ביקורת ספרותית על הסטודנט הזר - ספריה לעם #372 מאת פיליפ לברו
ספר בסדר

---

#
זה הספר השני של לברו שאני קוראת. הראשון, "הילד הקטן", שקראתי לפני כ 8 שנים, היה תיעוד של חוויותיו של לברו כילד, בתקופת מלחמת העולם השנייה בחווה בדרום צרפת. הוא הפעים אותי בסיפור על אנשים יוצאי דופן, שהצליחו להיות בני אדם גם באמצע התופת, תוך סיכון עצמם באופן קטלני ממש. גם בספר הזה יש יסודות אוטוביוגרפיים של לברו בן השמונה עשרה, שזכה במילגת לימודים בקולג' אמריקאי בדרום ארצות הברית. הסיפור פה די סתמי. בשני הספרים של הסופר שקראתי, התרשמתי שגם סיפורים מעניינים אינם מוציאים ממנו "סופר" משמעותי. הכתיבה שטוחה, הדמויות לא ברורות ולא מעניינות, חלקים לא מבוטלים מהספר הקצר הזה מוקדשים להגיגים פילוסופיים, תיאורי נוף סתמיים, שממלאים את הסיפור באופן מלאכותי.

פה המקום להתייחס לאוטוביוגרפיה. המושא בז'אנר קרוב מאד לסופר. כל כך קרוב שהוא אינו מצליח להתבונן בו באופן מעמיק. למרות שלרוב האוטוביוגרפייה נכתבת מאוחר, הסופר לרוב אינו מצליח לנתק את עצמו מהסיפור ולהתבונן בסיפור באופן שיאפשר לקורא לקבל ערך מוסף. בדרך כלל הסופר מתקשה להבין איך הגיע לאן שהגיע, איך נפל באותם פחים באופן קבוע, איך פתר רבות מהדילמות בדרך קבועה ומה היא אותה דרך. אוטוביוגרפייה מסתמכת תמיד על סיפורים מעניינים שקרו (או לא קרו...) לסופר. למרות שכנראה כל הסופרים משלבים בספרים שהם כותבים חלקים מעצמם, וזה אולי מה שהופך את הטובים שבהם למרשימים, ביוגרפיות למיניהן די מאוסות עלי. תמיד אעדיף סופר שיבחר מישהו אחר כדמות ראשית, ויוכל לפתור איתו בעיות בדרכים יותר מגוונות ויעילות מאשר הנסיון לפתור את בעיותיו שלו.

צעיר צרפתי בן 18 ועלילותיו בעיירת קולג' דרומית באמריקה. חלק גדול מ"עלילותיו" מוקדשות לבנות שהוא פוגש – מה שטבעי באותו גיל. אבל הספר נכתב כ-30 שנה אחרי שזה קרה. האיש כבר לא צעיר, כותב את הסיפור מזווית הראייה של המבוגר שהפך. התוצאה – סיפור שטוח מקושט בקטעי הגיגים ותיאורי טבע, שהצעיר מן הסתם לא שם לב אליהם בזמן אמת.

הספר לא משעמם, גם לא מעניין במיוחד. הוא לא רע ולא טוב. הוא המגדיר הכי מוצלח לבינוניות שקראתי לאחרונה. לא הוסיף לי דבר שלא קראתי קודם במאות ספרי התבגרות שיצאו לאור. גם פה הצעיר המרוכז בעצמו, השואף להשתלב בארץ המופלאה בה הוא חי כרגע, על הדָחְקות שהוא וחבריו מריצים, ההתאהבות "המסוכנת" שלו באישה שחורה והטלוויזייה המכירה לו את סמלי התרבות העכשוויים. (התמונה בכריכה היא של ג'יימס דין, שאוזכר במשפט, יחד עם אלביס פרסלי ...) ספר סתמי שנקרא ללא התלהבות, התעכל במהירות בה הוא יישכח. אפשר לקרוא, אפשר גם לא.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הסטודנט הזר - ספריה לעם #372