיכרון אין קיום אלא אם נחקק בספרות עמוק בבשר הזרוע, נשמר כאפר בצנצנות שקופות או נכתב בדיו שחורה על גבי דפי ספר." במילים אלה פותחת שפרה הורן את ספרה, מחול העקרבים. ספר שמתמודד בעדינות זהירה כעקרבים הנשמרים על נפשם, עם דילמות מהותיות בהיסטוריה האנושית.... המשך לקרוא

תודA

ספר טוב אבל לא יותר מזה לדעתי. המספר, אדם בן 40+, יליד 67 שנולד לאחר מלחמת ששת הימים ויתום מאב שנפל במלחמה לפני הולדתו. הוא מספר את סיפור חייו בראייה לאחור, כשכל הזמן נמצאת השואה ברקע, ה"דודה" ניצולת השואה שטיפלה בו וגידלה אותו ולה יש לו קשר מיוחד כל חייו. גם העימות הערבי ישראלי והמלחמות נמצאות ברקע של המספר והספר למרות שלא מוזכרות באופן מפורש רוב הזמן. אפשר לומר שזהו סיפור ישראלי במובן מסויים לא ממש התחברתי לסיפור. ... המשך לקרוא

אבי

ספר מעולה! הטוב ביותר בין ספריה! שפרה הורן אכן משתבחת עם הזמן. פשוט ספר איכותי - העלילה פחות חשובה התענוג הוא בתיאורים ובשפה המשובחת באמת!... המשך לקרוא

Hope

ספר מעולה מרגש ומפתיע!!... המשך לקרוא

כרמה

כגודל הציפיה כך גודל האכזבה. שפרה הורן היא סופרת טובה בעיני, אבל מסיפרה האחרון ממש לא הצלחתי להתרשם. יש בו כמה רעיונות יפים, אבל חוץ מזה הוא יותר מידי: יותר מידי רגשני, יותר מידי דרמתי, יותר מידי תיאורי. הרגיש לי דביק ומוגזם, ומשלב מסויים מצאתי את עצמי קוראת אותו בדילוגים רק כדי להגיע לסופו - לא מפני שהתעניינתי מה קורה, אלא מהסיבה (הטיפשית אולי) שמדובר בשפרה הורן, ועל כן אי אפשר לזנוח אותו באמצע.... המשך לקרוא

ציפי

לגבי הספר הזה, אני חצויה לגמרי. המילים הצליחו לגרום לי צמרמורת, דמעות של געגוע ועצב, קרקור של צחוק (כמו שרה התוכי) כמיהה ורחמים, כעס על האם הלא משולמת (האם יש כזו?) וחיוך מאופק (כמו יוהאנה הסבתא המופלאה שמתוארת בסיפור). "חדרי הצטנע בין המטבח לשירותים, ואמא שלי לנה בחדר ההסבה שחבר למרפסת. תאנה, שהיתה לדבריה עתיקה יותר מהבית ואפילו מהשכונה "בת מאה לפחות" הצלה על המרפסת וגימדה בגודלה את כל העצים שסביבה, ובהם הרימון, שבלילות סוף הקיץ הייתי שומע את פירותיו חורקים ומתבקעים ובבקרים היו הפירות מחייכים אליי באלף שיניים בוהקות"... אז כשמילים מצליחות לגרום לתח... המשך לקרוא

ליאת

איזה תענוג. כל-כך חיכיתי לספר חדש של שפרה הורן - והיה שווה לחכות. אהבתי כל-כך את בחירתה של הורן לספר את הסיפור מפיו של גבר דווקא, המדבר אל אהובתו. בחירה זו איננה נפוצה בספרות הנשים בדר"כ - ונתנה לספר "טוויסט" מרתק. אהבתי את אחד המוטיבים המרכזיים בספר - האהבה לספרים והצורך לשמרם, ואת הרעיון הגאוני של סיפרייה ניידת, במה שהיה פעם אוטו גלידה. גם אני אינני יכולה לשאת את הרעיון של ספרים שרופים, וכן, סליחה על הקלישאה - היכן ששורפים ספרים ישרפו גם אנשים. "הספרים השרופים" פותחים לקורא צוהר לנושא השואה בו בחרה הורן לטפל מזווית אחרת - הצד של הגרמנים. נושא מורכב ורג... המשך לקרוא

מתוקה

ספר מעניין מאד, מרגש ... ממש נהניתי ... עצוב לפעמים, שמח לפעמים ... כמו החיים ... ... המשך לקרוא

תושיק

ספר קסום, אחד כזה שנעים לגעת בו ולקרוא בו, כתוב ביד אמן אמתית. כל מה שיאמר לא יהיה בו די בכדי להסביר את היקף ועומק הספר. סיפורו של ילד הגדל כיתום מאב שנפל מלחמת ששת הימים. הדמות המרכזית בחייו הינו אם אביו- סבתו, המגדלת אותו לדרכי העולם על פי השקפתה שמעולם לא הועברה בצורה סדורה, והיא כולה רמזים הנלמדים לעומקם עד העמוד האחרון של הספר. על רקע נופי השכונות הוותיקות של ירושליים, מתוך דפי הספר ניתן להריח את שרף העצים ולחוש את רוח החורף בטרם השלג הראשון. מומלץ מאד, אפילו חובה.. ... המשך לקרוא

ש. בן-אריה

"את ישנה לצדי, מתנשמת ברכות, ואני מאזין לחלומותייך, מתבונן בגלגלי העיניים הרוחשים תחת עפעפיים שקופים. שדייך הולמים את אימומי כפות ידי, ירכך חובקת את בטני. אני למד אותך. אצבע אצבע, שערה שערה, פלח פלח. נקבוביות העור, גומת אבעבועת רוח המתחפרת ברקה השמאלית, פלומת האפרסק הזהובה על הירכיים, אגל הזיעה על השפה העליונה, הפה הפעור, נים רוק דקיק. עורך רוטט תחת מבטי ואת פוקחת עיניים, מפרידה בין אצבעותיי, נושקת לכל אחת מהן בנפרד, מאחה ברוקך פצעים, מורחת צרי ותופרת, בחוטי משי סמויים מן העין, את צלקות נפשי." חיכיתי המון לספר חדש של שפרה הורן. אכשהו לא משנה מה, המילים של... המשך לקרוא

רונית

ספר מרגש, חוויתי ומעורר מחשבה. אני מתלבט אם לספר את העלילה כי עצם הקריאה והגילוי המשותף ( שלי ושל גיבור הסיפור), הוא המרכיב החזק והמרגש וחבל לקלקל. עם זה הסיפור מעורר מחשבה , מיהו הרע? האם תמיד הוא רע? האם וכיצד לסלוח לאדם שהיה חלק מהמנגנון הנאצי? גם אם הוא חזר בתשובה בלב מלאה? ובכלל ,מהי חזרה מלאה מול אם שנוטשת את בנה ואינה מהשואה? האם מותר לשפוט אותה? כל השאלות האלו ואחרות מוגשות בסיפור מלא , כתוב יפה וממגנט.בעצם הוא סיפור הישראליות,זכרונותינו הקולקטיבים והשואה. איני מתעלם מאספקטים ישראלים אחרים ואוכלוסיות ישראליות אחרות, אולם הבמה בספר זה היא הי... המשך לקרוא

אורי רעננה