פיליפ לברו

פיליפ לברו

סופר


1.
2.
גיבורו של רומן יפהפה ומטלטל זה, שעלילתו מתרחשת בצרפת הכבושה בימי מלחמת העולם השנייה, הוא הצעיר מבין שבעת ילדי המשפחה. הוא מתגורר בקומה העליונה של הווילה שלהם, עם הוריו אחיו ואחיותיו, כשבקומה מתחת נערכת מסיבת שיכורים של הקצינים הגרמנים. בשליחות האב הוא יורד לקומת המרתף, לעדכן את היהודים הנחבאים שם בחסות הוריו באשר למקור הרעש. כיצד מתמודד הילד הקטן עם המציאות המוזרה הזאת? כיצד הוא שומר על הסוד שאף להגותו בקול אסור, וכיצד נתפסים הימים האיומים הללו בעיניו של ילד ער ונבון, שאט-אט מתחיל להתבגר ולחוות את ראשית התעוררותו המינית בחברת נערות בנות גילו? הילד הקטן הוא רומן חניכה אותנטי ומרתק, רצוף נוסטלגיה והומור, המבוסס על יסודות אוטוביוגרפיים מובהקים, שמחברו, פיליפ לברו, בן להורים מ"חסידי אומות העולם", הוא דמות מרכזית בחיי התרבות של צרפת – סופר פורה ועטור פרסים, עיתונאי בעל שם, תסריטאי, במאי קולנוע ואיש רדיו בכיר....

3.
שנה בחייה של מנואלה, נערה בת 18 אחרי סיום לימודי בתיכון, חוויות הקיץ, יחסיה עם עולם המבוגרים, חברותיה ואהבתה הראשונה. הסיפור נקרא בנשימה עצורה ומדבר לכל נפש צעירה. הקוראים יזדהו עם החרדות, חוסר הביטחון והחלומות שמאפיינים צעירים שיוצאים זה עתה לעולם. "אני כותבת רק דברים כאלה, נדושים. למעשה, אני אפס. כל החברות שלי אומרות לי שאני נהדרת ויפה וסימפטית וחיובית, וההורים שלי אומרים אותו דבר וכולם חושבים שאני כל - כך בטוחה בעצמי, אילו רק היו יודעים עד כמה אני מרגישה שאני אפס. הכול אצלי עקום. אני עוד בתולה. תשעים אחוז (בעצם מאה) מהחברות שלי מזמן כבר לא, לכולן יש איזה חבר, שנוכח בחיים שלהן פחות או יותר, ואני - כלום. רחמו, רחמו על הפרגית המסכנה שאין לה אהבה גופנית, התינוקת בגוף של אישה שיש לה קרסוליים עבים מדי, מותניים שמנים מדי, אף רחב מדי, אוזניים שיכולות לדבר אחת עם השנייה, גומות חן יותר מדי גבוה וסנטר מחודד מדי, ושהולכת בתנועות של סירה שמתנדנדת בנמל בזמן סופה." פיליפ לאברו יליד 1936, סופר ועיתונאי, היה המנהל והרוח החייה של רדיו וטלוויזיה לוקסמבורג במשך שנים רבות. זהו ספרו השביעי. הספר היה רב מכר בצרפת....

4.
אנשים הוא קומדיה אנושית, המשרטטת דיוקנאות בקו דק ומדויק, וחושפת את נקודות התורפה של ידוענים בני דורנו, בהומור עוקצני מפוקח. זהו רומן רב-ממדים, שקצב פרקיו וסגנונם מתאימים עצמם, כזיקית המחליפה צבעיה, לדמויות ולמצבים המופיעים בהם. מצטלבים כאן גורלותיהם של שלושה, שאין להם במשותף אלא חֶסר באהבה: מריה, נערה "פּוֹלָקית" עשוקת ילדות מקליפורניה; קרולין, פריסאית שבגדה בבעלה וננטשה על-ידי מאהבה; מרקוס מרקוס - בעל תכנית אירוח בטלוויזיה הצרפתית, אלוף אחוזי הצפייה, שמימיו לא ידע לאהוב. זהו ספרו העשרים ותשעה של פיליפ לברו – סופר צרפתי בעל שם, איש טלוויזיה ועיתונות, מפיק סרטים ומחברם של שירים ופזמונים מוכרים ואהובים. מבין ספריו, הילד הקטן הוא ספר אוטוביוגרפי - אף שלא הוצג כך – העוסק בילדותו של לברו בימי הכיבוש הגרמני בצרפת, אז החביאו הוריו בביתם יהודים שנמלטו מן האזור הכבוש. על כך הוענק להם, מטעם "יד ושם", אות חסידי אומות העולם. ...

