זהו סיפור מלחמתה של קבוצת צעירים יהודים מהעיר סלונים והסביבה ברוצחים הגרמנים ועוזריהם הביילורוסים והפולנים. הספר מפנה אצבע מאשימה אל פרטיזנים סובייטים שנטשו את חבריהם לנשק, וליבו שנאה אל הלוחמים היהודים, שלא נעדרה סממנים אנטישמיים, הפלוגה היהודית בגדוד על-שם שצ'ורס, לחופי הנהר שצ'ארה, צעדה בנתיב הקרבות של הגדוד, נלחמה בעוז והצטיינה בקרבות. את מתיה קברה, לפצועים דאגה, וגם את זקניה וילדיה לא נטשה. במלחמה האכזרית ביערות ובשולי היערות הם תקפו תחנות
משטרה ומחנות צבא, פוצצו רכבות שהסיעו חיילים גרמנים וציוד. לאחר סיום המלחמה גוייסו בני סלונים והסביבה לצבא האדום, והתקדמו עם הצבא הסובייטי אל אדמת גרמניה. החיילים ששרדו עלו לישראל והקימו בה את ביתם.
המחברת שרה שנר-נשמית, מראשוני קיבוץ לוחמי הגיטאות, נולדה ב-1913 בעיר סייני, מחוז סוּבָלקי, פולין. ב-1925 עקרה משפחתה לליטא. השלימה לימודי בלשנות קלסית ופילוסופיה באוניברסיטאות קובנה ווילנה וב-1962 סיימה את הקורס הגבוה לארכיונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות ב-1941, נכלאה ונמלטה ממחנה עבודה גרמני אל הפרטיזנים ביערות. בגדוד הפרטיזני הסובייטי היתה אחות עד השחרור ביולי 1944; בשנים 1947-1945 נמנתה עם מייסדי "הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים" ממנזרים ובתים נוצריים בפולין. מ-1955 נמנית עם עובדי "בית לוחמי הגיטאות" לצד בעלה צבי שנר ז"ל (מנהל הבית בשנים 1984-1950). פירסמה ספרים ומאמרים על מאבק היהודים בגיטאות וביערות.