בשבוע שעבר נפטר תא"ל (בדימוס) גיורא אבן-אפשטיין, ולכן ביקשתי לקרוא את האוטוביוגרפיה שלו, "אלוף השמים" (הוצאת קוראים, 2017), שכתב בסיוע <mark>אילן כפיר</mark> ודני דור. כשהתגייס, בשנת 1956, לא התקבל אפשטיין, בן קיבוץ נגבה, לקורס טיס והתנדב לצנחנים. "לימים, לאחר ההישגים שלי כטייס קרב, "רפול" התגאה בכך שה"אייס" הגדול ביותר של חיל האוויר הוא בכלל צנחן..." (עמ׳ 34).

כאמור, ועדה רפואית פסלה אותו מקבלה לקורס טיס ו

https://wp.me/p4kTCp-4qw

השבוע לפני ארבע שנים נפטר האלוף (מיל.) אביגדור (ינוש) בן-גל, מגיבורי מלחמת יום הכיפורים ואלוף פיקוד הצפון לשעבר. קריאה חוזרת בביוגרפיה אודותיו, "ינוש" (הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2017) מאת <mark>אילן כפיר</mark> ודני דור, מעלה כמה לקחים שכוחם יפה גם כיום.

שנה לפני מלחמת יום הכיפורים מונה בן-גל, שעשה את כל שירותו בחיל השריון, למפקד חטיבה 7. כמח"ט, הוא העלה על נס את המוכנות לעימות הבא,

ינוש / <mark>אילן כפיר</mark> ודני דור
-------------------------------

בינואר 1978 סופחתי למפקדת פיקוד צפון בנצרת. שרתתי תחת פיקודו של רמי דותן , שהיה קצין תחזוקה ראשי של פיקוד צפון.
במסגרת תפקידיי היינו אחראים על שרטוט מפות דרכי האספקה וגושי הדרגים התחזוקתיים של תוכניות ״ אורנים קטן ואורנים גדול״. אלוף הפיקוד הגיע לעיתים קרובות מלווה הרמטכל וכך זכינו להכיר הן את ינוש ואת רפול.
רפול שהיה רמטכ״ל וינוש ,

"כאשר התיישבתי בכיסאו של האלוף הוד כמפקד החיל, נחשפתי באופן מוחשי לאחריות שנשא באבני דרך מרכזיות לקיומה של המדינה. מנהיגותו, ביטחונו ורמתו המקצועית היוו מסד לניצחון ב"מלחמת ששת הימים". מעולם לא נעשה מבצע דומה ל"מוקד", במיוחד כאשר חייה ועתידה של המדינה מונחים על הכף. האחריות הייתה כולה שלו" (הקדמת מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף אמיר אשל, עמוד 11).

הספר "רבע לשמונה" מאת <mark>אילן כפיר</mark> ודני דור (ידיעות ספ

https://wp.me/p4kTCp-3cM

יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא תמיד קשה. הוא מתחיל ערב קודם לכן, כשהשירים הכי יפים בעברית מתנגנים ברדיו ואתה נותר עם המחשבות והשאלות: מה היה אילו? ואיך הם היו היום? מה היו חושבים על מי שהפכת להיות? "הוא נשאר בן עשרים, והזמן חלף…" כתב עלי מוהר על חברו לשירות בצנחנים, יורם ביאלר, שנהרג. בעבורי, ככל שאנחנו מתבגרים הופך הביקור השנתי בהר הרצל לקשה יותר. אירועים כמו סיום התואר, נ

יום שישי, 20:45, בלילה
בחוץ יורד שלג, -2 מעלות צלזיוס , קר , באמת קר,
אנשים לא יוצאים בטמפרטורות כאלה לרחוב, ואפילו לא בשביל לחפש לעשות חיים.
המכסימום שהם מוכנים לו, לשבת לבהות בטלביזיה כמו עגלים, לי זה לא מתאים, אז החלטתי
לכתוב על הספר הזה, החווה הסינית.
קודם כל על האווירה והאסוציאציות שעולות בראש כשאנו קוראים את הספר הזה.
התובנה הראשונה שעולה בראש, המלחמה זה גיהנום !
גיהנום עלי אדמות, והת

"האדמה רעדה" (הוצאת מעריב, 2006) מאת העיתונאי הוותיק <mark>אילן כפיר</mark> היה הספר הראשון שפורסם אודות מלחמת לבנון השנייה והציג את סיפורה השלם. כפיר אינו רק עיתנואי מנוסה, שכתב כמה וכמה ספרים אודות מערכות ישראל, כי אם מי שמכיר את הלחימה על בשרו. במלחמת יום הכיפורים לחם בשורות חטיבת הצנחנים במילואים 247 (זו ששחררה את ירושלים וצלחה את התעלה). כחובש בפלוגת ההנדסה החטיבתית של הצנחנים (פלחה"ן) היה בכוח הראשון שצל

"את ה"אין ברירה" ראיתי במו עיני בליל 15-16 באוקטובר, כאשר מפקד יחידת החה"ן – צנחנים, אביק טמיר, בחר את 36 האנשים שיצלחו ראשונים. הייתי עד לוויכוח בין תל-אביבי שלא נבחר לקיבוצניק שצוות, כאשר התל-אביבי אומר: "לך יש מה להפסיד, יש לך משפחה, ילדים," והקיבוצניק סירב לוותר." (עמוד 14)

הספר "אחי גיבורי התעלה" מאת <mark>אילן כפיר</mark> המתאר את קרבות חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, החל מצליחת התעלה על ידי המצרים ב

https://wp.me/p4kTCp-3yA

בראיון שהתפרסם בסוף השבוע האחרון ב"ישראל היום" סיפר רמי סווט, קצין שריון שלחם במלחמת יום הכיפורים ושכל את אחיו, כי הוא עמל עם חבריו לנשק להקים את "המרכז למלחמת יום הכיפורים", עמותה להנצחת וחקר המלחמה ולהנחלת מורשתה. כשנשאל בידי המראיין, יואב לימור, מדוע נדרש מרכז שכזה ומדוע כעת, השיב שהמלחמה היתה "האירוע המכונן ביותר בתולדות המדינה מאז עצמאותה", והנה היא עברה ונשכחה כאי