ביקורות ספרים על הספר רגע - מבחר שירים

בניסיון לרכוב על הגל התל אביבי ששוטף בהתלהבות את המשוררת הפולנייה כלת הנובל, נטלתי על עצמי לקרוא את אחד מספרי השירה שלה. שבועיים במחיצת הספר הזה הביאו אותי למסקנה שהיא לא יותר מגימיק שהתל אביבים כל כך אוהבים לאמץ לחודשיים שלושה, ולזרוק כמו עוד מועמד במפלגת העבודה. השירים של שימבורסקה, חלקם קצרים ואחרים ארוכים כאורך המסע מאתיופיה לארץ, כאילו מודעים לעצמם, טבולים באירוניה מרירה דקה . כבר לאחר שיר או שניים הטריק מעייף, ומתגלה כילדותי עם אפקט של התפרצות זעם של נער בר מצווה. קחו למשל את השיר "כף יד" : "עשרים ושבע עצמות, שלשים וחמשה שרירים, קרוב לאלפיים ... המשך לקרוא

אודי

... ביקורת סיפרותית / זה שאין לנקוב בשמו זה ה'ויסלבה שימבורסקה' הראשון שיוצא לי לקרוא. הו כן, אתם בהחלט מוזמנים לבוא ולהרוג אותי, על המקום. או לכל הפחות - להגיד 'נו, נו, נו' ולהפנות לכיווני אצבע מאשימה ועד שלא הייתי קורא ספר - לפחות אחד - שלה, הייתם יכולים לעשות עליי חרם ב'סימניה'. אבל זה עדיין לא ישנה את עצם העובדה שזה ה'ויסלבה שימבורסקה' הראשון שלי, ומה לעשות. אבל, כמו שהולך המשפט המפורסם ההוא - עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. ואת הגלגל, כידוע, לא ניתן להחזיר לאחור. ומה שהיה, היה. כך או כך, פיניתי לי איזה רגע - אולי שניים - וישבתי לקרוא משהו מסוג שלא ק... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

***** רגע. חכו. המתינו שניה. הביטו סביב. אולי יתמזל מזלכם, ולרגע קט תבחינו במה שחבוי מאחורי הפסאדה הקדמית, מאחזת העיניים, של כל דבר. של עלים מרחפים ושל פגישת אוהבים בתחנת הרכבת. של חיפושית מתה על האדמה, זרועותיה מקופלות בקפידה. של צחוק של פעוט, כזה שכל כך קל רק לאמץ אל החזה ולא לחשוב על דבר. צריך להתאמץ, נכון. לא להסתפק במועט שמאפשרות לנו העיניים בלבד. לראות גם עם הלב, ועם המוח והרגליים והקיבה ושערות הידיים. לשים לב. להביט פנימה. מעבר ל"הנה אני. אני רוצה לאכול. אני מרגיש לבד. חם לי." כי יש שם המון, מאחור. יותר מדי אפילו. ומה שיש שם עלול להכביד על כל אחד. ... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

את ספר השירים הזה של ויסלבה סיימתי לפני חודש, ועדיין קשה לי לכתוב עליו משהו מסודר ומובנה. ארבעים וארבעה שירים בספרון זה, כל אחד הוא יחידה עצמאית אוטונומית, סיפור תמציתי עגול וסופי. כל שיר מספר על התרחשות, מאורע או מעמד, חפץ או אדם, רגש או תחושה. כל סצנה תמיד מתוארת מנקודת מבט ייחודית ומקורית, תמיד בלתי שגרתית. הכתיבה מתובלת באירוניה ובחמלה, בשנינות ובהרבה מאוד אמפתיה אמיתית לחולשה ולמצב האנושי. לספר השירים הזה בחרו את השם של השיר 'רגע'. השיר הזה, ולא רק הוא (גם השיר 'לפני המסע'), מתמקד בתחושה של הרגע, של ההווה. מי הוא זה שיכול לומר שהצליח לתאר נאמנה את הה... המשך לקרוא