5.
החלילן הנעלם הוא זה שלצלילי מנגינתו מתרחשים צירופי המקרים בכל אחת משלוש הנובלות בספרו של פיליפ לברו. בראשונה — "Bye bye Blackbird" — מאבד גבר צעיר את תומתו ואת תמימותו לצהובת השיער שהוא פוגש על הספינה בדרכו מצרפת לניו–יורק. בשנייה — "על הכוונת" — גבר זר מודיע למספר כיצד, בצעירותו באלג'יריה, היה אצלו על הכוונת, ומשום מה, הוא לא ירה. בשלישית — תומא מספר כיצד ניצל בילדותו ממסע המוות לאושוויץ, רק משום שהיה לו קר בבית החרושת ללבֵנים שבהונגריה. האם אצבע אלוהים או יד המקרה היא שמהפכת כך את הגורלות? פיליפ לברו, סופר, עיתונאי, פזמונאי ואיש תקשורת בעל מוניטין בצרפת, שעשרות מיצירותיו תורגמו לשפות רבות, הוא גם בנם של חסידי אומות העולם, שהסתירו והצילו יהודים רבים בתקופת הכיבוש הנאצי. בין ספריו המתורגמים לעברית ראו אור, בתרגומו של משה מרון בספריית פועלים, גם "אנשים" ו"הילד הקטן"....

6.
נֶטְקָה. יש בו משהו סלאבי, בשם הצלול הזה, לא כן? חמישים אחוזי דם פולני זורמים בעורקיה. זמן רב יחלוף עד שבנה יחשוף בה את פולין, יעלה על עקבות האב המתנכר, יפתור משהו מרזי המסתורין של עברה ויפליג בדמיונו אל מחוזות הילדה הננטשת שוב ושוב, שתהיה... שהינה... שהייתה אמו. פיליפ לַבְּרוֹ - דמות מרכזית בחיי התרבות של צרפת, סופר פורה ועטור פרסים, עיתונאי בעל שם, תסריטאי, במאי קולנוע ואיש רדיו בכיר - הינו בן להורים שזכו מ"יד ושם" באות חסידי אומות העולם. בספרו הילד הקטן, שראה אור בספרית פועלים, אף הוא בתרגומו של משה מרון, כבר עמד על גדולתו של אביו, שהציל, יחד עם אִמו, לא מעט יהודים בצרפת הכבושה של מלחמת העולם השנייה. הספר אמי, שלא הכרנו מוקדש לאֵם, ובין היתר, מובלט הפעם חלקה באותן נסיבות. אַנְִריֶיט לברו, נֶטְקָה בפי בעלה וילדיה, הלכה לעולמה בגיל 99....


זיכרונות הם דבר חמקמק. זיכרון שיכול לחסום את הגרון, להציף את העינים בדמעות, להפריח חיוך ענוג על השפתיים, יגרום לרוב לשומע הבלתי מעורב אדיש... המשך לקרוא
36 אהבו · אהבתי · הגב
למה להסתכן ? היהודים נרדפים נתפסים ומגורשים ,עדיין לא יודעים את גודל הזוועה אבל הם אחוזי איימת מוות והעוזר להם מסתכן מאוד ,אנשים נתלים בר... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מעודן, נבון, אנושי ונפלא על ילדות והתבגרות בתקופת מלחמת העולם השניה. המשפחה בה מדובר מיוחדת. פרקליט מצליח בפריז שמחליט באמצע החיים לע... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
ב'סטודנט הזר'הדמות הראשית כמעט חסרת אופי לחלוטין,וזה מתיש לנסות לאורך כל הקריאה למצוא כבר איזה עניין בה,ולא לקבל דבר. עניין המעמדות מרכזי ... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
דרגה אחת מעל הרומן הרומנטי בספר יש קסם מסויים שמתגבר לקראת סופו. וכמו גל גדול שמתנפץ אל החוף, הוא הופך בסופו לרסיסי חוויה ולא לספרות גדו... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