“בגן טרום חובה לא ישנים בצהריים ולכן בתי נרדמת השנה בשעות בלתי סבירות ולכן אני זוכה לבלות מעט זמן איכות עם בני הקטן (בלשון העם: שנה ועשר), שבדרך כלל גדל לבד כשדמויות המפתח בחייו הן אחותו, טובי דובי ויובל המבולבל (אוי לבושה) ולמרות זאת מגלה סימנים של אינטיליגנציה. ולכן הקראתי לו היום את הספר 'לקוף יש בעיה' או בלשונו 'הספר סל הטוף' (מפני שהוא גרסה מודרנית של טופלה טוטוריטו), שהוא נזכר בו כשאכל בננה. (אינטיליגנט. כבר אמרתי?)ולכן הרגשתי צורך לציין לטובה את הספר הזה, כמו את שאר ספריהם של ג'וליה דונלדסון ואקסל שפרד בהם נתקלתי. הם פשוט ספרי ילדים מקסימים. מאויירים להפליא, כתובים בהומור ובחן ומה'ספר סל הטוף', באופן ספציפי, אפשר אפילו ללמוד קצת על חיות באופן חף לחלוטין מדידקטיות מיותרת וזאת בניגוד,וסליחה על ההשוואה הלא הוגנת, לדייגו (למי שלא יודע- בן דוד של דורה), שאמנם בזכותו יוכלו, אולי, ילדי לזהות צ'ינצ'ילה או עצלן תלת אצבעי כשיזמן להם הגורל לפגוש אותם... אך במחיר של חשיפה לדידקטיות צעקנית וחסרת חן באופן בולט. וכדי להוסיף עוד רובד לביקורת הלא עניינית הזאת (שעיקרה, אם לא שמתם לב, הוא שוויץ של אמא פולניה + הסגרה מביכה של האנסמבל התרבותי ממנו שואבים אני וילדי) נזכרתי במשפט אהוב מתוך 'עליזה בארץ הפלאות' בתרגומו של אהרן אמיר: "פעם פעמיים הציצה בספר שאחותה קוראת בו, אולם לא היו בו שום תמונות ושום שיחות, 'ומה חפץ בספר' הרהרה עליזה, 'שאין בו תמונות או שיחות?'" 'לקוף יש בעיה' הוא ספר שכולו תמונות ושיחות. עליזה לא היתה מניחה אותו מהיד.”

“ספר שילדים מאוד אוהבים. יש בספרים ש ג'וליה דונלדסון משהו כל כך שובה לב גם לזעטוטים וגם למבוגרים המקריאים. פשוט קסם של ספר.”

“פשוט ספר מעולה. עושה חשק לקרוא אותו לילד שוב שוב ושוב.......”

“ספר מקסים משעשע והילדים אוהבים אותו מומלץ בחום.”

“בגן טרום חובה לא ישנים בצהריים ולכן בתי נרדמת השנה בשעות בלתי סבירות ולכן אני זוכה לבלות מעט זמן איכות עם בני הקטן (בלשון העם: שנה ועשר), שבדרך כלל גדל לבד כשדמויות המפתח בחייו הן אחותו, טובי דובי ויובל המבולבל (אוי לבושה) ולמרות זאת מגלה סימנים של אינטיליגנציה. ולכן הקראתי לו היום את הספר 'לקוף יש בעיה' או בלשונו 'הספר סל הטוף' (מפני שהוא גרסה מודרנית של טופלה טוטוריטו), שהוא נזכר בו כשאכל בננה. (אינטיליגנט. כבר אמרתי?)ולכן הרגשתי צורך לציין לטובה את הספר הזה, כמו את שאר ספריהם של ג'וליה דונלדסון ואקסל שפרד בהם נתקלתי. הם פשוט ספרי ילדים מקסימים. מאויירים להפליא, כתובים בהומור ובחן ומה'ספר סל הטוף', באופן ספציפי, אפשר אפילו ללמוד קצת על חיות באופן חף לחלוטין מדידקטיות מיותרת וזאת בניגוד,וסליחה על ההשוואה הלא הוגנת, לדייגו (למי שלא יודע- בן דוד של דורה), שאמנם בזכותו יוכלו, אולי, ילדי לזהות צ'ינצ'ילה או עצלן תלת אצבעי כשיזמן להם הגורל לפגוש אותם... אך במחיר של חשיפה לדידקטיות צעקנית וחסרת חן באופן בולט. וכדי להוסיף עוד רובד לביקורת הלא עניינית הזאת (שעיקרה, אם לא שמתם לב, הוא שוויץ של אמא פולניה + הסגרה מביכה של האנסמבל התרבותי ממנו שואבים אני וילדי) נזכרתי במשפט אהוב מתוך 'עליזה בארץ הפלאות' בתרגומו של אהרן אמיר: "פעם פעמיים הציצה בספר שאחותה קוראת בו, אולם לא היו בו שום תמונות ושום שיחות, 'ומה חפץ בספר' הרהרה עליזה, 'שאין בו תמונות או שיחות?'" 'לקוף יש בעיה' הוא ספר שכולו תמונות ושיחות. עליזה לא היתה מניחה אותו מהיד.”

“ספר שילדים מאוד אוהבים. יש בספרים ש ג'וליה דונלדסון משהו כל כך שובה לב גם לזעטוטים וגם למבוגרים המקריאים. פשוט קסם של ספר.”

“פשוט ספר מעולה. עושה חשק לקרוא אותו לילד שוב שוב ושוב.......”

“ספר מקסים משעשע והילדים אוהבים אותו מומלץ בחום.”