ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שני, 27 באוקטובר, 2014
ע"י נתי ק.
ע"י נתי ק.
גדר פירושה הפרדה, תיחום, שימת גבול בין שטח לשטח. לעתים הגדר עשויה מחומרים כמו מתכת או עץ, לעיתים משולבים בה צמחים, ולעתים ניתן גם להבחין בגדר עשויה כולה שיחים, כלומר "גדר חיה"...הגדר החיה מורכבת משורת משוכה ישרה, המורכבת בדרך כלל משיחים ופרחים ירוקי עד, אך לעיתים גם מצמחים מטפסים. גדר שכזו חייבת גיזום תדיר והשקיה נאותה...[פורטל פרחים, צמחים וגינון]
ברור כי כוונת המשורר כאן כי הגדר החיה, ההגדרה שמהווה לכאורה סתירה בין החסם למשהו חי, נמצאת בתוך הנפש. את הגדר, גם זו העשויה מבטון אפשר להרוס בקלות, אך את גדר חיה קשה יותר לסלק, יש לעקרה מן השורש.
ליאת וחילמי, ישראלית ופליסטינאי, מנסים בבועה ניו יורקית לראות אם האהבה תנצח.
ספריה הקודמים של רביניאן יצרו ציפייה וכגודל הציפייה גודל האכזבה. הספר הזה היה בעייתי מבחינתי מהרבה בחינות, כאשר היתרון הגדול שלו הייתה השפה. דורית רביניאן יודעת לכתוב, אך לצערי הגיבורים שהיא כתבה, לפחות במקרה הזה איכזבו קשות.
דמותה של ליאת לא התפתחה לאורך הספר. ליאת שלפני סיפור האהבה סוער ומלא תשוקה נשארה אותה ליאת, שבניעור קל של כתף משילה מעצמה את החוויה המטלטלת וממשיכה כאילו כלום לא היה. חילמי, אמנם מצליח לפרוץ כמה מסגרות, אך מצטייר, אולי בגלל שמחשבותיו נסתרות מן הקורא, כנפש אמן תמימה ומיוסרת, שבינו לבין ראיית המציאות כפי שהיא, מרחק רב מדי.
הסיפור עצמו נמרח מדי, עד שבסופו של דבר התחיל לשעמם ואם לא כמה נקודות אור כמו המנהגים הפרסיים והטיולים ברחבי ניו יורק, יש סיכוי שהייתי נוטשת.
לצערי הסוף, הוא מה ששבר אותי סופית. הסופרת לא יכלה לבחור בסוף פחדני יותר וקל, כזה שלא מצריך מהדמויות להתנהג בצורה בוגרת ולהתמודד עם הבעיות. אמנם, שני הגיבורים הראשיים היו בשנות העשרים המאוחרות שלהם, אך בעיניי הצטיירו כשני טינאייג'רים, רווי הורמונים.
דבר נוסף שהתברר לי בסיום הקריאה, הוא כי למרות שליאת היא נצר למשפחה פרסית, בעיניי היא הצטיירה כפולניה לבנה למהדרין ואם לא היה גוון אורה כגוון של זית, הייתי ממקמת את שורשיה בגלות אשכנז.
אחד הדברים שמרתקים אותי הוא בחירת השמות של הגיבורים בספרים. מעניין, שבספר הזה, דורית רביניאן השתמשה בשם חילמי, שפירושו הוא עדינות, סבלנות ורוגע. אני תוהה, האם הסימפטיה שלי כלפיו הייתה משתנה אם הסופרת הייתה בוחרת בשם טעון קצת יותר, כמו אוסמה או מוחמד.
במאמר מוסג, אני מכירה זוג דומה מאוד מקרוב. אמנם לא ישראלית ופלסטינאי, אלא יהודי וערביה ישראלית. הם דווקא לא הלכו על הסיום הקל ונאלצו להתמודד. במקרה שלהם, לאחר איומים על חייהם, הם החליטו לנתק את הקשרים עם הארץ ועם רוב קרוביהם ולעבור לקנדה, שם הזרוע הארוכה של "המוסר" וכבוד המשפחה לא הצליחה להשיגם והם יכולים לגדל את ילדיהם בשקט ובאהבה.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
הוא סיפר לה את מה שהוא רצה לספר, היא מצדה לא ממש התעניינה ושאלה.
מצד שני, גם הוא לא ממש שאל על המשנה הפוליטית של משפחתה. קצת מוזר בעיניי.
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
זה לא רק זה, נתי. ליאת כל כך תבוסתנית, כל כך בעמדת התגוננות, כל כך אשמה, עד שבא להקיא.
