בספר זה שלוש נובלות. בראשונה גבר צעיר פוגש בחורה שמשגעת אותו בספינה מצרפת לניו-יורק. צבע שערה של הבחורה מוזר, הוריה עשירים ואביה החורג ואמה נותנים לה לעשות מה שהיא רוצה. הבחורה הצעירה מדברת עם הבחור שהוא גיבור הנובלה ודרך עיניו יכול הקורא להיכנס לראשו, מחשבותיו ועולמו הפנימי. הגבר הצעיר הוא תמים והבחורה מושכת אותו מאוד ומערערת את כל עולמו הפנימי. לא אכתוב עוד כדי לתת לקורא לגלות מה קורה בהמשך.
הנ

לפני זמן די קצר קראתי את סיפרו של <mark>פיליפ לברו</mark> "סטודנט זר" ואהבתי אותו מאוד
הוא סיפר שם באופן אוטוביוגרפי על תקופת שהותו באמריקה.
כשסיפרתי על כך לאישתי, היא הביאה לי מהספריה את סיפרו זה שמספר על אימו.
כנראה שללברו יש מין סגנון שהוא כמו האופנה של הסרטים וההצגות שקוראים להם "דוקודרמה" כך זה אצלו בספרים...
כי אמו של לברו הייתה בכל זאת מיוחדת במוצאה ובחייה!
היא ואחיה היו "ממזרים" כתוצאה מקשר-אהבים

זיכרונות הם דבר חמקמק. זיכרון שיכול לחסום את הגרון, להציף את העינים בדמעות, להפריח חיוך ענוג על השפתיים, יגרום לרוב לשומע הבלתי מעורב אדישות יחסית. "מה את אומרת" יהמה בן השיח "באמת כשהייתם אינדיאנים נפלת ונפצעת וכל האינדיאנים ברחו בבהלה והשאירו אותך למות לבד, כי הלחימה היתה במקרה בחצר של השכן הכי איום, זה שאוכל ילדים שפולשים לו לחצר לארוחת הבוקר? מעניין..." ובעברית – תפסיקי לבלבל במוח עם סיפורי הע

#
זה הספר השני של <mark>לברו</mark> שאני קוראת. הראשון, "הילד הקטן", שקראתי לפני כ 8 שנים, היה תיעוד של חוויותיו של <mark>לברו</mark> כילד, בתקופת מלחמת העולם השנייה בחווה בדרום צרפת. הוא הפעים אותי בסיפור על אנשים יוצאי דופן, שהצליחו להיות בני אדם גם באמצע התופת, תוך סיכון עצמם באופן קטלני ממש. גם בספר הזה יש יסודות אוטוביוגרפיים של <mark>לברו</mark> בן השמונה עשרה, שזכה במילגת לימודים בקולג' אמריקאי בדרום ארצות הברית. הסיפור פה די ס

Philippe labaro- l’etudianet etranger 1986
"הסטודנט הזר"- מספר בגוף ראשון מספר נטול שם (<mark>פיליפ</mark> לאברו בעצמו?) הנוסע מפריז ומשפחתו ההרוסה של המולדת הישנה, מותיר אב בטלן זקן שישן ביום וער בלילה, אח שנלחם לטובת צרפת באלג'יריה. דבר מזה לא עוסק הסיפור- אלה במספר בגוף ראשון, איך שהוא נשלף מהתיכון למכללה פרטית יוקרתית בווירג'יניה ארה"ב שלא נזכרתי/מצאתי פה את השם שלה (קאליקס?). מסע התבגרותו של המספר לאורך

הספר הזה הגיע אליי כרגיל לגמרי באקראי והוא עניין אותי מאוד,
כי אני מאוד אוהב את הסוג הזה של הספרים שביניהם כלולות גם אוטוביוגרפיות וביוגרפיות
זו איננה "ספרות יפה" במובן המקובל של הביטוי הזה;
מדובר כאן בעצם באוטוביוגרפיה חלקית של זיכרונות לתקופה מאוד מוגדרת ותחומה בזמן.
פעם כשלמדתי היסטוריה באוניברסיטה קראו לסוג הזה של ספרים "מקור ראשון"...
מחברו הצרפתי קיבל בצעירותו בשנות החמישים של המאה הק

למה להסתכן ?
היהודים נרדפים נתפסים ומגורשים ,עדיין לא יודעים את גודל הזוועה אבל הם אחוזי איימת מוות והעוזר להם מסתכן מאוד ,אנשים נתלים ברחבת העירייה ,הקלגסים השחצנים עם ציור הגולגולת
מפעילים משתפי פעולה שמבצעים את הציד בדבקות ובהתמסרות ,אז למה להסתכן ולהחביא יהודים?
השאלה הזאת בכלל לא נשאלת כי מדובר באנשים שחיים את חייהם כפי שהם חונכו וכפי שהם מחנכים את ילדיהם .
ספר אנושי וחכם שמספר את סיפור

ספר מעודן, נבון, אנושי ונפלא על ילדות והתבגרות בתקופת מלחמת העולם השניה.
המשפחה בה מדובר מיוחדת. פרקליט מצליח בפריז שמחליט באמצע החיים לעבור לכפר כדי לחיות עם אישתו וילדיו ולהפסיק את מרוץ "ההישגיות".
הסיפור מובא מנקודת מבטו של ילד, הגדל למלחמת העולם השניה. המשפחה נוצרית מתגוררת בכפר הוגנוטי.
בצד הגדילה , מתואר המוסד של המחתרת ואירגון ההברחה של היהודים אל מעבר לאזור הסכנה.
הדמויות מתוארות נפלא,