ביקורות ספרים על הספר ספוטניק אהובתי
|
ספר נפלא, קריא מאד ומרגש, על שלוש דמויות הקשורות זו לזו, אולם לא יכולות לצאת ממעגל הבדידות שעוטף אותן.
בקטע השיא של הספר (לדעתי) עולה אחת הגיבורות על גלגל ענק בפארק, ועוברת שם חוויה סוריאליסטית מפחידה מהסוג שחביב על מורקמי. לא תמיד אני מתחבר ומבין את הכתיבה הסוריאליסטית שלו, אבל הקטע הזה טלטל אותי ולא יוצא לי מהראש. לא רק בגלל והכתיבה המופתית, אלא בעיקר בגלל שהקטע צובע ונותן משמעות לכל מה שקרה לפני, ומה שיקרה אח"כ לדמויות. זו הייתה סוג של אבן דרך ביחס שלי למורקמי. תמיד אהבתי אותו, אבל בספוטניק אהובתי הדהימה אותי היכולת שלו ליצור ספר מרתק, שובר לב, רגיש ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
אחת התחושות אותן חשתי כילד ונער מתבגר הייתה תחושת האי-נוחות, תחושה שאותה אני סוחב כבר שנים ואין לי היכולת להשתחרר ממנה, או לפחות כך מרגיש לי, כמו תחושות לא נעימות בגוף כאשר נמצאים על כלי שיט בים סוער או תחושות שמרגישים בבטן כשנמצאים במטוס בזמן המראה או נחיתה. התחושה תמיד קיימת, קיימת ומוסתרת מהעולם ומתפרצת כשנוח לה, לרוב אנחנו לא מסונכרנים וכשנוח לה, לי לא.
תחושת האי נוחות, לרוב, מלווה בבדידות, בדידות קיומית שכזאת. האמת? לא תמיד הבדידות מעיקה וכנראה שהאי נוחות הכללית אותה אני מרגיש לא מתפרצת כשאני לבד, אני אפילו יכל להגיד שאלו זמנים שאני אוהב ומעריך,... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאוד התאכזבתי מהספר.
אני אוהבת ומעריכה את מורקמי אבל הספר הזה לא טוב כמו האחרים מהסיבה הדמויות פה היו אותן הדמויות, הרעיונות אותן רעיונות והעלילה לא מספיק מעניינת כדי לכפר על הדברים האלו.
היו משפטים שנהנתי לקרוא ודברים שרק מורקמי יכל לכתוב ואני בהחלט אשמח לחזור ולקרוא קטעים מסויימים אבל זה הדבר היחיד שאהבתי פה. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
למי שאוהב מעברים בין עולמות, טשטוש מכוון בין חלום למציאות וכל זאת בכתיבה מדויקת ורגישה מורקמי הוא הסופר בשבילו. כשהוא מתאר אי ביון אז הקורא זוכה בביקור באי ביון. רואה את הים הכחול נהנה מקרירות המים והחוף הריק. מריח את צמחית סלעי הכורכר ומזיע בשמש הקופחת על ראשו. חש בצימאון ללימונדה קרה. בלילה פרושים השמיים מלאים בכוכבים ובטברנות הקטנות יושבים תושביו של האי לכוסית ולשיחה. מי שמתפס בלילה על הגבעות התלולות והשוממות של האי יכול בקלות לחוות את הבדידות והריחוק עם הרוח הקרירה שמנשבת מהים. באותו כשרון מצליח מורקמי להתחבר לתחושות הבדידות של אהבה לא ממומש... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה הספר השלישי של מורקמי שקראתי, אחרי הספר על הריצה ו-"אחרי החשיכה". את אחרי החשיכה אהבתי יותר. הספר קודר מאוד. לדעתי נושא הספר הוא הקשר בין הילדות של בני אדם ליכולתם להתמודד עם משברים בבגרותם, להתמודד עם גילויים חדשים על החיים. יש הנעלמים עם המשבר הראשון, אחרים המאבדים חלק מאישיותם וממשיכים הלאה. יש כאלה שלומדים לא להיפגע. הדמות של סומירה ריגשה אותי.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים הטובים של הרוקי מורקמי. הספר מציג את חיי הצעירים ביפן, המוסכמות של החברה, הבדידות שהם חווים. אני הזדהיתי עם האהבה הנכזבת של הבחור לבחורה והסוף הטרגי שלה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
זה הספר הראשון של הרוקי מורקמי, הספר עצמו הוא ספר נחמד מאוד, הוא לא מאסטר פיס, אבל העלילה נחמדה, הדמויות מעניינות במידה, ספר בינוני.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
התאכזבתי. זה הספר הראשון שקראתי מפרי עטו של מורקמי.הספר פוזל למערב, הרבה איזכורים של מוטיביים מערביים , מוסיקה ,ספרות לבוש, עיסוק אורח החיים. מלבד המקומות והשמות שבם הם חיים ,קשה לדעת שהדמויות יפניים.