וכמו שכתבתי בביקורת שלי: ליאת לוקה בגזענות הפוכה. במשפחה של חילמי כולם נפלאים: משכילים, חכמים, אינטליגנטיים, ואנשי העולם הגדול, בקיצור, גם לי בא להתאהב בחילמי אחד, אבל אני נשואה, אז הלך עלי.
|
|
cujo
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
נתי .ק. יש חציצות שמשתבחות עם השנים.:)
לזכרוני הוא פורש לפניה את משנתו הפוליטית , מספר לה על חייו בכלא ומפגיש אותה עם חברה שאביה היה מחבל שנהרג ע"י צהל. הכל נמצא על בשולחן. אני חושב שבכל ספר , אנחנו הקוראים מנסים להכתיב איך היינו רוצים שהעלילה תתפתח, מבחינתי זה היה רומן זמני שבו היא יכלה לשים את כל הדברים האלו בצד וחילמי לא היה מחבל. לגבי הסוף אכתוב לך בפעם אחרת . מופעלים עלי לחצי טיול:)
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
cujo לצאת חוצץ, זה כל כך 2003:-)
יש הבדל בין להמשיך בחיים (אני התחתנתי ב2003:-)), לבין להמשיך בחיים עם מישהו שאולי מי מבין משפחתו או חבריו יכלו להיות בין מבצעי אותם הפיגועים, או סתם בין תומכיהם. מעולם לא הטריד אותה אם מישהו מבני משפחתו או חבריו היו או הנם חברים בארגון טרור כלשהו? מה השקפתם הפוליטית? וכו'
|
|
cujo
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אני חייב לצאת חוצץ ולו רק לצורכי איזון.
קודם כל דברים שרואים מפה לא תמיד רואים משם. כאשר אתה חי בחו"ל היכולת להתנתק גדלה.
אני זוכר את 2003 כשנה טובה. קרו לי בה הרבה דברים מדהימים וגרתי בתל אביב ונסעתי באוטובוס עמוס כל יום לעבודה, עד אשר אפרתי הזכירה את הפיגועים ושלחה אותי לקרוא עליהם בוויקיפדיה לא זכרתי אותם והם אכן היו נוראים . יש לרובנו מנגנון הדחקה שמאפשר לחיות בארץ וליאת מספרת את הסיפור בדיעבד. אני מבין את ההתרעמות שלכם על הסופרת ועם זה אני לא יכול להתווכח איתכן אבל אני לא רואה בעלילה בלתי אפשרית או שקרית. אנשים התחתנו, יצאו למועדונים , התאהבו ועשו סטוצים גם פה בישראל ב2003 למה זה בלתי נתפס שמישהי תעשה את זה בניו יורק. |
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אני חושבת שגם יהודים משתמשים ב- JAP ובבית ספר ליד העבודה שלי
יש לא מעט JIP, אם כי בעיקר עם אמהות בג'יפים מפוארים שחוסמים את כל התנועה בשכונה.
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
מעניין שהספר של דורית לא ממש אהוד כאן אצלנו...אז אולי כדי לוותר? ביקורת יפה
אומרים אכן JAP בסלנג אמריקאי ובדרך כלל הלא יהודים אומרים זאת על היהודיות..והכוונה לילדות/נערות מפונקות גנדרניות שהאבא לוקח אותם באיזה מכונית מהודרת לבית ספר כשבית ספר שתי דקות מהבית...סוג של אנטיגוניזים בתוך שק מלא של סטריאוטיפים עלינו ,מה לא?
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
אפרתי, את צודקת. אבל בעיניי ליאת היא דמות כזו, אחת שלא מעניין אותה אף אחד.
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
זה מה שעורר את חמתי בספר הזה. אבל זה לא הגיוני בכלל. הוריה ואחותה של ליאת גרים בתל אביב,
ותל אביב הייתה מוקד לפיגועים כמו ירושלים וחיפה. אני לא זוכרת יום אחד של שלוות נפש בתקופה ההיא, כשהלכנו לקניון, נכנסנו למסעדה או עלינו לאוטובוס. לכן הספר נראה שקרי בעיני. היא מיקמה את סיפור האהבה בתקופה לא נכונה. אם היא הייתה ממקמת את הסיפור שלוש שנים קודם לא הייתי כותבת בחריפות כזאת. אפילו היום זה עוד מתקבל על הדעת. ב-2002? מה הטעם למקם את הרומן דווקא אז אם לא כדי להביע אמירה כלשהי. והאמירה הזאת עצבנה אותי. מה זה, ליאת גרה על הירח? איך אפשר להביע תבוסתנות אידיאולוגית כזאת כשעשרות ישראלים היו מתפוצצים בכל חודש בלי לדבר על הפצועים, שנותרו נכים?
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
מישהי שאני מכירה אמרה כי ליאת היא סוג של JAP או JIP Jewish Israeli Princess
שום דבר לא מעניין אותה חוץ מעצמה
|
|
חלפה עם הרוח
(לפני 10 שנים ו-10 חודשים)
לי הפריע החוסר התייחסות לתקופה. פיגועים באוטובוסים, קניונים, מלונות ועל ליאת זה כנראה לא השפיע בכלל
|
24 הקוראים שאהבו את הביקורת