בגן טרום חובה לא ישנים בצהריים ולכן
בתי נרדמת השנה בשעות בלתי סבירות ולכן
אני זוכה לבלות מעט זמן איכות עם בני הקטן (בלשון העם: שנה ועשר), שבדרך כלל גדל לבד כשדמויות המפתח בחייו הן אחותו, טובי דובי ויובל המבולבל (אוי לבושה) ולמרות זאת מגלה סימנים של אינטיליגנציה. ולכן
הקראתי לו היום את הספר 'לקוף יש בעיה' או בלשונו 'הספר סל הטוף' (מפני שהוא גרסה מודרנית של טופלה טוטוריטו), שהוא נזכר בו כשאכל בננ

אמא נמה נום.
היא עייפה בלי קץ.
פלופ! פלופ! מי נפל שם?
אוי לא! זה המוצץ.

אמא שוב נשכבת,
ראשה על הכרית.
דינג דונג! בנג בנג! מי שם?
אוי! הילדה עם חלילית.

בחוץ היא מתנמנמת,
מתחילה לספור כבשים.
קרק! קרק! מי מרעיש שם?
הקטנות עם מטוסים.

בצל העץ היא נחה,
עוצמת כבר עיניים...
גלינג! מי מצלצל שם?
הילדה על אופניים.

מותשת מטושטשת,
היא הביתה מגיעה.
טוק! טוק! מי בדלת?
הילדות עם הפתעה!

אם חשבתם שאין חיה כזו ספר מתח לפעוטות...
טעיתם בגדול!

<mark>ג'וליה דונלדסון</mark>, מחברת ספרי הילדים החשובה והנערצת, בסיפור קסום לחלוטין שבמרכזו תעלומה:
מי הוא הענק המאיים והמפחיד המסתתר במאורתו של הארנב, ואיך גורמים לו לצאת משם?

מיטב החיות ניסו לגבור על הענק המיסתורי, אשר לא מניח לארנבון המסכן להיכנס למאורתו: חתול, פיל ודוב. כולם חושבים שאם ישתמשו בתכונותיהם הפיזיות, יעלה בידם לסלק את האיום.

אך כ

אני רוצה לכתוב, אבל לא מצליחה לקרוא ספרים.
ויש לי כל כך הרבה בהמתנה, וכולם נהדרים.
למרות שבעצם עד שלא אקרא אותם לא אוכל לומר זאת בוודאות,
כי אז, בעצם, לחוות הדעת ולקריאה אין יותר מדי משמעות.
אבל כשהדעת לא מרוכזת, מתבדרת ומתפזרת
(ולמה היא ככה זו כבר אופרה אחרת),
זה לא הוגן לקרוא ספר שמישהו עמל על כתיבתו,
וזה "בזבוז של זמן" עוד לפני שבכלל התחלתי אותו.


מחסום כתיבה זה דבר מוכר ושכיח,
שקו

ספר שילדים מאוד אוהבים. יש בספרים ש <mark>ג'וליה דונלדסון</mark> משהו כל כך שובה לב גם לזעטוטים וגם למבוגרים המקריאים.
פשוט קסם של ספר.

בעידן הטיקטוק בפרט והרשתות החברתיות בכלל, שבו כל סרטון נוצץ והכל חייב להצטלם תחת הסוואה של פילטר זה או אחר, או להיות משופר על ידי תהליך מתקדם יותר של שימוש בבינה מלאכותית, מאד חשוב לדעתי שנחזור אנחנו המבוגרים צעד אחורה ואולי נצליח למשוך איתנו גם את ילדינו אל המקורות. אל משפט עתיק וידוע שדאגו לחנך אותנו אליו בעבר וכיום קצת פחות: "אל תסתכל בקנקן אלא למה שיש בתוכו". מה בסיפור?
במרכז, ענק מוזנח למראית

את הביקורת הבאה כתבה רומי בת 6 (הגירסה הראשונה היא המקור, השניה בתיקון שגיאות כתיב...בקרוב מבטיחה להוסיף את הביקורת שלי...):

יש הרבה עלילה והאותי את הדמויות ואת קול הצפר. האהתי שקול הדמוית יש עפי שנה בקלות אהבתי את הדעגנייות לאחותה הקתנה פפי וביסתיון אהבתי את היתנהגות האל יפהובפפי האבתי שהי היתה כל הזמןשמחה והאבתי את הענקם ש ידעו לישמור שד בעיקר את האבא כי אם לא גלו לאמא ש אם גדלו את העישפיצית

הסיפור הזה מאוד מזכיר לי את העץ הנדיב.
שוב המוטיב של תן את כל מה שיש בך לאחר,
כי זה הכי נכון וטוב
(קורבן טהור).
הסיפור:
על ענק שקנה בגדים חדשים במעט הכסף שהיה לו כי נמאס לו להיראות הומלס.
בדרך הוא נתקל בכל מני נזקקים שהיו זקוקים בדיוק לפירטי לבוש שהיו עליו.

במהלך הסיפור בפזרנות הבילתי מתפשרת הוא מתקלף מכל בגדיו ונשאר רק עם תחתונים,
מתיישב ובוכה על מר גורלו שאין לו כלום,
כעבור זמן בדרך

אוי, לשועל אין גרביים.
בטקסט פשוט, חריזה חביבה ואיורים מקסימים, יצאנו לעזור לשועל למצוא את גרביים.
בספר, חלונות נפתחים, המאפשרים קריאה פעילה והשתתפות בסיפור.
ספר מהנה לגיל הרך.