ביקורות ספרים על הספר חיי נישואים (מהדורה מחודשת)

ספר מדהים. הפנינה של כל ספרי הפרוזה שקראתי בזמן האחרון. אך סיימתי את כל כתביו של פוגל, והנה בא לי עוד. ספר זה שונה משאר ספריו של פוגל. האחרים יכולים להצטייר ככבדים ועמוסים בעברית עתיקה ויפה, ששזורה רק בנוף יפה ותיאורים יפים נטולי בשר, אך 'חיי נישואים' כולל את כל המעלות גם יחד. מעבר לכתיבה משובחת שבאמת כלכך כלכך יפה, התוכן העלילתי בין הטובים שקראתי. הגיוני למדי שזאת תחושה אישית שלי, עם הרגש הקיצוני-מזוכיסטי, הנגיעה במקומות כואבים, דמויות ותחושות כנות ויפות עד המון כאב, הספר הזה היה לי חוויה. יתכן ותמצאו בו קושי גדול, קושי נפשי ועיוני כאחד, אבל אי... המשך לקרוא

oziko

מוכרחים לדבר על תיאה. וכדי לדבר על תיאה מוכרחים לציין ספויילרים. בכלל, כשאני חושב על זה כל סוגת הביקורת היא סוגה מצחיקה. לבקר את הספר בלי לדבר על הספר. לדבר מסביב. לפעמים כל הדיבור מסביב הזה הגיוני, בעיקר כשמדובר בספר שיצא לפני שבועיים, אבל כשמדברים על קלאסיקות כל האירוע הופך לקצת מגוחך. אם אתם מתלבטים לגבי קריאת "חיי הנישואים" מאת דוד פוגל – כל שאני יכול להגיד לכם בלי לדבר על הדבר עצמו הוא שזה ספר טוב, העברית שלו בת מאה ובכל זאת מרהיבה ונהירה באופן מוזר, ושהוא דורש סבלנות. אם אתם רוצים לשמוע עוד יש כאן ביקורות אחרות, מצויינות ממש, שאומרות את כל מה שראוי... המשך לקרוא

zooey glass

אל הספר הזה הגעתי לאחר שקראתי עליו ביקורות מהללות, כאשר כמה מחברי סימניה אף הצמידו לו תווית של "ספר מופת", ואכן היו לי ציפיות גבוהות ממנו, אך הספר ננטש לאחר 167 עמודים, שגם אליהם הגעתי רק מתוך תקווה שפתאום אראה את גדולתו, אבל לצערי זה לא קרה. לכאורה היו לספר סיבות טובות להתחבב גם עלי: - הוא כתוב בשפה גבוהה, הכוללת מילים שהן חגיגה לאוהבי השפה, כגון: אלונטית, דיוטה, מַעפּוֹרֶת, גְנוּנִית, פכסם, טַיְסָן, קָרָר ועוד כמה מילים הכתובות בשפה שתחשב נהדרת עבור חובבי השפה העברית הגבוהה, ולחילופין "עינוי סיני" עבור אוהבי השפה הפשוטה. - הספר כולל תיאורים יפים ופי... המשך לקרוא

פרפר צהוב

רודולף גורדוויל סופר יהודי, כמו בספרים, בעל נשמה יהודית טובה. לא יכול להרע לאיש אפילו לא בחלום. מתאהב ברוזנת נוצרייה העונה לשם תיאה פון תיקה. תיאה מוכנה לעבור גיור למענו ולהתחתן עמו. רודולף מרגיש כי החיים עימה לא ייסבו לו עונג, אך הוא מתחתן עימה. מכאן חיי הנישואים של רוודלף אינם דבש בלשון המעטה. היא מתעללת ורודה בו ללא רחם, אך הוא אינו מבחין בהתנהגות זו. ממשיך בחשיבתו בקו האהבה שלו אליה ותמיד חושב כי זעמה והתנהגותה בן בני חלוף, וכי שחר של יום חדש תמיד ממתין בפתח. ברקע הוא מתרועע עם חבריו והם יודעים על מעלליה ובגידותיה והוא ממאן להאמין. ברקע קיימת שב... המשך לקרוא

