ביקורת ספרותית על ארנבת נמה נום מאת ג'וליה דונלדסון
ספר בסדר

---

אמא נמה נום.
היא עייפה בלי קץ.
פלופ! פלופ! מי נפל שם?
אוי לא! זה המוצץ.

אמא שוב נשכבת,
ראשה על הכרית.
דינג דונג! בנג בנג! מי שם?
אוי! הילדה עם חלילית.

בחוץ היא מתנמנמת,
מתחילה לספור כבשים.
קרק! קרק! מי מרעיש שם?
הקטנות עם מטוסים.

בצל העץ היא נחה,
עוצמת כבר עיניים...
גלינג! מי מצלצל שם?
הילדה על אופניים.

מותשת מטושטשת,
היא הביתה מגיעה.
טוק! טוק! מי בדלת?
הילדות עם הפתעה!

שיר ערש הן שרות לה,
נומי נומי נא...
חרופ! חרופ! מי נוחר שם?
ששש... אמא ישנה.


הכתוב למעלה, שדומה דמיון רב מאוד לספר "ארנבת נמה נום", (רק שדן באמא עייפה ומה שמפריע לה לישון...) נכתב בראשי בעת שהקראתי את הספר לקטנה בערב האחרון, בדיוק בסיומה של חופשת חגי תשרי שהוציאה אותי (ומן הסתם עוד הורים רבים וטובים...) מדעתי.

בדרך כלל, כמעט תמיד בעצם, אני ממש אוהבת להקריא לבנות. קל לגרור אותי לעוד ועוד סיפור במקום שינה, אני הרי נהנית מזה לא פחות מהן. אבל את הספר הזה הקראתי ברגשות מעורבים. זה לא שהוא גרוע, הוא אפילו חמוד ביותר, רק שהקונספט של ספר שמדפיו קופצות תמונות תלת מימדיות לא נראה לי. קראו לי מיושנת, אך בעיני ספר זה ספר. כזה עם דפים, תמונות. זהו. דו מימדי. כזה שהכוח שלו הוא במילים ובאיורים ולא מנסה להתחנף ולהתחפש למישחק. לגדולה סרבתי לקנות את הספר הזה. עמדתי בגבורה בדמעותיה בסניף של צומת, אדישה לכאורה להבטחותיה להתנהג הכי יפה בעולם אם רק אקנה לה אותו. עם הקטנה כבר התפשרתי ולא עמדתי על עקרונותי. אולי כי התגמשתי, ואולי זה רק שהיא יודעת לצרוח הרבה יותר חזק ואני הרבה יותר עייפה.

בכל מקרה הדלת הראשונה נתלשה במשיכה חפוזה כבר באותו הערב, והודבקה בניתוח חירום מיידי למרות השעה המאוחרת והעייפות האינסופית שלי...
בקיצור, נחמד, לא יותר מזה, ויש לג'וליה דונלדסון ספרים הרבה יותר טובים.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על ארנבת נמה נום