ביקורת ספרותית על גדר חיה - ספריה לעם #693 מאת דורית רביניאן
ספר בסדר

---

גדר פירושה הפרדה, תיחום, שימת גבול בין שטח לשטח. לעתים הגדר עשויה מחומרים כמו מתכת או עץ, לעיתים משולבים בה צמחים, ולעתים ניתן גם להבחין בגדר עשויה כולה שיחים, כלומר "גדר חיה"...הגדר החיה מורכבת משורת משוכה ישרה, המורכבת בדרך כלל משיחים ופרחים ירוקי עד, אך לעיתים גם מצמחים מטפסים. גדר שכזו חייבת גיזום תדיר והשקיה נאותה...[פורטל פרחים, צמחים וגינון]

ברור כי כוונת המשורר כאן כי הגדר החיה, ההגדרה שמהווה לכאורה סתירה בין החסם למשהו חי, נמצאת בתוך הנפש. את הגדר, גם זו העשויה מבטון אפשר להרוס בקלות, אך את גדר חיה קשה יותר לסלק, יש לעקרה מן השורש.

ליאת וחילמי, ישראלית ופליסטינאי, מנסים בבועה ניו יורקית לראות אם האהבה תנצח.
ספריה הקודמים של רביניאן יצרו ציפייה וכגודל הציפייה גודל האכזבה. הספר הזה היה בעייתי מבחינתי מהרבה בחינות, כאשר היתרון הגדול שלו הייתה השפה. דורית רביניאן יודעת לכתוב, אך לצערי הגיבורים שהיא כתבה, לפחות במקרה הזה איכזבו קשות.
דמותה של ליאת לא התפתחה לאורך הספר. ליאת שלפני סיפור האהבה סוער ומלא תשוקה נשארה אותה ליאת, שבניעור קל של כתף משילה מעצמה את החוויה המטלטלת וממשיכה כאילו כלום לא היה. חילמי, אמנם מצליח לפרוץ כמה מסגרות, אך מצטייר, אולי בגלל שמחשבותיו נסתרות מן הקורא, כנפש אמן תמימה ומיוסרת, שבינו לבין ראיית המציאות כפי שהיא, מרחק רב מדי.
הסיפור עצמו נמרח מדי, עד שבסופו של דבר התחיל לשעמם ואם לא כמה נקודות אור כמו המנהגים הפרסיים והטיולים ברחבי ניו יורק, יש סיכוי שהייתי נוטשת.

לצערי הסוף, הוא מה ששבר אותי סופית. הסופרת לא יכלה לבחור בסוף פחדני יותר וקל, כזה שלא מצריך מהדמויות להתנהג בצורה בוגרת ולהתמודד עם הבעיות. אמנם, שני הגיבורים הראשיים היו בשנות העשרים המאוחרות שלהם, אך בעיניי הצטיירו כשני טינאייג'רים, רווי הורמונים.

דבר נוסף שהתברר לי בסיום הקריאה, הוא כי למרות שליאת היא נצר למשפחה פרסית, בעיניי היא הצטיירה כפולניה לבנה למהדרין ואם לא היה גוון אורה כגוון של זית, הייתי ממקמת את שורשיה בגלות אשכנז.

אחד הדברים שמרתקים אותי הוא בחירת השמות של הגיבורים בספרים. מעניין, שבספר הזה, דורית רביניאן השתמשה בשם חילמי, שפירושו הוא עדינות, סבלנות ורוגע. אני תוהה, האם הסימפטיה שלי כלפיו הייתה משתנה אם הסופרת הייתה בוחרת בשם טעון קצת יותר, כמו אוסמה או מוחמד.

במאמר מוסג, אני מכירה זוג דומה מאוד מקרוב. אמנם לא ישראלית ופלסטינאי, אלא יהודי וערביה ישראלית. הם דווקא לא הלכו על הסיום הקל ונאלצו להתמודד. במקרה שלהם, לאחר איומים על חייהם, הם החליטו לנתק את הקשרים עם הארץ ועם רוב קרוביהם ולעבור לקנדה, שם הזרוע הארוכה של "המוסר" וכבוד המשפחה לא הצליחה להשיגם והם יכולים לגדל את ילדיהם בשקט ובאהבה.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על גדר חיה - ספריה לעם #693