"היה זה הטוב שבזמנים, היה זה הרע שבזמנים
היה זה עידן של החוכמה, היה זה עדין הטיפשות,
היה זה תור האמונה, היה זה טור הספקנות
היו אלו ימים של אור, היו אלה ימים של אופל,
היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש,
הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי."

כך נפתח ספרו הנודע של <mark>צ'ארלס דיקנס</mark> "בין שתי ערים". לא שאני מחדשת לרובכם משהו, אלו בין שורות הפתיחה הנודעות ביותר שאפילו לפני שקראתי את הספר, שמעתי על

רחובות מעופשים. עוני הפושה ומהדהד בכול, מכרסם בכל חלקת אדמה סבירה ומפורר אותה ואת נשמת בעליה. העניים מתפלשים בתוך בוץ של חשיבות עצמית וכל שנותר להם הוא לאמץ חשיבה הישרדותית.
מתהלכים בנעליים בלויות, בגדים מרופטים, מלוכלכים מיושן שמהווה את סימן ההכר שלהם, מעין תחליף לכרטיס הביקור של רמי הדרג והמעלה.
לצד החולדות מפיצות המחלות והכאוס, ישנם אלה שמפיצים זדון ורמאות, שקריות ואי נאמנות.

זהו ספר גדו

אמא שלי אמרה לי, שאי אפשר להתיימר לקרוא "את כל הקלאסיקות" ולפסוח על <mark>דיקנס</mark>; "זה כמו לדבר על שאנסונים צרפתיים ולא להזכיר את ברל, ברסנס או אזנבור" - היא אמרה... ואני, ילד טוב אני.
רק שחיכיתי קצת זמן עד להופעתה של מהדורה כמו זו, שהצהירה על עצמה מלכתחילה כ"מיועדת למבוגרים" ושהתחייבה "להביא את הטקסט המקורי במלואו". שאכן - תהלומה גדולה היא בעיניי, תיוגם של כל כתבי <mark>דיקנס</mark>, טוויין, פו וכיוצא באלה סופרים,

הספר "אוליבר טוויסט", הינו רומן משנת 1838 מאת <mark>צ'ארלס דיקנס</mark>, אשר מגולל את סיפור חייו הקשה של אוליבר טוויסט שהוא הפרוטגוניסט וגיבור הרומן. מיום היוולדו בבית מחסה עלוב בעיירה באנגליה, וכלה בהרפתקאותיו בלונדון, ברומן זה כמו ברבים מספריו האחרים <mark>צ'ארלס דיקנס</mark> מעורר את תשומת-לב הציבור לבעיות החברתיות של תקופתו, כגון בתי המחסה לעניים, העסקת ילדים, עבריינות של ילדים וכן חייהם של ילדים אשר התייתמו מהוריהם בצ

צ'רלס <mark>דיקנס</mark> הוא מגדולי הספרות האנגלית במאה ה- 19 ובילדותי קראתי את כל ספריו שתורגמו לעברית והיו זמינים בספרייה. בעיקר הרשים והשפיע עליי ספרו "אוליבר טוויסט".

בזמנו מהדורות התרגום לעברית יצאו לאור בגרסה מקוצרת כיוון שקהל היעד שלהן היו ילדים ובני נוער. <mark>דיקנס</mark> אמנם כתב לא מעט על ילדים אולם ספריו לא היו "ספרי ילדים" והראיה לכך, בין השאר, שרוב הרומנים שכתב, כמו "תקוות גדולות", פורסמו בתחילה בהמשכים ש

בשנת 1989 מרגרט תאצ'ר המנוחה(שלאחרונה היו שציפו לה שתגיע לכבדנו בטקס הדלקת המשואות), העניקה העתק של הספר 'בין שתי ערים' לנשיא צרפת דאז פרנסואה מיטראן. זה היה פריט יקר ערך, הוצאה מקורית של שנת 1859 והמחווה נעשתה לרגל חגיגות שנת ה – 200 למהפכה הצרפתית. כוונותיה של ראש ממשלת בריטניה היו כנראה טהורות והיה ברצונה באמת ובתמים להשתתף בשמחת בני הרפובליקה, אך לא כך חשבו עיתוני צרפת...


הם מיהרו להדגיש

ספר טוב של <mark>צ'ארלס דיקנס</mark> המצטיין בעיקר בהומור הציני שלו כלפי הדמויות המתוארות. כקורא ממש הזדהיתי עם חציו של המחבר המכוונים כלפי הדמויות השליליות, ועם הבעת ההזדהות כלפי הגיבורים החיוביים.
הסיפור עצמו, בנוי ממספר התרחשויות ועלילות שתוך כדי ההתקדמות העלילה, הן מתחברות יחדיו לכדי סיפור אחיד, העוסק בשלילת הגישה התועלתנית שהביאה עמה המהפכה התעשייתית לאנגליה של אמצע המאה ה-19.
בנוסף לכך, נהניתי מאוד מן

יש ספרים שלאחר הקריאה שלהם אני תוהה איך לא קראתי אותם קודם. בכל זאת, עקב התקופה העגומה שבה אנו חיים, כנראה שקראתי אותו בדיוק בזמן.
אני מודה, לא קראתי הרבה ספרים של <mark>דיקנס</mark>. "תקוות גדולות" הוא הספר הרביעי שלו שקראתי, ועד היום לא התאכזבתי. אבל הספר הזה הוא באמת יוצא מגדר הרגיל.
הסיפור <mark>דיקנס</mark>י להפליא: פיפ, ילד יתום ועני, אך מלא פוטנציאל, פוגש יום אחד במזלו; אך בספר הזה דרכו של החלכא לגאולה, רצופה מהמו

הספר נחשב לטוב ביצירותיו של <mark>דיקנס</mark> או אחד מהטובים ביותר שלו, הוא זה שנוטה להופיע כמעט בכל רשימה של הספרים הכי טובים שנכתבו אי פעם.
הספר יצא לאור בהמשכים בעיתונות בשנים 1860-1861.

זהו סיפור חניכה של פיפ, נער צעיר שהתייתם מהוריו וגדל אצל אחותו השתלטנית והאכזרית, למזלו של פיפ בעלה של אחותו ג'ו הוא אדם טוב לב ועוזר לפיפ.
ה"תקוות הגדולות" של פיפ בחיים הם להפוך מפועל קשה יום לג'נטלמן משכיל שיכול להרשו