ביקורות ספרים על הספר הבן הטוב

קראתי את הספר ממש מזמן, לפני כמה שנים. מניח שמצאתי אותו ברחוב. הכרתי את גולדן לא אישית, מרחוק, לפני הרבה שנים (סביב 2002), היה איזה דיבור עליו לרגע עם חברה טובה, שהוציאה ספר גם כן בכתר. אחר כך ראיתי אותו במחוברים ואהבתי. כשמצאתי את הספר, הייתי סקרן לדעת סוף סוף אחרי כל השנים איך הוא כותב. מכיוון שקראתי מזמן, אין לי את הרושם הראשוני, ולכן זה מרגיש לי לא בסדר שאני כותב עליו. אני כן זוכר שהספר התיש אותי בחלקים מסוימים, והיה נראה לי כמו מקרה קלאסי של העדר עריכה, שבעטיו הספר לא מימש את הפוטנציאל הרב שבסיפור החיים הזה וביכולת ההבעה החדה והדרמטית של גולדן. ב"... המשך לקרוא

suddenh

"הבן הטוב" הוא הספר הראשון שאני קורא של שי גולדן והשורה התחתונה - מאכזבת. הרקע לסיפור הוא טוב, סיפור אישי, שונה בנוף המקומי, ילד ישראלי שגדל בבית מזרח אירופאי שהיו רבים כמותו במהלך שנות השבעים והשמונים. מעלה ריחות של פעם. אבל הכתיבה... האוטוביוגרפיה כתובה בצורה טובה בחלק הראשון ובמחצית החלק השני, לאחר מכן היא הופכת להיות מתישה ומייגעת, עמוסת פרטים, כל משפט שני זה "אני אמרתי", "הוא אמר", "היא אמרה", כאשר הנרטיב נע באיטיות ולמעשה בקושי מצליח לפרוץ את דרכו החוצה, בין הפרטים המרובים. יכול להיות מאוד שעבודת עריכה מהוקצעת (וכ - 80 עמודים פחות) היו מייצרים ספר... המשך לקרוא

איתן

את שי גולדן הכרתי לראשונה כשצפיתי ב"מחוברים". כבר אז היה משהו מיוחד באיש הזה, עם העיניים הכחולות, הקצת משוגעות, שבחצי מבט משכנעות אותך שאתה רוצה לדעת מה עובר בראש בעליהן, ולכן התפתיתי לקרוא. קודם כל בגלל האדם, אח"כ בגלל הסופר, מודה. אני לא יודעת אם אפשר להגיד שנהנתי לקרוא את הספר כי אני לא חושבת שזו הנאה. אולי הבנה, אולי השלמה, אולי הסכמה... הכל כתוב בצורה כ"כ אמיתית, לפעמים לא מרוסנת, כמו שכל אדם היה רוצה לחשוב או להתבטא לפעמים, בלי לחשוב איך יתפסו אותו או מה יחשבו עליו או מה הוא יחשוב על עצמו. מצאתי את עצמי קוראת את השורות שכתב אדם זר ומתרגשת ומפחדת וחושב... המשך לקרוא

אורית

מטלטל, גלוי, נוגע בפרטי הפרטים ששורטים את הלב, אמיתי וכואב, מאד כואב...... המשך לקרוא

אסנת קורן

נראה שהיתה חסרה כאן יד עורך יותר דומיננטית. הכתיבה מבולבלת ולא אחידה ברמתה. לעתים מפורטת שלא לצורך ולעתים לקונית ולא ברורה. לפרקים מזכירה יצירה שנכתבה במסגרת סדנה לכתיבה יוצרת ולא של מישהו שכבר יש מאחוריו שני ספרים. אין ספק שהסיפור הבסיסי עצמו מרתק, אך גולדן לא מצליח לזקק אותו לכדי ספר שבאמת מותיר רושם.... המשך לקרוא

יגאל

סיפור חיים מרתק של הסופר שי גולדן על האימוץ שלו ושל אחיו בידי זוג חשוך ילדים מבית יתומים. הסיפור מסופר מנקודת מבט של מבוגר, אך מדגיש את התחושות של הילד, אשר מצפה ומחכה תוך כדי עצב עמוק ורגשי אשם לאמו שתחזור לאסוף אותו אל חיקה לאורך כל נקודות הזמו של ילדותו, הסוד הגדול של שי שהוא בעצם היותו מאומץ, ליווה אותו במהלך כל הילדות שכן בכל סיטואציה אפשרית הוא ניסה להציג סוג של נורמאליות בדמותה של משפחה גרעינית רגילה, הבן הטוב הוא בעצם שי שניסה בעקביות לעמוד בצפיות המשפחה והסביבה לאחר שהשלים עם המציאות! אהבתי מאוד את הכתיבה, פשוט מקסים! ... המשך לקרוא