יש שלוש דמויות בסיפור ,כשאחת מהן ,סומירה, נעלמת כבר מאמצע הספר וקצת אח"כ גם הדמות השניה ,מיו. נשאר רק המספר שנהפך לדמות המרכזית , דמות ללא שם.הספר והדמויות,באמת כמו ספוטניק,חללית, מרחפת בחלל האין סופי : "כמו ספוטניק קטן שהלך לאיבוד".
במיוחד התאכזבתי מהיחס של המספר/סופר , לאחר שמיו לא נמצאה : "בסופו של דבר לא גילינו מעולם מה קרה לסומירה.."איזה פסיביות, אדישות ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרוקי מורקמי הוא גאון ספרותי. בכתיבה מופלאה וסוחפת הוא מצליח לכתוב בדיוק את מה שהייתי רוצה לקרוא. התיאורים של הדברים הקטנים, הדמויות המלנכוליות, הייסורים, מה עוד צריך בספר טוב?
סביר להניח שמי שאהב את יער נורווגי יהנה גם מהספר הזה, יש דימיון בין השניים, אבל יותר מהעלילה הכתיבה זה מה שעושה את הסיפור. הוא מצליח לתאר דברים בצורה שאף אחד אחר לא היה מצליח וגורם לי להתרגש אפילו מתיאורי הנוף הכי פשוטים.
כמובן שהקונפליקט הפנימי של הדמויות רק מוסיף, נראה לי שיש לו בחיים איזו אהבה לא פתורה ובגלל זה הוא תמיד כותב על ייסורי אהבה...יאמר לזכותו שהספר הזה הוא פחות מ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא הייתי אמורה לקרוא את "ספוטניק אהובתי" עכשיו. ממש לא. קודם כל אני באמצע ספר אחר, ואני לא מאלה שקוראים כמה ספרים בו זמנית. אני אישה של ספר אחד. דבר שני- יש יותר מדי ספרים אחרים על המדף, מחכים בסבלנות לתורם להגיע אל השידה המכובדת שליד המיטה.
אבל הייתי בקניון עם אחותי. אתם מכירים את זה שאתם עוברים ליד חנות ספרים משומשים, או דוכן ספרים פגומים שצועקים "מציאות!!" אבל אתם עם מישהו שהמון מילים המודפסות על גבי עמודים הכרוכים בכריכה, לא ממש עושות לו את זה? לא נעים לכם לעצור, להתחיל לרחרח, לחטט. זה הרי יכול לקחת שעות. אז ככה הרגשתי, כשנכנסתי לקניון עם אחותי וראיתי ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חזק ועוצמתי.
מורקמי הכניס את מספר הסיפור כאחת הדמויות המרכזיות בספר, המספר גם מחווה את דעתו על הדמויות, אולם למספר אין שם.
בספר יש סיפור על התאהבות שהם הרקע להבנת האהבה, התשוקה וסקס, החיים בכלל והבדידות שאוחזת בקרב הדמויות בספר.
בספר יש הרבה אירועים קשים, אבל אנו לומדים על החיים ועוצמתם.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני כותב את הביקורת הזאת במצב פאסיבי, כמעט חלומי. אולי זו השפעה של מחסור בשעות שינה ואולי זו כתיבתו החולמנית, האיטית של מורקמי שמתמרנת את תודעתי.
ספוטניק אהובתי מתחיל בתור סיפור אהבה יפה ונוגה ונהיה מסכת של אבידות קודרות חסרות מציאות, יגון תהומי ומחשבות אקזיסטנציאליסטיות על מהות הבדידות. בבסיסו הוא פשוט סיפור יפהפה על בני אדם ועל חילול ועל הצד השני והצד שלנו. אני לא יודע בדיוק לתאר שום דבר מזה, הכתיבה של מורקמי היא קצת כמו להתבונן אל תוך מראה מטושטשת מאדים, לא להכיר את ההשתקפות המטושטשת שמולך אבל בכל זאת להבין אותה עם כל נים בגופך.
זה רומן סוריאל... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"עצמתי את עיני וניסיתי להיזכר בכמה שיותר דברים יפים שאבדו לי.ניסיתי להחזיק אותם בכף ידי,לאחוז בהם,וכל אותו הזמן ידעתי שהם בני חלוף,בני הרף עין"
ציטוט אחד מני רבים שיכולתי להביא, ולדעתי די ממצה, של ספר זה שלדעתי הוא פנינה מפרי עטו של מורקמי הנפלא.
נפלאות האהבה,כאביה,כעסיה,אכזבותיה,ובעיקר תשוקותיה,כל הרגשות האלו עטופים במסתורין הגדול שאנו מכנים - אהבה. כולם עד אחד בני חלוף - כולם עד אחד משאירים לנו שריטה על רישתית העין כמו זכר של קרן אור מתוך בית החולף לרגע מול עינינו כשהרכבת דוהרת בלילה חשוך.(גם רעיון מתוך סיפרו זה)
ספר קצר יחסית,זורם ומכשף אותך מת... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חשוב מאוד לא לקרוא את הספר הזה ראשון מבין ספרי מורקמי ומי שקרא יבין למה. ספר ספציפי זה אינו מהחזקים של מורקמי, הוא דומה לקורות הציפור המכנית וראוי להקרא אחרי כולם. למרות היותו החלש מהם, מורקמילוגים חייבים לקרוא אותו להשלמת הסדרה.
