ביקורות ספרים על הספר קנאת סופרות

באתי עם ציפיות גדולות ודי התאכזבתי. מצאתי אותו בספריה החדשה שאני עובדת בה. בגדול הנושא מעניין דמותה של אביגיל שלו סופרת מוערכת שמועמדת לפרס ספיר, שרוצה למצוא את המקום שלה בעולם הספרותי, נפגשת עם עוד סופרות, יחד עם זאת מגלה שמשוררת אחת השתמשה בשמה כותבת שירה אירוטית נשית, התפקעתי מצחוק לא רע, ארס פואטיקה של כתיבה, דמויות מעניינות, בעלה חברותיה. וחלומה הגדול שיראו אותה כסופרת מוערכת מקנאה בסופרות אחרות שמצליחות ממנה, וכשהגעתי לחלק העיקרי של הספר מאוד התאכזבתי איבדתי בסופו של דבר את טעם הספר מלכתחילה שהוא היה מאוד מוצלח, לפי דעתי הסופרת הכניסה איזה ... המשך לקרוא

אורי החמודה

הביקורת עלולה לכלול פרטים מהעלילה - ספר נפלא! הכתיבה של מאיה ערד קולחת כרגיל, שנונה ועם זאת מלאת חיים, ניואנסים, אירוניה והומור. הסיפור נבנה בצורה נהדרת, הדמויות מעניינות ומלאות-חיים. קראתי כמה ביקורות (בעיתונות, לא פה) שעוסקות בעיקר ב"חידות" שטמונות בספר, בכך שהרבה מהדמויות חולקות שמות או שמות כמעט זהים, אבל זה לא העיקר לדעתי. יש פה סיפור נהדר, ולא צריך לחפש "ביצי הפתעה" כדי לחשוב איך להבין אותו, או לחשוב שרק כך אפשר באמת להבין אותו. יש סיפור על הגשמה ופספוס, על קריירה, זוגיות, עולם האקדמיה בכלל ועולם הספרות בפרט, כתיבה כמובן - החיים, בקיצור (גם אם לא ... המשך לקרוא

Cantona

גילוי נאות: אני אוהב את ספריה של מאיה ערד. יש לה כושר ביטוי, שנינות, מבט מפוקח כמו על עולם האקדמיה (שבע מידות רעות) ורווקה המשתוקקת לפרי בטן (העלמה מקזאן). היא לא מנסה להתנחמד לגיבוריה, 'לעשות להם נעים בגב' ופוצי מוצי. ל'קנאת סופרות' טוב כשהיה- התחברתי פחות. לא בשל איכות הכתיבה אלא יותר עקב דמויות רבות ולעתים התקשיתי לזכור במי מדובר אחרי עמודים רבים. ארוך למדי, גדוש ועמוס כולל טקסטים ארוכים של נאומי הדמויות וקטעי קישור. הדמיון בשמות כגון טל וטליה ושתי 'אביגיל'. אחינועם ואלישבע. אביגיל שלֵו היא סופרת מצליחה שפרסמה שלושה רבי מכר. הרביעי בדרך והיא תקועה. ... המשך לקרוא

ראובן

אפילו מישהו מירושלים מחפש את הספר בנרות לפחות לפני כמה חודשים, נו יש 8 הצעות למכירה, אני מצאתי את הספר כנראה בקבוצת נשים לא אוגרות כאן בשכונה כלומר בווטסאפ כלומר הכול התחיל דרך הפייסבוק פעם עכשיו עברו לווטסאפ, והנה אני עדיין כותבת על ספרים שקוראת כאן בסימניה הפטיש הניצחי, אחלה בריחה, ומזל שהצבריות ממשיכות לכתוב ויוצרות יצירות חדשות , הנה ספר מ 2021 כלומר כמה חודשים כאילו חדש דנדש, ונשי ועל ספרות, והתמונה על גבי הכריכה הראשית נהדרת קוצנית שכזאתהי כמו כולנו הישראליים, יאללה תורידו את הקוצים תרככו תעדנו תשילו את ההגנות ונדבר תיקשורת מקרבת, כן קצת בנאלי ... המשך לקרוא