לילי

.OK .כותבים אוטוביוגרפיה, אבל צריך גם לחשוב על הקורא... עדיין אני מתלבטת אם לנסות בכל זאת לגמור את הקריאה.. אולי כאשר הספר יגיע לפתיחת תיק האימוץ הוא ישתפר?? עד כה (עמוד 155) הספר התחיל טוב. מענין ומסקרן אבל כבר אחרי עמודים אחדים המחבר נכנס לפרטי פרטים משעממים וחסרי כל עינין . זה מתאים ליומן אישי - לתאר כל אפיזודה שהוא זוכר ממשחקי הילדות בחצר, כל ריב וכל גערה של ההורים אבל באמת באמת זר לא יבין זאת וגם אין צורך שיבין כי זה ממש לא חשוב... מריבות בין ילדים קורות יום יום גם לילדים החיים עם הוריהם הביולוגים ובאופן רגיל אינם משאירות חותם בל ימחה כפי שמתואר כאן. בקי... המשך לקרוא

דולדול

כתבתי ביקורת והנא אני מתקנת את עצמי: הכתיבה לא מדהימה בהתחלה אבל מה שכעת אני מבינה הוא ששי פשוט כתב את הספר "כלשונו" - כשתאר את ילדותו - כתב בשפה ילדותית וכ"שבגר" - עושר לשונו ניכר גם בכתיבה (והוא עשיר באוצר מילים...) אני קראתי את הספר הזה כי מאוד התחברתי לסיפור של שי גולדן (ממחוברים) - ועניין אותי לקרוא את האוטוביוגרפיה שלו. כעת כשגם הדמויות מתחברות לי לסיפור - זו בכלל הנאה צרופה! באופן כללי הוא כותב בדיוק כמות שהוא ואני אישית חושבת שהוא נפלא (וגם מיכל :))... המשך לקרוא

Hope

"לפעמים קופצת עלי הנורמליות. השיגעון הוא המצב הטבעי שלי." זה מה ששי (הבן הטוב/רע/חתיך/הורס/שווה) עונה לאמו (זאת שלימדה אותו לשקר) ביום שבו פתח את תיק האימוץ. (אם זה קשור לפתיחת התיק או לא, תצטרכו לשאול אותו, או לפחות לקרוא את הספר) הספר, אוטוביוגרפיה, ובטח כתוב כמו שאוטוביוגרפיה צריכה להיות כתובה. אני לא מבינה גדולה וגם לא קטנה. הרגיש לי שחבר קרוב מספר לי את סיפור חייו. את פרק 10 אהבתי במיוחד אמו המאמצת פותחת במונולוג של 5 עמודים. ספר טוב. תהנו.... המשך לקרוא

אלינור

מרגש. מורכב. מעורר מחשבה. מסקרן. מעורר הזדהות. חכם.לעיתים מלאה. בסוף הרגשתי שכבר די לי.אבל מצד שני לא עזבתי לרגע.... המשך לקרוא

עידיתקו

לשי גולדן יש צורך לספר סיפור אבל למה אני נתקעתי באמצע? הספר כתוב בדמו של שי גולדן,תוך כדי כך הוא מציג לראווה את הקרביים של אחיו רן,הוריו המאמצים ואחותו למחצה. הספר והסיפור הוא אמיתי. אבל,אין שם דינמיקה. הצורך של גולדן לשפוך כל פרט, טוב לכותב ורע לקורא. ההתעלמות משביב תקוה, יוצרת רושם כי ההורים המאמצים הם מיפלצות שגידלו דרקולות. בלי שום רגעים של רוך, ובלי כל תקווה. המיפלצות גדלו והיו לאנשים אחד מוצלח יותר(כותב הספר) השני מעט פחות. גם כאן התיאור המאוחר אינו עושה חסד עם הקורא כדי להבין יותר את התהליכים ומשמעותם. אני מבין כי הספר הוא קתרזיס לכותב. א... המשך לקרוא