מדובר במספר הסיפור, ללא שם ולא בהכרח גיבור הסיפור, האוהב את סומירה, אותה פגש בלימודיו באוניברסיטה. זו מחבבת אותו מאוד, אך אוהבת עד טירוף את מיו בת ה-39. זו מסגרת הסיפור. סומירה מצטרפת למיו למסע לאירופה ובשלב מסוים נעלמת ללא השארת עקבות.
כרגיל אצל מורקמי יש מציאות והזיה, שלובים ככלים שלובים, כשלא תמיד ברור היכן המציאות... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר נקרא בקלות. אהבתי את הציטטות וההומור.
תחילה הסיפור עצמו משך אותי ועניין....עד שהפך להזוי.
הגיבורה נעלמת? עד סוף הספר לא ברור מה קרה לה.
הסוף לא ברור.
הספר יצר מתח שלא בא על סיפוקו, אלא הפך להזוי.
לא הצלחתי להתחבר לשום פסיכולוגיה של הגבורים, בגלל מוזרות הסיפור.
בעיני נחמד וטו לא.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
המילה "ספוטניק" שנאמרה בטעות במקום "ביטניק" גרמה לצחוק ולשבירת הקרח בין שתי נשים, האחת חובבת ספרים והשנייה - מוזיקה, שמצאו את עצמן ביחסי עובד-מעביד, והמילה היא זו שגם נתנה לספר את שמו.
אצל מורקמי, לעניות דעתי, אין מושג כזה: "ספר פשוט" וללא תסבוכת פסיכולוגית.
ואולם, הסיפור הזה, בשונה מספריו האחרים שאותם קראתי ("קאפקא על החוף", "יער נורווגי", "קורות הציפור המכנית"), אינו משופע בסיפורים החורגים מבינת הקורא המצוי, ואינו מצריך הפעלת תאי מוח שונים מהמקובלים בכל סיפור אחר, ומלבד קטע המוזיקה שבסופו, הסיפור מקוטלג מבחינתי כ"הגיוני" ושוטף ללא עצירות התרעננות בתחנ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא כפי שצפיתי! קצת אכזבה! אבל בכל זאת יש בספר טעם חדש ורעיונות חדשות שאהבתי לקרוא!
לאחר תיאור הרוקי למהפך העמוק שחל על סומירה בגלל אהבתה החדשה למיו באה האכזבה בסירובה של מיו ודחיתה לאהבת סומירה.
הצליח הרוקי בתיאור המקרה המוזר שקרה למיו שהיתה על העגלה הגדולה והביטה דרך חלון דירתה..נתן לי תחושה שאני רואה סיוט מפחיד.
סיום הספר סתם סיום ללא השקעה.
ספר ספוטניק אהובתי הזכיר לי ספריו של פאולו קואלו שברוב ספריו מתאר את החוויה הרוחנית אותה עובר האדם, אבל ספרי פאולו יותר עמוקים נוגעים בלב ונותנים לקורא לעבור את החוויה של הדמות בספר, לעומת הרוקי שלא הצליח לג... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אצל מורקמי כמו מורקמי, אין דבר כזה שאין דבר כזה, המציאות והדמיון שווים ושזורים כשבמהלך הקריאה ממש לא בא להפריד בניהם.
גאון בכתיבתו ובתאוריו.
כל ספר שלו זהב. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את הספר ביום אחד, הוא קצר וקולח ונקרא ממש בזרימה ובהנאה. קצת קצר מדי... הוא קצת שונה מהספרים האחרים של הרוקי מורקמי במובן שהוא יותר זורם ופחות הזוי . עדיין יש סוג של פנטזיה ומסתורין אך הם משתלבים בסיפור בצורה יותר הגיונית וכרונולוגית . אני מאד אוהבת את הכתיבה של הרוקי -הוא חושב מעבר לקופסא (ובשפתי - "מעבר למטריקס")וגם אם הוא מתאר מצבים יומיומיים ושגרתיים הוא עושה זאת באופן שונה, מעניין ודרמתי. תאוריו חיים, נושמים ואקזוטיים. כתיבתו רגישה ומביאה משהו חדש בכל פעם. מוטיב החתולים, תיאור בישול הפסטה והמוזיקה חוזרים גם פה, הם החותם של הרוקי ומזוהים עם כל... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא אהבתי בכלל . וגם לא הבנתי לא נגמר
פשוט הלכתי לאיבוד בתוך הסיפור
אני לא מתחברת לכתיבה של הסופר הזה בכלל
שיעמם אותי.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
זה הספר הראשון של הסופר מורקמי שאני קוראת, נראה לי שאמשיך לקרוא את יתר הספרים שלו משום שאני אהבתי את הספר ואת סגנון הכתיבה שלו, מקוה שגם האחרים טובים. הספר חמוד, לא מותחן. כתוב יפה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
