"כאשר התיישבתי בכיסאו של האלוף הוד כמפקד החיל, נחשפתי באופן מוחשי לאחריות שנשא באבני דרך מרכזיות לקיומה של המדינה. מנהיגותו, ביטחונו ורמתו המקצועית היוו מסד לניצחון ב"מלחמת ששת הימים". מעולם לא נעשה מבצע דומה ל"מוקד", במיוחד כאשר חייה ועתידה של המדינה מונחים על הכף. האחריות הייתה כולה שלו" (הקדמת מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף אמיר אשל, עמוד 11).

הספר "רבע לשמונה" מאת אילן כפיר ודני דור (ידיעות ספרים, 2019) מספר את סיפורו של האלוף מוטי הוד, מקיבוץ דגניה, דרך הפיכתו לאחד מארבעת הטייסים הראשונים שסיימו קורס טיס חיל האוויר, עבור בכל תפקיד פיקודי בחיל, וגולת הכותרת הפיקוד על חיל האוויר במלחמות ששת הימים וההתשה. הוד השכיל לקחת את המכונה המופלאה שבנה קודמו, עזר וייצמן, ולהוציא לפועל את הגדול בהישגי החיל, "מבצע מוקד". מהלומת הפתיחה האווירית שסייעה להכרעת המלחמה בניצחון מוחץ והפכה את החיל, כהגדרת האלוף אשל, לאחד הטובים בעולם.

אבל הוד נדרש גם לאתגרים נוספים. ידועים פחות. דוגמה לאופן שבו פעל כמצביא אווירי היא "רימון 20", מארב אווירי מתוחכם לטייסים הרוסים שסייעו למצרים בעת מלחמת ההתשה. "בחודשים שעברו מאז התגלתה לראשונה נוכחות צוותי אוויר רוסיים במצרים, החלו להיערך בחיל האוויר לתגובה, אם וכאשר יגיע האישור. מוטי הוד הנחה את יעקב אגסי, ראש ענף מבצעים, להתחיל להכין את המבצע, עדיין ללא שם ובלי כיוון ברור. אגסי מינה לפרויקט את דוד פורת, מפקד מדור הגנה אווירית בענף המבצעים. פורת, גאון מחשבים עוד בימים שבהם מחשב היה מפלצת ענקית שאיש לא ידע מה עושים איתה, הגיש להוד ולאגסי תוכנית. מלבד חלקה המבצעי, היא חייבה שיתוף פעולה הדוק בין זרוע הלוחמה האלקטרונית (ל"א) במודיעין של חיל האוויר ובין יחידה 848 של אגף המודיעין בצה"ל – יחידת משנה ייעודית למעורבות הסובייטית הגוברת באזור, שזכתה לשם "מסרגה". דבר קיומה היה סודי ואנשיה כונו "גרצ'קואים", על שמו של שר ההגנה הרוסי אנדריי גרצ'קו. כל הקצינים והחיילים ששירתו ב"מסרגה" היו דוברי רוסית" (עמוד 183). הוד היה מעורב אישית במבצע, בחר את הטייסים אישית, וקבע שיהיו הטובים ביותר בחיל. המהלך היה חייב להצליח, ממש כמו במבצע מוקד ב-67', ולהקרין את עוצמתו ויכולתו של החיל וצה"ל.

אביהו בן־נון, מפקד טייסת הפנטומים 69 ולימים בעצמו מפקד חיל האוויר, סיפר כי "התכנון פעל כמו שעון שווייצרי. זה היה מוטי הוד במיטבו. גם בתוכנית הקרב וגם בניהולו, כשהוא מכניס את כל עוצמתו כטקטיקן מהמדרגה הראשונה. ברגע שהמיגים זינקו לעבר מה שנראה להם כמטוסי צילום ושיחררו בידונים לקראת כניסה לקרב, אנחנו משכנו מלמטה כדי לתקוף אותם. בתחילת הקרב הייתה לי בעיה. הרוסים כבר היו על הכוונת שלי, וכשעמדתי לשגר טיל לעבר אחד מהם, אברהם שלמון נכנס ביני ובין המיג ותוך 20 שניות הפיל אותו. הטייס הרוסי פתח מצנח ידני בגובה של 20 אלף רגל, במקום לאפשר לכיסא המפלט לפתוח מצנח בגובה שבו יהיה לו חמצן. נוצר מצב הזוי של שדה קרב בו פנטומים ומיראז'ים נלחמים נגד מיגים רוסיים, ובמרכז הזירה מיטלטל באופן סוריאליסטי מצנח עם טייס רוסי שכאילו לא קשור לקרב שמתנהל סביבו" (עמוד 186).

טוב עשו דור וכפיר בספרם את סיפורו של הודם, שכן סיפורו ראוי שיסופר. כפיר אינו רק עיתונאי מנוסה, שכתב כמה וכמה ספרים אודות מערכות ישראל, כי אם מי שמכיר את הלחימה על בשרו. במלחמת יום הכיפורים לחם בשורות חטיבת הצנחנים במילואים 247 (זו ששחררה את ירושלים וצלחה את התעלה). כחובש בפלוגת ההנדסה החטיבתית של הצנחנים (פלחה"ן) היה בכוח הראשון שצלח את תעלת סואץ, במסגרת מבצע "אבירי לב" בליל 15 - 16 באוקטובר 1973. דני דור שיתף אתו פעולה במספר ספרים. סגנונם של המחברים מליצי מעט, אולם הסיפור חשוב והשניים הוציאו מתחת ידם ספר שכתוב היטב, בשפה עשירה ובאופן שאוחז בקורא ולא מרפה.