צילה

לאחרונה יצא לי לעקוב אחרי תופעה מעניינת בתחום הספרות, ז׳אנר שתופס תאוצה בקרב נשים, בנות כל הגילאים החושקות במאהב רומנטי, חושני ומסתורי. ספרים אירוטיים צצים בכל מקום כפטריות אחרי הגשם. מציעים עטיפות מגרות כמו זוג דובדבנים (פטמות), פרח סחלב בצבע שנהב הדומה לנרתיק שעדיין לא בותק ושפתיים באדום בוהק המאיימות לבלוע או לגמוע את פרצי תשוקתו הפראית. ספרי החשק הללו כמו שאר העזרים למכירה, בהם הייתי נתקלת במוסף הסופשבוע של ידיעות בהיותי נערה: ויברטור מטיוואן בצורת חתול וורוד, ביצי חשק ובובות מתנפחות שנועדו לסיפוק מיידי. קנה עכשיו ונשלח לך מעטפה חשאית הביתה,... המשך לקרוא

shila1973

דויד פוגל הגיע לארץ-ישראל בשנות העשרים או השלושים וברח כל עוד נפשו בו. אומרים עליו שהוא פלט: "שייחנקו עם החמסינים שלהם". למרות זאת, הוא כתב בעברית. יוצא אם כן שהספר הטוב ביותר שנכתב בעברית במאה העשרים לא נכתב בידי ישראלי בכלל. נפלא ואירוני בעיניי. הספר הזה משרה תחושה של התאבדות ממושכת אך מענגת (באופן ביזארי), והוא ממש מעדן לחיכו של מי שנהנה לקרוא על אפסות האדם והקיום האנושי. ראוי לציון שהספר כל כך שובה את הקורא (על אף כובד השפה שלו) שסיימתי לקרוא אותו ביומיים על החוף בסיני. עונג. ... המשך לקרוא

יוסי

אחד הספרים החזקים ביותר שקראתי. חודר עמוק לנפש האדם ואינו מרפה. תאור יחסים סאדו-מזוכיסטיים החריגים בקיצוניותם ובתוצאות ההרסניות שלהם. יחד עם זאת ולמרות שמדובר ביחסים קיצוניים ופרוורטים, פוגל מצליח להעביר לנו את התחושה שבכל אדם קיים הפוטנציאל להגיע למצבים הקיצוניים המתוארים בספר. התחושה הזו מתעצמת כאשר זוכרים שפוגל כתב את הספר ערב עליית הנאציזם ובמידה מסוימת היתה בספרו מעין תחושה מוקדמת לגבי דרגות הרוע אליהם יכול להגיע אדם, בנסיבות מסוימות. מצמרר! ... המשך לקרוא

choulaw

--- וינה. תחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. אירופה בין שתי מלחמות עולם. תוהו ובוהו פוליטי. שגשוג ופריחה תרבותית. בעקבות המהפכה התעשייתית והצרכים המשתנים כמו גם האקזיסטנציאליזם שאת ניצניו ניתן לראות בהגותו של ניטשה, התחיל להתפתח המודרניזם על כל גווניו – גרופיוס, מס ון דר רוהה ולה קורבוזיה בסגנון הבין לאומי והבאוהאוס באדריכלות הארופאית, פרוסט וקאפקא בספרות, סטרווינסקי ושטראוס במוסיקה (וכמובן הג'אז וריקוד הצ'ארלסטון העממיים שיובאו מאמריקה ותפסו תאוצה בעקבות התפתחות הרדיו והקולנוע), קלימט (שאף הוא חי ופועל בוינה), פיקאסו מאטיס ומונדריאן באמנות, ברטולד ב... המשך לקרוא