איור וודה

את הספר התחלתי לקרוא לפני חצי שנה וסיימתי שלשום. אהיה יותר מדוייקת. את הספר התחלתי לקרוא לפני חצי שנה, החזקתי בבית כמה חודשים, החזרתי לספריה בעמוד 200 בערך, לקחתי הפסקה של חודשיים, ראיתי בחנות, דיפדפתי (ראיתי במקרה קטע שלא קראתי עדין והתלהבתי מחדש), קניתי, נתתי לו לנוח בבית חודש, קראתי אותו עם המון הפסקות, ואז את 60 העמודים האחרונים גמעתי ביום. מצד אחד, לפי מה שזה נראה, הספר מאוד לא קריא או מאוד משעמם לקריאה. הרי אם לקח לי בתור גומעת ספרים, לגמור אותו בכל כך הרבה זמן, לבטח יש בעיה בספר? אני רוצה להוציא את הרושם הזה מיד, אמנם הספר הזה באמת קצת היה לי קשה לקר... המשך לקרוא

הלנה

ראשית אומר שאהבתי את הספר. בכלל מאיה ערד מתארת באופן נכון את קנאת הסופרים שהיא חלק בלתי נפרד מתרבות הכתיבה. בשנים האחרונות היו מספר תביעות על ההעתקה מספר וכן מאבקים על זכיות בפרסים, כך שהסיפור מושפע מאד מהמציאות. ערד מתארת באופן יוצא מהכלל את אופי המאבק הספרותי המתנהל בחשאי. המאבק של הסופרים עם ההוצאות לאור , החנופה שעליהם להפעיל בכדי להגיע לגורמי ההשפעה, ההשואה הבלתי פוסקת מול סופרים אחרים, המאבק על כניסה לרשימת המועמדים לפרס שזו הכרה ביחודיות הספר, אלה הם חיי סופר מתחיל. כמו כן אני מאד מזדהה עם תאוריה את הישראלים החיים בחו"ל בספר זה זו אפיזודה צ... המשך לקרוא

אסתר

"קנאת סופרים" מקורו במסכת בבא בתרא, אבל מאיה ערד נסמכה על הטרנד המודרני אליבא דמרב מיכאלי והפכה את זה לקנאת סופרות. מה שלא מודרני אצל ערד זה רפיונה המוחלט בדימויים. אלה דלים ושחוקים. גם עולמה הטכנולוגי צר כנמלה כשהיא מתארת את הסופרת שלה אביגיל יושבת במונית ונאבקת בנקרא על מסך הנייד, החשוך והאותיות טל ומטר. וואלה. לא שמעה ערד על ניידים בהירים והאפשרות להגדיל את הטקסט? נשמע עלוב כמו ערב ההקראה והדיון בספרה החדש בנס-ציונה, משל היתה זו עיירה עתירת זוועות מספר של סטיבן קינג אי שם במיין. אלה אמנם ביקורות קטנוניות, אבל מה לעשות וזו קריאה שניה בטקסט, הראשונה ... המשך לקרוא

מורי

אתחיל בוידוי: מאיה ערד היא בראש רשימת הסופרות האהובות עלי. ואת קריאת הספר הזה דחיתי. קראתי יותר מדי סקירות למה לא. והספר נדחק ונדחק. אחרים ורבים עקפו אותו, ועכשיו כשסיימתי לקרוא אותו אני שואלת מה בעצם חשבתי לעצמי. איזה חתיכת עונג צרוף בן 412 עמודים שנגמרו לי מהר מדי, אבל הסיפור ימשיך לבעבע בתוכי עוד הרבה. כי אין כמו ערד לתאר את הדמויות שלה. רק היא מעיזה לכתוב אותן כפי שהיא כותבת (טוב, גם הרמן קוך) לתאר אותן עד הניואנסים הכי קטנים, והיא עושה את זה באומנות של ממש. רק היא יודעת להגיש לקורא כל פעם סיפור בעל מבנה לא שגרתי. ערד לא רק יודעת לכתוב סיפור מעניין ע... המשך לקרוא

dina

~~ הקדמה קצרה, רק כדי לומר שכיף לכתוב כאן ביקורת על החדש של מאיה ערד. מחוץ לאתר, נראה שיש קונצנזוס שמדובר בספר טוב ולהסכים עם הקונצנזוס זה משעמם, אפילו קצת מערער. אולי אני סתם נסחפת בזרם, אולי זו לא באמת דעתי האותנטית? אבל הנה פה באתר רוב הביקורות פושרות יחסית וככה אני יכולה להכריז בפה מלא שמדובר בספר מצויין ועדיין להרגיש אינדיבידואלית וייחודית. ~~ "הקורא הרע מבקש תמיד לדעת, ולדעת תכף ומיד, "מה קרה באמת." מה הסיפור שמאחורי הסיפור[...] את הרכילות הם רוצים. להציץ הם רוצים. שיגידו להם מה באמת קרה לך בחיים ולא מה שאחר-כך כתבת על זה בספרים שלך. שיגלו להם ס... המשך לקרוא

