ביקורות ספרים על הספר מוות בוונציה - הספריה הקטנה #

הגעתי "למוות בונציה" באיחור מביך. מדובר ביצירת מופת מפורסמת, וודאי שלא אני זו שמגלה אותה. למעשה, נרתעתי מלקרוא את תומאס מאן, שתמיד הצטייר אצלי כסופר כבד, כמעט לא נגיש, כתיבה מפותלת ומחניקה. כמה מפתיע היה למצוא סיפור סוחף, מטריד, מרתק, אולי הנובלה הגאונית ביותר שקראתי. לא קל לכתוב ביקורת על "מוות בונציה". העלילה מגוללת את סיפורו של פון-אשנבאך, סופר מבוגר מאפיר שיער, שמפתח אובססיה לטאג'ו, נער צעיר שטרם הנצה בו ההתבגרות המינית. כמעט מביך להודות שקראתי, שאהבתי, למעשה שהזדהתי עם פדופיל. אין דרך אחרת לכתוב את זה. אשנבאך לא פוגע מינית בנער, ואני מניחה שברובד ... המשך לקרוא

מיכולית

הספר לא תפס אותי. נאבקתי להישאר מרוכז אך מצאתי את עצמי מרחף במקומות אחרים, בקיצור שעמם אותי. ההרגשה היא כי הסופר מנסה להראות כמה ידע ועומק יש לו, אבל זה לא מרגיש אמתי. מעבר לכך העלילה כמעט ולא מתפתחת. רוב העלילה עוסקת במתחולל בעמקי נפשו של הומו מזדקן שנפשו עורגת לנער צעיר. תוך כדי קריאה התחלתי לחשוב על לוליטה של נבוקוב שגם הוא ספר עם סטייה אבל קצת שונה. ההבדל הוא שאצל נבוקוב אמנם העלילה סוטה אבל הכתיבה מענגת ביותר.אצל מאן ספר זה הוא סוג של אוטוביוגרפיה בעוד אצל נבוקוב העלילה דמיונית לחלוטין. לוליטה נכתב ב-1955 ומוות בונציה ב-1912 שניהם היו ספרים חריגי... המשך לקרוא

משה

תומאס מאן היה סופר בדור שבו לא שמעו על ספויילרים ובטח טרם צלצל הSMS בכיסו של מאן. הוא בעקבות נוטה להבטיח את הסוף עוד בטרם קראתם שורה מכתביו, ואולי יש בכך ברכה לא לבטלה, שכן אם למישהו היה ספק - אז מוות בהחלט יופיע בספר. (וכאן התייחסותי לכוכבית שמתחת לכתיבת הביקורת והאזהרה שמא אחשוף לכם פרטים מן העלילה, ובכן רב העליליה קדמני) מוות בוציה מתאר בעצם את המתח שבין זקנה לנעורים, כולו רווי במוות, ולא רק בגלל סיפור המוות שמסיים בו, אלא מכיוון שהזקנה סופה מיתה, והזקנים בספר הזה הן הדמויות הבלתי נסבלות כשגרועות מהם רק הזקנים שמנסים לרדוף אחר נעוריהם, והופכים מגוח... המשך לקרוא

זרש קרש

ספר קצרצר, שאפשר (וצריך, אולי) לקרוא בשבת אחת. למה צריך? כי מלכתחילה עלילת הספר דרך תודעתו המעוותת, האובססיבית, של הגיבור - גוסטאב פון-אשנבאך, סופר שזכה לתהילה עוד בראשית דרכו, ולא הצליח ממש לעשות משהו שהוא בעצמו מעריך מזה שנים רבות. האובססיה של הסופר מתמקדת בנער יפה-תואר. כן, יש פה עניין הומו-אירוטי, אך הוא משולב בצורה יפה בהערצת הסופר לאסטתיקה, לא רק של הגוף, אלא גם של הנעורים, ולדעתי, אף של החטא, של האסור, בעצמו. יש בספר משהו טראגי שגובל במשעשע, שהייתי מצפה למצוא אצל הסופרים הרוסים כדוגמת בולגאקוב או נאבוקוב, ואולי בגלל זה אהבתי אותו. ראיתי ביקורת שהג... המשך לקרוא

קורנליוס

מצטערת אבל לא אהבתי! לא אהבתי את האוירה ההומוארוטית, לא אהבתי את האיטיות ולא אהבתי את האדרת האידיאל ליופי ולנעורים המוגזמת, שמריחה ממנה רוח הנאציזם. הסיפור הוא על מסעו של גוסטאב פון אשנבאך,סופר גרמני סגפני וקפדן, לונציה שבאיטליה. בבית המלון הוא רואה משפחת אצולה פולנית והוא נופל בקסמו של טאדג'ו, נער יפהפה כבן 14. למרות שנודע לסופר המזדקן כי מתחוללת באותה עת מגיפת כולירה בוונציה, מגיפה סודית, שהשלטונות האיטלקים מנסים להסתיר, הוא ממשיך לעקוב אחר מושא אהבתו האפלטונית. על מנת לצוד את תשומת ליבו של הנער, אשנבאך מנסה לסגל לעצמו גינונים של נער צעיר ולשם ... המשך לקרוא