יוֹסֵף

גם למי שמכיר את כתיבתה, ה"רגע" הזה הוא נדיר. מכיוון שכל אחד ואחד מהשירים יפיפה ומעורר חיוך, געגוע, תהייה, שינוי נקודת מבט. השניים האהובים עלי מכולם הם "אהבה מאושרת" שנפתח בנימה מעט מזלזלת ואכולת קנאה בארוע הנדיר- אהבה מאושרת ומסתיים בחמלה על אלה שמאמינים שלא ניתן למצוא כזו. אמונה זו אמנם תקל עליהם לחיות אבל גם למות! השני הוא "יש המממשים" המתאר את אלה שחיים ביעילות וחושבים רק עד לגבול שעלול להכניס את הספק לחייהם. בסופו היא משתפת אותנו שלעיתים מוצאת את עצמה מקנאה בהם אך למרבה המזל, קנאה זו חולפת. ... המשך לקרוא

שושו

בדרך כלל אני לא קוראת שירה. וזה למרות שאני מעריצה אנשים המסוגלים לתמצת חוויות במעט מלים, ולאפשר לאחרים לראות תמונות ואפילו לשמוע מוסיקה, בזכות מילותיהם. אני חושבת שהסיבה לחוסר חיבתי לשירה נוגעת למטפורות של משוררים, להרגשה שלי שהם מתיימרים או בלתי מובנים. הביקורת מעוררת ההשראה של בן קליין לספר הזה גרמה לי לקנות אותו (חדש! לא מצאתי משומש...) לקרוא אותו ולהתפעל ממנו עמוקות: אין פה כלום ממה שלא אהבתי בשירה, הכל נוצץ ונקי, הדימויים ברורים, ועולמנו מוצג בו כמו בסיפור ארוך. גישתה של שימבורסקה היא ספקנית ואירונית, עם אהבה עמוקה לאדם וחי. היא שואלת שאלות כמו... המשך לקרוא

yaelhar

"גרטה גרבו של שירת העולם" - זו לשון ההכרזה שבה זיכה אותנו היומון האיטלקי לה רפובליקה. כך פותח את אחרית הדבר סטניסלב בארנצ'ק ומוסיף ומלמד אותנו שויסלבה היא אולי המשוררת שכתבה הכי מעט שירים מכל משורר שאי פעם זכה בנובל, היא המעיטה בכתיבה מתוך איזשהו שיקול דעת - אבל כל שיר שלה מגלה עולם שאנו מצויים בו ולא תמיד שמים לב אליו, כל שיר שלה נוגע במהותי לתקופת חיינו וכל שיר חושף בפני הקורא את עומק המחשבה הבלתי מתפשר שלה. שלושה שירים מעוררים שמבליטים את עומק המחשבה של ויסלבה שימבורסקה. האהבה הראשונה האהבה הראשונה, אומרים, חשובה מכולן. אכן ארוע רומנטי עד מא... המשך לקרוא

Mr. Vertigo

הספר הזה הוא עוד אחד מה"רגעים" האלה שבהם אתה מסתנכרן עם היקום. באתי לקנות אסופה של דוד אבידן במטרה להרחיב את רפרטואר השירה (הדי עלוב, שלא לומר דוחה) שנמצא בתודעתי. אי אפשר לפתח נפש פואטית משהו על בוקובסקי, כמו שאי אפשר לחיות בריא על מקדונלדס. המוכר הציע את הספר הזה. בגלל שיומיים אחרי זה היה ערב שירה של שימבורסקה באחד המקומות המפוקפקים בב"שCITY, חשבתי שזה יהיה נאה להגיע מוכן. ונאה אכן היה. השירה של שימבורסקה יכולה להמס את ליבו של האדם היותר אנליטי שקיים. לא חשבתי שאני אוכל להתחבר לשירה "כזאת" טרם לכן. אבל החיבור היה מיידי וטבעי. שימבורסקה עוסקת במגוון ... המשך לקרוא

Solipsism