זהו ספר טוב מאוד ומעניין מאוד. מאיה ערד היא סופרת מעולה, סופרת בחסד. למדתי הרבה ממנו.... המשך לקרוא

פסיכולוגית

ואוו כמה הייפ יש על הספר הזה ובכלל על הסופרת... מאוד לא אופייני לי לבחור ספרים שכל העולם כרגע מחפש לקרוא, אבל ככה יצא. אתוודה כי זה הספר הראשון שאני קוראת של מאיה ערד ובקצרה – לא עפתי. אתחיל בכתיבה –רואים שנעשה מאמץ לכתוב בשפה גבוהה, והעברית מאוד מהוקצעת, זה, באמת, אין מה לומר. עברית יפיפיה, ורואים שזו מלאכת מחשבת. אני מעריכה עברית יפה ועשירה בספרים, אז מבחינתי זו נקודת זכות. הדמויות – הדמויות בסיפור באופן כללי שטוחות בלי הרבה עומק ובלי הרבה רבדים, דיי משעממות אפילו אגיד. זה כאילו אנחנו לא אמורים להזדהות או למצוא את עצמנו באף דמות, חוץ מהדמות הראשי... המשך לקרוא

כרמל

"עינב עינב, לכי תחזרי אל המושב עכשיו, אני לא מקנאה, לא זה לא המצב - העיר הזו קטנה מדי לשתינו..." (ג'ין בורדו) חשבתי על השיר הזה היום, כשיר שעל אף המוזיקה הקלילה מציג נושא קשה של שנאה וקנאה. וגם חשבתי, כסופרת - איך לכתוב את הביקורת הזו בלי שזה יהיה אישי. כי אני לא מקנאה וזה לא המצב, פשוט שאם את כסופרת בהוצאה גדולה פוסלת סופרים עצמאיים אז... אבל הקדמתי את המאוחר. הספר הזה בתחילתו היה אחד האהובים עלי. היה בו משהו שחסר מאוד בספרים של היום - מודעות עצמית. הסתכלות על עצמך מבחוץ וראיית החסרונות, והצגתם בדרך של הומור או של חמלה. אי אפשר לכתוב דמות עם מודעות עצמית או ה... המשך לקרוא

המורה יעלה

ספר מקסים ומומלץ, ללא ספק אחד הטובים של מאיה ערד. קנאת סופרות במידה רבה הוא ארס פואטיקה ונותן לנו הקוראים הצצה, ואף מעבר לה, לנעשה מאחורי הקלעים של ה תהליך כתיבה והפרסום. אבל מעבר לכך זהו ספר על אנשים. כהרגלה חולקת איתנו מאיה ערד את תבננותה המיוחדת בהתנהגות האנושית. דמויות והתנהגויות של היום יום הופכות למרתקות דרך עיניה ועטה של ערד. לעתים קשה להתנתק מהנסיון לזהות את ערד עצמה והשקפותיה על עולם הספרות בין הדמויות, אבל האמת זה אינו תורם הרבה. למען האמת אני קצת מקנא במי שהחוויה של קריאת קנאת סופרות עדין לפניו. כל שנותר הוא לקוות שמאיה ערד כבר טורחת עבורנ... המשך לקרוא

גיל

את ספרה החדש של מאיה ערד, "קנאת סופרות", גמעתי ביום אחד. ספריה הקודמים של ערד (קראתי את חלקם), סחפו אותי. כתיבתה ברובה מהנה, רגישה לניואנסים. ערד לועגת למבני כוח באופן שנון. מהאקדמיה והמוסד הספרותי, אל מוסד הנישואים, ועד זיהוי רנטגני (אולי מדי) של יחסי הכוח העומדים מאחורי דינמיקה זעירה בין שני אנשים. עם זאת, נדמה שברובד האנושי, העמוק יותר, ערד מפספסת שוב ושוב. ספריה לוקים בדרך כלל באי-אהבה לדמויות, ובכתיבה צינית ומרוחקת, שלא מצליחה להמריא. כך שחווית הקריאה נותרת מהנה, אבל באופן קר/רציונלי, במובן מסוים נטול ערך מוסף. גם ספר זה, ממשיך באותה נימה שניכרה ... המשך לקרוא

oldey