"כאשר התיישבתי בכיסאו של האלוף הוד כמפקד החיל, נחשפתי באופן מוחשי לאחריות שנשא באבני דרך מרכזיות לקיומה של המדינה. מנהיגותו, ביטחונו ורמתו המקצועית היוו מסד לניצחון ב"מלחמת ששת הימים". מעולם לא נעשה מבצע דומה ל"מוקד", במיוחד כאשר חייה ועתידה של המדינה מונחים על הכף. האחריות הייתה כולה שלו" (הקדמת מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף אמיר אשל, עמוד 11).

הספר "רבע לשמונה" מאת אילן כפיר ודני דור (ידיעות ספרים, 2019) מספר את סיפורו של האלוף מוטי הוד, מקיבוץ דגניה, דרך הפיכתו לאחד מארבעת הטייסים הראשונים שסיימו קורס טיס חיל האוויר, עבור בכל תפקיד פיקודי בחיל, וגולת הכותרת הפיקוד על חיל האוויר במלחמות ששת הימים וההתשה. הוד השכיל לקחת את המכונה המופלאה שבנה קודמו, עזר וייצמן, ולהוציא לפועל את הגדול בהישגי החיל, "מבצע מוקד". מהלומת הפתיחה האווירית שסייעה להכרעת המלחמה בניצחון מוחץ והפכה את החיל, כהגדרת האלוף אשל, לאחד הטובים בעולם.

אבל הוד נדרש גם לאתגרים נוספים. ידועים פחות. דוגמה לאופן שבו פעל כמצביא אווירי היא "רימון 20", מארב אווירי מתוחכם לטייסים הרוסים שסייעו למצרים בעת מלחמת ההתשה. "בחודשים שעברו מאז התגלתה לראשונה נוכחות צוותי אוויר רוסיים במצרים, החלו להיערך בחיל האוויר לתגובה, אם וכאשר יגיע האישור. מוטי הוד הנחה את יעקב אגסי, ראש ענף מבצעים, להתחיל להכין את המבצע, עדיין ללא שם ובלי כיוון ברור. אגסי מינה לפרויקט את דוד פורת, מפקד מדור הגנה אווירית בענף המבצעים. פורת, גאון מחשבים עוד בימים שבהם מחשב היה מפלצת ענקית שאיש לא ידע מה עושים איתה, הגיש להוד ולאגסי תוכנית. מלבד חלקה המבצעי, היא חייבה שיתוף פעולה הדוק בין זרוע הלוחמה האלקטרונית (ל"א) במודיעין של חיל האוויר ובין יחידה 848 של אגף המודיעין בצה"ל – יחידת משנה ייעודית למעורבות הסובייטית הגוברת באזור, שזכתה לשם "מסרגה". דבר קיומה היה סודי ואנשיה כונו "גרצ'קואים", על שמו של שר ההגנה הרוסי אנדריי גרצ'קו. כל הקצינים והחיילים ששירתו ב"מסרגה" היו דוברי רוסית" (עמוד 183). הוד היה מעורב אישית במבצע, בחר את הטייסים אישית, וקבע שיהיו הטובים ביותר בחיל. המהלך היה חייב להצליח, ממש כמו במבצע מוקד ב-67', ולהקרין את עוצמתו ויכולתו של החיל וצה"ל.

אביהו בן־נון, מפקד טייסת הפנטומים 69 ולימים בעצמו מפקד חיל האוויר, סיפר כי "התכנון פעל כמו שעון שווייצרי. זה היה מוטי הוד במיטבו. גם בתוכנית הקרב וגם בניהולו, כשהוא מכניס את כל עוצמתו כטקטיקן מהמדרגה הראשונה. ברגע שהמיגים זינקו לעבר מה שנראה להם כמטוסי צילום ושיחררו בידונים לקראת כניסה לקרב, אנחנו משכנו מלמטה כדי לתקוף אותם. בתחילת הקרב הייתה לי בעיה. הרוסים כבר היו על הכוונת שלי, וכשעמדתי לשגר טיל לעבר אחד מהם, אברהם שלמון נכנס ביני ובין המיג ותוך 20 שניות הפיל אותו. הטייס הרוסי פתח מצנח ידני בגובה של 20 אלף רגל, במקום לאפשר לכיסא המפלט לפתוח מצנח בגובה שבו יהיה לו חמצן. נוצר מצב הזוי של שדה קרב בו פנטומים ומיראז'ים נלחמים נגד מיגים רוסיים, ובמרכז הזירה מיטלטל באופן סוריאליסטי מצנח עם טייס רוסי שכאילו לא קשור לקרב שמתנהל סביבו" (עמוד 186).

טוב עשו דור וכפיר בספרם את סיפורו של הודם, שכן סיפורו ראוי שיסופר. כפיר אינו רק עיתונאי מנוסה, שכתב כמה וכמה ספרים אודות מערכות ישראל, כי אם מי שמכיר את הלחימה על בשרו. במלחמת יום הכיפורים לחם בשורות חטיבת הצנחנים במילואים 247 (זו ששחררה את ירושלים וצלחה את התעלה). כחובש בפלוגת ההנדסה החטיבתית של הצנחנים (פלחה"ן) היה בכוח הראשון שצלח את תעלת סואץ, במסגרת מבצע "אבירי לב" בליל 15 - 16 באוקטובר 1973. דני דור שיתף אתו פעולה במספר ספרים. סגנונם של המחברים מליצי מעט, אולם הסיפור חשוב והשניים הוציאו מתחת ידם ספר שכתוב היטב, בשפה עשירה ובאופן שאוחז בקורא ולא מרפה.