אורי רעננה

... המשך לקרוא

הדס

קראתי את ספר ברגשות מעורבים...חוויית הקריאה לא היתה קלה ומס' פעמים שקלתי להפסיק את קריאתו...ולמרות הכל המשכתי, תוך דילוגים קלים על כמה עמודים...אולי ציפיתי לאיזו התפתחות, הפתעה שלא היו. ואולי כפי שכתבה אחת הקוראות חיכיתי לסוף טוב של סגירת מעגל וגם זה לא היה. כשקראתי את הכריכה האחורית של הספר ציפיתי לאיזה סיפור חיים מיוחד ומה שקראתי זה חיטוט נפש מעמיק של המחבר, נסיון לנתח ולהבין את רגשותיו דרך כתיבה (זול יותר מפסיכולוג - לא בטוחה שצריך להלאיט על חפים מפשע את העניין).... הספר עורר בי זכרונות ממנטליות מאד מוכרת ולא אהובה. מנטליות ממנה ניסיתי להתרחק ולשכ... המשך לקרוא

סבטלנה כהן

הבן הטוב. ספר דרמטי וחזק במיוחד. כבר מהעמוד הראשון מאוד התחברתי ואהבתי את סגנון הכתיבה של גולדן. הוא כותב ישיר, בוטה וללא התיפיפות מיותרת. סיפרו הוא סיפור אוטוביוגרפי, המספר בעצם את סיפור חייו ומשפחתו המאמצת מהימים שהוא ואחיו גרו במוסד היתומים דרך האימוץ ועד להיותו אדם בוגר בעל משפחה. סיפור חיים מאוד לא פשוט עבר על שי. דרך הכתיבה והזיכרונות הוא מעביר אותנו הקוראים בכל רחשי ליבו, מעוויו, וכעסיו הרבים. ויש המון המון כעס. לכל אורך הספר הרגשתי שכתיבתו של גולדן היא מאין תרפיה. שהוא מוכרח לספר שכולם ידעו כי אחרת הוא עוד שניה מתפוצץ. לאורך הספר ציפיתי לס... המשך לקרוא

קסנטיפה

הספר הזה, תפס אותי לא מוכנה. לקחתי את הספר לידיי, והתחלתי לקרוא. חשבתי "להעביר איתו" איזה שעתיים-שלוש של שבת בבוקר. ואז...אחרי קריאה של כמה עמודים, קיבלתי " אגרוף חזק לבטן ( ברמה המטאפורית כמובן)" כי הספר טלטל אותי, זעזע אותי, לכד אותי. זהו רומן אוטוביוגרפי של הסופר שי גולדן. ספר שמתאר אוטוביוגרפיה ובמקביל - נובר לך בתוך הנשמה. הקורא צריך להיות מוכן ל"ביקור פולשני כזה בחייו של הסופר, גם אם הסופר פותח לך את הדלת ומכניס אותך יד ביד לחדרי החדרים שבביתו, מספר דברים אינטימיים והזויים מתקופת ילדותו, ומתאר לפרטי פרטים את הילדות המתוסבכת שלו, העטופה ברבדים של שק... המשך לקרוא

כוכי

כמה חודשים אחרי שנפרדתי מהספר הזה, אחרי שהיה לדברים זמן לשקוע, אני יכולה לומר בפה מלא שזה אחד הספרים האהובים עליי. שי גולדן פשוט נותן לקוראים שלו פה מתנה אדירה, רגש מזוקק ואמיתי שהוא יום-יומי ובו בזמן גם גדול מהחיים. הספר הזה הוא אולי לא יצירת מופת ספרותית (למרות שהכתיבה באמת מצוינת), אבל הוא בהחלט יצירת מופת ריגשית.... המשך לקרוא

תמר

הספר עושה רושם מאוד אמיתי, וחושף את אותו חלק מהאנושות שאני לא נחשפתי אליו כמעט - ילדים נטושים. מבחינה הזאת, הוא מאוד מומלץ כחוויה אנושית אמיתית. זה דבר אחד לקרוא ידיעה קצרה בעיתון על ילדים במוסד ליתומים, ודבר אחר לחוות את החיים הנשפכים על דפי הספר, ללא יפוי וללא חיפוי. הסיפור איננו סיפור שמח, וגם לא פשוט. אבל איך שהוא מסתתר לו שם סוף שאפשר לקרוא לו "טוב". ... המשך לקרוא

האח הגדול

ספר קצת מעצבן כתיבה מעט ילדותית, חשיפה לא ממש מעניינת של המשפחה שאימצה שני בנים מהלך חייהם והדינמיקה בתוך המשפחה ..פושר ביותר... המשך לקרוא

רונדנית