סופרקליפרג`ליסטיק

מזמן זה לא קרה לי... להתמוסס לתוך ספר, לא להיות מסוגלת לעשות דבר מלבד להתמסר לקריאה בו. עם קריאת העמוד הראשון לא הבנתי איך אצליח לצלוח אותו, אך הלא יאומן קרה: נתפסתי וחזק. העברית מיושנת, המשפטים לא תמיד מתחברים, לעיתים שגיאות כתיב (!), אבל - יש פה משהו כל כך קסום. העברית של פוגל היא מעין שפת סתרים שפועלת על כל החושים בלי שאתה מבין איך ולמה. לכאורה כתיבה מיושנת, הרבה חפירות נפש, הרבה טיולים מפה לשם ומשם לפה.... וכל כך הרבה עומק ריגשי ויכולת מופלאה לתאר מחשבות, הוויות נפש... למרות העברית ה"ישנה" (והטובה!), למרות שהסיפור עצמו לא קל, התנהלותו אינה קלה - הספר סחף א... המשך לקרוא

זיו

קרה לכם פעם שהכרתם מישהי שנמצאת במערכת-יחסים עם מישהו שלא מגיע לקרסוליה, מכאיב לה נפשית, משפיל אותה, מדכא אותה והיא לא מסוגלת לעזוב? או מישהו במצב כנ"ל? כמו נחום-תקום, הם חוטפים בומבה לפרצוף בכל פעם מחדש אבל שוב ושוב משקרים לעצמם, מדחיקים את האמת שכולם חוץ מהם רואים, סוגרים אותה בתוך מגירה נסתרת בירכתי התת-מודע שלהם, נועלים וזורקים את המפתח, מפחדים פחד-מוות מלראות את מה שכולם מלבדם רואים: שהקשר בשקר יסודו, שהוא נבנה על יסודות החולשות שלהם ושל בן-הזוג שלהם ומחזק אותן, שהוא לא נותן להם לצמוח, שמתחת לאֶרוֹס מסתתר לו תַנטַלוֹס. אבל לעתים קרובות קצרה היד מל... המשך לקרוא

עולם

וידוי - לא רציתי שיגמר, כמו הרבה דברים שלא רוצים שיגמרו, הקפה של הבוקר, מקלחת חמה בחורף, להישאר עוד קצת במיטה כשהחיים קוראים מבחוץ, חיבוק מילד שרק מתעורר... למה? - מכיוון שהפך לחלק מהחיים השוטפים כמו הכנסתי חבר אל תוך החיים, שהעשיר בשפה, בהגינות, ,בעצבות , באהבות... לקראת סוף הספר לא יכולתי להכיל את העצבות שהשרה עלי ונמהרתי לסיימו.. את כתביו של פוגל מצאו לאחר מותו, ערכו ,עיבדו, הוסיפו, גרעו, השלימו ויצאה יצירה מושלמת! לעיתים צריך לקרוא פעמיים להבין על מה כל המהומה כי אחרת כל מילה מפוספסת משולה לרעיון לא גמור .השפה הארכאית גרמה לי להימצא בתקופה שה... המשך לקרוא

חני

ספר "נחבא אל הכלים" הוא ספר זה... פשוט נראה כי לא שמים לב לקיומו או מתעלמים ממנו... מוזר... גם מעט חבל... כי הוא ראוי לחשיפה קצת יותר גדולה ולצאת קצת מהצל בפינה שבו הוא נמצא למקום מעט יותר מרכזי שיש בו קצת יותר אור שמכוון גם אליו. ראוי לציון שמצד אחד העורך בחר נוסח מסויים מתוך כמה חילופי נוסח שהשאיר המחבר בכתב היד המקורי בעזבונו ובחר להתעלם מהנוסח המקורי הראשון שבו הופיע הספר בשנות השלושים של המאה ה 20 ומצד שני בחר להשאיר על כנה את העברית כפי שהשתמש בה מחבר הרומן בתקופתו ולא לשנות ולעדכן את שפת המקור... אז צפו לעברית קצת "קשה" לקורא המודרני אבל ללא ספק מדובר ... המשך לקרוא

לא קורא בים