גוטי

ואריאציה מקורית ביותר על הנושא הישן של אהבה המכלה את האוהב. אלא שהאהבה איננה האהבה שאנחנו מצפים לה, האוהב איננו האוהב שהיינו מצפים לו, והמוות איננו המוות הצפוי. אם ברומיאו ויוליה האהבה הופכת את האוהבים לגיבורים טרגיים, כאן היא הופכת את האוהב לליצן נלעג.... המשך לקרוא

חנן

משום מה רבות מהביקורות על הספר (לא רק בסימניה) מצניעות את העובדה המרכזית שהוא עוסק בפדופיליה. תיאורים רבים לאורך הספר מבהירים כי טאדז'ו, מושא תשוקתו של הגיבור אשנבאך, הוא עדיין ילד. למשל: "בתי-שחיו עדיין חלקים כשל פסל". למעשה, מסתבר שדמותו של טאדז'ו מבוססת על נער פולני בן 13 שמאן פגש בוונציה. הספר עשיר בתיאורים ממושכים של תווי פניו וגופו של טאדז'ו, שאותם סוקר אשנבאך באופן אובססיבי. קראתי תיאורים אלה מתוך שאט נפש הולך וגובר. עד כמה שזכור לי, אפילו ב"לוליטה" התיאורים לא היו מטרידים כל כך. ומה שחשוב יותר, בלוליטה הייתה פואנטה, וכאן לא. לשווא חיכיתי לאיזושהי ... המשך לקרוא

אליס

לקח לי חודש עד שנפל לי האסימון והבנתי כמה אני אוהבת את הספר הזה. מומלץ לקרוא קצת יותר על הספר עצמו כדי לקבל את התמונה השלמה.... המשך לקרוא

Remote viewing

כשהתחלתי לקרוא את מוות בוונציה, ידעתי שהיא הוגדרה כנובלה הטובה ביותר של מאן, ואולי אף כאחת מפסגות היצירה של המאה העשרים. התכוננתי לכך וקראתי אותה במתינות ובתשומת לב. אין מה לומר נובלה משובחת, כתיבה מדויקת ורווית משמעות. אולי אפילו קצת יותר מידי, מעין פרוזה-פילוסופית-אסתטית כמיטב המסורת הגרמנית. הסיפור נסוב על הגיבור, אשנבאך, שיש המזהים אותו עם גתה, עם המלחין מהאלר או אפילו עם מאן עצמו, סופר מצליח ומוערך מאין כמוהו. שכבר בתחילת הסיפור הוא מתואר כבן לקצינים ושופטים שחיו חיים 'מחמירים, הוגנים, חסכניים וקפדניים' מצד אביו, ואילו מצד אמו הוא בן למשפחה בו... המשך לקרוא

יוֹסֵף

משעמם טרחני ,סיימתי רק מתוך נחישות לגלות בכל זאת איזה ריגוש או כל חוויה מרוממת רוח אחרת אבל דלות הבנתי ורדידות נפשי מנעו זאת. מבחינתי אפשר לוותר. ... המשך לקרוא

חנן

ניסיתי, באמת שהתאמצתי. לא הצלחתי לעבור את החצי. איש חכם אחד אמר לי השבוע שאין טעם לבזבז את הזמן על סרטים וספרים שלא נהנים מהם. אז אני מפסיקה לקרוא את הספר.... המשך לקרוא

פריצי אגסים

"נתוני הפתיחה" של "מוות בונציה" עשויים להיות לא מעודדים עבור הקורא ההדיוט : וכי, לכאורה, מה לו (לי) ולעניינו של סופר גוסס, המבלה את שארית ימיו במירדף-התאהבות אפלטונית אחר נער פולני ? תוסיפו לזה את העובדה, ש"מוות בונציה" הוא מסוג הספרים שכדי להבינם לאשורם, הקורא צריך להתאמץ; אין בו מצב ל"זבנג וגמרנו" וגם לא קיצורי דרך כאלה שניתן לעשות לפעמים, בשובבות, בספרים אחרים, על בסיס קריאה מרפרפת והיסק. רק מה ? העושר הלשוני של תומאס מאן, יופי הדימויים, עומק הרבדים ובעיקר הפיוטיות שביצירתו - הם שהופכים את "מוות בונציה" לקלאסיקה אמיתית, ספר עליו הייתה וודאי פוסקת פרסומ... המשך לקרוא

הלל הזקן

קראתי כמעט הכל של מאן. זו השלמות הפיוטית הגדולה ביותר שיצר. חשוב להדגיש (לחבר שלא התלהב) כי הספרים של מאן, על אף הרעיון המרכזי הדומה שבהם, שונים מאוד. מאן בעצמו העיד שכשהוא בא לכתוב משהו הוא תמיד רצה להוציא משהו שונה בתכלית ממה שכבר כתב. כך הר הקסמים שונה מאוד מבית בודנברוק, ובית בודנברוק מיוסף ואחיו, ויסוף ואחיו שונה מאוד מדוקטור פאוסטוס וכן הלא הוכן הלאה. אבל מוות בוונציה תמיד תהיה הנובלה השלמה ביותר שקראתי מעודי.... המשך לקרוא

גל אורן

סיפור גרמני ע"י סופר גרמני באיטליה של תחילת המאה ה 20. האמת לא מובן למה הספר הנ"ל מוגדר כנובלה הכי טובה של סופר זה שקיבל פרס נובל לספרות. לא מומלץ.... המשך לקרוא

זאב

ספר שאין בו אלוהים. חזק. מטלטל. אכזרי. עדיין מהדהד למרות שנקרא לפני שנים.... המשך לקרוא

דורית